הקדמה
חוצפה של קורונה
"...הם מסתכלים עלי מהצד השני של השולחן, החבר'ה מה-FDA, ואומרים: 'אנחנו חושבים שזה מאוד לא סביר. חיסון לוקח שנים לפתח'.
"אני מסתכל עליהם ואני אומר להם, עם חוצפה ישראלית: 'תראו, "מאוד לא סביר" לא מפחיד... אם זה בלתי־אפשרי אז תסבירו למה'.
"ואז הם מחייכים בחזרה ואומרים, 'תראו: זה מאוד לא סביר והנה למה, אבל אנחנו נעבוד אתכם'".
ד"ר טל זקס, המדען הראשי של מודרנה, אחת משתי החברות האמריקאיות האחראיות על פיתוח החיסון למגפת הקורונה בשיטת mRNA החדשנית - בריאיון לפרופ' ברבש ב-23.5.2021 (N12).
כך, בעודו מאתגר את מומחי ה-FDA ומצויד בחוצפה הישראלית שלו, הותיר ד"ר זקס חותם על העולם כולו.
רוב האנשים בעולם נרתעים ומוותרים כשמישהו אומר להם שבלתי־אפשרי להשיג דבר־מה. אבל אם תאמרו זאת לכל אחד ואחת מאיתנו, הישראלים הטיפוסיים, התוצאה תהיה מסע נלהב, נמרץ וחלומי אשר אולי לא יכבוש את היעד המבוקש, אבל יגיע קרוב מספיק ואולי אף ישיג תוצאה שתעלה על התחזיות המוקדמות. או כמו שאומרים בחיל האוויר: "קשה? אנחנו עושים מיד. בלתי־אפשרי? ייקח קצת יותר זמן". תכלס, אנחנו הישראלים לא מכירים בבלתי־אפשרי.
בבסיס הגישה הזאת מצויה החוצפה הישראלית, שהיא גישה נחרצת לחיים. יש הרואים בה דעתנות או גסות רוח, אבל אחרים רואים בה יסוד חיובי יותר: העדפת הגישה הישירה על פני התקינות הפוליטית כדי להשיג את המטרה. הכול אפשרי אם נוקטים את מידת החוצפה הנכונה, בין שמדובר בילד בן שבע שמתעקש להשמיע את דעתו בארוחת ערב משפחתית, ובין שבמנהל בכיר ומנוסה בחברת תרופות גדולה, שמנסה למצוא חיסון למגפה עולמית. שכן חוצפה משמעה גם נחרצות, אומץ ואמונה אופטימית שהכול בר־השגה.
את החוצפה הישראלית, זאת שנאמרת במבטא אמריקאי כמחמאה דווקא, אפשר למצוא בארץ בכל תחומי החיים, ויש לה חלק מרכזי בהצלחתה של ישראל כאומה טכנולוגית חדשנית וגם כאומה, אשר נכון לזמן כתיבת שורות אלה, עיני העולם נשואות אליה כפורצת דרך עם מתן מנת החיסון השלישית לנגיף הקורונה.
אנשים שואלים אותי כל הזמן: "מה הופך את ישראל לכר חדשנות כזה?" או "מדוע הישראלים עסוקים כל הזמן ביוזמות חדשות?" לאחרונה גם התווספה השאלה: "איך ישראל הצליחה להתמודד עם מגפת הקורונה?" שמעתי תשובות רבות לשאלות האלה - החל בהשפעתו של צה"ל, שהוא צבא טכנולוגי ומתקדם, וכלה במסורת הלמדנית והספקנית במהותה של העם היהודי לדורותיו. הסברים אלה, גם אם יש בהם מן האמת, מוגבלים מדי. עם השנים הבנתי שבבסיס האופי היזמי והחדשני של הישראלים מצויה הילדות הייחודית במדינה מלאת אתגרים וסיכונים, בתוך קהילות שבטיות למחצה. ובל נשכח את מידת החוצפה המשותפת לכולנו.
כמי שחיים את היומיום הישראלי, על הבלגן, הרעש, קיצורי הדרך ואי־הוודאות שבו, אתם אולי חושבים לעצמכם שאין באמירה הזאת מן החידוש. או יתרה מכך, שחוצפה היא בכלל דבר שלילי ושהלוואי שהיינו נמנעים ממנה. רגע. עצרו שנייה! אני מזמינה אתכם לצאת איתי למסע למחוזות שנראים על פניהם מוכרים ולזהות רגעים טיפוסיים בחיים שלכם ושל ילדיכם. בד בבד אני לוקחת על עצמי את האתגר המורכב לחדש לכם ולהאיר את המוכר באור חדש. הסופר הצרפתי מרסל פרוסט אמר ש"מסע תגליות אמיתי אינו מורכב ממציאת נופים חדשים, אלא מהתבוננות מבעד לעיניים חדשות".
התרשו לי להציע לכם התבוננות חדשה על מציאות מוכרת?
ב-20 השנים האחרונות פעלתי בתעשיית ההיי־טק ובנוף היזמות הישראלי ואספתי תובנות, נתונים וסיפורים. הקדשתי את הקריירה שלי לעבודה עם יזמים סדרתיים, עם אנשי עסקים מרתקים ועם משקיעים נועזים, ועמלתי על טיפוחם של כמה מהיזמים והיזמיות הצעירים המוכשרים ביותר בארץ. עשיתי זאת במהלך שירותי הצבאי ביחידה 8200; בעת שהקמתי וניהלתי חממות של יזמים צעירים והשקעתי במיזמים שלהם; כששימשתי בתפקידי הנהלה בכירים בחברות טכנולוגיה בינלאומיות; כיזמית עסקית בעצמי; ובהיותי אם לשלושה בנים צברים סקרנים.
במהלך השנים ראיתי את שורשי היזמות הישראלית מעמיקים וזיהיתי את גורמי המפתח הנחוצים לתהליך זה. חוויות אלה שכנעו אותי עוד יותר שחדשנות ויזמות לא צצות פתאום ברגע קסום אחד, ושלא מדובר בעיסוק המוקדש למי שנולד עם "גֶן יזמי". הבנתי שהן דווקא תוצר של כישורים מסוימים מאוד, שאותם רצוי לטפח מגיל צעיר מאוד. בשנה האחרונה, בעת ההתמודדות העולמית עם מגפת הקורונה, ראיתי את אותם הכישורים באים לידי ביטוי ביתר שאת.
אני עצמי צברית ישראלית ואם לילדים, ולכן ייתכן שדעתי מוטה מעט, אולם אני סבורה שהתשובה לשאלה כיצד נהפכה ישראל למעבדת יזמות כזאת ולמתמודדת ראויה עם מגפת הקורונה מתחילה באופן שבו אנחנו מגדלים את ילדינו. ברגע שבנינו ובנותינו מצליחים לזקוף את ראשם, אנחנו מעודדים אותם לחקור את העולם בחופשיות, ללא חשש או מגבלות - מה שקל מאוד לומר וקשה בהרבה לבצע. כשבני הבכור יונתן נולד, היה ברור לי שגם אם איני יכולה לצפות מעצמי לא לדאוג לו, אני בהחלט יכולה לא להדביק אותו בחרדות שלי. הבחירה הזאת היתה קלה יחסית, משום שהייתי מוקפת באמהות רבות שקיבלו החלטה דומה. בעינינו, התפקיד שלנו לא הסתכם בשמירה על ביטחונם של הילדים או בצורך ללמד אותם את הידוע לנו, אלא בעיקר בעידוד תחושת העצמאות האמיתית שלהם ובטיפוחה.
פירושה של הענקת מתנה כזאת לבני היה לדעת לפנות לו את הדרך, להניח לו ליפול ולצאת לחקור את העולם, גם כשזה לא היה בטוח לחלוטין. וכאשר הוא היה מוכן לכך, תפקידי היה לעזור לו לצקת משמעות לחוויותיו. אני לא מדברת כאן על עצמאות מותנית אלא על עצמאות מוחלטת, וזה קשה.
העצמאות והחופשיות האלה צומחות ומתפתחות יחד עם הילדים שלנו. הן טבועות במוסדותינו ובתרבות שלנו. הנכונות שלנו לעשות טעויות - וחשוב מכך, להניח לילדינו לטעות - מפתחת אצלנו עמידות ויצירתיות, ובסופו של דבר מובילה ליוזמות מדהימות.
וורן באפט, גדול אנשי העסקים האמריקאים, אמר פעם: "אם אתם נוסעים למזרח התיכון כדי לחפש נפט, אתם יכולים לדלג על ישראל. אבל אם אתם מחפשים מוחות, אין לכם מה לחפש בשום מקום אחר. ישראל הראתה לעולם שיש בה כמויות יוצאות דופן של תבונה ואנרגיה".1 הוא לא התכוון לגז טבעי אלא לאנרגיה הפנימית שלנו, הישראלים.
ביחס לגודל האוכלוסייה, מספר חברות הסטארט־אפ הפועלות כיום בישראל הוא הגדול בעולם - יותר מסטארט־אפ אחד לכל 1,400 תושבים. משמעות הדבר היא שבישראל של היום - מדינה שאוכלוסייתה עולה במעט על תשעה מיליון נפש ושטחה פחות ממחצית שטחו של אגם מישיגן - פועלים יותר מ-5,000 סטארט־אפים במקביל לעוד כ-1,000 חברות טכנולוגיה בוגרות.
יחסית לתוצר הלאומי הגולמי, ישראל משקיעה במחקר ופיתוח (מו"פ) יותר מכל מדינה בעולם. היא גם מובילה במספר המדענים והחוקרים ביחס למספר המועסקים במדינות ה-OECD. מאז 1966 זכו 12 ישראלים בפרסי נובל במגוון תחומים, בהם כימיה, כלכלה, ספרות ושלום. אחת הדוגמאות הייחודיות לכך היא פרופ' עדה יונת ממכון ויצמן למדע, שזכתה ב-2009 בפרס נובל בכימיה (במשותף עם וֶנקטרמן רמאקרישנן ותומאס סטייץ) על מחקרים חלוציים שעסקו בריבוזום, האיבר מפיק החלבון בתא. המחקרים הללו שיפרו את היכולת לרפא לוקמיה, גלאוקומה ו-HIV ולייצר תרופות נוגדות דיכאון. פרופ' יונת היתה האישה הישראלית הראשונה שזכתה בנובל, האישה הראשונה מהמזרח התיכון שזכתה בפרס מדעי והאישה הראשונה זה 45 שנה שזכתה בפרס נובל בכימיה.
רשימת ההישגים הטכנולוגיים והיזמיים שישראל הגיעה אליהם בתוך כמה עשרות שנים בלבד ארוכה ומרשימה. היא הראשונה בעולם ברמת השקעות ההון סיכון שהיא מושכת יחסית לגודל האוכלוסייה, תוך שהיא עוקפת את ארצות הברית, את קנדה ואת אירופה. למרות המצב הגיאופוליטי הקשה באזור שלנו, ביטחונם של המשקיעים העולמיים בחברות ההיי־טק הישראליות שני רק לביטחונם בחברות ההיי־טק בארצות הברית. כיום קיימות בישראל יותר מ-100 קרנות הון סיכון וקרנות השקעות פרטיות שמשקיעות בחברות ישראליות. כ-85 אחוז מההשקעות בתחום מגיעים מחו"ל - בעיקר מארצות הברית, אבל נוכחותם של המשקיעים האסיאתים הולכת ומתרחבת.
ישראל ממוקמת במקום השלישי והמכובד במספר החברות הנסחרות בנאסד"ק, אחרי ארצות הברית וסין, ובמחצית הראשונה של שנת 2021, בעיצומה של שנת הקורונה, נשבר שיא בלתי־רגיל: 12 חברות ישראליות הונפקו בארצות הברית וגייסו לבדן יותר משבעה מיליארד דולר בשווי מצטבר של כ-60 מיליארד דולר. במקביל פועלים בישראל מרכזי מחקר ופיתוח של יותר מ-350 חברות רב־לאומיות, כמו אפל, אינטל, פייסבוק, גוגל, דרופבוקס ופייפאל, שבפועל גם מכשירים את דור היזמים הטכנולוגיים הבא.
הישגים אלה הפכו את ישראל, ובעיקר את החדשנות הטכנולוגית והיזמית שלה, למרכז החדשנות המוביל בעולם אחרי ארצות הברית. לכן זכתה המדינה לכינויים כמו "אומת הסטארט־אפ" או "סיליקון ואדי", ולאחרונה "אומת חדי הקרן", שכן בישראל נמצא הריכוז הגבוה ביותר יחסית לגודל האוכלוסייה של חברות פרטיות השוות יותר ממיליארד דולר כל אחת. כמרכז כלכלי איתן לחדשנות וליזמות, ישראל גם דורגה שישית מבין 50 המדינות הנכללות במדד חיי המשפחה, שמודד גורמים כגון גישה לחינוך איכותי ובר־השגה, פעילויות פנאי ואיכות חיי המשפחה. ועוד נתון מעניין לסיום: גם מספר המוזיאונים בארץ הוא הגדול בעולם יחסית לגודל האוכלוסייה.
כל זר שביקר בישראל ודאי חש שיש בה הרבה יותר מסך כל המוחות העילאיים שבאפט דיבר עליהם. אנחנו חיים את הרגע, מלאי מרץ וגדלים בתוך בלגן מאורגן, מהומה עם סדר משלה. אנו מחנכים את ילדינו להיות חצופים - במובן החיובי של המילה, ועל כך עוד ארחיב בהמשך - לפתח את הדמיון ולהגשים את חלומותיהם. אולם יש לכך גם מחיר. בעיקר כשהחוצפה הזאת זולגת לכל מרחב אפשרי בחיי היומיום בישראל: לכבישים, לתור בסופר, ליחס שלנו לאנשים שמטפלים בנו כשאנחנו או הורינו חולים, ליחס שלנו לסביבה בכללותה. ברגעים אלה החוצפה הזאת כבר אינה חיובית כלל וכלל. ואני שואלת את עצמי: "האם יכולה האחת בלי השנייה?" ו"מהו האיזון הנכון? איך משיגים אותו?" כי על הראשונה, החיובית, אני לא רוצה לוותר. בהקשר של יזמות, בהקשר של חדשנות, משמעות החוצפה הזאת היא התעוזה לעשות ולשנות, לשבור מוסכמות ולחדש. לחלום ולהעז. וזאת יכולת מופלאה.
אך לא על ההיי־טק לבדו משפיעה החוצפה הישראלית. החוצפה הישראלית, ואיתה יתר הכישורים, בלטו במיוחד בעת האחרונה בהתמודדות עם מגפת הקורונה. החל בתחושת חוסר הוודאות ששררה בכל העולם ודווקא בישראלים עוררה את אותו יצר ההישרדות המוכר ועד האִלתור הבלתי־פוסק לטובת השגת המטרה של התגברות על המגפה וחזרה לשגרה.
מעבר לשנת הקורונה ואי־הוודאות שנלוותה אליה, התמודדתי השנה עם אתגר נוסף. גרסאות מקומיות של "חוצפה", הספר שאתם קוראים כעת, יצאו לאור במדינות רבות בעולם, והוא עורר עניין תקשורתי נרחב בהוויה הישראלית. עיתונאים וחוקרים מכל קצוות ארצות הברית ועד טוקיו שביפן, מהמחוזות הגדולים שבסין ועד לחופי ברזיל, מקוריאה הדרומית, מצרפת ואפילו מהאמירויות יצרו איתי קשר. במהלך השנה נשאלתי שוב ושוב שאלות בנוגע לכישורים שהובילו אותנו להישגים עולמיים בחדשנות טכנולוגית. אך לכך נוספו שאלות חדשות: איך הדבר בא לידי ביטוי בהתמודדות עם הקורונה? מה עשתה ישראל באופן שונה ממדינות אחרות? מה הניע אותה לכך? והאם יש קשר בין העולמות - זה של החדשנות הטכנולוגית והיזמות פורצת הדרך וזה של ההתמודדות עם מגפה שניחתה על העולם כולו ביום בהיר אחד? ככל שהעמקתי לחקור בנושא כך מצאתי דמיון רב יותר. וככל שנקפו החודשים וההתמודדות עם הקורונה קיבלה זוויות שונות ומגוונות, התחוור לי כי אותם כישורים, אותן התנהגויות ואותם הלכי מחשבה אכן משותפים לשני העולמות. אותם כישורים רכים, שאנחנו כישראלים מטפחים מגיל צעיר, הם ארגז הכלים החשוב ביותר כרגע. בין אם בחדשנות טכנולוגית ובין אם בהתמודדות עם מגפות.
כך בדיוק ד"ר זקס, המדען הראשי של מודרנה, מצויד בחוצפה הישראלית שלו, טבע את חותמו בעולם כולו. וכך אנחנו, כחברה, הבאנו לידי ביטוי את ארגז הכלים הזה בהתמודדות המקומית שלנו פה בארץ עם המגפה. סקרנים לדעת איך? אם נעקוב אחר כותרות העיתונים של התקופה האחרונה נוכל לפרוט את החוצפה הישראלית למרכיביה השונים.
"בלב בהלת הנגיף הסיני", ידיעות אחרונות, 26.1.2020
במהלך ינואר 2020 החלו להגיע דיווחים על נגיף קטלני ומסתורי שתוקף את אזרחי מחוז ווהאן שבסין וגורם לשיתוק כלכלי במדינה כולה. החלו להתפרסם סרטונים של אנשים נופלים ברחוב בפתאומיות, סרטונים שבדיעבד היו כנראה פייק ניוז, אבל בהחלט הצליחו לייצר היסטריה ובהלה בעולם כולו. למרות כל הדיווחים, באותו זמן נתפס הנגיף כתופעה שהיא "לא מכאן", כזאת השייכת למזרח הרחוק. מה לה ולמדינה הקטנה שלנו במזרח התיכון? בסוף ינואר הצהירה חברת אל על שלא תטוס לסין עד מרס, ומשרד הבריאות הודיע כי הוא ממליץ להימנע "מנסיעות לא הכרחיות" לסין.2 לו רק היינו יודעים מה מצפה לנו בהמשך.
גם אני לא הייתי מודאגת כלל. ביליתי את מחצית חודש ינואר 2020 בנסיעות עבודה לארצות הברית, מדלגת בין הרצאות על הספר שלי, שיצא כמה חודשים קודם בהוצאה אמריקאית גדולה, ומסבירה לקהל האמריקאי על החוצפה הישראלית במיטבה. זאת שיש לה גם צדדים חיוביים. חזרתי לארץ ואף התכוננתי לנסיעת עבודה נוספת שתוכננה לסוף פברואר. באמצע פברואר כל גופי התקשורת בארץ סיקרו בהרחבה את פרשיית ה"דיימונד פרינסס", הלוא היא "ספינת הקורונה". לאחר בידוד ממושך על הספינה ביפן חזרו תשעת הנוסעים הישראלים שעל סיפונה לבידוד בישראל. לאחר כמה ימים הגיעו דיווחים על כמה ישראלים נוספים שייתכן שנדבקו בנגיף באירועים אחרים. אלה היו הימים שכל אחד מהחולים בארץ עדיין קיבל מספר ייחודי, וכך עקבנו אחריהם באמצעי התקשורת. עדיין היה נדמה שמדובר במשהו נקודתי שניתן לעקוב אחריו בצורה מדויקת, והחיים במדינה נמשכו כסדרם. גם עבורי.
את סוף פברואר ביליתי שוב בהרצאות בארצות הברית, באירוע רב־משתתפים בן כמה ימים של יותר מ-18 אלף איש. בכנס עצמו - מלבד המלצה לחטא ידיים, לא היה כל סימן לעתיד לבוא. לא התבקשנו לעטות מסכות, ידיים נלחצו בלי הפסקה, אולמות ההרצאות היו מלאים עד אפס מקום ומזון ושתייה הוגשו כרגיל. אבל כעבור שלושה ימים, בשדה התעופה בדרך חזרה לארץ, כבר הרגשתי שמשהו באוויר, תרתי משמע, השתנה. עוד הספקתי להצביע בבחירות בארץ, לשאת שתי הרצאות בפני יותר מ-200 איש בירושלים ובים המלח, לפני שהחיים שלי, ושל כולנו, השתנו בתכלית.
לא היה ניתן לדעת שבעוד פחות מחודש נהיה כולנו סגורים ומסוגרים בבתים, כחלק ממציאות חדשה ולא מוכרת. בתחילת מרס חל חג הפורים, ואמנם חלק מהמסיבות בוטלו, אך מספר לא מבוטל מהן התקיים כרגיל. לא מעט מומחים טענו שהמסיבות וההתקהלויות באותו הזמן הן שגרמו לעלייה הפתאומית והמשמעותית במספר נדבקים בארץ. האומנם? או שהעתיד לקרות היה בלתי־נמנע? וכך, בסוף השבוע השני של מרס 2020 כבר היה ברור שמשהו השתנה. ובגדול.
"מדינה על סף סגירה", מעריב, 15.3.2020
בתחילת מרס הודיע ראש הממשלה במסיבת עיתונאים כי כל החוזרים מצרפת, גרמניה, שווייץ, אוסטריה וספרד יחויבו להיכנס לבידוד בן 14 יום. לאחר כמה ימים השתנתה ההוראה לחובת בידוד לחוזרים מכלל המדינות. תלמיד שבא במגע עם חולה קורונה הכניס את כל תלמידי וסגל בית הספר לבידוד. המערך האפידמיולוגי תחקר את המסלול של כל חולה וחולה ופרסם אותו לציבור, ורבים עקבו אחרי התחקירים האלה באדיקות. בהמשך הוחלט על סגירת המשק ומערכת החינוך וחל איסור על התקהלות של יותר מעשרה אנשים, ואז גם נאסרה היציאה מן הבית. אוכלוסיות בסיכון - קשישים וחולים במחלות כרוניות - התבקשו להישאר בבתיהם ולצאת אך ורק למטרות חיוניות. מספר הנדבקים עמד רק על כמה מאות, ומשה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות דאז, עדיין היה דמות אלמונית יחסית שהבליחה לפרקים באולפני הטלוויזיה. רבים הוצאו לחופשה ללא תשלום מבלי לדעת מתי ישובו לעבודה. בשיחות עם השותפים העסקיים שלי בארצות הברית הם לא הבינו על מה כל המהומה ולמה ישראל נכנסה לכזה שיתוק. מבחינתם, למעט ביטול כנס גדול שהיה מתוכנן, העסקים נמשכו כרגיל.
בתחילת אפריל חל חג הפסח, והמדינה נכנסה לסגר מלא והדוק. מחסומים נפרסו בכבישים, האכיפה תוגברה, ואנשים היו רשאים לצאת מבתיהם רק לטובת רשימת מטרות מוגדרת ומצומצמת. כבישי ישראל נותרו ריקים ממכוניות ופקקים, וארוחות החג המשפחתיות עברו לזום. באופן אירוני, הסדר ההמוני היחיד שהתקיים במדינה וכלל 500 חוגגים ללא ריחוק חברתי התקיים במלון המבודדים של חולי הקורונה במצב קל. ישראלים רבים יצאו למרפסות ושרו יחד את שירי ההגדה. בשלב הזה עוד נרתמנו כולנו - מרכז ופריפריה, צעירים ומבוגרים, ילדים וקשישים - להכיל את ההנחיות ולהקפיד עליהן. בחוץ, באוויר שאנחנו נושמים, הסתובב לו אויב משותף שאיים על כולנו. להבדיל מהשותפים העסקיים האמריקאים שלי, אנחנו הרי למודי קרבות - בצפון ובדרום ובכל חתך הגילים. תנו לנו אויב משותף ומצב חירום, ואנחנו כבר נשנס מותניים מיידית. בפרק 7, "בטוח שלא בטוח", תוכלו להעמיק בנוגע ליכולת שלנו כחברה להתמודד עם אי־ודאות. כל סוג של אי־ודאות.
"הנשק היעיל ביותר הוא סולידריות חברתית",
ישראל היום, 20.3.2020
כבר בחודשים הראשונים להתפרצותה בארץ גרמה הקורונה לשיתוק כלכלי רחב היקף במשק הישראלי. ענפים שלמים נסגרו, חברות רבות הוציאו את עובדיהן לחופשה ללא תשלום או פיטרו אותם, ושאר העובדים עברו לעבודה מהבית. מספר המובטלים בישראל שבר שיאים וחצה את רף המיליון. המצוקה הכלכלית והחברתית אמנם הובילה ללחץ רב, אבל כפי שלמדנו מהעבר, מזמני מלחמה ומישיבות משותפות במקלט, ללחץ יש נטייה לחבר בין אנשים. לבני האדם יש מנגנון ביולוגי להתמודדות עם לחץ שמטרתו לוודא שנהיה ערים למצבם של הקרובים לנו ונבחין אם הם מתמודדים עם מצוקה על מנת שנוכל לעזור להם. זאת אמנם לא המצאה ישראלית, שכן מדובר בתופעה שנתמכת בהסברים ביולוגיים מוכחים, אולם אנחנו חווים אותה ביתר שאת. בעת מלחמה, תושבי הצפון עוזרים לתושבי הדרום או להפך; ובעת מגפת הקורונה, תושבים עזרו לשכניהם, לאנשים בקבוצות סיכון שונות ולכל מי שהיה נדמה שהוא זקוק לעזרה.3 עוד לפני שהממשלה הציגה תוכנית תמיכה מסודרת, האזרחים פעלו זה למען זה. בין אם היה מדובר בדחיית תשלומים בין בעל עסק לספקים או בעזרה לשכן, אין ספק שהקורונה, בשלב ההוא לפחות, קירבה בינינו.
בין המיזמים הרבים שקמו וביטאו את תחושת הערבות ההדדית בלטו בעיני שניים.
מיזם "אמץ רופא.ה" התחיל כקבוצה בפייסבוק שפתחה עדי כרמון־סקופ, ומטרתה היתה לחבר בין צוותי הרפואה לבין אזרחים שמעוניינים לסייע להם. עדי כרמון־סקופ היא אשת היי־טק שלא קשורה כלל לעולם הרפואה מלבד העובדה שאחיה רופא; היא יזמית סדרתית ובתו של אריה סקופ, מנכ"ל מיקרוסופט ישראל לשעבר. הרעיון למיזם הגיע משיחה עם חברתה, ד"ר איריס אדלר, המתמחה ברפואה דחופה במרכז הרפואי תל־אביב ע"ש סוראסקי, שסיפרה לה כי מה שהכי הקשה על הרופאים באותם ימים היה למצוא מי שישמור על ילדיהם כשהם במשמרת, מאחר שרבים חששו לבוא במגע עם אנשים בקבוצת סיכון. נוסף על כך היא שיתפה בבעיה נוספת שנבעה מהעומס הרב, והיא קניית אוכל והכנתו. בתוך פחות מ-24 שעות הקימה עדי את קבוצת "אמץ רופא.ה". המיזם עצמו היה פשוט מאוד: כל מתנדב.ת שנרשמו אימצו רופא.ה ו/או עובד.ת סיעוד ודאגו לצרכיו.ה.4 בהמשך נהפכה הקבוצה לאתר מסודר שהציע מגוון של שירותים כמו ליווי רגשי, דוגווֹקינג, שמרטפות, העברת חוגים ועוד. כך כל מתנדב היה יכול לתרום ולעזור בדרכו שלו. אחת הרופאות ביקשה, למשל, עזרה במציאת סידור חניה כיוון שמאוד תסכל אותה להקדיש שעה ארוכה לחיפוש חניה בין המשמרות. בתוך זמן קצר ענתה אחת המתנדבות והציעה לפנות לה את מקום החניה שלה למשך כל התקופה.
"סוד ההצלחה של מיזם 'אמץ רופא.ה' טמון באלפי האנשים שהיו חלק ממנו. כל מתנדב מתוך 10,000 המתנדבים שלנו מצא את המתנה שלו, את מה שהוא או היא יכלו להעניק על מנת לשפר את חייהם של הצוותים הרפואיים. אנחנו מאמינים שזאת המהות של שיתוף פעולה אמיתי - הבחירה של כל אחד לעשות ולתרום רק מה שהוא רוצה וטוב בו. וכך אספנו לחיקנו את האנשים הכי נדיבים, הכי יוזמים, בעלי תושייה ואנושיים שיכולנו לחלום".5
קבוצה נוספת אשר נזקקה לעזרה היתה אוכלוסיית הגיל השלישי. בשל גילם ומצבם הבריאותי, הדבקה בבתי אבות היתה עלולה לגרום להדבקה המונית, לקריסה של בתי החולים ואולי אף לנטישה המונית של עובדי המוסדות, מה שהיה מוביל לכך שהקשישים היו נותרים ללא טיפול. בשעות הרבות שבילינו מול מסך הטלוויזיה עקבנו כולנו אחר המראות הקשים בקרב הקשישים שלא זכו לטיפול בריאותי ורגשי נאות. מאות דיירים בבתי אבות נכנסו לבידוד על מנת לדאוג לביטחונם. הבעיה היתה שלבידוד נלוותה לרוב גם בדידות.
איש העסקים והיזם החברתי רוני דואק החליט להתמודד עם האתגר ויזם את מבצע "ושמרת". מדובר בפרויקט רחב היקף למניעה ולצמצום של תחלואה בקורונה בקרב דיירי המוסדות הגריאטריים, תוך שמירה על בריאותם הנפשית ומניעת עומס על מערכת הבריאות שהיה עלול להוביל לקריסתה. המיזם הצליח לעזור לקשישים רבים ולהעלות לתודעה את נושא הטיפול בקשישים בימי קורונה וגם בימי שגרה.6
מיזמים אלה מבטאים יותר מכול איך אצלנו בארץ קיימת התחושה ש"אני" הוא חלק מ"אנחנו", ועל כך תוכלו להעמיק בפרק 4, "'אני' הוא חלק מ'אנחנו'". בדרך זאת או אחרת רובנו מצאנו את עצמנו פועלים למען מטרה גדולה יותר, למען רווחתם של אנשים שאנחנו כלל לא מכירים.
אף על פי כן, לצד כל ההיבטים היפים של הסולידריות הישראלית, התקופה הקשה הזאת גם הציפה אל פני השטח את השסעים העמוקים בין המגזרים השונים. מדי ערב דיווחו בחדשות על אוכלוסיות בחברה הישראלית שלא צייתו להוראות הממשלה והמשיכו בקיום מסגרות לימודים, חתונות ושאר אירועים, ובכך עוררו אנטגוניזם ודווקא העמיקו עוד יותר את השסעים. החברה הישראלית, על קבוצותיה ומגזריה הרבים והמגוונים, נאלצה להתמודד ערב־ערב במהדורות החדשות עם הוויכוחים, האתגרים וההבדלים העמוקים שקיימים בינינו. אלה באים לידי ביטוי בכל תחומי החיים, לרבות בהיי־טק הנוצץ, כפי שיסופר בפרק 12, "תרבות", העוסק ברשתות החברתיות הישראליות ובחשיבותן, ובפרק 17, "יהיה בסדר", שמספר על עימאד תלחמי ופועלו. לצד הזדמנויות לשיפור פני החברה, הגיוון החברתי בישראל גם מביא עמו אתגרים גדולים.
"כך התגייסה היחידה הסודית של חיל המודיעין למלחמה בקורונה", גלובס, 17.4.2020
חוסר הוודאות הוביל למצוקות שונות, כשהבולטת שבהן היתה מחסור בציוד רפואי, בייחוד לנוכח העלייה הצפויה במספר חולי הקורונה המונשמים והתחזית הנוראית בנוגע לאומדן החולים שיזדקקו להנשמה. באופן כמעט מיידי התגייסה יחידה 81 של אגף המודיעין למשימה הלאומית. הם חברו לצוות רופאים מהמרכז הרפואי שיבא תל השומר למיזם משותף בשם "אוויר לנשימה", ששם לו למטרה למצוא פתרון למצוקת מכונות ההנשמה.
יחידה 81 היא היחידה הטכנולוגית של מערך המבצעים המיוחדים, ובשגרה היא עוסקת במתן פתרונות טכנולוגיים לצרכים מבצעיים של אגף המודיעין.7 בשנים האחרונות נעשתה היחידה מוכרת בנוף של ההיי־טק הישראלי כמעט כמו יחידה 8200, ובוגריה ייסדו חברות גדולות ומוכרות כמו Innovize ,Bluevine ,Armis ועוד רבות אחרות.
משקיבלו חיילי היחידה את המשימה, לא היה להם שמץ של מושג בכל הקשור למכונות הנשמה. הם עשו מה שהם יודעים לעשות הכי טוב: קיבלו משימה שנראית בלתי־אפשרית ויחד איתה עצמאות מלאה למציאת פתרון. הם אלתרו, עבדו מסביב לשעון 24/7 ועמדו במשימה בהצלחה. בתוך ארבעה שבועות בלבד של שיתוף פעולה, הם הגיעו להישג יוצא דופן8 - פתרון המבוסס על הסבת מכונות עזר נשימתי ביתיות למכונות הנשמה מלאות לחולים מורדמים, תוך מענה על כמה קריטריונים קריטיים. המטרה היתה ליצור בתוך זמן קצר מערכת פשוטה וקלה לתפעול. הצוות המשותף ביצע כמה ניסויים ובסופם מספר לא מבוטל של מערכות הנשמה תקניות ומתפקדות הועברו לידי בית החולים.
כלי התקשורת בעולם כולו עקבו בהשתאות אחר היצירתיות הטכנולוגית שהפגינה היחידה, ולא פחות מזה אחר השילוב של יחידה צבאית של בני 18 ו-19 במאמץ למציאת פתרון לבעיה שממשלות וחברות ציוד רפואי מתקדם מנסות לפצח. יצירתיות פורצת דרך, תושייה ואִלתור, והאמונה שאין בעיה טכנולוגית שלא יימצא לה פתרון, הם מנשמת אפה של יחידה 81 בכל אתגר טכנולוגי שהיא לוקחת על עצמה.
בתפקידן של היחידות הטכנולוגיות ואנשיהן בהמצאת חידושים למטרות אזרחיות ובפיתוח חשיבה יצירתית אדון בפרק 14, "אִלתור ושיפור", ובין היתר אספר על יעל ויזל, שביוני 2021 מכרה את הסטארט־אפ שלה לענקית הקמעונאות האמריקאית וולמארט במאות מיליוני דולרים.
"הדרך החוצה", ידיעות אחרונות, 19.4.2020
החל באמצע אפריל 2020 החלו ההקלות שלאחר הסגר הראשון. בוטלה מגבלת המרחק, פורסמה אסטרטגיית יציאה לשגרה, הילדים חזרו ללמוד וחלק מהמסעדות ומבתי הקפה נפתחו. זה היה השלב שבו נכנס לחיינו "המודל ההיברידי" בבתי הספר ובמקומות העבודה. להבדיל ממקומות אחרים בעולם, שעברו לעבודה מהבית באופן כמעט מוחלט, בישראל המצב לא היה מוגדר, כי אנחנו בישראל, איך נאמר, זורמים וגמישים יותר. שנים של התמודדות עם חוסר ודאות שִׁכללו אצל כל אחת ואחד מאיתנו את הגמישות המחשבתית והביצועית. למתבונן מן החוץ זה עשוי להיראות כאילו אנחנו לא מסוגלים לקבל החלטה ולעמוד בה. אבל זה רק חצי מן האמת. בעצם התאמנו את עצמנו מדי שבוע למצב הקיים בשטח ושינינו תדיר את ההנחיות להתמודדות עם המגפה.
היו שבועות שעבדנו מהבית במשך כל השבוע והיו שבועות שהיינו שלושה ימים במשרד ויומיים בבית. שררה אי־ודאות מוחלטת, ועם זאת, ואולי דווקא בזכות הניסיון שלנו בהתמודדות עם מצבי חוסר ודאות, הצלחנו להסתגל למצב בגמישות רבה. אם בהתחלה היה ניסיון להיצמד לדפוסי עבודה קבועים כמו יום בשבוע מהמשרד והשאר מהבית, הרי שבהמשך הבינו מעסיקים רבים כי לכל עובד צרכים משלו, ומודל העבודה ההיברידי עשוי דווקא למקסם את יכולותיהם של כלל העובדים ולהתאים לצרכים המשתנים של העובד ושל הארגון כאחד.9
עוד על ההזדמנות לייצר סדר חדש בסביבה חסרת סדר תקראו בפרק 2, "בלגן בגן", ועל גמישות מחשבתית, היררכיה שטוחה והשפעתן על תהליכי קבלת החלטות מרחיב נדב צפריר, לשעבר מפקד 8200 וכיום מנהל שותף בקרן השקעות עולמית שהקים, בפרק 13, "הנהלה".
"המכון הביולוגי הצליח לפתח נוגדן לקורונה",
ידיעות אחרונות, 5.5.2020
בתחילת מאי 2020 הכריז המכון הביולוגי בנס ציונה על פריצת דרך ועדכן כי פיתח נוגדן ראשון מסוגו לנגיף. בהמשך החל המכון הביולוגי בניסויים קליניים שסוקרו בעולם כולו בהשתאות מהמהירות שבה מדינה קטנה כמו ישראל פועלת לפיתוח חיסון. אמנם בסופו של דבר היו אלה פייזר ומודרנה שהגיעו לקו הסיום, והחיסון של פייזר הוא שנבחר כחיסון המוביל בישראל, אך זאת חוכמה שבדיעבד. באותה נקודה בזמן, איש לא ידע איזה מהחיסונים יהיה היעיל ביותר.
גישת "אם אין אני לי מי לי" קיבלה חשיבות יתרה. אנחנו הרי לא נשב באפס מעשה ונחכה שמישהו אחר יציל אותנו, אלא ניקח אחריות על גורלנו ונגרום לכך שיהיה בסדר, נחפש פתרונות לבעיות שלנו. נכון לזמן כתיבת שורות אלה, נראה כי כשלנו במציאת החיסון באופן עצמאי כך שיוכל להשפיע על התפרצות המגפה בשנותיה הראשונות. אולם קלישאתי ככל שזה יישמע, לפחות ניסינו. גם ההיי־טק הישראלי, על הצלחותיו המפוארות, גדוש סיפורים של יזמים שנכשלו לפני שהצליחו, ואנשיו למדו להשתמש בכישלונות הללו כזרז ללמידה ולהתפתחות. כפי שהעיד יאצק האיקוני של "זהו זה", זה ש"תמיד נופל וקם", וכפי שיפורט בהרחבה בפרק 6, עבורנו בישראל גם כישלון הוא אופציה, ובלבד שנהיה בתנועה. שננסה. שנלמד.
"מאבדים שליטה על המגפה", מעריב, 6.7.2020
בתחילת יולי 2020 חלה עלייה חדה במספר הנדבקים והיה נדמה שהמצב יוצא משליטה. תחילה צומצם מספר האנשים שהיו רשאים להתקהל בשטח סגור. לאחר כמה ימים הוחלט על סגירת אולמי אירועים ובהמשך אף צומצמה הנוכחות במקומות העבודה. כולנו פעלנו ואִלתרנו תוך כדי תנועה. אִלתור עשוי להיתפס כמושג שלילי, פעולה לא מתואמת ולא מתוכננת, ובדרך כלל גם מרושלת. אני חולקת על כך, כפי שתראו בפרק 14, "אִלתור ושיפור". אִלתור מחייב מיומנות גבוהה ושימוש בכישורים כמו חשיבה מהירה, גמישות מחשבתית ויצירתיות. כך, מתוך האִלתור, הגיעה מדיניות "האקורדיון", שכללה פתיחה וסגירה של המשק בהתאם להתפתחויות ואפשרה תגובה מהירה לכל שינוי במדדים.
"שלום קפסולה א'", ידיעות אחרונות, 1.9.2020
למרות חוסר הוודאות הגדולה, ב-1 בספטמבר 2020 נפתחה שנת הלימודים. השיח סביב נושא החזרה ללימודים היה רווי קונפליקטים. מצד אחד עמד משרד הבריאות, שקרא בתוקף לסגור את מערכת החינוך שוב ושוב לטובת בריאות הציבור, ומנגד ניצב משרד החינוך, ששאף לקיים שגרת לימודים נורמלית. אצלנו בבית, דניאל, תלמיד כיתה י', וירדן, תלמיד כיתה ו', התעוררו מדי בוקר לשעות ארוכות מול מסך המחשב. אך מערכת החינוך התקשתה להתאים את עצמה למצב המשתנה ולחוסר הוודאות. מורים רבים התקשו ללמד מרחוק. עם משכורת לא גבוהה שמשפיעה באופן ישיר על המוטיבציה, ילדיהם שנמצאים יחד איתם בבית וקהל תלמידים שלא תמיד משתף פעולה, המצב לא היה קל. עבור רבים מהם זאת היתה ההתמודדות הטכנולוגית המשמעותית ביותר בקריירה שלהם, והם נדרשו לבצע התאמה מיידית של מערכי השיעור, שיטות ההוראה והיעדים הפדגוגיים לסביבה טכנולוגית מרוחקת, מבלי שעברו הכשרה מתאימה. הם נזקקו לעזרה, וגם הם, כמו בתי החולים שהיו שהזדקקו למכונות הנשמה, קיבלו אותה מגורם לא צפוי.
יחידה 8200 פתחה בפרויקט מיוחד ומצאה דרך מקורית לעזור במאבק הלאומי. במסגרת הפרויקט נפתחו כמה קבוצות ווטסאפ ששימשו כקבוצות תמיכה טכנולוגיות למורים שלא היתה להם היכרות מוקדמת עם מערכת הזום.10 למרות האמור לעיל, היו גם מורים שהצליחו, חרף המצב הלא פשוט, לסחוף אחריהם את התלמידים, לגרות את סקרנותם, לטעת בהם מוטיבציה ולעורר אצלם את הרצון ללמוד. עבורם, המשבר הביא עמו הזדמנות לפעול באופן יצירתי, והם פעלו בתושייה, כפי שיתואר בפרק 10.
מלבד הקושי שהציבה הלמידה בזום, רבים מתלמידי ישראל כלל לא יכלו לאפשר לעצמם ללמוד עקב מחסור בתשתית אינטרנט ראויה או במחשב. במשפחות רבות לא לכל ילד יש מחשב ויש אף משפחות שכלל אינן יכולות להרשות לעצמן לרכוש מחשב. גם מצוקה זאת הובילה ליוזמות רבות שמטרתן היתה לספק מחשבים לכלל התלמידים. אמנם פרויקט "מחשב לכל ילד" קם כבר בשנת 1996, אך אילוצי הקורונה הובילו לכך שאנשים רבים תרמו מחשבים שלא היו בשימוש, אחרים תרמו מזמנם על מנת לתקן את אותם המחשבים ולהחזירם לתפקוד מלא ולא מעט אף תרמו מחשבים חדשים. משבר החינוך בתקופת הקורונה עורר שיח שנוגע לסוגיות הרבה יותר עמוקות בקשר לחינוך בישראל: משכורות המורים, סף הדרישות להכשרתם, המחלוקות בין ארגון המורים להסתדרות המורים וההשקעה בחינוך ילדינו נידונו שוב ושוב, ונראה כי המשבר מעלה על סדר היום ביתר שאת את ההתייחסות לחינוך כאל משאב לאומי, גישה שנזנחה בעשורים האחרונים.
"סגר במבחן", מעריב, 21.9.2020
בערב ראש השנה, שחל באמצע ספטמבר 2020, אישרה ממשלת ישראל סגר נוסף ל-21 יום, שלאחריו היתה צפויה חזרה למתווה "הרמזור". ההחלטות בנוגע לסגירתו של המשק ולפתיחתו השתנו תדיר. היו אלה ניסיונות לנהל את האירוע בתוך סביבה של אי־ודאות מוחלטת. תהליכי הניסוי וטעייה הובילו לבדיקה מהירה של ההשלכות של ההחלטות ואפשרו שינויים תוך כדי תנועה. כבר מגיל צעיר הישראלי הממוצע לומד שתמיד יש דרך אחרת, נתיב נוסף. ממש כפי שכבר מגיל צעיר כל אחד מאיתנו בוחר כיצד להתגלש במגלשה. יש מי שיגלשו עליה רגיל מלמעלה למטה, אחרים יטפסו במעלה המגלשה, יעלו על המתקנים מהצדדים ויעמדו על הנדנדות במקום לשבת עליהן. כי ככה זה בגן המשחקים הישראלי, הבלגן חוגג. אולם לחגיגה הזאת יש גם יתרונות, כפי שיתואר בפרק 2, "בלגן בגן".
הישראלים ידועים בעולם כמי שאינם מתביישים להביע דעה שונה, וכך היה גם בכל הנוגע לקורונה. אחד מהאנשים שהרבו לצאת נגד מדיניות הממשלה הוא פרופ' זאב רוטשטיין, לשעבר מנכ"ל המרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה שבירושלים. פרופ' רוטשטיין טען כי מדיניות הסגרים אינה יעילה11 ובהזדמנות אחרת תקף את משרד הבריאות על שאינו מאפשר לערוך בדיקות קורונה יזומות.12 ללא כל קשר לשאלה אם צדק פרופ' רוטשטיין בעמדתו או לא, ניתנה לו במה כמעט קבועה מדי יום להשמיע עמדות מנוגדות ומתריסות במידה רבה. זה מזכיר לי את שיחתי עם יהונתן אדירי, מאושיות ההיי־טק הישראלי, שעסקה בין השאר בשלל הדעות הקיימות בישראל והנטייה של כל אחד מאיתנו להביע את דעתו, כפי שתראו בפרק 13, "הנהלה".
כאשר אנשים רבים מעורבים בעניין מסוים, וכל אחד בטוח שעל פיו יישק דבר, כולם מנסים לקדם את השקפותיהם, ונוצר כאוס המוביל לשיתוק בתהליך קבלת ההחלטות. מנגד, בעת טיפול במצבי חירום דוגמת הקורונה, חשוב לוודא שכל הדעות וכל האפשרויות אכן נשקלו והובאו בחשבון. כיום יהונתן עומד בראש חברת healthy.io שהצליחה עוד לפני התפשטות המגפה, אך צמחה עוד יותר בזכותה. החברה, שהופכת את מצלמת הטלפון החכם למכשיר רפואי קליני, היא החברה הישראלית היחידה שנבחרה על ידי מגזין Fast Company לאחת מ-50 החברות החדשניות בעולם לשנת 2020. 13 בעזרת שילוב של טכנולוגיית בינה מלאכותית ולמידת מכונה לניתוח מדדי צבע, הצליחה החברה לפתח לראשונה בדיקת שתן ביתית שמתבצעת על ידי הטלפון החכם ואשר אושרה על ידי ה-FDA והרגולטורים האירופאיים. בשיא ימי הקורונה, ביוני 2020, חתמה healthy.io על חוזה ענק עם מערכת הבריאות בבריטניה כחלק מיוזמה של הטמעת בינה מלאכותית בשירותי הרפואה במדינה.14
"בגלל ה'קורונה': העוינות החילונית כלפי החרדים - התרחבה", כיכר השבת, 12.10.2020
קשה להתעלם משני מגזרים שבלטו במיוחד על רקע התפתחות המגפה: המגזר החרדי והמגזר הערבי. בקרב שתי האוכלוסיות הללו התחלואה טיפסה והגיעה למספרים גבוהים במיוחד באופן יחסי. בשני המגזרים היו קבוצות שהמשיכו לקיים את מסגרות הלימוד15 והמשיכו לקיים חתונות, גם כאשר האוכלוסייה הכללית נמנעה מכך לחלוטין. לא מדובר, כמובן, בכלל האנשים השייכים למגזרים הללו, אולם חילוקי הדעות וחוסר הציות להוראות הממשלה ללא ספק העמיקו את השסע בינם לבין כלל החברה הישראלית והקצינו עוד יותר את המציאות המאתגרת ממילא שלנו.
גם בהיי־טק הישראלי ישנן תוכניות רבות ששמו להן למטרה לצמצם את הפערים בין שני המגזרים הללו לבין שאר החברה בישראל ולשלבם ביתר שאת בשוק העבודה. שתי הקבוצות, כל אחת וסיבותיה, ידועות גם באחוזי גיוס נמוכים מאוד לצה"ל, ומכאן החשיבות הגוברת והולכת של השירות הלאומי ושל תוכניות התנדבות אחרות. זהו אתגר שמשותף לכולנו כחברה ואשר ההתמודדות עמו תשפיע על עתיד כולנו כאן מכל הבחינות.
בשנים האחרונות קמות יותר ויותר יוזמות דוגמת רשת הון סיכוי לישראל (IVN), אשר מקדמת תעסוקה ומצמצמת את רמות העוני בקרב הקהילה החרדית; תוכנית KamaTech, המסייעת בשילוב חרדים בהיי־טק הישראלי; ותוכנית Hybrid, שעוזרת ליזמים ערבים, דרוזים ובדואים בתחילת דרכם, המתוארות בפרק 15, "מינוף כישורים ורשתות". המגוון החברתי, שמציב בפנינו כחברה אתגרים מורכבים כל כך, מהווה בד בבד גם כר נרחב להתפתחות חברה דינמית ועשירה בדעות.
"חצי סגר, חצי מיליון מחוסנים", ישראל היום, 29.12.2020
בסוף חג החנוכה ולקראת חגיגות השנה האזרחית החדשה הוחלט על קיומו של סגר שלישי, שהודק בתחילת ינואר, ובדיעבד ניתן להגיד כי היה ככל הנראה הסגר האחרון, נכון לזמן כתיבת שורות אלה. הציבור הישראלי למוד הסגרים לא נהג בסגר השלישי כפי שנהג בסגר הראשון. רבים הרשו לעצמם לנסוע יותר, גם אם לא למטרה חיונית, אף שבאופן רשמי זה היה אסור. יש שיגידו שישראלים רבים הפסיקו להאמין בממשלה ויש שיגידו שהם פשוט האמינו יותר בעצמם וחשבו שהם יודעים טוב יותר. כך או כך, ההקפדה על ההנחיות התרופפה, וניתן יותר ויותר משקל לשיקול הדעת האישי. אפשר להתווכח אם ההתנהגות הזאת היתה מוצדקת או לא, אך במבחן התוצאה הדבר לא גרם לעלייה קריטית במספר החולים.
"השנה שבה העולם עמד מלכת", מעריב, 31.12.2020, מול "למרות הקורונה: עלייה של 20% בהיקף הגיוסים של סטארט־אפים בארץ", כלכליסט, 7.12.20
רבים התייחסו לשנת 2020 כשנה שבה לא חלה שום התקדמות. כולם היו ספונים בבתיהם ופשוט חיכו לחלוף המגפה. אך לא כך היה המצב בקרב חברות ההיי־טק הישראליות, ואפילו להפך. שנת 2020 שברה שיאים בגיוסי הון בקרב החברות האלה, שגייסו קרוב לעשרה מיליארד דולר ב-578 עסקאות שונות. האמון של הקהילה הטכנולוגית הבינלאומית בתעשיית ההיי־טק הישראלית המשיך להתחזק, והגמישות שהראו הסטארט־אפים הישראליים ביכולת שלהם להתאים את עצמם למציאות ולצורכי השוק המשתנים הוכיחה את עצמה שוב כיתרון יחסי מובהק.16
אחת החברות האלה היא חברה בשם Cheetah, שהוקמה על ידי היזמית הסדרתית נעמה מורן, שמשמשת כמנכ"לית החברה. בתחילה שירת הסטארט־אפ שלה מסעדנים בארצות הברית. האפליקציה של החברה אפשרה למסעדנים לבצע הזמנות מספקים באופן חסכוני ויעיל. ללא הפלטפורמה, היה על המסעדן להתקשר לעשרות ספקים, לקבל הזמנות במועדים שונים, לפנות להרבה אנשים ובעיקר לבזבז זמן רב. החברה אפשרה ללקוחותיה להזמין באותה ההזמנה את כלל המוצרים, כאשר כל המחירים מוצגים וההזמנה מגיעה לאחר יום.
אבל אז הגיעה הקורונה, הרבה מהמסעדות נסגרו, והענף נפגע קשות. לכאורה היה נדמה שזה גם סופה של Cheetah, אך נעמה חישבה מסלול מחדש. מאחר שלחברה עדיין היתה גישה לספקים ולמלאי של מזון ומצרכים, היא החליטה לספק אותם ישירות לצרכנים פרטיים. בזכות השינוי המהיר שנקטה, לא רק שהחברה נשארה פעילה אלא גם השלימה סבב גיוס שני של 36 מיליון דולר.
Cheetah היא דוגמה מעולה לסטארט־אפ שהבין את המציאות החדשה, הפנים אותה ופעל לאורה.17 וזאת רק דוגמה אחת מני רבות.
הקורונה גם נתנה דחיפה משמעותית לכל תחום הרפואה הדיגיטלית. אחת החברות שבלטו בתחום היא TytoCare הישראלית, שגדלה באופן משמעותי במהלך התקופה הזאת. החברה פיתחה מכשיר נייד בגודל כף יד שמאפשר לבדוק באופן ביתי קולות לב וריאה, אוזניים, עור, גרון, בטן, חום גוף וקצב לב. באופן טבעי, עם פרוץ המגפה תחום הרפואה מרחוק נראה נחוץ מתמיד. באפריל 2020, ממש בשיא המגפה, גייסה החברה 50 מיליון דולר, ואליהם הצטרפו 50 מיליון דולר בגיוס נוסף במרס 2021. 18
לצד חברות הסטארט־אפ שגייסו השקעות משמעותיות, הוכיחה שנת 2020 שההיי־טק הישראלי התבגר ויודע גם להצמיח חברות גדולות. אחרי אומת הסטארט־אפ נוסף לנו תואר של אומת ה-Scale-up. דוגמה אחת מני רבות היא חברת Fiverr, שהצליחה להכפיל את שווייה כמה פעמים מאז תחילת שנת 2020. גם במקרה של Fiverr, אשר סיפורה מובא בפרק 3, "משחקים באש", הקורונה שיחקה לטובתה. אנשים רבים בכל רחבי העולם נאלצו לעזוב את עבודתם והחלו להציע את שירותיהם באינטרנט כפרילנסרים, מהלך שהאיץ מגמה שכבר היתה קיימת לפני כן. Fiverr הישראלית, בראשות המייסד והמנכ"ל מיכה קאופמן, חזתה את המגמה כבר לפני עשור, והחברה היתה ערוכה לגידול המואץ שחוותה.19
"לכו להתחסן", ידיעות אחרונות, 20.12.2020
בסוף דצמבר, לצד הסגר השלישי, החל בישראל מבצע החיסונים. היום אנחנו יודעים לומר שזאת היתה נקודת התפנית מבחינת ההתמודדות שלנו עם הנגיף. המבצע נוהל ביד רמה על ידי קופות החולים. בתוך ימים ספורים הוקמו מרכזי חיסון שפעלו תחת הנחיות מחמירות ואפשרו לקופות החולים לחסן בסרט נע מיליוני אנשים. מי אמר שבישראל אין יכולת תפעולית גבוהה?
בימים הראשונים חווינו לחץ רב מצד הציבור, רבים רצו לקבל את החיסון וכמה שיותר מהר. ברשתות החברתיות ובקבוצות הווטסאפ התקיים "ציד" חיסונים. למרות ההקפדה על כך שהקבוצות המיועדות יקבלו ראשונות את החיסון, בתוך יום־יומיים הבינו קופות החולים שאין טעם לזרוק חיסונים ואפשרו לאזרחים להתחסן בסוף כל יום במנות החיסון שהוצאו מההפשרה. ממש בן רגע נפתחו עשרות קבוצות ווטסאפ וקבוצות פייסבוק לטובת המטרה, ולאחר כמה ימי פעילות, הצליחו קופות החולים להעריך במידה טובה יותר את הכמויות הנכונות, אבל הגמישות והתגובה המהירה מנעו בזבוז של חיסונים יקרים. רבות ממדינות העולם הביטו בקנאה ובהשתאות במדינת ישראל הקטנה שפועלת במרץ ובהצלחה ומצליחה לחסן את רוב האוכלוסייה במהירות וביעילות. מבצע החיסונים הוכיח שכאשר שצריך, אנחנו יודעים גם לנהל אופרציה תפעולית יעילה ביותר.
ישראל היתה המדינה הראשונה שהחלה לשמור את המידע הבריאותי של מבוטחיה באופן דיגיטלי כבר לפני 25 שנה. מצב זה הוביל לכך שכיום כללית, קופת החולים הגדולה בישראל, היא מהמובילות בעולם בתחום כיסוי הרמטי של המידע של מבוטחיה. בזכות המידע הרב שנאגר, נהפכה כללית למקור מידע עולמי בענייני קורונה, וכבר במרס 2020 פיתחה בשיתוף עם מכון ויצמן שיטה מבוססת Big Data לניבוי התפשטות המגפה.20 השיטה התבססה על שאלונים שנשלחו לכלל הציבור ועקבו אחר התפתחות התסמינים שנגרמים מהנגיף, ולאחר מכן התבצע עיבוד של אותם נתונים על ידי אלגוריתמים ובינה מלאכותית. מי שלקח חלק בתהליך הוא פרופ' רן בליצר, מייסד ומנהל מכון המחקר של שירותי בריאות כללית, יו"ר החברה לאיכות ברפואה של ההסתדרות הרפואית בישראל וראש קבינט המומחים הלאומי להתמודדות עם משבר הקורונה, אשר סיפורו האישי מובא בפרק 5, "לחופש נולדו". פרופ' בליצר פועל באופן רציף לשיפור מצב הרפואה, לצמצום פערים ולהכנסת כלים המבוססים על בינה מלאכותית למערכת הרפואית בישראל כדי לשפר את יעילות הטיפול.
כיום כל חברה שרוצה להצליח ולצמוח, חייבת לקבל החלטות מבוססות מידע, ובמקרה הזה מידע הנוגע למלחמה בנגיף. לקופות החולים הישראליות היה יתרון משמעותי מהבחינה הזאת. דן ריזל ושי פרצ'יק, שני מדעני נתונים ממכון כללית למחקר שעבדו עם פרופ' בליצר, לקחו חלק במחקר מקיף שסייע לא רק למדינת ישראל אלא להתמודדות של מדינות נוספות עם נגיף הקורונה. זהו המחקר הגדול ביותר שנעשה על החיסונים נכון לזמן זה. מדובר בניתוח נתונים של כ-1.2 מיליון מבוטחי כללית, מחציתם מחוסנים, שממנו עלה כי החיסון יעיל ב-94 אחוז. נתון זה, המשקף את יעילות החיסון, המשיך לטפס כאשר עוד ועוד אנשים חוסנו ונכנסו לסטטיסטיקה. מחקר זה היה רק אחד משורת מחקרים שבוצעו במסגרת מכון כללית למחקר בשיתוף עם אוניברסיטת הרווארד.
עוד לפני שבכלל היו להם נתונים לגבי הקורונה, כבר בפברואר 2020, ניסו השניים להשתמש במודל שפיתח ריזל בקשר לנגיף השפעת לפני כמה שנים וניסו להתאים אותו לנגיף הקורונה. בעזרת הנתונים של כל מבוטחי כללית הם ניסו למצוא את הקשרים הסטטיסטיים בין תסמיני הקורונה. המחקרים הללו, שיצאו מישראל, מצוטטים בעולם כולו.
"התתחסני איתי?", קמפיין משרד הבריאות לעידוד התחסנות, פברואר 2021
ישראלים ידועים בכך שהם מקדשים "פחות" את המרחב האישי, או שמא נאמר שאנחנו לא מייחסים לו חשיבות רבה. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בהתערבות בשיחות של אחרים בתור לבית הקפה או בהצגת שאלות אישיות להורים האחרים בגן השעשועים. לנו זה אולי עשוי להיראות נורמלי, כי זאת התרבות שלנו וככה גדלנו, אבל זה לא טריוויאלי במרבית התרבויות בעולם.
התכונה הזאת באה לידי ביטוי גם בכל הקשור למגמת ההתחסנות, אפילו במסעי השיווק של משרד הבריאות לעידוד ההתחסנות. באחת הפרסומות בקמפיין מופיע גבר שנדמה שעומד להציע נישואים לבת זוגו, אך מה שהוא למעשה שואל אותה זה: "התתחסני איתי?". אין ספק שמדובר בפלישה לתודעה ולמרחב האישי ביותר של זוגיות פרטית. זהו חלק מהחוצפה הישראלית וסביר שקמפיין שכזה לא היה מתקבל על הדעת במקומות רבים.
נוסף על כך, ישראלים הם אולי מהיחידים שיעזו לשאול אותך אם התחסנת, סתם ככה במעלית, במסעדה או במקום העבודה, מבלי להביא בחשבון שאולי מדובר במידע רפואי אישי שאינו מעניינו של השואל. ככה זה בישראל, עניינו של אחד מיד נחשב כעניינם של כולם.
לתכונה הישראלית הזאת של להתערב במרחב האישי של שכנינו וגם של סתם זרים ברחוב יש לא מעט חסרונות, אך גם יתרונות, כמתואר בפרק 15, "מינוף כישורים ורשתות". בעת משבר, כל משבר, ההתערבות הזאת נהפכת לגילוי אכפתיות כלפי הסביבה שלנו. כן, כל אחד ברחוב ירגיש בנוח להגיד משהו לגבי הדרך שבה התלבשת בבוקר או האופן שבו אתה מטפל בילד שלך. אבל אם מישהו יסתובב ברחובות תל אביב כשהוא ממרר בבכי, או אם מישהי מאבדת את התיק בשוק מחנה יהודה בירושלים, אין לי ספק שרבים יתגייסו לסייע להם.
"נושמים לרווחה", ישראל היום, 18.4.2020
״As Covid-19 surges globally, Israel is emerging into post-pandemic life״, CNN, 23.4.2021
היתה תחושה שאנחנו בדרך הנכונה לניצחון על המגפה. כחמישה מיליון ישראלים התחסנו במנה שנייה ואחוז הבדיקות החיוביות לקורונה שבר שיאים נמוכים. יום לאחר חגיגות יום העצמאות ה-73 הכריזה הממשלה כי אין צורך בחבישת מסכות במרחבים הפתוחים, וההופעות והחתונות חזרו לחיינו במלוא המרץ. כותרות העיתונים השתנו במהרה; הן כבר לא עסקו בקורונה אלא דווקא בפוליטיקה הישראלית שנמצאה בשפל לאחר בחירות רביעיות ללא הכרעה ברורה.
"על סף פיצוץ", ידיעות אחרונות ומעריב עם כותרת זהה, 9.5.2021
לישראלים יש הרבה מאפיינים ייחודיים, ובהם זיכרון קצר. רק אתמול חשבנו שניצחנו יחד את המגפה, ומיד עברנו להתמודד עם אתגר חדש מן הסוג הישן. סבב לחימה נוסף אל מול עזה והתקוממויות של קבוצות קיצוניות והפרת הסדר בתוך ערים מעורבות במדינה. בעוד שמרבית מדינות העולם עדיין נלחמו בקורונה, אצלנו היה נדמה כי מדובר בהיסטוריה רחוקה. אנחנו כבר מורגלים לכך שקצב החיים פה אינטנסיבי במיוחד ומיומנים במעברים חדים.
"ישראל ניצחה את הקורונה - אבל בשאר העולם המצב מסובך יותר", N12, 23.5.2021
הכותרות בעיתונים מיהרו להכריז על ניצחון, נמל התעופה בן־גוריון נערך לפתיחה מלאה, בתל אביב התקיים מצעד הגאווה, מסעדות, אירועי תרבות, קייטנות, פקקים בכבישים - היתה תחושה של ניצחון באוויר.
"שגרת קורונה. פרופ' ערן סגל: שיא מאומתים בגל הנוכחי, אך קצב ההדבקה בירידה" Ynet, 24.7.21
בעת כתיבת שורות אלה, וריאנט הדלתא עושה כותרות, ולצד מדליות מרגשות לישראל באולימפיאדת טוקיו, נרשם שיא המאומתים בגל הנוכחי. לפי פרופ' סגל, באותו שבוע היו כ-30 אחוז יותר בדיקות, מה שמסביר חלקית את העלייה בתחלואה. לדבריו, שיעור הבדיקות החיוביות היה נמוך בהשוואה לגלים הקודמים, קרי סימן לשליטה טובה יותר וקטיעה של יותר שרשראות הדבקה.
בעקבות התפשטות וריאנט הדלתא היתה ישראל למדינה הראשונה בעולם להציע לאזרחיה מנת חיסון שלישית, עוד לפני אישור רשמי של ה-FDA. בתוך ימים ספורים חוסנו מאות אלפי ישראלים, וארצות הברית ואנגליה הודיעו שגם הן יתחילו במתן המנה השלישית. ישראל היא חלוצה עולמית בקבלת החלטות, חלקן שנויות במחלוקת, אולם גם באיסוף נתונים ובשיתופם עם הקהילה הבינלאומית. כשבוע לפני תחילת שנת הלימודים תשפ"ב היה נדמה שהתפשטות וריאנט הדלתא עומדת להיבלם. אבל אז הגיע AY.3.
מבולבלים? גם אני!
אז מה ילד יום? מה שלא יהיה, כנראה יהיה בסדר. דרך ההתמודדות של ממשלת ישראל ואזרחיה עם מגפת הקורונה ודאי לא מושלמת. היו דברים שיכלו להתבצע אחרת והיו גם כישלונות בדרך. למרות כל זאת, נכון לזמן כתיבת שורות אלה ישראל עדיין מסתמנת כמובילה עולמית בטיפול ובהתמודדות עם הנגיף. שום דבר לא בטוח, אולי להפך אפילו. הטיפול בקורונה עוד לא באמת הסתיים באופן מוחלט, ואין לדעת מה צופן לנו העתיד. אולם אנחנו כישראלים כבר רגילים לחיות עם הלא נודע. למדנו לקבל את המציאות המעורערת, ובהתאם יצרנו תרבות של עמידות ושל התאמה. אנחנו אולי אומרים בקלות דעת ש"יהיה בסדר", אבל אנחנו בהחלט לא מסתפקים בזה. אנחנו גם דואגים לכך שיהיה בסדר!
ג'ק מא, מייסד קבוצת עליבאבא, אמר בביקורו האחרון בישראל ששני הדברים החשובים ביותר שלמד בישראל היו "חדשנות וחוצפה, שהיא האומץ לאתגֵר".21 אז למה שלא נאתגר גם את עצמנו?
חוצפה פירושה להסתדר עם מה שיש לך ולהבין מה נדרש בכל רגע. חוצפה חיובית מעוררת השראה וגורמת לאנשים להצטרף לניסיון למימוש רעיון גם אם הוא נשמע מטורף. חוצפה משמעה אמונה בדרך ובתוצאות הלא צפויות שהיא תוביל אליהן. חוצפה פירושה לומר: יאללה, בואו נקפוץ למים ונראה מה יקרה ולאן נגיע. נשאף לגדולות ונעורר השראה, נשיג יעדים בלתי־אפשריים ונהפוך אותם למציאות.
אני רוצה להזמין אתכם להצטרף אלי למסע שבו נבחן מקרוב ילדות ישראלית טיפוסית, מהגיל הרך ועד הטיול הגדול שאחרי הצבא, מבעד למשקפיים אחרים מאלה שאנחנו מרכיבים ביומיום. יחד נבחן נופים וחוויות שאתם מכירים, אולם מזווית אחרת. נסתכל על מה שאולי נראה מובן מאליו, אך נגלה בו דברים חדשים, ונראה איך הכול מתכנס להוויה ישראלית עוצמתית אחת, שנותנת את אותותיה בכול.
יאללה, בואו נצא לדרך!
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
