אהבתך נחוצה לי - האם זו האמת?

האם אתם מאמינים במחשבות שלכם?

האם הרגשתם אי־פעם כי ככל שאתם מתאמצים למצוא אהבה, כך נראה שהיא חומקת מכם? או כי הניסיון למצוא חן בעיני אחרים מעורר בכם חוסר ביטחון? אם הרגשתם זאת, יש לכך סיבה. והסיבה היא שהחיפוש אחר אהבה וקבלה הן הדרכים הבטוחות לאבד את המודעות לקיומן. אתם יכולים לאבד את המודעות לקיומה של האהבה, אבל לעולם אינכם יכולים לאבד את האהבה עצמה. האהבה היא עצם מהותנו. ואם כך, אם האהבה היא עצם מהותנו, מדוע אנחנו משקיעים מאמץ גדול כל־כך בחיפוש אחריה, ולעתים קרובות בתוצאות עלובות כל־כך? רק בגלל המחשבות שלנו - המחשבות שאנו מאמינים בהן, ואין בהן אמת.
אינכם חייבים להאמין לדבר מכל אלה. אתם יכולים לאמת הכל בעצמכם בשעה שאתם קוראים את הספר או בשעה שאתם מניחים אותו מידכם כדי לשאול את עצמכם את ארבע השאלות על מערכות היחסים שיש לכם או אין לכם, ומגלים כיצד משתנים חייכם.
מה אנחנו חושבים בשעה שאנו עסוקים במרדף אחר אהבה, קבלה והערכה? אנחנו חושבים שאהבתם של אחרים והיכולת שלנו למצוא חן בעיניהם הן מפתחות הממלכה - הדרך המוליכה לכל הדברים הטובים בעולם. אנחנו חושבים שהחיפוש אחר מערכות יחסים רומנטיות יביא לנו אהבה, בני זוג ליחסי מין, קרבה ארוכת טווח, נישואים, משפחה. ואנחנו חושבים שהניסיון להרשים את החברה - הניסיון לזכות בהערכתם של האנשים הנכונים - הוא הסיכוי הטוב ביותר שיש לנו להכניס לחיינו פרסום, עושר וסיפוק.
ולכן אנחנו חושבים שאם נצליח במסע החיפוש, נגיע הביתה: נרגיש בטוחים, אפופי חום, מוערכים. ואם ניכשל? נהיה בני בלי בית, דחויים, אבודים בהמון, איש לא יבחין בנו, נהיה בודדים ונשכחים מלב. אם אלה התוצאות האפשריות, לא פלא שמסע החיפוש עלול להיות מפחיד כל־כך, מכריע כל־כך. לא פלא שמחמאה מסוגלת לרומם את רוחנו ומילה קשה - להרוס לנו את כל היום.
רק לעתים רחוקות עולים אותם פחדים גדולים וקדמוניים על פני השטח. רק אנשים ספורים מסתובבים ובאמת חושבים שהם עומדים ליפול מבעד לחריצי רצפת החברה ולהיעלם. במקומם עולות במוחנו כל היום אלפי מחשבות מלחיצות: ״האם הבחינו בי?״ ״למה היא לא חייכה?״ ״האם עשיתי רושם טוב?״ ״למה הוא לא החזיר לי צלצול?״ ״האם אני נראית בסדר?״ ״האם הייתי צריך לומר את זה?״ ״מה הם חושבים עלי עכשיו?״ זהו פיקוח תמידי הבוחן אם אנחנו מתקרבים לניצחון או לתבוסה במפעל ההימורים הגדול של הניסיון למצוא חן. רק לעתים נדירות אנחנו מבחינים בספקות הקטנים הללו או בוחנים אותם, ואף־על־פי־כן הם הגורם המניע למאות אסטרטגיות שנועדו לזכות אותנו באהדה ובהערצה או סתם לספק את רצונם של אחרים. האמונה הפנימית שמאחורי הדברים היא שאם לא נמצא חן בעיני אחרים, אנחנו חסרי ערך.
אך האירוניה שבדבר היא כי עצם המאבק לזכות באהבה ובקבלה מקשים עלינו מאוד לחוות אותן. אנשים המכורים לניסיון למצוא חן בעיני אחרים אינם מבינים שאוהבים אותם ותומכים בהם לא בגלל מאמציהם, אלא דווקא למרות אותם מאמצים. וככל שהם מתאמצים יותר, כך פוחתים סיכוייהם להבחין בכך.
ואיך אנחנו מגיעים למצב לא נעים זה? בעמודים הבאים רק נבחן כיצד יוצרות מחשבות שלא נבדקו את החוויות שלנו. נראה כיצד המחשבות המשותפות לרובנו שלעתים קרובות חולפות בראשנו בלי שנרגיש, מעוררות בנו את הצורך, את הרצון, את הכמיהה ואת השאיפה למה שכבר יש לנו. המחשבות שמאחורי התקף החרדה המוכר של שלוש לפנות בוקר הן מקום טוב להתחיל.

מחשבה של שלוש לפנות בוקר:
אני לא זוכה לשום תמיכה

פתאום אתם מתעוררים באמצע הלילה, מעיפים מבט בשעון ומצטערים שהתעוררתם. עולה מחשבה: ״מה עומד לקרות לי? היקום הוא מקום קר וחסר לב. אני לא יודע מה לעשות.״ את המחשבות אלה הציתה פרסומת לחברת השקעות שצפיתם בה בערב הקודם, אבל אינכם מבינים זאת. והמחשבה הבאה נובעת מקלטת עזרה־עצמית שאתם זוכרים רק למחצה: ״אין שום ערבויות בעולם הזה. שום דבר לא יקרה לכם, אלא אם כן תגרמו לו לקרות.״ מחשבה זאת מעודדת במקצת, אבל בעקבותיה נופל לבכם כשאתם נזכרים כי לא הצלחתם כל־כך כשניסיתם להסתמך אך ורק על עצמכם. ״אני זקוק לדברים רבים כל־כך. ולרשותי משאבים מצומצמים כל­־כך להשיג את צרכַי. כישורי ההישרדות שלי לא טובים כל־כך, והכל הצגה, ובעצם אני חסר אונים ובודד.״ המחשבה הבאה מביאה עמה מעט תקווה: ״אילו יכולתי לזכות באהבה רבה יותר מבני משפחתי ומחברַי, אילו אדם אחד היה אוהב אותי באמת ובתמים, אילו המנהל שלי היה מאמין בכישורַי באמת, לא הייתי מרגיש חרדה רבה כל־כך, והייתי יכול להיות בטוח שאזכה בתמיכה.״
המחשבה ״אין דבר שתומך בי בלי שאתאמץ לשם כך״ היא רק אחת המחשבות שאיננו בודקים ולעתים קרובות חולפות בראשנו בלי שנרגיש, מחשבות המניעות את החיפוש אחר אהבה וקבלה. בואו נעצור לרגע ונבחן בדיוק את ההפך.

חזרה לקרקע המציאות לאור היום: הכל תומך בי

האם אתם יודעים מה תומך בקיומכם בזה הרגע?
נניח - אם לגעת רק באפס קצהו של הנושא - שכבר אכלתם את ארוחת הבוקר, התיישבתם בכיסא החביב עליכם ולקחתם לידיכם את הספר הזה. צווארכם והכתפיים שלכם תומכים בראשכם. עצמותיכם ושרירי החזה שלכם תומכים בנשימתכם. הכיסא תומך בגופכם. הרצפה תומכת בכיסא שלכם. אדמת כדור הארץ תומכת בבניין שבו אתם גרים. כוכבים וכוכבי לכת שונים שומרים את כדור הארץ במסלולו. מחוץ לחלונכם מטיילים במורד הרחוב איש וכלבו. האם אתם יכולים להיות בטוחים שהאיש אינו משחק תפקיד בתמיכה שאתם זוכים לה? ייתכן שמדי יום ביומו הוא יושב בחדרון קטן ומתייק מסמכים במסגרת עבודתו בחברת החשמל המאפשרת לאורות בביתכם להידלק.
בין האנשים שאתם רואים ברחוב, ובין אין־ספור זוגות הידיים וזוגות העיניים הפועלים מאחורי הקלעים, האם אתם יכולים להיות בטוחים שאין איש התומך בקיומכם? אותה שאלה תקפה גם כשמדובר בדורות של אבות־אבותיכם שחיו לפניכם ובמגוון הצמחים ובעלי החיים שהיה להם קשר כלשהו לארוחת הבוקר שלכם. כמה צירופי מקרים לא סבירים מאפשרים לכם להתקיים פה!
כדי לבחון את העניין זמן־מה, הביטו סביבכם ובדקו אם יש דבר־מה שאתם בטוחים כי אינו משחק תפקיד כלשהו בתמיכה בכם. ועכשיו חזרו ובחנו את המחשבה שעלתה במוחכם בשלוש לפנות בוקר, ״אין דבר שתומך בי בלי שאתאמץ לשם כך״. ברגע זה האם לא יהיה נכון יותר לומר, ״הכל תומך בי בלי שאתאמץ לשם כך״? ההוכחה היא מעצם התמיכה המלאה שאתם זוכים לה בישיבתכם פה על הכיסא שלכם, בלי לעשות דבר.
הכל תומך בכם בין שאתם מבחינים בכך ובין שלא, בין שאתם מקדישים לכך מחשבה או מבינים את הרעיון ובין שלא, בין שהרעיון מוצא חן בעיניכם ובין שלא, אם אתם שמחים ואם עצובים, אם ערים ואם ישנים, אם חדורי מוטיבציה ואם חסרי מוטיבציה. הכל תומך בכם בלי לבקש דבר בתמורה.
ממש עכשיו, בעודכם יושבים בכיסא שלכם ונושמים, שימו לב שאינכם מבצעים את פעולת הנשימה, אלא הנשימה מתבצעת מאליה. אינכם צריכים אפילו להיות מודעים לכך, אינכם צריכים אפילו לזכור לנשום, כי גם נשימתכם זוכה לתמיכה. מורכבות ומסובכות ככל שיהיו דרישותיכם הקיומיות, הרי כולן נענות. בזה הרגע ממש אין דבר שאתם זקוקים לו, אין דבר שעליכם לעשות. שימו לב איזו הרגשה מתעוררת בכם כשאתם קולטים את המחשבה הזאת.
ועכשיו חשבו על משהו שחסר לכם. אין לי ספק שתוכלו להעלות משהו על דעתכם...

המחשבה המגרשת אתכם מגן העדן

המחשבה המגרשת אתכם מגן העדן יכולה להיות: ״היה לי קצת נוח יותר אילו היתה לי כרית.״ או: ״הייתי מאושרת יותר אילו בן זוגי היה פה.״
בלעדי המחשבה הזאת, אתם בגן העדן - סתם יושבים לכם בכיסא שלכם, זוכים לתמיכה, ונשימתכם מתבצעת מאליה. כשאתם מאמינים במחשבה כי דבר־מה חסר, מה אתם חווים? ייתכן שההשפעה המיידית תהיה קלושה - רק אי־שקט קל בעוד תשומת הלב שלכם מוסטת ממה שכבר יש לכם. אך משהוסטה תשומת לבכם, אתם מוותרים על השלווה האופפת אתכם בזמן הישיבה בכיסא שלכם. בחיפוש אחר הנוחות אתם דנים את עצמכם לאי־נוחות.
ומה יקרה אם תקומו ותביאו כרית? זה יכול לעזור (אם יש לכם כרית). ייתכן שתמצאו שוב את עצמכם בגן העדן. ייתכן שזה בדיוק הדבר שהייתם זקוקים לו. או אולי תטלפנו ותשכנעו את בן או את בת הזוג שלכם (אם יש לכם) להצטרף אליכם, וייתכן שהיא או הוא באמת יבואו. ואז אולי תהיו מאושרים יותר, ואולי לא. ובינתיים, אבדה שלוותכם.
המחשבה המגרשת אתכם מגן העדן אינה חייבת להיות מחשבה על נוחות או על אושר. היא יכולה להיות ״הייתי מרגיש בטוח יותר אילו...״ או ״אילו רק הייתי מרגיש ככה תמיד,״ או היא יכולה להיות מחשבה סתמית על כוס קפה. רוב בני האדם עסוקים כל־כך בשיפורים עד כי אינם מבחינים שיצאו מגן העדן. בכל מקום שבו הם נמצאים, משהו או מישהו היה יכול להיות טוב יותר.
אם כך, כיצד תחזרו לגן העדן? ראשית, פשוט שימו לב למחשבות המגרשות אתכם ממנו. אינכם חייבים להאמין לכל מה שאומרות לכם המחשבות שלכם. פשוט נסו להכיר את המחשבות המסוימות שאתם עושים בהן שימוש כדי לשלול מעצמכם את אושרכם. ייתכן שבהתחלה ייראה לכם מוזר ללמוד להכיר את עצמכם בדרך זאת, אבל ההיכרות עם המחשבות המעוררות בכם מתח תסלול לפניכם את הדרך לכל מה שנחוץ לכם.

ללמוד להכיר את עצמכם

כשאתם מתחילים לשים לב למחשבותיכם, אחד הדברים הראשונים שתגלו הוא כי לעולם אינכם לבדכם. אינכם לבדכם עם אהוביכם או עם כל אדם אחר; אינכם לבדכם אפילו עם עצמכם. לא חשוב לאן אתם הולכים, לא חשוב עם מי אתם מבלים, אותו קול שבתוך ראשכם הולך איתכם, לוחש לכם, מציק לכם, מפתה אתכם, שופט אתכם, מפטפט סתם, מבייש אתכם, מעורר בכם רגשי אשמה או צועק עליכם. כשאתם מתעוררים בבוקר, מתעוררות איתכם מחשבותיכם. הן דוחפות אתכם לקום מהמיטה והולכות איתכם לעבודה. הן מעירות הערות על האנשים במשרד ועל האנשים בחנות. הן הולכות איתכם לשירותים, נכנסות איתכם למכוניתכם וחוזרות איתכם הביתה. בין שמישהו מחכה לכם בבית ובין שלא, מחשבותיכם ימתינו לכם שם.

אם אתם פוחדים להיות לבדכם, פירוש הדבר שאתם פוחדים ממחשבותיכם. אילו אהבתם את מחשבותיכם, הייתם אוהבים להיות איתן לבדכם בכל מקום; לא הייתם צריכים להדליק את הרדיו כשאתם נכנסים למכונית או את הטלוויזיה כשאתם מגיעים הביתה. את יחסכם אל מחשבותיכם אתם מביאים עמכם לכל מערכת יחסים שאתם מנהלים, ובכלל זה מערכת היחסים שאתם מנהלים עם עצמכם.

***
גן העדן: ״זה נפלא. הייתי יכול להישאר פה לעולם.״
הגיהינום: ״זה לא ממש מושלם.״
***

אבל חכי רגע!

אולי אתם שואלים: ״אבל אותו הקול שבתוך הראש שלי, האם זה לא אני? האם לא אני חושב את מחשבותַי?״ אתם יכולים לענות על שאלה זאת בעצמכם. אם הקול שבתוך ראשכם הוא אתם, מי הוא המאזין לו?
כשאתם מתעוררים בבוקר, ייתכן שתשימו לב כי עד שאתם קולטים שאתם חושבים, המחשבות כבר נחשבות מאליהן. הן פשוט מופיעות. אתם לא יוצרים אותן. מפעם לפעם תגלו שהתעוררתם לפני המחשבות שלכם. ראשכם מסתחרר רגעים אחדים ומנסה להבין מה הוא, ואז נולד העולם מחדש במחשבותיכם, טיפין־טיפין: ״אני כך־וכך. אני בפילדלפיה. האדם השוכב לצדי הוא בעלי. היום יום שלישי. אני צריכה לקום וללכת לעבודה.״ תהליך זה קורה כל הזמן בשעת ערות. המחשבות יוצרות את עולמכם ואת זהותכם בכל רגע ורגע.

מה יש למחשבות שלכם לומר על האהבה?

אם תאזינו למחשבות שלכם, תגלו כי הן אומרות לכם מה יכולה האהבה לעשות למענכם. למשל, אחרי שחוויתם אכזבה באהבה, ייתכן שתרגישו חשופים ופגועים. ייתכן שהמחשבות שלכם יגידו לכם כי נשלל מכם משהו, כי אתם נטושים, מגורשים, מרגישים ריקנות, בדידות או חוסר שלמות. ייתכן שיגידו לכם כי רק האהבה יכולה לחזור ולשפר את הרגשתכם. אם אתם אחוזי פחד, אם אתם כמהים להגנה ולביטחון, ייתכן שהמחשבות שלכם יגידו לכם כי האהבה תציל אתכם. אנשים רבים חושבים כי האהבה היא גם התשובה לחיים מאכזבים או בלתי מובנים. בשלב זה יועיל לכם אם תבינו מה אתם חושבים. פשוט שאלו את עצמכם מה אתם מקווים לקבל מהאהבה או מה אתם מצפים ממנה והכינו רשימה של חמישה דברים שלדעתכם תעניק לכם האהבה.

 

***
מערכת היחסים האינטימית ביותר שלכם היא עם המחשבות שלכם.
*** 

רוב בני האדם מאמינים כי אהבה והזדקקות הן מילים נרדפות. הנושא המרכזי של אלפי שירי אהבה הוא ״אני אוהב אותך, אני זקוק לך״.
אם תשאלו את עצמכם למה אתם באמת זקוקים בחיים, יש סיכוי רב שתמצאו את עצמכם עם רשימה דומה לרשימתכם בסוגיית האהבה. במהלך חייהם אנשים נוהגים לבקש שוב ושוב את אותם דברים. רק אופן הבקשה נעשה מתוחכם יותר:

אימאל׳ה!
שלי!
תן לי!
אני רוצה...
אני צריך...
בבקשה...
אני זקוק לאהבה שלך.
אתה לא ממלא את צרכי במערכת היחסים הזאת.
אני רוצה שאת...
אני לא יכולה להמשיך בלי...
אלה הדרישות שלי...

המחשבות על מה שאתם רוצים ועל מה שאתם צריכים יכולות להיות שתלטניות מאוד. אם אתם מאמינים בהן, אתם מרגישים שאתם חייבים לפעול על פיהן - אתם חייבים לזכות באהבתם של אחרים ולמצוא חן בעיניהם. יש עוד דרך להגיב למחשבה, והיא לבחון אותה. כיצד תוכלו לבחון מה הצרכים ומה הרצונות שלכם? כיצד תוכלו לפגוש את מחשבותיכם בלי להאמין בהן?

***
אני פוגשת את מחשבותי כמו שאני פוגשת את בעלי ואת ילדַי: בהבנה.
***