ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9

תקציר

"את לא יודעת מהו אוויר, ואף על פי כן את נושמת. את לא יודעת מהי שינה, ואף על פי כן את ישנה. את לא יודעת מהו לילה, ואף על פי כן את אפופה בו. את לא יודעת מהו לב, ואף על פי כן הוא הולם בקצב אחיד בחזך, יום ולילה, יום ולילה, יום ולילה."

במילים אלו פותח קרל אוּבֶה קְנַאוּסְגוֹרְד את הספר באביב, מעין מכתב ארוך הממוען לאישה הבוגרת שהתינוקת שלו תהיה בבוא היום. התינוקת בת שלושה חודשים והוא בן 46, וביחד הם נוסעים לבקר את אימהּ, הנמצאת במרחק שעתיים נסיעה מהבית. זהו יום יפה בחודש אפריל ובערב ידליקו בשוודיה מדורות לרגל ליל וַלפּוּרגיס, שמציין את בוא האביב. התינוקת חגורה בכיסא הבטיחות במושב האחורי, מתבוננת בנוף המתחלף ומתנמנמת. עדיין אין לה שפה שתעניק משמעות לדברים שהיא רואה, אבל היא חווה את הקשר לעולם הפיזי החיצוני באמצעות חושיה וצרכיה.

תוך שהוא משחזר את התארגנות הבוקר שקדמה ליציאה לדרך ונזכר בטיולים משפחתיים ובתקופת ההיריון, קנאוסגורד תוהה על טיב הקשר בין עולמנו הפנימי לעולם הפיזי החיצוני לנו, ומה קורה כשהקשר הזה מתנתק, כפי שקרה לאשתו כשהרגישה שננעלה מחוץ לעולם והחושך ירד.

בסגנונו הייחודי קנאוסגורד מרומם את היומיומי לנשגב והופך את השִגרה למסקרנת ודרמטית. הוא כותב לבתו לא רק על מנת להעניק לה זיכרון מאותה התקופה, אלא גם מתוך תקווה שדבריו ישמשו אותה, יהיה אשר יהיה, כדי להתמיד ולאחוז בקשר שבין העולמות שבו טמונים המשמעות והטעם לחיים.

באביב הוא חלק אחד מתוך סדרת "העונות", שכל אחד מארבעת ספריה - הממוענים כולם לבתו - עומד בפני עצמו. קרל אוּבֶה קנַאוּסגוֹרד הוא מחבר הסדרה המונומנטלית המאבק שלי, שהוכתרה כיצירת מופת בכל אחת מ־ 35 השפות שאליהן תורגמה.

"כולו עוצמה. מנה נדיבה של מחשבה על החיים." וושינגטון פוסט

"נוגע ללב ויפהפה; קראו את באביב ותבינו למה כולם משתגעים על קנאוסגורד." לוס אנג'לס ריוויו אוף בוקס

דברים שלא רציתי לדעת על אבא / רן בן-נון
האליל הספרותי קנאוסגורד כותב לבתו
דברים שלא רציתי לדעת על אבא / רן בן-נון
האליל הספרותי קנאוסגורד כותב לבתו
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • בגיל 46 הפך אליל הספרות הנורווגית קרל אובה קנאוסגורד לאב בפעם הרביעית וכתב לבתו התינוקת את "באביב", ספר ראשון במעין ממואר מרובע, לפי עונות השנה, שיצא לפני כעשור ותורגם כעת לעברית. הוא פותח בקביעה מסקרנת: החיים הם התרחשויות שיש להדוף, והאושר הוא ההפך מהם, יצירה, להוסיף לעולם משהו שלא היה קיים קודם, כמו התינוקת הזו. היא אושר טהור. כהרגלו, קנאוסגורד יודע למצוא את היופי שבפשטות, הנשגב שביומיומי, כשהוא חוקר את השאלה הנצחית מהי אהבה, הרגש שאינו תלוי בדבר, שתמיד נמצא שם לאורך כל החיים. זה סיפור על יום אחד באביב, רגיל להפליא, יום שרובו אושר, שהרי משמעות החיים היא למצוא את האושר בדברים הרגילים. בערב מתקיים ליל וילפורגיס, מעין חג אביב פגאני/ ל"ג בעומר נורדי שבמרכזו הדלקת מדורות, אבל היום עצמו מוקדש לנסיעה אל אמה של הפעוטה, אשתו של קנאוסגורד המאושפזת עקב דיכאון קשה במחלקה פסיכיאטרית בבית חולים בעיר הלסינגבורג, במרחק שעתיים נסיעה, ואמורה להשתחרר ולחזור לחיק המשפחה.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • תמונות ילדות/ יון פוסה
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • לא קל.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אחיה של התינוקת הם קדם-מתבגרת עצבנית, צינית וסרקסטית בת 11, אחותה הצעירה בת ה-9, המוארת שדואגת לכולם, ואח בן 7 שתקוע כמובן במשחקי מחשב. להורות של קנאוסגורד מתלווים רגשות האשם הבלתי נמנעים - למה הוא מעשן בחדר העבודה שלו כשהאחים הקטנים משגיחים על התינוקת, למה הוא נאלץ לעבור ראיון ברשויות הרווחה בגלל מצבה של אשתו. החרדה לבריאותו שלו, שמתגלה במקומות מאוד מוצנעים, נובעת אך ורק מהדאגה לבתו, האם לא יוכל להגן עליה, לגדל אותה. יש כאן חשיפה עצמית טוטאלית, עד למקומות הכי אפלים בנפש ומביכים בגוף, בלי להסתיר דבר, לצד תובנות יפהפיות על הורות: לא רק הילד גדל, משתנה ומתפתח - גם אנחנו. מכאן קנאוסגורד צולל להרהורים פילוסופיים על אישיות, אופי, תכונות, מה שמולד ומה שנרכש, מה פנימי ומה חיצוני; האם באמת לבסוף כולנו אותו הדבר ורק נסיבות החיים שלנו משתנות והופכות אותנו למי שאנחנו. משם הוא עולה מדרגה אל האפיסטמולוגיה ומה שבין החפצים כמו שהם לעומת הרישום שלהם בחושינו, בנפשנו, בליבנו.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • הוא לוקח את הדרך הארוכה, מסתובב, חווה מקומות אחרים, בשביל עצמו ובעצם בשבילה, שומע מוזיקה טובה (הקלאש, אלא מה) ופשוט חווה וחי בתוך תיאורי טבע יפהפיים שיש בהם חדווה של גילוי ראשוני, כמו מבט משותף עם עיני התינוקת. גם תיאורי החפצים היומיומיים הם איטיים, פרטניים ומדוקדקים; כך ראו אותם הציירים הגדולים, כמו תינוק, לא רק הדברים עצמם, אלא גם החללים שביניהם. מערכת היחסים בין קנאוסגורד לאשתו הוא סיפור אהבה בין נורווגי ושוודית, כמו בתמונות מחיי נישואין של ברגמן, הבמאי האהוב עליהם. קנאוסגורד מתכתב ארוכות עם ברגמן על הדרך שבה אנו אוהבים וגם פוגעים. בדידות, דיכאון ואובדנות פורצים כשאנו מפסיקים למצוא משמעות בקשר שלנו עם אחרים, בני זוג ובעיקר ילדים. החיים לצד אדם דיכאוני מחייבים מעקב תמידי אחר מצב הרוח שלה, כמו שינויי מזג האוויר, כשמרכז ניצבת שאלה דרמטית: האם לתמוך באשתו ובעצם לאפשר את הדיכאון, לרחם עליה ולהקשיב לה, או לנקוט בגישת האהבה הקשוחה: רק היא יכולה לצאת מהמצב הזה בכוחות עצמה, הכל תלוי רק בה. זה מה שהוא עושה והמחיר הוא גל הדף אדיר של רגשות אשם., שאיתו הוא מתמודד באמצעות ההיצמדות לשגרת פעולות סדורות המשמשות להסחת דעת, שטיפת כלים, כביסה, גינון. זה לא ממש עוזר.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • כרגיל , קנואוסגורד לוקח את ה-TMI עד לקצה ממש, במיוחד בפירוט בעיות העיכול שלו ומה שמתרחש אצלו על האסלה בשירותים. תודה אבל לא תודה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • כמו תמיד במצבי ההורות המאתגרים האלה, צריך גם סבתא מושלמת שאפשר להישען עליה; זאת שמבקשים ממנה לשמור על התינוקת והיא אומרת: ודאי, אתה צריך גם זמן לעצמך.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • ליופיו של העולם הזה אין כל משמעות אם את לבדך בו.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • כמה יפה הוא הטבע השוודי, ארץ בראשית אדירה שממלאת את כל מי שנמצא בה באנרגיות חדשות, אחרות.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • שלא נצטרך לחכות יותר מדי לקיץ, לסתיו ולחורף.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • ואז לבסוף מגיע חג האביב, אירוע המשלב את המיתי והנצחי, השמש, הכוכבים, האש, עם הבנאלי והיומיומי, נקניקיות וקטשופ; כמו בחיים עצמם, חייה של בתו הפעוטה שמתחילים ממש עכשיו, וכמה יופי יש בהם ובעולם. הוא פשוט עומד שם ודמעות מציפת את עיניו. לפעמים כואב לחיות, הוא מסכם, אבל תמיד יש סיבה לחיות. תמיד.