מעבר לקופה

ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון10
חיים אחרים משלי
עמנואל קארר

תקציר

בהפרש של כמה חודשים, מצאתי את עצמי עד-ראייה לשני הדברים שהכי מפחידים אותי בעולם: ילדה קטנה שמתה ומותירה אחריה את הוריה, אישה צעירה שמתה ומותירה אחריה את ילדיה ובעלה.

ואז מישהו אמר לי, אתה הרי סופר, למה שלא תכתוב את הסיפור שלנו? זו היתה הזמנה, ונעניתי לה.

וכך מצאתי את עצמי מספר על ידידות בין גבר ואישה, שניהם חלו בסרטן, שניהם צולעים ושניהם שופטים העוסקים בתיקי חדלות פירעון בבית משפט השלום בוויין שבמחוז איזר. 

הספר הזה עוסק בחיים ובמוות, במחלה, בעוני קיצוני, בצדק ובעיקר באהבה. הכול בו אמת. 

-עמנואל קארר

להציג הכל...
לקריאת הפרק הראשון
מה שאבד / רן בן-נון
עמנואל קארר על הסיפורים שהיה חייב לספר
לקריאת הפרק הראשון
מה שאבד / רן בן-נון
עמנואל קארר על הסיפורים שהיה חייב לספר
  • תקציר מנהלים

  • תקציר מנהלים

  • אי שם בשנת 2004 היה גדול סופרי צרפת בדור הנוכחי, עמנואל קארר, בחופשה בסרי לנקה עם זוגתו הלן, כותבת ומגישה ברשת חדשות. הם טסו לאי הנופש עם ילדיהם הלא משותפים, כל אחד עם בנו שלו, אבל כבר בתחילת החופשה הגיעו למסקנה שזה פשוט לא עובד – והחליטו להיפרד. כהרגלו, קארר שקע בענן רחמים עצמיים על חוסר היכולת שלו לאהוב, למרות שהלן היא אישה שקל מאוד לאהוב, וכבר היה בטוח שיישאר לבד עד יומו האחרון. אבל אז הגיע מה שמכונה "הגל" או ליתר דיוק – הצונאמי, שפותח את ספרו "חיים אחרים משלי" מ-2009. קארר, הלן וילדיהם לא נפגעים כי המלון שלהם ניצב על צוק גבוה מעל הים, אבל הם פוגשים בבני זוג, ז'רום ודלפין, שאיבדו באסון את בתם ז'ולייט בת ה-4 ונמצאים שם עם אביה של דלפין, פיליפ, שחי בסרי לנקה 3 חודשים בשנה, כשבתו וחתנו מצטרפים אליו בכל קיץ, באותו חוף ואותה בקתה. למצוא את המקום שלך, לאהוב את מה שיש; לפי קארר זה המפתח לאושר, זה הכל, ועכשיו הכל נהרס.
  • כמו מה זה

  • כמו מה זה

  • על סף תהום הצער/ פרנסיס וולר
  • קל/כבד?

  • קל/כבד?

  • לא קל. אז מה.
  • למה כן?

  • למה כן?

  • ז'רום מחליט להישאר ולסייע במאמצי השיקום באי, ואילו הלן עוזרת לדלפין בסידורי החזרה לצרפת עם הגופה. קארר, מצידו, מרגיש חסר תועלת, ואז כועס על הלן שמזניחה אותו , ואז כועס על עצמו על האגואיזם והילדותיות; זה הלופ הרגיל שלו, זה מה שבעצם הפריד ביניהם מההתחלה. קארר יוצר ניגוד מבריק בין האסון העצום, התנ"כי בעוצמתו, לבין האדם הבנאלי שבתוכו, שחושב רק על עצמו ועל האגו הקטן שלו וכמה רע לו. רוטן, גועלי, מביך - והכי אנושי שיש. והרי בקלות זה היה יכול להיות הפוך. אם רק היו בוחרים מלון אחר, פיליפ ודלפין יכלו להישאר עם ילד חי, ואילו עמנואל והלן עם המוות, כשקארר מכה בנו עם המקריות הבלתי נתפסת של הגורל ובו ברגע מחליט לעשות הכל כדי להציל את אהבתו להלן; לא לעבור שוב כמו תמיד לריגוש הבא. המקום הזה והזמן מחייבים החלטות קיומיות של פעם בחיים. אבל כשהם חוזרים לפריז ובונים לעצמם חיים משותפים יפים עם קריירות משגשגות, הטרגדיה מכה שוב ואחותה הקטנה של הלן, ז'ולייט, שופטת בעיר השדה ווין, מתה מסרטן בגיל 33 בלבד ומשאירה אחריה הורים המומים, בעל מרוסק ושלוש ילדות קטנות יתומות. עוד טרגדיה בלתי נתפסת, אבל בממדים הרבה יותר קטנים. אפשר להשוות? האם הצער הוא אחר כשהוא רק שלך, פרטי ואישי. קארר חוזר שוב למסקנה שאליה הגיע אחרי אסון הצונאמי: הדבר היחיד שמעניק משמעות לחיים הוא האהבה, להיות נאהב ויותר מכך, לאהוב. כל השאר, קריירה, סיפוק, כל השטויות הרגילות, כל זה חשוב פחות. זה מאוד רומנטי, וגם קל להגיד כשאתה סופר נערץ, אבל זה פשוט נכון.
  • למה גם כן?

  • למה גם כן?

  • הגיבור הבא של הספר הוא אטיין, שופט וקולגה של ז'ולייט, שאיבד את רגלו למחלת הסרטן, מה שהופך אותם לאחים לצרה ושותפים לכס השיפוט. אטיין וז'ולייט יצרו יחד תקדימים, פרשנויות ופסיקות בבית המשפט בעיירה ווין, שבהמשך נלמדו בכל אירופה. קארר נוגע כאן במתח הסמוי שבין כתיבת פיקשן לבין סיפורים של אנשים אמיתיים; כי סיפורים מהחיים, כידוע, נוטים לעתים להיות קצת קיטשיים ולא מתקבלים על הדעת. וכך, סופר הבדיון העילי עלול לעקם עליהם אף, ממש תוך כדי הסיפור עצמו, שכמו נכפה עליו על ידי גורם חיצוני. תמיד אומרים לסופר המחפש על מה לכתוב, למה לא תכתוב על זה ועל ההוא, והסופר לרוב מהנהן ומזלזל ומדפדף הלאה. אז הפעם, קארר בכבודו ובעצמו החליט להגיד כן לחיים האמיתיים, לשבור את הפרדיגמה. המרוויח הגדול מהדיל הזה הוא כמובן הקורא. למשל, כשקארר, סופר/ פילוסוף שאין שני לו, מגיע להתמודדות הנפשית עם המחלה ומגלה שהאלוהים של אטיין הוא התת מודע, כוח אדיר הנמצא בתוכו תמיד, אולי קצת בדומה לדאו של הסינים. מהו היסוד הנפשי של הסרטן, האם הוא תמיד נמצא בתוכנו, האם במידה מסוימת אנו גורמים לו בעצמנו; הדיון מרתק, עשיר, אינסופי ונסמך על שלל מקורות ספרותיים והגותיים, כשביסודו ניצבת השאלה הדרמטית: האם אתה חולה בסרטן, או שאתה "אדם סרטני". כאן מתחיל הפרק הסוציאליסטי בספר, העוסק במלחמתם של אטיין וז'ולייט בחברות האשראי המרמות ועושקות את עניי הפריפריה בצרפת, וכאילו אומר, אני, עמנואל פאקינג קארר, יכול לכתוב אפילו על חדלות פירעון ואותיות קטנות בחוזי אשראי, וזה יהיה מרתק, ואתם תמותו על זה; והוא די צודק. בשיאו, "חיים אחרים משלי" הוא יצירת מופת על סוציאל דמוקרטיה ושוויון חברתי אמיתי, שיכלה להיכתב רק בצרפת ומוכיחה שאין דבר כזה, נושא משעמם - הכל מעניין, הכל ראוי, הכל חשוב.
  • למה לא?

  • למה לא?

  • זה ספר על שתי טרגדיות נוראות. תהיו מוכנים.
  • דמות לקחת

  • דמות לקחת

  • פטריס, בעלה של ז'ולייט, הגבר שמחליט להקדיש את חייו לאשתו בעלת המוגבלות ולשאת אותה על כפיים - ליטרלי. איך אומרים? אתה גורם לנו להיראות ממש לא טוב.
  • משפט לקחת

  • משפט לקחת

  • "לפעמים, כשהכול קשה ללא נשוא, יש איזה דבר, איזה פרט, שעוד יותר קשה לשאתו מכל השאר".
  • איפה קוראים?

  • איפה קוראים?

  • וין היא מקום די שכוח אל בפריפריה הצרפתית. אבל די קרוב לליון המקסימה. יש מצב.
  • נחזור לעוד?

  • נחזור לעוד?

  • השאלה הכי מיותרת בעולם כולו, לא רק בצרפת.
  • השורה האחרונה

  • השורה האחרונה

  • סיום הספר מוקדש כולו לתהליך גסיסתה הלא ממושך מדי של ז'ולייט. איך אדם מתכונן למותו, כשקארר מוצא כדרכו מיני רגעים של השראה מצמררת, כמו כשחברתם ססיל נכנסת להיריון. ז'ולייט וססיל מקיאות כל הזמן, אבל לססיל זה קורה כי צומחים בה חיים חדשים, בעוד שאצל ז'ולייט צומח רק המוות. ואז זה נגמר, הסבל, הייסורים, החידלון, האימה; כמה אימה, אין עוד אימה כזו, ולצידה הרוך, האהבה, הפרידה. אי אפשר לתאר מוות כזה בלי להיות סנטימנטלי. ואחריו החיים ממשיכים. קארר סוגר מעגל עם פיליפ ודלפין, גיבורי הסיפור הראשון ואז הוא והלן מביאים ילדה משותפת לעולם, ז'אן, אוהבים אותה וזה את זו ונהנים מכל הרגעים הקטנים המופלאים והקסומים האלה; כי הסיפורים שבספר לימדו אותם שהחיים כה בני חלוף, והאושר כל כך שברירי ורגעי. זה אולי קצת קיטשי, אבל אלה החיים האמיתיים, ואף אחד לא מספר אותם כמו עמנואל קארר.
עוד ביקורות לספרים