ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון7
השורדים

תקציר

"ספר מכשף ובלתי נשכח", פרדריק בקמן, מחבר "איש ושמו אובה"

עשרים שנה חלפו מאז נמלטו מבית הקיץ המשפחתי, ועתה הם שבים אליו - שלושה אחים שאין ביניהם כל קשר. נותרה להם משימה משותפת אחת: לפזר באגם את תכולת כד האפר של אימם, זו היתה בקשתה האחרונה. טקס הפרידה הולך ומסתבך וחושף, אט אט, את הזרמים התת קרקעיים המניעים את עולמם של השלושה. האירועים שאי אפשר היה לשכוח, הרגעים שאינם מצליחים לזכור.

השורדים הוא סיפורה של משפחה אחת, שיש בה אב ואם, אבל גם יתמות עמוקה, ערבות הדדית בין האחים, אבל גם שיסוי הילדים זה בזה. יש ניחוחות וטעמים של בית אך אלה נמסכים בעשן סיגריות ובאדי אלכוהול ובבדידות של יער אפל ומימי אגם עכורים. עד שלרגע אחד נדלק האור, בוהק וצורב, ואז כבה. ודבר אינו חוזר להיות עוד כשהיה.

השורדים הוא ספרו החמישי של אלכס שולמן השוודי, שזכה להצלחה כמו גם לשבחי הביקורת בעשרות המדינות בהן ראה אור.

קץ הילדות / רן בן-נון
המבנה הסיפורי של "השורדים" מושלם, העלילה פחות
קץ הילדות / רן בן-נון
המבנה הסיפורי של "השורדים" מושלם, העלילה פחות
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • סתם לא שולחים משטרה, אמר המשורר, ואכן, הניידת שמגיעה לבקתה מבודדת על שפת אגם מרוחק בשוודיה מגלה שלושה אחים חבולים – בנימין, פייר ונילס – אחרי מה שנראה כקטטה אכזרית במיוחד, כמעט קטלנית. הם הגיעו לאתר שכוח האל כדי לפזר את אפרה של אימם, כפי שנכתב בבקשה שהותירה אחריה, אבל משהו השתבש, ממש כפי שמשהו היה לא כשורה לאורך כל ילדותם, יריבות רעילה שאביהם עודד בחינוך ספרטני קר. "השורדים", ספרו של אלכס שולמן השוודי, נע בתנועת מלקחיים מהודקת בין זיכרונות ילדות קשים שמתקדמים לאיטם, לבין הווה מקפיא דם שנע אחורה לאורך הסיפור – עד למפגש מצמרר. לכל ניצוץ של רוע שתקראו עכשיו – נטמן זרע פורענות אי שם בעבר האפל.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • שבע או שמונה המיתות של סטלה פורטונה/ ג'ולייט גריימס
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • כבד פלוס. קריאה מאתגרת בהחלט.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • הדינמיקות הקטנות של הילדות משורטטות בדיוק קליני – נילס הבוגר, המרחף, כבר פחות מעוניין לקחת חלק במטלות שמעמיס עליהם האב; פייר הנועז והאלים תמיד מוכן לחפות על חוסר היכולת של בנימין החלשלוש, ומולם האם קצת עצבנית, לרוב שיכורה, אישה הגורמת לתחושה מתמדת שצריך לפייס אותה ללא הפסקה, שמשהו לא בסדר. משהו נורא, שעוד יתגלה וייחשף.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • "השורדים" הוא בור שחור של חרדה ואימה, ששואב את כל החדווה שיש בילדות ומותיר אחריו רק עצב עמום. ככה זה כשאתה גדל לזוג הורים אלכוהוליסטים, אתה אף פעם לא יודע מאיפה זה יבוא לך, מהיכן תיפתח הרעה. האלימות עלולה להתפרץ בכל רגע, הטרגדיה תמיד אורבת מעבר לפינה. התחושה הזו עוברת לקורא בצורת אי ודאות – אף פעם אי אפשר לדעת אם מה שמסופר פה אכן התרחש. זה מטריד, מלחיץ, לא מרפה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • כי לפעמים זה אפילו קצת מופרך - קטעים שבהם נעצרים באמצע הקריאה, פולטים "באמת?!" וממשיכים לקרוא, אבל בעיקום אף ושמץ חמיצות. אם זה האפקט ששולמן חיפש - הצליח לו.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • בנימין, האח הקטן, הוא דמות שובת לב השקועה במאמץ סיזיפי, הירואי, לחבר ולפייס בין חלקי משפחתו הקרועה והמסוכסכת. מישהו זקוק לחיבוק חזק, כאן ועכשיו.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • אמרו לי שהאבל הוא תהליך עם שלבים, ושמהצד השני מחכים החיים, לא אותם חיים, כמובן, אבל חיים אחרים. זה לא היה נכון. האבל הוא לא שלב, הוא מצב. הוא לא נעלם, הוא איתן כמו סלע.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • בקתה על שפת אגם בשוודיה? רעיון לא רע, אבל רק בקיץ.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • בזהירות. שולמן הוא מספר מיומן, אבל הכל תלוי במה שיבחר לספר.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • שולמן מכה את הקורא שלו בתדהמה, מכריח אותו לקרוא את כל הסיפור מחדש, בעיניים אחרות. האם זה יותר מדי? האם נחצו כאן גם גבולות המופרכות? איך סיפור שבנוי באופן כל כך חכם ומהונדס להפליא, יכול לזרוק אותנו לקצוות כל כך חדים של תהייה ואובדן. אולי כי החיים הם משחק גורלות מרושע, מבעית, ומאוד מסוכן.