מכתבים אל מילנה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מכתבים אל מילנה
מכר
מאות
עותקים
מכתבים אל מילנה
מכר
מאות
עותקים

מכתבים אל מילנה

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • תרגום: יונתן ניראד
  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2014
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 294 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 54 דק'
  • קריינות: אורנה לביא פלינט
  • זמן האזנה: 12 שעות ו 17 דק'

פרנץ קפקא

פרנץ קפקא (Franz Kafka, שם יהודי: אנשיל [אשר]; ‏3 ביולי 1883 – 3 ביוני 1924) היה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים. בין כתביו הבולטים: הרומנים "המשפט" ו"הטירה", הנובלה "הגלגול" ואחרים.

כיום, בכמה שפות, נכנס לשימוש הביטוי "קפקאי" המתאר מצב של עמידה אל מול מערכת ביורוקרטית אטומה ובלתי ניתנת להבנה.
רובן הגדול של יצירותיו הספרותיות של קפקא, ובכלל זאת כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. חברו הטוב, מקס ברוד, פרסם את יצירותיו על אף בקשה מפורשת של קפקא להשמיד את היצירות לאחר מותו‏. ברוד הצדיק את עצמו הן בכך שקפקא ידע שהוא לא יבצע את הצוואה, ואם הפקיד אותו עליה, משמע שהשלים עם פרסום כתביו. ההצדקה השנייה, שברוד הודה שדי בה לשעצמה מבחינתו, הייתה ערכו הספרותי הרב של העזבון. בין כתבי קפקא, שפורסמו לאחר מותו, נכללים הרומנים "המשפט", "הטירה", ו"הנעדר", שכתיבתם לא נשלמה. בצוואתו הוריש מקס ברוד את כל רכושו, ובכלל זאת את כתבי קפקא שהיו ברשותו, למזכירתו אילזה הופה, אך הוסיף לצוואתו גם הוראה, שלאחר מותו יועברו הכתבים לספריה של האוניברסיטה העברית בירושלים, לספריה בתל אביב או לספריה ציבורית אחרת. לאחר מותה של הופה התפתח קרב ירושה על הכתבים, בין בנותיה של הופה לספרייה הלאומית‏. ‏‏ב- 12/10/2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה בישראל כי כתביו של קפקא יועברו לספרייה הלאומית.
יצירותיו זכו במשך השנים, וזוכות עד היום, להתייחסות רבה במחקר האקדמי וגם מחוצה לו.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

בשנות חייו האחרונות, כשכבר היה חולה בשחפת, התכתב קפקא עם אישה צ'כית צעירה, מילנה יסנסקה, שתרגמה את יצירותיו הראשונות מגרמנית לצ'כית. ההתכתבות המנומסת בתחילתה היתה לחליפת מכתבים סוערת בין השניים, רומן אהבה במכתבים בין איש ואישה שכמעט אינם נפגשים זה עם זה והם כמהים למשהו שנבצר מהם להשיגו: אהבה, אושר, ואולי פשוט קרבה והבנה וחום אנושי. מן ההתכתבות הזו נשמרו רק מכתביו של קפקא, מכתבים פרטיים ואף אינטימיים מאוד, שלא נועדו לפרסום, כמובן – כמוהם כרוב הדברים שכתב קפקא, וציווה להשמידם אחרי מותו.
בקשתו לא נענתה, כידוע, ולא רק היצירות הספרותיות כי אם גם המכתבים והיומנים שכתב ראו אור בהדרגה. ביניהם המכתבים האלה אל מילנה, שמחזיקים, אולי אף יותר ממכתביו  האחרים, פיסות וקרעים מכל אישיותו ועולמו, געגועיו וייסוריו וסיוטיו, ובייחוד את הרצון לחלוק אותם עם זולתו:
"מכתבַי הם אמת," הוא כתב למילנה, "או לפחות הם בדרך לָאמת, מה בכלל הייתי עושה לנוכח תשובותייך אילו היו מכתבַי שקר? התשובה קלה: הייתי משתגע. בזה שאני אומר בהם את האמת אין אפוא גדוּלה רבה, הלוא זה גם מעט כל כך, אני רק מנסה תמיד לחלוק משהו שאי אפשר לחלוק, להסביר משהו שאי אפשר להסביר, לספר על משהו שיש לי בעצמוֹת ושרק בעצמוֹת האלה אפשר לחוות אותו. "
 
התרגום החדש לעברית של המכתבים אל מילנה הוא תרגום ראשון של הנוסח השלם, על פי המהדורה הגרמנית המעודכנת והמתוארכת מחדש. המתרגם, יונתן ניראד, הקפיד על נאמנות לסגנון המיוחד להם - ישיר, אישי, נחפז ונסער.
 
התרגום מלווה באחרית דבר של גלילי שחר.
 
אילנה המרמן

פרק ראשון

פרק ראשון: 1
[אפריל 1920]
מֵרָן-אוּנטֶרמַייז, פנסיון אוֹטוֹבּוּרג
 


גברת מילנה היקרה,
כרגע יש הפוגה בגשם שנמשך יומיים ולילה, אמנם רק הפוגה זמנית בוודאי, ובכל זאת זה מאורע שראוי לחגוג, וזאת אני עושה בַּכתיבה אלייך. אם כי הגשם היה נסבל בעצם, הרי אני בנֵכר פה, אמנם רק קצת בנכר, אבל זה מיטיב עם הלב. אם הרושם שלי היה נכון (כנראה אי אפשר למצות את מה שהשאיר בַּזיכרון פרק זמן קצר אחד, כמעט אילם, של שהות יחד) גם אַת שמחת בנֵכר הווינאי, גם אם אחר כך אולי הוא נעכר, בגלל הנסיבות הכלליות, אבל האם גם אותך הנֵכר כשלעצמו משמח? (מה שאמנם עלול אולי להיות סימן רע, ואסור שיהיה כך).
אני חי פה די טוב, הגוף בן התמותה ודאי לא היה יכול לשאת מידה רבה יותר של דאגה וטיפול, מרפסת חדרי משוקעת בְּגינה, מוקפת, טובלת בשיחים מלבלבים (הצמחייה פה משונה, במזג אוויר, שבפראג השלוליות כמעט קופאות בו, נפתחים לאט-לאט עלי הכותרת של הפרחים לפני המרפסת שלי), ואף על פי כן חשופה כולה לשמש (או בעצם לשמים שעננים נמוכים עומדים בהם, וכך כבר כמעט שבוע). לטאות וציפורים, זוגות לא תואמים, מבקרים אותי: כל כך הייתי מאחל לך להיות במֵרָן, לא מזמן כתבת פעם שאי-אפשר- לנשום, התמונה והמשמעות פה קרובות מאוד, ויתכן שזו וגם זו ייעשו כאן מעט קלות יותר.
 
בברכות לבביות ביותר,
שלך פ קפקא

פרנץ קפקא

פרנץ קפקא (Franz Kafka, שם יהודי: אנשיל [אשר]; ‏3 ביולי 1883 – 3 ביוני 1924) היה סופר יהודי יליד פראג שכתב בשפה הגרמנית ונחשב לאחד מגדולי הסופרים של המאה העשרים. בין כתביו הבולטים: הרומנים "המשפט" ו"הטירה", הנובלה "הגלגול" ואחרים.

כיום, בכמה שפות, נכנס לשימוש הביטוי "קפקאי" המתאר מצב של עמידה אל מול מערכת ביורוקרטית אטומה ובלתי ניתנת להבנה.
רובן הגדול של יצירותיו הספרותיות של קפקא, ובכלל זאת כל הרומנים הארוכים והידועים שלו, לא פורסמו בימי חייו אלא רק לאחר מותו. חברו הטוב, מקס ברוד, פרסם את יצירותיו על אף בקשה מפורשת של קפקא להשמיד את היצירות לאחר מותו‏. ברוד הצדיק את עצמו הן בכך שקפקא ידע שהוא לא יבצע את הצוואה, ואם הפקיד אותו עליה, משמע שהשלים עם פרסום כתביו. ההצדקה השנייה, שברוד הודה שדי בה לשעצמה מבחינתו, הייתה ערכו הספרותי הרב של העזבון. בין כתבי קפקא, שפורסמו לאחר מותו, נכללים הרומנים "המשפט", "הטירה", ו"הנעדר", שכתיבתם לא נשלמה. בצוואתו הוריש מקס ברוד את כל רכושו, ובכלל זאת את כתבי קפקא שהיו ברשותו, למזכירתו אילזה הופה, אך הוסיף לצוואתו גם הוראה, שלאחר מותו יועברו הכתבים לספריה של האוניברסיטה העברית בירושלים, לספריה בתל אביב או לספריה ציבורית אחרת. לאחר מותה של הופה התפתח קרב ירושה על הכתבים, בין בנותיה של הופה לספרייה הלאומית‏. ‏‏ב- 12/10/2012 קבע בית המשפט לענייני משפחה בישראל כי כתביו של קפקא יועברו לספרייה הלאומית.
יצירותיו זכו במשך השנים, וזוכות עד היום, להתייחסות רבה במחקר האקדמי וגם מחוצה לו.

עוד על הספר

  • תרגום: יונתן ניראד
  • הוצאה: כרמל
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2014
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 294 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 54 דק'
  • קריינות: אורנה לביא פלינט
  • זמן האזנה: 12 שעות ו 17 דק'
מכתבים אל מילנה פרנץ קפקא

פרק ראשון: 1
[אפריל 1920]
מֵרָן-אוּנטֶרמַייז, פנסיון אוֹטוֹבּוּרג
 


גברת מילנה היקרה,
כרגע יש הפוגה בגשם שנמשך יומיים ולילה, אמנם רק הפוגה זמנית בוודאי, ובכל זאת זה מאורע שראוי לחגוג, וזאת אני עושה בַּכתיבה אלייך. אם כי הגשם היה נסבל בעצם, הרי אני בנֵכר פה, אמנם רק קצת בנכר, אבל זה מיטיב עם הלב. אם הרושם שלי היה נכון (כנראה אי אפשר למצות את מה שהשאיר בַּזיכרון פרק זמן קצר אחד, כמעט אילם, של שהות יחד) גם אַת שמחת בנֵכר הווינאי, גם אם אחר כך אולי הוא נעכר, בגלל הנסיבות הכלליות, אבל האם גם אותך הנֵכר כשלעצמו משמח? (מה שאמנם עלול אולי להיות סימן רע, ואסור שיהיה כך).
אני חי פה די טוב, הגוף בן התמותה ודאי לא היה יכול לשאת מידה רבה יותר של דאגה וטיפול, מרפסת חדרי משוקעת בְּגינה, מוקפת, טובלת בשיחים מלבלבים (הצמחייה פה משונה, במזג אוויר, שבפראג השלוליות כמעט קופאות בו, נפתחים לאט-לאט עלי הכותרת של הפרחים לפני המרפסת שלי), ואף על פי כן חשופה כולה לשמש (או בעצם לשמים שעננים נמוכים עומדים בהם, וכך כבר כמעט שבוע). לטאות וציפורים, זוגות לא תואמים, מבקרים אותי: כל כך הייתי מאחל לך להיות במֵרָן, לא מזמן כתבת פעם שאי-אפשר- לנשום, התמונה והמשמעות פה קרובות מאוד, ויתכן שזו וגם זו ייעשו כאן מעט קלות יותר.
 
בברכות לבביות ביותר,
שלך פ קפקא