החינוך העברי-לאומי בארץ-ישראל נוסד במושבה ראשון-לציון, בשנת 1887. מטרה ראשית של החינוך החדש הזה הייתה הקניית העברית כלשון חיה על-פי גישת הוראה חדשה - "עברית בעברית". במקביל לפיתוח חינוך עברי-לאומי בארץ-ישראל, התעוררו מחנכים יהודים בתפוצות במגמה לשפר את החינוך היהודי המסורתי. כתוצאה מכך נוסד "החדר המתוקן", שגם בו הקנו דיבור עברי על-פי גישת "עברית בעברית".
בספר זה מתוארות ההתפתחויות שחלו בחינוך היהודי בתפוצות. לאחר פרק מבוא, מוצגים י"א מחנכים ומחנכת אחת, שהטביעו חותם ניכר על החינוך היהודי והעברי בתפוצות - מסוף המאה ה-19 ועד לאחר מלחמת העולם הראשונה.
ספר זה הינו מבוא להכרת הרעיונות החינוכיים של המחנכים היהודים בתפוצות, והוא עשוי לשמש גם את אלה שעיסוקם הוא הוראה בארץ ולתרום לשיפור המעשה החינוכי אצלנו.
המחבר, פרופ' שלמה הרמתי, מבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית, מוכר כמומחה בין-לאומי בהוראת עברית כלשון נוספת ובהוראת קריאה בלשון אם ובלשון חדשה. הוא פיתח את שיטת "השיכתוב הדידקטי" לשיפור הבנת הנקרא. על פיתוח תיאוריות ושיטות להוראת עברית בארץ ובחו"ל, הוענק לו "פרס ירושלים לחינוך". הספר הנוכחי משלים את הקודמים לו - עברית שפה מדוברת, המורים החלוצים - שניהם בסדרת "אוניברסיטה משודרת".
