הספר החדש של אורלי קסטל בלום

גל

מישהו אמר לי שהמון אנשים עוברים עכשיו תקופה לא טובה. להמון אנשים לא הולך, לא מצליח, לא זורם, דברים שתכננו לא קורים, דברים אחרים נופלים להם מהידיים ממש, בין האצבעות מתחמקות להם צלחות ומתנפצות מאחורי כל מיני ארונות ואחר כך הם צריכים להזיז את הארונות האלה ולנקות.
אותו מישהו אמר לי שיש עכשיו גל גדול של הרגשה לא טובה שאנשים מרגישים אותה בכל מיני תחומים, התחום הפיננסי, להמון אנשים עכשיו מחזירים צ׳קים, יש גל של החזרת צ׳קים, הבנקים אפילו לא טורחים להודיע, מרוב שהידיים של העובדים שלהם עמוסות כי יש החזרת צ׳קים לא נורמלית בתקופה האחרונה. מחזירים המון ולכולם, לא עושים חשבון, יש אנשים שמחזירים להם הוראות קבע ועושים להם פַדיחות עם סוכן הביטוח שלהם שהוא גם חבר שלהם. להרבה מאוד אנשים מחזירים הוראות קבע מהביטוח והם נתקעים, אין להם מה להגיד מול הנ.ל.מ. הזה, ויש גם כאלה שהבנקים כבר התחילו לפנות לערֵבים שלהם, שהם גם חברים שלהם, הלוא.
המישהו הזה אמר לי שהדברים נכונים במאה אחוזים לא רק בתחום של הכסף, הוא אמר לי שהמון אנשים נפרדים עכשיו, יש המון פרידות באוויר. הוא גם נתן לי דוגמאות של כמה פרידות. יש עכשיו גל לא נורמלי של פרידות, אמר, בגלל הלחות, הלחות משגעת את האנשים, הם לא יכולים לראות אחד את השני יותר, ובבנקים, עם כל המיזוג שלהם, יודעים שחם ולח בחוץ, ורק מעצם המחשבה נשרפים להם הרחמים, וגם כמה הם יכולים לסחוב? הערֵבים נורא מתעצבנים, יש פירוק חברויות של ילדות, המון חברויות מהילדות מתפרקות עכשיו, בתקופה הזאת, וגם המון אנשים עכשיו עוברים משבר, המדינה במשבר, אנשים במשבר, הנוער עובר משבר, אנשים נשברים, יש גל כזה עכשיו.
המון נשברים ועוזבים, וזה מסביר את הפרידות. הם עוזבים את הארץ. איבדו את היכולת להישאר כאן.
בתוך הגל הזה - אמר לי אותו אדם - יש המון דברים אחרים שקורים, טובים, אבל אנשים לא רואים אותם, הם אך ורק מוכנים להסתכל ולראות את חצי הכוס הריקה. יש גל של אנשים שרואים את חצי הכוס הריקה, ואין להם עצבים לשמוע על כלום. הם לא יכולים לשמוע כלום. המון אנשים לא יכולים לשמוע רדיו עכשיו, ובתקופה האחרונה התופעה מאוד החמירה, אנשים לא יכולים לשמוע כלום, ומכלום. לא יכולים. נגמר להם, נשבר להם. זה גורם להמון מריבות בין בני זוג, אנשים מסתכסכים אחד עם השני, עפים להם דברים מהפה שהם לא יודעים מתי ואיך רכשו את היכולת לדבר ככה.
יש כל כך הרבה אנשים - אמר לי אותו אדם - שהסתכסכו בתקופה הזאת עם החברים הכי טובים שלהם, גם אם הם לא חברי הילדות שלהם, ועם ההורים שלהם וההורים שלהם אִתם. יש המון מדון באוויר, ואפילו חמור מזה. בתקופה האחרונה המון אנשים לא שמים לב. גם לא שמים, וגם לא שמים לב. המון אנשים הולכים ונופלים סתם ככה. נופלים על המדרכה, עוזרים להם לקום.
״באמת,״ אמרתי לאיש, ״אתה צודק. לפני שבוע וחצי בשיכון בבלי ראיתי מישהי בלונדינית חוצה את הכביש, הולכת כמו שהולכים בשיכון בבלי, ברצינות תהומית, ונופלת על המעבר חציה. היא מיד הקימה את עצמה ורצה משם. אתה צודק. יש בדברים שאתה אומר המון.״
״את לא צריכה להביא לי הוכחות,״ אמר והמשיך שהמון אנשים עכשיו בתקופה האחרונה מתגבשים מחדש, עוברים תהליך שייקח כמה חודשים של פירוק, מיון והצבה מחדש. כמו שמפַנים שטח, בזמן שהיו הסכמי השלום, ומציבים מחדש את הכוח?
המון אנשים. המון אנשים עוברים את זה עכשיו. האיש אמר לי שאישית הוא מכיר מאות כאלה שעוברים את כל מה שהוא הזכיר, והאנשים שהוא מכיר גם מכירים אנשים שעוברים את כל הנ״ל, ובעצם הוא אומר לי את מה שהוא אומר לי לא סתם, אלא על סמך מה שהוא שומע, כי הוא מסתובב הרבה. האיש באמת מסתובב הרבה. בעצם כל היום הוא מסתובב. הוא לוקח את הזמן שלו, לא בוער לו כלום. הוא אמר שהוא אולי הבן אדם הכי מפוּקָס במדינה, המון אנשים באים אליו לשמוע מה שיש לו לומר, אבל הוא לא לוקח כסף מהם.
הוא צודק. צריך להסתובב. לא טוב לשבת ככה. צריך לקום ולהסתובב, לראות אנשים, ללמוד מהם איך הם מסתדרים, צריך לקום אפילו שחם, לח, וגם אם אין אוטו, מה יש, אוטובוס לא טוב? צריך לנסוע להסתובב בנחלת בנימין, המון אנשים מסתובבים בפלורנטין. צריך להסתובב שם. אולי במקרה מישהו יגיד משהו. אפשר גם לעבור ערוצים. להעביר מתחנה לתחנה זה לא להסתובב? בטח שזה להסתובב. בריבוע. אפשר ליפול על המון דברים. על ארצות אחרות. נופלים על ארץ אחרת, שומעים מה אומרים אצלם. יש חוכמות בכל מיני שפות, ונגיד אפשר ליפול על משהו שזקן אפריקאי אמר לנכד שלו על האריה, שהאריה יודע שפטפוטי סרק לא מביאים לאומץ לב! וזה נשמע כל כך יפה, חבל שאני לא מבינה מה הקשר. בגלל שהאריה לא יודע לדבר, אז כל מי שיודע מפטפט פטפוטי סרק?
המון אנשים מפטפטים פטפוטי סרק. אני לא צריכה את האיש החכם המסתובב לדעת את זה. מה לא סרק - הכול סרק. כדורים אמיתיים זה לא סרק. ולמה שלא יהיו סרק? ככה לא היו מתים בקרבות, וגם אם היה נפלט כדור, אז מה. קצת רעש, קצת עשן, וזהו.
לא עדיף שהכול היה סרק? בטח שלא, איזה שטויות אני כותבת, בחיי. יש דברים חשובים. אבל למה יש דברים חשובים, בגלל שאין מספיק סרק. לא לא לא לא לא, אני מתבלבלת פה בין סרק לפארש. יש פארש, שזה־מזויף, ויש סרק, שזה מיותר. הסרק יותר טוב במרכאות מהפארש, ואחרי הפארש באה החארטה. החארטה זה הכי נמוך שיש. אין יותר גרוע מהחארטה. לא. יש. בטח.
המון אנשים תקועים בפוזה שלהם. הם מתיימרים להיות הם. אלה הכי גרועים, אלה יותר גרועים מהחארטה. אבל מה שהם עושים זה דווקא בסדר, מה לא בסדר בזה? הם מנסים להיות הם. הרי כל היום אומרים: תהיה אתה תהיה אתה תהיי את.
אבל הכי גרועים, באמת אני חושבת שאני יודעת מי הכי גרועים, אפילו בלי שהבן אדם החכם הזה שיודע איזה גל יש מתי יגיד לי, למרות שהוא אמר לי, הוא זה שאמר לי. אסור להגיד את השם שלו, הוא מעדיף אינקוֹגניטוֹ, אציין שהוא בן אדם מבוגר ובודד, אבל נודד ויודע מה הטרֶנד.
בלעדיו לא היה לי מושג מה הולך, והייתי יוצאת מטומטמת בכל פגישה עם כל אחד. בפגישה האחרונה שהייתי אצלו, על חוף הים של אשקלון, הוא אמר לי, הגרון העמוק הזה, שיש עכשיו טרנד איום ונורא. פשוט חבל על הזמן. אנשים במספרים חסרי תקדים אומרים משפט שאין לאנושות מה לעשות אתו ואין להבין לאן הוא מוביל. האיש היה מודאג מאוד ושאל אותי אם יש לי רעיון והבטחתי שאחשוב. כי זה טרנד בזבל של הזבלים.
הוא אמר שהוא יכול לדבר רק בתוך הים, והתקרבנו למים. שם, במים הרדודים, הוא אמר לי שיש עכשיו גל של אנשים שבאים ואומרים לך: אני זה אני טייק איט אור ליב איט.
בהתחלה לא הבנתי מה נורא בזה, אבל גרון עמוק אמר לי שמי שאומר אני זה אני טייק איט אור ליב איט, אלה אנשים שבאים ואומרים אני כזה, אני לא מוכן להשתפר, לא מזיז לי ממך, לא מוצא חן בעיניך - לך תתחפף. ולאן תלך? שָאל אותי, לאן אני אלך? לתוך הים?
״לא לא,״ אמרתי לו, ״בשום אופן לא. אתה צריך להחזיר מלחמה. אתה צריך להגיד בחזרה אני זה אני טייק איט אור ליב איט.״
״איך אני יכול להגיד משפט כזה, תגידי? אני זה אני? וטייק איט אור ליב איט? מה אני נראה לך? אני מעדיף למות.״
הוא רץ לתוך החשכה שהיתה בעצם מלאה בים ולא ראיתי אותו יותר. טבע. המון אנשים טובעים בזמן האחרון, אבל אחרי שהוא טבע והתחלתי להסתובב בעצמי לקלוט מה הולך, הבנתי שכל הטרנדים האלה שדיבר עליהם זה הוא. הוא המציא את כל הדברים האלה כדי שיהיה לו מה להגיד.