פרק 1
יום שלישי, 10 בפברואר
שני האוהבים הציצו החוצה מחלון חדר המלון וחייכו באושר, אך כל אחד מסיבה אחרת לגמרי.
השלג הכבד שעליו בישרו התחזיות במשך כמעט שבוע הגיע סוף־סוף במשך הלילה, ופתיתים עבים ודשנים של החומר הלבן נשרו ארצה הבוקר. קומץ מכוניות הזדחל בשקשוק שלשלאות במעלה הדרך ההררית הצרה, ומכוניות אחרות, שחנו ליד בתי המלון, היו כעת תלוליות לובן גדולות.
כל הנוכחים באתר הסקי הצרפתי המהודר קוּרשֶבֶל 1850 חשו הקלה — מנהלי האתר, המלונאים, המסעדנים, העובדים העונתיים, החנויות להשכרת ציוד סקי, החברות המפעילות את מעליות הסקי, וכל האחרים המתבססים על עונת הסקי כחלק ניכר מפרנסתם. ובעיקר — העוסקים באופן אישי בספורט החורף. אחרי ימים של שמים כחולים, שמש קופחת ושלג נמס, שמשמעותם קרח מסוכן בבקרים, עיסת שלג וסלעים חשופים בשעות אחר הצהריים, בסופו של דבר נוצרו תנאים מעולים עבור גולשי הסקי וגולשי הסנובורד למיניהם, ששילמו במיטב כספם תמורת כמה ימים יקרים של חופשה שנתית על המדרונות.
ג'וֹדי בנטלי והארוס האמריקאי המבוגר שלה, וולט, נעלו את מגלשי הסקי שלהם מחוץ לחדרי המלתחה של מלון שאבּישוּ, והשלג הנופל דגדג את החלקים החשופים של פניהם מתחת לקסדות ולמשקפי הסקי.
על אף היותו גולש סקי בקיא ומשופשף, זו הייתה הפעם הראשונה שאיש הכספים הזה עשה סקי באירופה, ובמשך השבוע כולו הוא סמך על ארוסתו הצעירה ממנו בהרבה — שנראה כי הכירה את האתר הזה כמו את כף ידה — שתדריך אותו.
הם גלשו בזהירות במדרון, בתנאי ראות לקויה, אל מעלית בִּיאולֶה, מרחק כמה דקות מתחת לבית המלון, עברו דרך השערים האלקטרוניים והצטרפו לתור הקצר שהשתרך ליד מעלית הסקי. כעבור שתי דקות העלה אותם המושב הרחב למעלה וקדימה, כשהם אוחזים במקלות הסקי שלהם.
וולט סגר את מוט הבטיחות, ואז הם נשענו לאחור וישבו כך, מכורבלים בתלבושות הסקי הנעימות שלהם, במשך שבע הדקות שבהן הובילה אותם מעלית הסקי אל ראש המדרון. כשירדו נשבה הרוח בעוז, וג'ודי לא חיכתה, אלא הובילה אותם מיד בדרך למטה, במסלול האדום הקל ואחר במסלול הכחול, אל הקראוסֶט, תחנת המעליות המרכזית של האתר.
הם הסירו את המגלשיים. וולט, למרות פריצת הדיסק שלו, התעקש לשאת את המגלשיים של ג'וֹדי נוסף על המגלשיים שלו במעלה הרמפה המובילה אל המעלית. גונדולה1 אדומה בת שמונה מושבים שייטה באטיות לעברם, והוא הכניס את המגלשיים שלהם לתא האחסון החיצוני ונכנס פנימה בעקבות ג'ודי. הם התיישבו והרימו למצחם את משקפי הסקי שלהם. אחריהם הגיע זוג נוסף, וכעבור כמה רגעים, רגע לפני סגירת הדלתות, טיפס פנימה גבר נמוך בן חמישים ומשהו, לבוש תלבושת סקי מהודרת של ספיידר וחבוש קסדת עור יוקרתית עם משקפי מראה.
״בונז'ור!״ אמר במבטא צרפתי קלוקל והוסיף: ״אני מקווה שאין לכם התנגדות שאצטרף אליכם?״ הוא התיישב מולם כשהגונדולה זינקה קדימה.
״בכלל לא,״ ענה וולט.
ג'וֹדי חייכה בנימוס. שני הזרים האחרים, שהיו שקועים בכתיבת הודעות בטלפונים שלהם, לא אמרו דבר.
״אה, וּו פרלֶה אנגלֶה!״ אמר הזר, שפתח את רצועת הקסדה שלו והסיר אותה לרגע כדי לגרד בראשו הקירח. ״אמריקאים?״ שאל והסיר את הכפפות שלו, ואז שלף ממחטה מכיסו והתחיל לנגב את משקפיו.
״אני מקליפורניה, אבל ארוסתי בריטית,״ אמר וולטר בחביבות.
״טוב מאוד! מזג אוויר נוראי, אבל הפּאוּדר2 בפסגה ממש משגע!״ אמר האיש.
ג'וֹדי חייכה שוב בנימוס. ״מאיפה אתה?״ שאלה.
״מהדרום, ברייטון,״ ענה הזר.
״וואו, איזה צירוף מקרים! גם אני!״ אמרה ג'ודי.
״עולם קטן,״ מלמל.
״אז במה אתה עוסק?״ שאל אותו וולט.
״אה, בתחום הרפואה. בזמן האחרון יצאתי לגמלאות ועברתי לצרפת. ואתם?״
״יש לי קבוצת השקעות בקרנות נאמנות,״ ענה האמריקאי.
״אני הייתי מזכירה משפטית,״ אמרה ג'וֹדי.
בעוד הגונדולה הקטנה מטפסת, מיטלטלת ברוח, השלג הפך לערפל לבן3, והראות הלכה והידרדרה מדי רגע. וולט כרך את זרועו סביב ג'ודי וחיבק אותה. ״אולי לא כדאי שנעלה גבוה מדי הבוקר, חומד; תהיה רוח חזקה מאוד בפסגה,״ אמר.
״הפאודר למעלה יהיה מדהים,״ ענתה, ״ובשעה כל כך מוקדמת לא יהיו הרבה אנשים. יש שם מסלולים מהממים, תאמין לי!״
״טוב, בסדר,״ אמר והציץ בספקנות מבעד לחלונות המעורפלים.
״אה, בהחלט,״ אמר האנגלי. ״סמוך על הבחורה היפהפייה שלך — ולפי התחזית, מזג האוויר אמור להשתפר!״
כשהגיעה הגונדולה לתחנה, הוא חיכה בנימוס עד שיירדו לפניו. ״שמחתי להכיר אתכם,״ אמר. ״להתראות בינתיים.״
הזוג האחר, שעדיין היה שקוע בכתיבת הודעות בטלפון, נשאר בגונדולה.
וולט התעקש שוב לשאת את המגלשיים של ג'וֹדי, והם דשדשו את המרחק הקצר אל הרכבל. בדרך כלל, הקרונית הייתה דחוסה בגולשים צפופים כמו סרדינים, אבל הבוקר הייתה הקרונית הענקית שלושת רבעי ריקה. יחד איתם היו רק כמה ״תותחי שלג״ מכורים: כמה גולשי סנובורד בתלבושות הרפויות שלהם; שני גברים מזוקנים ומחוספסים למראה בכובעי צמר עם פונפונים, תרמילים על שכמיהם, מעבירים ביניהם לגימות מבקבוקון שטוח; וכמה גולשים אחרים, שאחד מהם הרכיב מצלמת גוֹ פּרוֹ על קסדתו. וולט הרים את משקפי הסקי וחייך אל ג'וֹדי. היא הרימה את המשקפיים שלה וחייכה אליו בחזרה.
הוא הסיר כפפה אחת, תחב אותה בין המגלשיים שלו, שלף מכיס החזה חטיף שוקולד והציע לג'ודי.
״לא תודה, אני עדיין מלאה מארוחת הבוקר!״
״בקושי אכלת!״ הוא בצע חתיכה מהחטיף, החזירו לכיס, סגר את רוכסן הכיס והתחיל ללעוס, מציץ החוצה בדאגה. הקרונית היטלטלה ברוח, ואז התנודדה מצד לצד באופן מפחיד, מחלצת צרחות מפי כל יושביה, שחלקם צרחו מרוב פחד וחלקם האחר — מרוב עונג. הוא כרך שוב את זרועו סביב ג'ודי והצמידהּ אליו. ״אולי כדאי שנשתה קפה בפסגה ונחכה שהראות תשתפר?״ הציע.
״בוא נגלוש קודם מסלול או שניים, אהובי,״ ענתה. ״נוכל למצוא שלג בתולי, לפני שהגולשים האחרים יהרסו אותו.״
הוא משך בכתפיו. ״טוב,״ אמר, בלי להישמע נלהב במיוחד. הוא הביט בה במשך כמה רגעים. ״את יודעת,״ אמר, ״את מדהימה. אין הרבה אנשים שנראים כל כך יפים בקסדה ובמשקפי סקי, אבל את כן.״
״ואתה נראה לגמרי כמו הנסיך יפה התואר שלי!״ ענתה.
הוא ניסה לנשק אותה, אך קצה הקסדה שלו התנגש במשקפי הסקי שלה. היא צחקקה, ואז רכנה קרוב אליו, לחשה, ״חבל שיש כאן עוד אנשים״ והחליקה את ידה העטויה כפפה במורד מפשעתו.
הוא התפתל במקומו. ״וואו, את מחרמנת אותי!״
״בגללך אני חרמנית כל הזמן.״
הוא חייך מאוזן לאוזן. ואז נראה שוב רציני וקצת לחוץ. הוא הציץ מהחלון לעבר הערפל הלבן. הקרונית התנודדה ברוח, ואז היטלטלה בחוזקה, כמעט גורמת לו לאבד שיווי משקל. ״הטלפון שלך עלייך, חומד?״ שאל.
״כן.״
״את יודעת, רק למקרה שנאבד זה את זה בתוך הסופה הזאת.״
״אנחנו לא,״ אמרה בביטחון.
הוא טפח על חזהו, ופניו קדרו. הוא טפח שוב על החזה ופתח רוכסן נוסף בבגד. ״בחיי,״ אמר והתחיל לטפוח בכל מקום על חזית מעיל הסקי השחור והאופנתי שלו, מתוצרת בוגנר. ״אני לא מאמין! איזה טיפש אני, בטח השארתי את הטלפון שלי בחדר.״
״אני בטוחה שראיתי אותך מכניס אותו לכיס הימני העליון לפני שיצאנו,״ אמרה.
הוא בדק שוב בכל מקום, וגם בכיסי מכנסיו. ״לעזאזל, הוא בטח נפל איפשהו; אולי כשהרכבנו את המגלשיים.״
״אנחנו נישאר קרובים זה לזה. ולמקרה שניפרד, התכנית החלופית היא לגלוש בחזרה למטה לקרואסט ולהיפגש שם. רק תלך לפי השלטים שמכריזים על קורשבל 1850 — יש שילוט ברור לכל האורך.״
״אולי אנחנו צריכים לגלוש בחזרה למטה ולבדוק אם הטלפון לא מוטל שם בשלג ליד המלון.״
״מישהו כבר ימצא אותו, מתוק שלי. אף אחד לא יגנוב אותו. לא במלון מכובד כזה.״
״עדיף שנחזור. אני צריך אותו. יש לי כמה שיחות חשובות לעשות אחר הצהריים.״
״בסדר,״ אמרה, ״כן, בטח. רק נגלוש קודם!״
כעבור חמש דקות האטה הקרונית כשהגיעה למטה, וצל הסתמן מלפנים. הקרונית היטלטלה מצד לצד, נחבטת בדפנות המוגנות של התחנה, החליקה באטיות פנימה ואז נעצרה. הדלתות נפתחו, והם פסעו במגפי הסקי הכבדים שלהם על המעבר העשוי שבכת מתכת.
הם דשדשו לאורכו, ואז ירדו בזהירות במדרגות ויצאו אל סופת השלגים העזה, פניהם מעקצצות משלג נוקשה כברד. הם בקושי היו מסוגלים לראות קדימה למרחק שניים־שלושה מטרים, וחברי הקבוצה שלפניהם, שהתכופפו והרכיבו את הסנובורדים, לא היו אלא צלליות.
כשעמדו ליד שלט שהתכסה כמעט כולו בשלג, וולט הניח את המגלשים שלהם על הקרקע, בעט את השלג מסוליות מגפיו וחבט עליהן במקלות הסקי שלו כדי לוודא שלא נתקעו שם גושי שלג, ואז עלה על המגלשיים וסגר את הרצועות.
כשהצלליות התחילו להתרחק מהם, ג'ודי אמרה: ״חכה רגע, מותק, אני צריכה לנקות את משקפי הסקי שלי.״
וולט חיכה, מסב את פניו מהרוח כמיטב יכולתו, בעוד ג'ודי פתחה את אחד הרוכסנים שלה, הוציאה ממחטת נייר וניגבה את משקפי הסקי מבפנים ואז מבחוץ.
״זה איום ונורא!״ הוא נאלץ לצעוק כדי להישמע.
״אנחנו בנקודה כמעט הכי גבוהה באתר כולו,״ אמרה. ״ברגע שנרד מהרכס הזה, הרוח כבר לא תפריע לנו!״
״אני מקווה שאת צודקת! אולי כדאי לנו להתחיל במשהו קל? יש שם למטה מסלול כחול? לא מתחשק לי משהו מאתגר מדי בתנאי ראות מחורבנים כאלה!״
״יש, וזה יופי של מסלול. בדרך אליו עוברים בחלק קטנטן עם שיפוע תלול ואז זה שיוט מרהיב. זה המסלול שאני הכי אוהבת!״
הוא עקב במבטו אחר אחרונת הצלליות שנעלמה. ג'ודי עטתה שוב את הכפפות והרכיבה את המגלשיים שלה.
״אתה מוכן?״ שאלה.
״אה־הא.״
היא הצביעה על צד ימין. ״יורדים מכאן.״
״את בטוחה? כל האחרים הלכו לכיוון ההוא,״ אמר והצביע לכיוון שאליו פנו שאר האנשים שהיו איתם בקרונית.
״אתה רוצה לרדת במסלול השחור הקשוח, או בכחול המתון?״
״בכחול!״ ענה נמרצות.
״החבר'ה המטורפים ההם בחרו במסלול השחור,״ אמרה והביטה מעבר לכתפה, רואה בחטף את הקרונית עוזבת את התחנה בדרכה חזרה. יעברו כחמש עשרה דקות עד שתגיע קבוצת הגולשים הבאה. כרגע הם היו שם לבדם. ״כחול?״ שאלה. ״אתה בטוח? כי אני בטוחה שאתה מסוגל להתמודד עם השחור.״
״לא בתנאי ראות כאלה.״
״אז נרד בכיוון הזה,״ אמרה.
״אני לא רואה שום שלט שמצביע על הכיוון ההוא, מתוקה שלי. חייב להיות שלט, לא?״
באמצעות אחד ממקלות הסקי היא התחילה לסלק הצדה את השלג הטרי והבתולי מהאדמה שלצדה. כעבור רגע נחשפו מתחתיו עקבות, קפואים בתוך שכבת השלג המלוכלך והקפוא שמתחת. ״אתה רואה?״ אמרה.
הוא הביט בעקבות הגלישה. הם הובילו קדימה למרחק כמה מטרים, ואז נעלמו לתוך מערבולת השלג הלבנה. הוא חייך, ונראה כי הוקל לו. ״בחורה פקחית! אני אלך בעקבותייך.״
״לא, אתה לך קדימה, למקרה שתיפול — ואז אני אוכל לעזור לך לקום. רק תלך לפי העקבות. תכופף את הברכיים ותתכונן נפשית, כי חמישים המטרים הראשונים או משהו כזה הם קצת תלולים, ואז זה מתמתן. רק תשתחרר!״ היא ירתה סביבה מבט מודאג, מוודאת שאיש לא מסתכל.
״בסדר!״ אמר בפרץ התלהבות פתאומי. ״על החיים ועל המוות! יייי־הא!״
הוא שיגר את עצמו קדימה על המקלות כמו רוכב מירוצים שיוצא מהשער ופלט צהלה נוספת: ״יייי־הא!״
ברגע זה הפך קולו לזעקה מחרידה. רק לרגע חולף אחד, בטרם תבלע אותה הרוח.
ואז — דממה.
ג'ודי הפנתה לו עורף, ואז, כשהיא דוחפת את עצמה קדימה באמצעות המקלות שלה, התקדמה לכיוון שאליו פנו שאר הגולשים, מתעלמת מהרוח ומהשלג שעקצץ בלחייה.
