פרק 1:
הזמנה
כיצד ניתן להסביר מוזיקה?
ובכן, לדעתי, לא מדובר במשימה אפשרית במובן השלם של המילה, גם אם ניתנת האפשרות להשמיע מוזיקה ו"לתווך" או "להסביר" אותה. זאת לא רק משום שחוויה, מכל סוג, איננה ניתנת לתרגום מילולי במובן המוחלט והעמוק. נוסף על כך, ובמקרה של מוזיקה בפרט, אין צורך וגם אין אפשרות אמיתית להסביר את מה שמראש נברא כדי למלא את החלל שבו איבדו המילים את משמעותן.
מוזיקה היא אם אמנויות האבסטרקט. על חשיבותה ומשמעותה הנשגבת דיברו הגדולים שבגדולים — הפילוסופים, הוגי דעות ואנשי רוח אחרים. אך מהי מוזיקה עבורנו, האמנים? ובפרט, מהי עבורנו, האמנים המבצעים?
ספר זה משול להזמנה.
הזמנה אל המוזיקה, אל תוככיה, ולא פחות מכך, אל הווייתם של נושאי הכלים שלה — מוזיקאים. אמנים. הזמנה אל מרכיבי הנפש והמחשבה המשותפים למוזיקאים כ"עם" והמאחדים ביניהם על אף שייכותם לדתות, לאומים, תרבויות ויבשות שונים.
ספר זה עוסק במאחד — במה שמחבר ומקשר, תרתי משמע, הן בין מוזיקאים לבין עצמם והן בינם ובין המאזינים.
שפת המוזיקה, בדומה לאמנויות אחרות (ודאי אבסטרקטיות), מתגבשת במקום שבו נגמרות המילים. על מרכיביה של שפה זו נעמוד בין השאר בספר זה. מרכיבי השפה מובאים בהזדמנויות שונות באופן מלומד, מרוחק מעט, ענייני. אולם הם במהותם ייצוג של העמוק, הסוער, הנסתר. הם למעשה הכוח המניע ולב ליבה של התופעה המוזיקלית. חתרתי לבטא בספר את תוכנם האמיתי של מרכיבי השפה באופן שיהיה לא רק ידידותי וקרוב, אלא יקרב אל יסודותיהם כפי שהם — בניין הארוס של המוזיקה. במילים אחרות, ההזמנה להבנת הטרמינולוגיה המקצועית איננה הזמנה אל היבש, המוגדר, הלמדני, אלא הזמנה למסתריה של המוזיקה. לעצם היתכנותה.
על מנת לכתוב את הספר, נתבקשתי "לתרגם" את שפת אמי הרוחנית, קרי המוזיקה, לשפת אמי התרבותית, היא העברית. שתי השפות האלה אהובות עלי, אולם מדובר בשפות שונות, והפער ביניהן גדול ומהותי.
עשיתי כל שביכולתי כדי לעמוד במשימה, אך התיווך בין עולם תודעתי, שהוא עולם אינסטינקטיבי, יש שיאמרו קדום, לבין שפה מילולית הוא בסופו של דבר, כאמור, מלאכת תיווך ותרגום.
הספר מספק הצצה רחבה ומגוונת אלינו, המוזיקאים. הצצה אל גוף ידע, יאמרו האקדמאים, ואני אומרת — הצצה אל עולם רוחני־תודעתי שמוזיקאים מכל קצוות העולם פועלים בו כבר מאות בשנים. אנשים שעל אף המחלוקות ביניהם ועל אף דרמות לאין־סוף(...) קרובים אלה לאלה באופן ייחודי ביותר, שכן הצלילים, ארגונם והפרשנות שלהם מייצרים מעין אינטימיות והבנה מיוחדות במינן. הבנה זו מיתרגמת כמובן גם בקשר עם המאזין.
הקִרבה שלנו, המוזיקאים, אל מלחינינו "חז"לינו"1 מאחדת בינינו, וכך נוצרת לה שפה משותפת נוספת השעונה — בהשאלה — על שני יסודות מעולם היהדות: שפה משותפת בין האדם למלחינו (בין האדם למקום) ושפה משותפת בין מוזיקאי לעמיתו (בין אדם לחברו).
את עוצמתה של אינטימיות זו בין אמנים ובין מוזיקאים בפרט קשה באמת "לדברר". אולם אני חותרת בספר להסבר, ולו חלקי, על ביטויָהּ בקרב מוזיקאים, על משמעותה בעולם האמנות ועל השפעתה בקרב המאזינים.
ספר זה כלל אינו אקדמי או מוזיקולוגי "טהור". הוא נכתב על ידִי כמרצה אך בעיקר ולפני הכול כאמנית מבצעת, כסופרן וכמנצחת. כחלק ממקצועי כמנצחת העמקתי בתכנים תיאורטיים כשם שעושים מנצחים, ובכך נושקים בפועלם לתיאורטיקנים. תכנים אלה קריטיים להבנת המוזיקה ולכן באים לידי ביטוי בספר זה.
אם כן, השתדלתי להביא את קולי הספציפי והאישי כמוזיקאית מבצעת ולשמור על איזון בין הפן האקדמי המתבונן לפן המבצע, המממש, הן כסופרן והן כמנצחת, ובכך לספק תמונה שלמה ככל הניתן גם מבפנים, מתוך שדה הביצוע ממש.
כפי שכבר רמזתי, דת היא כנראה המושג הקרוב ביותר למה שאנו, האמנים, חשים כלפי הווייתנו. ובנימה זו, חשוב מבחינתי להבחין בין אמנות, יצירתיות, בידור ותרבות. נדמה כי מושגים אלה אכן חולקים מטען משותף לא פעם, אך חשוב להבחין ביניהם. ספר זה בא, בין השאר, לחדד את מאפייניה של האמנות בכלל ושל המוזיקה בפרט.
גם מסיבה זו, ואף על פי שהספר עוסק בעולם המוזיקה, יש לציין כי לא מעט מן הנאמר בו אקוויוולנטי וישים לתחומי אמנות אחרים ומשקף גם אותם, שכן היסוד המשותף בין האמנויות השונות ובין אמנים מתחומים שונים רחב בהחלט.
אני מאמינה שיש לעשות כמיטב יכולתנו על מנת לשמור על טהרתה של האמנות, על מורכבותה, על עומק רבדיה ועל כבודה.
הספר, אשר מבוסס על סדרת ההרצאות שלי 'העיקר זה הקלאסיקה' כחלק מתוכנית האוניברסיטה המשודרת2, נכתב מתוך מטרה לבאר, ויתרה מכך — לספר על המוזיקה ועלינו המוזיקאים.
הרצון לשתף הוליד שאיפה להיות כמה שיותר מובנת, תקשורתית, קרובה, ולכן עקרון־האיזון בין שמירה על גוף הידע (המוזיקה) לרצון להיות בהירה היה נר לרגליי.
נוסף על כך, בשל רצוני להיות קרובה לקוראים, שיתפתי (אולי פחות משנהוג במתכונת כזו) בפנים הקשורים לעולם שמאחורי הקלעים — במנגנונים הקשורים לעולם המוזיקה, אלה המניעים אותו והמשפיעים עליו, שלרוב נחבאים מן העין הציבורית אך הם בעלי חשיבות מכרעת.
כמו כן, התייחסתי לקשר שבין הווייתם של מוזיקאים ואמנים בכלל לתחומים המשפיעים עליהם (לעיתים ההשפעה אף הדדית), כמו פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פילוסופיה ופוליטיקה.
מצאתי לנכון להשתמש בסדרה בגלי צה"ל כקרקע פורייה לספר זה שתצמיח לו הוויה משלו. נפרדת. כזו המאפשרת לו לעמוד בפני עצמו. לכן מאזינים שעקבו אחר סדרת הרדיו בהחלט ימצאו תכנים דומים, אך אלה הורחבו והועמקו במידה רבה. כמו כן, הבאתי בספר זוויות ותכנים נוספים שלא נידונו בסדרת הרדיו על מנת שחוויית הקריאה תעמוד בזכות עצמה.
הספר כולו מוקדש לאוהבי המוזיקה והאמנות באשר הם (ממש לא לידענים בלבד), ואי לכך הקדשתי גם במישרין שורות לא מעטות שיעסקו בהווייתו של הקהל ובמשמעותו.
אני מזמינה אתכם ללכת בדרך העשויה להיראות לפרקים מעט לא זרועה. לעיתים דרך זו נראית חמקמקה ואף עקלקלה שכן היא מתהלכת בין עומקיה ורבדיה של המוזיקה כאבסטרקט. אך דווקא משום כך היא טומנת בחובה את הנסתר, את המופלא. אתגר זה שהמוזיקה מעמידה בפנינו נושא עימו גמול שערכו לא יסולא בפז. לא הייתי רוצה לגזול מאיש זכות זו.
במקום שבו שורים התחכום, הרמז, הרבדים, התשוקה והמסתורין, שם שורה הארוס — ושם שורה גם היצירה בשיא תפארתה.
ברוח זו, אני מזמינה אתכם, הקוראים היקרים, לספר זה שכתבתי לא מעט ממוחי אך בעיקר מבטני, מנשמתי.
