חבורת ידיעת הארץ 31 - מרדף בדרך הבשמים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חבורת ידיעת הארץ 31 - מרדף בדרך הבשמים

חבורת ידיעת הארץ 31 - מרדף בדרך הבשמים

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

ניתן למצוא גם ב -

תקציר

הֻזְמַנּוּ לְבַקֵּר בְּחַוַּת בּוֹדְדִים בַּנֶּגֶב. מָקוֹם מְבוֹדָד, שְׁמָמָה מִסָּבִיב, אֲבָל הַמָּקוֹם הֲכִי מַגְנִיב בָּעוֹלָם.
כְּבָר בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן הָיוּ דְּפִיקוֹת עַל הַחַלּוֹן...
אֵיך הָיִינוּ מְעֹרָבִים פִּתְאוֹם בְּסִפּוּר שֶׁל סַחַר בְּנָשִׁים?
לָמָּה שָׁאוּל רָצָה שֶׁדַּוְקָא אֲנִי אֶצְטָרֵף אֵלָיו?
מָה קָרָה לִמְפַקֵּד תַּחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה בְּמִצְפֵּה רָמוֹן?
הַאִם טַנְיָה וְאִיגוֹר נִפְגְּשׁוּ בַּסּוֹף?
וְהַאִם אֲנִי סוֹף סוֹף אָמַרְתִּי לְשָׁאוּל מָה שֶׁאֲנִי כָּל כָּך רוֹצָה לְהַגִּיד לוֹ?

פרק ראשון

מִכְתָּב
 
שָׁלוֹם לָכֶם,
שְׁמִי שַׂגִּית וַאֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכִתָּה ח' וְגָרָה בִּשְׁכוּנַת תַּלְפִּיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. עַד לִפְנֵי שְׁנָתַיִם הָיִיתִי יַלְדָּה רְגִילָה לְגַמְרֵי. מִבְּחִינָתִי, לִהְיוֹת יַלְדָּה רְגִילָה זֶה לִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּחֶבְרָה, לִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּלִּמּוּדִים וְלִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּבַּיִת, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָיִיתִי. נָכוֹן שֶׁבְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה (אָז הָיִיתִי בְּכִתָּה ו') הָיָה בַּכִּתָּה שֶׁלִּי יֶלֶד שֶׁשְּׁמוֹ שָׁאוּל וְאָהַבְתִּי אוֹתוֹ, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא אוֹהֵב אוֹתִי אוֹ לֹא, אֲבָל גַּם זֶה נִרְאָה לִי דֵּי רָגִיל. גַּם יַעֲרָה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, אָהֲבָה אֶת שָׁאוּל, וְגַם הִיא לֹא יָדְעָה מָה הַיַּחַס שֶׁלּוֹ אֵלֶיהָ, כָּכָה שֶׁבִּכְלָל לֹא הִרְגַּשְׁתִּי יוֹצֵאת דֹּפֶן.
אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֶם אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה? הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: אֲנִי הִיא זֹאת שֶׁכּוֹתֶבֶת אֶת הַסִּפּוּר שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים לִקְרוֹא, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי לֹא בְּטוּחָה שֶׁקְּרָאתֶם אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה, אֲנִי מְצָרֶפֶת אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה כְּדֵי לַעֲזוֹר לָכֶם לְהִכָּנֵס לָעִנְיָנִים וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּצְטָרְכוּ לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ מִי הוּא שָׁאוּל וּמִי הֵם יוֹעָד, יוּבַל וְיַעֲרָה.
שָׁאוּל, יוֹעָד, יוּבַל, יַעֲרָה וַאֲנִי לוֹמְדִים בְּאוֹתָהּ כִּתָּה, וּמָה שֶׁמְּשֻׁתָּף לָנוּ הוּא שֶׁהָפַכְנוּ לִהְיוֹת חֲבוּרָה שֶׁשְּׁמָהּ 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ' אוֹ בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת חָיָ״ה. לָמָּה דַּוְקָא 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ'? כִּי שָׁאוּל, שֶׁהוּא סַיָּר אֲמִתִּי, רוֹצֶה לָקַחַת אוֹתָנוּ לְטִיּוּלִים לְכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת, כְּדֵי שֶׁנַּכִּיר אֶת הָאָרֶץ טוֹב יוֹתֵר. זֶה הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁלּוֹ, וְהוּא מַמָּשׁ מֻרְעָל, עַד שֶׁבִּמְקוֹם לִקְרוֹא סְפָרִים לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, הוּא קוֹרֵא מַפּוֹת טוֹפּוֹגְרָפִיּוֹת. הַמַּפּוֹת מְרַתְּקוֹת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הֵן מְסַפְּרוֹת לוֹ סִפּוּר הַרְפַּתְקָאוֹת.
שָׁאוּל הוּא בֶּאֱמֶת יֶלֶד מְיֻחָד. בְּנִגּוּד לִילָדִים אֲחֵרִים שֶׁגָּרִים יַחַד עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם, הוּא גָּר בִּצְרִיף שֶׁהוֹרָיו בָּנוּ לוֹ בַּחֲצַר הַבַּיִת. אֶל הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא גְּבוֹהָה בִּמְיֻחָד, הוּא מְטַפֵּס בְּסֻלַּם חֲבָלִים שֶׁהוּא הֵכִין בְּעַצְמוֹ.
מָתַי הִתְחִיל הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁל שָׁאוּל לְטִיּוּלִים וְלִידִיעַת הָאָרֶץ? אֲנִי לֹא יוֹדַעַת, אֲבָל אֲנִי כְּבָר שֻׁתָּפָה לוֹ מִכִּתָּה ו', וּבִזְכוּתוֹ לֹא רַק הִכַּרְתִּי כָּל מִינֵי מְקוֹמוֹת, אֶלָּא גַּם הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּהַרְפַּתְקָאוֹת אֲמִתִּיּוֹת, כְּמוֹ לְמָשָׁל תְּפִיסַת גַּנָּבִים, מְנִיעַת גְּנֵבַת עַתִּיקוֹת מֵאֲתַר חֲפִירוֹת בַּעֲרָד וַאֲפִלּוּ שִׁחְרוּר יְלָדִים שֶׁנֶּחְטְפוּ.
לְעֻמַּת שָׁאוּל, יוּבַל וְיוֹעָד הֵם יְלָדִים פָּחוֹת מוּזָרִים. בְּעֶצֶם זֶה לֹא מְדֻיָּק. גַּם הֵם יוֹצְאֵי דֹּפֶן, אֲבָל אֶצְלָם זֶה מִפְּנֵי שֶׁהֵם תְּאוֹמִים. וְאִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאִם הֵם תְּאוֹמִים הֵם גַּם דּוֹמִים, אָז טְעִיתֶם. בְּגָדוֹל. יוּבַל וְיוֹעָד הֵם הַיְּלָדִים הֲכִי שׁוֹנִים שֶׁאֶפְשָׁר, לֹא רַק בַּמַּרְאֶה אֶלָּא גַּם בָּאֹפִי.
יוֹעָד רְצִינִי, מְסֻדָּר וּמְתֻלְתָּל. מִכִּתָּה ג' וְעַד הַיּוֹם הוּא הוֹלֵךְ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ לְחוּג קָרָאטֶה וְאַחַר כָּךְ הוּא מַקְפִּיד לְהִתְאַמֵּן גַּם בַּבַּיִת.
לְעֻמָּתוֹ, יוּבַל בָּלָגָנִיסְט, שַׂעֲרוֹתָיו יְשָׁרוֹת כְּמוֹ מַקְּלוֹת וְהוּא אוֹהֵב בַּעֲלֵי־חַיִּים יוֹתֵר מִבְּנֵי־אָדָם. לָכֵן זֶה בִּכְלָל לֹא מַפְתִּיעַ שֶׁהַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלּוֹ הֵם שְׁנֵי כַּלְבֵי־הַזְּאֵב הָעֲנָקִיִּים מַקְס וּמוֹרִיץ, שֶׁהֵם הַיְּחִידִים בָּעוֹלָם שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת כָּל הַשִּׁגְעוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּאַהֲבָה, וְתַאֲמִינוּ לִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר שִׁגְעוֹנוֹת מִמָּה שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ.
וְיַעֲרָה? יַעֲרָה הִיא הֲכִי יוֹצֵאת דֹּפֶן, אֲבָל רַק בְּתוֹךְ הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ, כִּי הִיא בִּכְלָל לֹא מַתְאִימָה לַחֲבוּרוֹת וְגַם לֹא לְסַיָּרוּת. וְאִם הִיא בְּכָל זֹאת אִתָּנוּ, זֶה כַּנִּרְאֶה מִשּׁוּם שֶׁהִיא עֲדַיִן אוֹהֶבֶת קְצָת אֶת שָׁאוּל. לַמְרוֹת שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ עַל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא וִתְּרָה עָלָיו. אֲבָל נוֹתַר בָּהּ מִין דַּחַף כָּזֶה לִשְׁמוֹר שֶׁשָּׁאוּל וַאֲנִי לֹא נִהְיֶה חֲבֵרִים. זֶה כְּאִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת לְעַצְמָהּ: אִם לִי אֵין סִכּוּי לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלּוֹ, אָז שֶׁגַּם לְשַׂגִּית לֹא יִהְיֶה.
 
וְאֵיךְ הִיא בְּכָל זֹאת הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי? כַּנִּרְאֶה כָּכָה זֶה בֵּין חֲבֵרוֹת. זֶה בִּכְלָל לֹא נָדִיר שֶׁשְּׁתֵּי חֲבֵרוֹת אוֹהֲבוֹת אוֹתוֹ בֵּן.
אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת יַעֲרָה אֵיזֶה מָקוֹם תּוֹפֶסֶת הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ בְּחַיֶּיהָ, אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁהִיא תַּגִּיד שֶׁהַחֲבוּרָה תּוֹפֶסֶת מָקוֹם דֵּי שׁוּלִי. בִּמְקוֹם לְטַיֵּל וּלְהַכִּיר אֶת הָאָרֶץ, הִיא מַעֲדִיפָה לִרְקוֹד בָּלֶט. אַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ מוֹפִיעָה, אֲנִי יְכוֹלָה לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁהִיא רוֹקֶדֶת מַמָּשׁ יָפֶה.
וַאֲנִי? אֲנִי שַׂגִּית, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי לֹא טִיפּוּס שֶׁאוֹהֵב לְתָאֵר אֶת עַצְמוֹ, אַשְׁאִיר אֶת הַתֵּאוּר שֶׁלִּי לַדִּמְיוֹן שֶׁלָּכֶם.
וּמָה עוֹד? נִרְאֶה לִי שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה לִמְנוֹת פֹּה אֶת כָּל הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבַרְנוּ, אֲבָל בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה זֶה נִרְאֶה לִי מְיֻתָּר, כִּי מִי שֶׁמִּתְעַנְיֵן יָכוֹל לִקְרוֹא אֶת כָּל הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם נִמְצֵאת בְּסוֹף הַסֵּפֶר). אָז בּוֹאוּ נַעֲזֹב אֶת הֶעָבָר וְנַחְזֹר לַהֹוֶה וְנֵצֵא לַדֶּרֶךְ, בְּסֵדֶר?
 
קְרִיאָה מְהַנָּה,
שֶׁלָּכֶם,
שַׂגִּית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

חבורת ידיעת הארץ 31 - מרדף בדרך הבשמים גלילה רון־פדר עמית
מִכְתָּב
 
שָׁלוֹם לָכֶם,
שְׁמִי שַׂגִּית וַאֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכִתָּה ח' וְגָרָה בִּשְׁכוּנַת תַּלְפִּיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם. עַד לִפְנֵי שְׁנָתַיִם הָיִיתִי יַלְדָּה רְגִילָה לְגַמְרֵי. מִבְּחִינָתִי, לִהְיוֹת יַלְדָּה רְגִילָה זֶה לִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּחֶבְרָה, לִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּלִּמּוּדִים וְלִהְיוֹת בְּסֵדֶר בַּבַּיִת, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָיִיתִי. נָכוֹן שֶׁבְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה (אָז הָיִיתִי בְּכִתָּה ו') הָיָה בַּכִּתָּה שֶׁלִּי יֶלֶד שֶׁשְּׁמוֹ שָׁאוּל וְאָהַבְתִּי אוֹתוֹ, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא אוֹהֵב אוֹתִי אוֹ לֹא, אֲבָל גַּם זֶה נִרְאָה לִי דֵּי רָגִיל. גַּם יַעֲרָה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי, אָהֲבָה אֶת שָׁאוּל, וְגַם הִיא לֹא יָדְעָה מָה הַיַּחַס שֶׁלּוֹ אֵלֶיהָ, כָּכָה שֶׁבִּכְלָל לֹא הִרְגַּשְׁתִּי יוֹצֵאת דֹּפֶן.
אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָכֶם אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה? הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: אֲנִי הִיא זֹאת שֶׁכּוֹתֶבֶת אֶת הַסִּפּוּר שֶׁאַתֶּם עוֹמְדִים לִקְרוֹא, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי לֹא בְּטוּחָה שֶׁקְּרָאתֶם אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה, אֲנִי מְצָרֶפֶת אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה כְּדֵי לַעֲזוֹר לָכֶם לְהִכָּנֵס לָעִנְיָנִים וּכְדֵי שֶׁלֹּא תִּצְטָרְכוּ לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ מִי הוּא שָׁאוּל וּמִי הֵם יוֹעָד, יוּבַל וְיַעֲרָה.
שָׁאוּל, יוֹעָד, יוּבַל, יַעֲרָה וַאֲנִי לוֹמְדִים בְּאוֹתָהּ כִּתָּה, וּמָה שֶׁמְּשֻׁתָּף לָנוּ הוּא שֶׁהָפַכְנוּ לִהְיוֹת חֲבוּרָה שֶׁשְּׁמָהּ 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ' אוֹ בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת חָיָ״ה. לָמָּה דַּוְקָא 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ'? כִּי שָׁאוּל, שֶׁהוּא סַיָּר אֲמִתִּי, רוֹצֶה לָקַחַת אוֹתָנוּ לְטִיּוּלִים לְכָל מִינֵי מְקוֹמוֹת, כְּדֵי שֶׁנַּכִּיר אֶת הָאָרֶץ טוֹב יוֹתֵר. זֶה הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁלּוֹ, וְהוּא מַמָּשׁ מֻרְעָל, עַד שֶׁבִּמְקוֹם לִקְרוֹא סְפָרִים לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, הוּא קוֹרֵא מַפּוֹת טוֹפּוֹגְרָפִיּוֹת. הַמַּפּוֹת מְרַתְּקוֹת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הֵן מְסַפְּרוֹת לוֹ סִפּוּר הַרְפַּתְקָאוֹת.
שָׁאוּל הוּא בֶּאֱמֶת יֶלֶד מְיֻחָד. בְּנִגּוּד לִילָדִים אֲחֵרִים שֶׁגָּרִים יַחַד עִם הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם, הוּא גָּר בִּצְרִיף שֶׁהוֹרָיו בָּנוּ לוֹ בַּחֲצַר הַבַּיִת. אֶל הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא גְּבוֹהָה בִּמְיֻחָד, הוּא מְטַפֵּס בְּסֻלַּם חֲבָלִים שֶׁהוּא הֵכִין בְּעַצְמוֹ.
מָתַי הִתְחִיל הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁל שָׁאוּל לְטִיּוּלִים וְלִידִיעַת הָאָרֶץ? אֲנִי לֹא יוֹדַעַת, אֲבָל אֲנִי כְּבָר שֻׁתָּפָה לוֹ מִכִּתָּה ו', וּבִזְכוּתוֹ לֹא רַק הִכַּרְתִּי כָּל מִינֵי מְקוֹמוֹת, אֶלָּא גַּם הִשְׁתַּתַּפְתִּי בְּהַרְפַּתְקָאוֹת אֲמִתִּיּוֹת, כְּמוֹ לְמָשָׁל תְּפִיסַת גַּנָּבִים, מְנִיעַת גְּנֵבַת עַתִּיקוֹת מֵאֲתַר חֲפִירוֹת בַּעֲרָד וַאֲפִלּוּ שִׁחְרוּר יְלָדִים שֶׁנֶּחְטְפוּ.
לְעֻמַּת שָׁאוּל, יוּבַל וְיוֹעָד הֵם יְלָדִים פָּחוֹת מוּזָרִים. בְּעֶצֶם זֶה לֹא מְדֻיָּק. גַּם הֵם יוֹצְאֵי דֹּפֶן, אֲבָל אֶצְלָם זֶה מִפְּנֵי שֶׁהֵם תְּאוֹמִים. וְאִם אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאִם הֵם תְּאוֹמִים הֵם גַּם דּוֹמִים, אָז טְעִיתֶם. בְּגָדוֹל. יוּבַל וְיוֹעָד הֵם הַיְּלָדִים הֲכִי שׁוֹנִים שֶׁאֶפְשָׁר, לֹא רַק בַּמַּרְאֶה אֶלָּא גַּם בָּאֹפִי.
יוֹעָד רְצִינִי, מְסֻדָּר וּמְתֻלְתָּל. מִכִּתָּה ג' וְעַד הַיּוֹם הוּא הוֹלֵךְ פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ לְחוּג קָרָאטֶה וְאַחַר כָּךְ הוּא מַקְפִּיד לְהִתְאַמֵּן גַּם בַּבַּיִת.
לְעֻמָּתוֹ, יוּבַל בָּלָגָנִיסְט, שַׂעֲרוֹתָיו יְשָׁרוֹת כְּמוֹ מַקְּלוֹת וְהוּא אוֹהֵב בַּעֲלֵי־חַיִּים יוֹתֵר מִבְּנֵי־אָדָם. לָכֵן זֶה בִּכְלָל לֹא מַפְתִּיעַ שֶׁהַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלּוֹ הֵם שְׁנֵי כַּלְבֵי־הַזְּאֵב הָעֲנָקִיִּים מַקְס וּמוֹרִיץ, שֶׁהֵם הַיְּחִידִים בָּעוֹלָם שֶׁמְּקַבְּלִים אֶת כָּל הַשִּׁגְעוֹנוֹת שֶׁלּוֹ בְּאַהֲבָה, וְתַאֲמִינוּ לִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר שִׁגְעוֹנוֹת מִמָּה שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ.
וְיַעֲרָה? יַעֲרָה הִיא הֲכִי יוֹצֵאת דֹּפֶן, אֲבָל רַק בְּתוֹךְ הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ, כִּי הִיא בִּכְלָל לֹא מַתְאִימָה לַחֲבוּרוֹת וְגַם לֹא לְסַיָּרוּת. וְאִם הִיא בְּכָל זֹאת אִתָּנוּ, זֶה כַּנִּרְאֶה מִשּׁוּם שֶׁהִיא עֲדַיִן אוֹהֶבֶת קְצָת אֶת שָׁאוּל. לַמְרוֹת שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ עַל הַנּוֹשֵׂא הַזֶּה כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא וִתְּרָה עָלָיו. אֲבָל נוֹתַר בָּהּ מִין דַּחַף כָּזֶה לִשְׁמוֹר שֶׁשָּׁאוּל וַאֲנִי לֹא נִהְיֶה חֲבֵרִים. זֶה כְּאִלּוּ הִיא אוֹמֶרֶת לְעַצְמָהּ: אִם לִי אֵין סִכּוּי לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁלּוֹ, אָז שֶׁגַּם לְשַׂגִּית לֹא יִהְיֶה.
 
וְאֵיךְ הִיא בְּכָל זֹאת הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּי? כַּנִּרְאֶה כָּכָה זֶה בֵּין חֲבֵרוֹת. זֶה בִּכְלָל לֹא נָדִיר שֶׁשְּׁתֵּי חֲבֵרוֹת אוֹהֲבוֹת אוֹתוֹ בֵּן.
אִם תִּשְׁאֲלוּ אֶת יַעֲרָה אֵיזֶה מָקוֹם תּוֹפֶסֶת הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ בְּחַיֶּיהָ, אֲנִי חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁהִיא תַּגִּיד שֶׁהַחֲבוּרָה תּוֹפֶסֶת מָקוֹם דֵּי שׁוּלִי. בִּמְקוֹם לְטַיֵּל וּלְהַכִּיר אֶת הָאָרֶץ, הִיא מַעֲדִיפָה לִרְקוֹד בָּלֶט. אַחֲרֵי שֶׁרָאִיתִי אוֹתָהּ מוֹפִיעָה, אֲנִי יְכוֹלָה לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁהִיא רוֹקֶדֶת מַמָּשׁ יָפֶה.
וַאֲנִי? אֲנִי שַׂגִּית, וְכֵיוָן שֶׁאֲנִי לֹא טִיפּוּס שֶׁאוֹהֵב לְתָאֵר אֶת עַצְמוֹ, אַשְׁאִיר אֶת הַתֵּאוּר שֶׁלִּי לַדִּמְיוֹן שֶׁלָּכֶם.
וּמָה עוֹד? נִרְאֶה לִי שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה לִמְנוֹת פֹּה אֶת כָּל הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבַרְנוּ, אֲבָל בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה זֶה נִרְאֶה לִי מְיֻתָּר, כִּי מִי שֶׁמִּתְעַנְיֵן יָכוֹל לִקְרוֹא אֶת כָּל הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם נִמְצֵאת בְּסוֹף הַסֵּפֶר). אָז בּוֹאוּ נַעֲזֹב אֶת הֶעָבָר וְנַחְזֹר לַהֹוֶה וְנֵצֵא לַדֶּרֶךְ, בְּסֵדֶר?
 
קְרִיאָה מְהַנָּה,
שֶׁלָּכֶם,
שַׂגִּית