בין גאות ושפל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בין גאות ושפל
הוספה למועדפים

בין גאות ושפל

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

נושאים

תקציר

באוקיינוס האטלנטי, ספינה נטרפת בלב הים, ורק ארבע נפשות – שלושה מבוגרים וילד –  שורדים את הסערה ונסחפים אל האי איסלנד.
כנגד כל הסיכויים השורדים מתמודדים עם איתני הטבע, עם הקור, עם הרעב ועם הבדידות ובינם לבין עצמם. עד מהרה נוצרת בין השורדים מערכת יחסים מורכבת של קנאה, איבה, חמלה ואהבה, כאשר רומן נרקם בין העלמה לגיבור הסיפור.
כשהפרידה עומדת בפתח, נשאלת השאלה: האם לאהבה הזו יש סיכוי לנצח את הזמן, את המרחק ואת המציאות הבלתי אפשרית? האם תצליח לשרוד?
כל אלה ועוד מתרחשים על רקע הנופים המדהימים, האתרים ואוצרות הטבע הנדירים של איסלנד וכן הווי החיים המיוחד והמאוד אופייני לאי, שאותם מתארת הכותבת בשפה קולחת, עשירה ומגוונת.

פרק ראשון

ארה"ב, מדינת ניו המפשיר, עיר הבירה קונקורד, יוני 1963
 
עטופה בסדין תכלת ולבן, שוכבת על יצועה פרקדן אישה נאה ולה סבר פנים רציני ונוגה. היא בת שלושים וארבע, שערהּ בהיר וקצר, ועיניה בצבע הדבש מרצדות בפניה הסמוקות באי שקט, הלוך וחזור. היא בחדרה, בוהה בתקרה ומדי פעם שולחת מבטים ריקניים החוצה, עוקבת בעיניה באדישות מה אחר הנוף הפסטורלי היפהפה המשתקף מבעד לחלונות הצרפתיים, שזגוגיותיהם הוצפו בקרני שמש מאירה המקרינה מזיווה ומאירה את חדרה.
בקצה החדר שתי דלתות צרפתיות מעוצבות בגוני השמנת, המתחברות זו לזו ונפתחות לרווחה אל מרפסת חצי עגולה ורחבה הצופה לאגם וולדן הזורם בסמוך לביתה. מסביב לאגם עצים מלבלבים, ועליהם מנצנצים באור החמה בגווני כתום, צהוב ואדום. החורשה העבותה בחלקה נושקת לשטחה העצום והמרהיב של האחוזה, שבה כרי דשא ירקרקים פרושים כמרבדים נרחבים, מכוסחים למשעי.
האחוזה המרשימה שייכת לבית משפחת ג'ון מורק-ובסקי לדורותיה. במשך מאות בשנים ניצב המבנה ושרד בגאווה. האחוזה עברה בירושה בשושלת המשפחה מאב לבן, מסב לנכדו, מדור לדור. בחלוף השנים, כשג'ון הגיע לפרקו והפך לגבר בשל, בוגר, אחראי ומפוקח לחיים, סבו הקשיש, שהיה על ערש הדווי, ציווה לו בירושה את חלקת האדמה והאחוזה והעניק לו אותן בסמליות ביום הולדתו השלושים.
כעת שעת בין הערביים. האישה, מארי, נחה בהשגחה. סבתה נמצאת עימה. היא הגיעה במיוחד לתקופת שהייה ממושכת עד הלידה ולאחריה, לתמוך בנכדתה הנמצאת בטרימסטר האחרון להריונה, לקראת סוף המסע בדרך הפתלתלה להביא לעולם את ולדה בכורה. הריונה מוגדר "בסיכון גבוה", המחייב השגחה צמודה, מנוחה מוחלטת, השבתה מכל עבודה ומכל פעולה מאומצה. היא סובלת מסוכרת הריונית ומרעלת הריון ולה לחץ דם גבוה לסירוגין המסכן אותה ואת עוברה.
בן זוגה ג'ון נעדר מן הבית ואינו נמצא כדי לשהות במחיצתה, לתמוך בה ולסעוד אותה בשעת הלידה. האיש, בעלה, בשליחות המדינה יצא. נשלח עם קבוצת לוחמים קרביים מהיחידה המובחרת אל מחוזות אפלים ומסוכנים, להציל נפשות מאסונות טבע ומפעולות איבה. זה כשלושה חודשים שהוא נעדר, מלב הים לא שב ואין איש יודע מה עלה בגורלו לאחר שנטרפה ספינתו שבה הפליג הביתה, בחזרה למשפחתו.
מארי, האישה שלו, שוכבת במיטתה והיא בחרדה. מטרידה מוחה בהרהורים נוגים ובתקוות שווא. הייתכן כי טבע, שקע במצולות הים, במי האוקיינוס האטלנטי, או שמא נמשה מן הים והוא עודנו חי? זאת איש לא ידע, בגדר תעלומה. ג'ון בן השלושים ושבע הוכרז כנעדר זה כשלושה חודשים, והחיפושים אחריו ואחרי ניצולים נוספים מהספינה כבר אינם תדירים ותכופים אלא לסירוגין. כעת, כל שנותר לה הוא לייחל ולקוות לטוב.
עודנה בוהה בתקרה, וזבוב טורדני להכעיס שב הלוך וחזור בזמזום עקשני, הסתובב סביבה וסביב נברשת הבדולח המבריקה שמעל לתקרה המעוטרת ומעוצבת בקשת עגולה ובקרניזים דקורטיביים לאורכה ולרוחבה. כאילו לא די לה, שהייתה צריכה את הזבוב הטורדני הזה שיטריד את מוחה ויפר את מנוחתה.

עוד על הספר

נושאים

בין גאות ושפל ש"ב מזל
ארה"ב, מדינת ניו המפשיר, עיר הבירה קונקורד, יוני 1963
 
עטופה בסדין תכלת ולבן, שוכבת על יצועה פרקדן אישה נאה ולה סבר פנים רציני ונוגה. היא בת שלושים וארבע, שערהּ בהיר וקצר, ועיניה בצבע הדבש מרצדות בפניה הסמוקות באי שקט, הלוך וחזור. היא בחדרה, בוהה בתקרה ומדי פעם שולחת מבטים ריקניים החוצה, עוקבת בעיניה באדישות מה אחר הנוף הפסטורלי היפהפה המשתקף מבעד לחלונות הצרפתיים, שזגוגיותיהם הוצפו בקרני שמש מאירה המקרינה מזיווה ומאירה את חדרה.
בקצה החדר שתי דלתות צרפתיות מעוצבות בגוני השמנת, המתחברות זו לזו ונפתחות לרווחה אל מרפסת חצי עגולה ורחבה הצופה לאגם וולדן הזורם בסמוך לביתה. מסביב לאגם עצים מלבלבים, ועליהם מנצנצים באור החמה בגווני כתום, צהוב ואדום. החורשה העבותה בחלקה נושקת לשטחה העצום והמרהיב של האחוזה, שבה כרי דשא ירקרקים פרושים כמרבדים נרחבים, מכוסחים למשעי.
האחוזה המרשימה שייכת לבית משפחת ג'ון מורק-ובסקי לדורותיה. במשך מאות בשנים ניצב המבנה ושרד בגאווה. האחוזה עברה בירושה בשושלת המשפחה מאב לבן, מסב לנכדו, מדור לדור. בחלוף השנים, כשג'ון הגיע לפרקו והפך לגבר בשל, בוגר, אחראי ומפוקח לחיים, סבו הקשיש, שהיה על ערש הדווי, ציווה לו בירושה את חלקת האדמה והאחוזה והעניק לו אותן בסמליות ביום הולדתו השלושים.
כעת שעת בין הערביים. האישה, מארי, נחה בהשגחה. סבתה נמצאת עימה. היא הגיעה במיוחד לתקופת שהייה ממושכת עד הלידה ולאחריה, לתמוך בנכדתה הנמצאת בטרימסטר האחרון להריונה, לקראת סוף המסע בדרך הפתלתלה להביא לעולם את ולדה בכורה. הריונה מוגדר "בסיכון גבוה", המחייב השגחה צמודה, מנוחה מוחלטת, השבתה מכל עבודה ומכל פעולה מאומצה. היא סובלת מסוכרת הריונית ומרעלת הריון ולה לחץ דם גבוה לסירוגין המסכן אותה ואת עוברה.
בן זוגה ג'ון נעדר מן הבית ואינו נמצא כדי לשהות במחיצתה, לתמוך בה ולסעוד אותה בשעת הלידה. האיש, בעלה, בשליחות המדינה יצא. נשלח עם קבוצת לוחמים קרביים מהיחידה המובחרת אל מחוזות אפלים ומסוכנים, להציל נפשות מאסונות טבע ומפעולות איבה. זה כשלושה חודשים שהוא נעדר, מלב הים לא שב ואין איש יודע מה עלה בגורלו לאחר שנטרפה ספינתו שבה הפליג הביתה, בחזרה למשפחתו.
מארי, האישה שלו, שוכבת במיטתה והיא בחרדה. מטרידה מוחה בהרהורים נוגים ובתקוות שווא. הייתכן כי טבע, שקע במצולות הים, במי האוקיינוס האטלנטי, או שמא נמשה מן הים והוא עודנו חי? זאת איש לא ידע, בגדר תעלומה. ג'ון בן השלושים ושבע הוכרז כנעדר זה כשלושה חודשים, והחיפושים אחריו ואחרי ניצולים נוספים מהספינה כבר אינם תדירים ותכופים אלא לסירוגין. כעת, כל שנותר לה הוא לייחל ולקוות לטוב.
עודנה בוהה בתקרה, וזבוב טורדני להכעיס שב הלוך וחזור בזמזום עקשני, הסתובב סביבה וסביב נברשת הבדולח המבריקה שמעל לתקרה המעוטרת ומעוצבת בקשת עגולה ובקרניזים דקורטיביים לאורכה ולרוחבה. כאילו לא די לה, שהייתה צריכה את הזבוב הטורדני הזה שיטריד את מוחה ויפר את מנוחתה.