פרשת "בטאוויה"
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
פרשת "בטאוויה"
הוספה למועדפים

פרשת "בטאוויה"

3.3 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: אנמרי בארטפלד
  • הוצאה: תשע נשמות
  • תאריך הוצאה: פברואר 2018
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 88 עמ' מודפסים

סימון לייס

סימון לאיס היה שם העט של פייר ריקמנס, שנולד בבריסל ב-1935, ולמד משפטים ותולדות האמנות באוניברסיטה הקתולית של לֵוֶון. קשריו הוא חי שתים-עשרה שנה במזרח הרחוק, ונהפך למומחה בכיר בציור, בקליגרפיה ובשירה הסינית. בשנת 1970 התיישב באוסטרליה כדי ללמד ספרות סינית אוניברסיטת סידני. לאיס היה סופר והוגה דעות יחיד במינו, אינטלקטואל שכתיבתו גאונית, פשוטה ומשכרת, איכויות שמתגלות בספרים כגון "אושרם של הדגים" ו"בטאוויה", שניהם מ-2011. לאיס מת מסרטן באוסטרליה ב-2014.

ניתן לרכישה גם במארז

תקציר

בליל 3 ביוני 1629 ספינה בשם ”בטאוויה״ – גאוותה של חברת הודו המזרחית ההולנדית, טבעה במרחק קטן מאוסטרליה. משהו חריג קרה, וההתרסקות ליד ארכיפלג האלמוגים היתה איומה. הקברניט והנציג של חברת הספנות מפליגים בסירת הצלה לאי ג׳אווה לבקש עזרה. גורלם של מאתיים הניצולים כבר נחרץ: רוקח המבוקש בידי מערכת המשפט, ששמו קורנליוס, הופך למנהיג אכזרי המשתית על כולם שלטון של טרור ואלימות. הרפתקאות, מלחמות, תהפוכות, עלילות אמיתיות כמו סוריאליסטיות, הצלה ורצח, הומור ואימה, הופכות את הנובלה של סימון לייס, לקופסת הפתעות עוצרות נשימה. לפנינו דרך מקורית וטרייה לספר סיפור. זהו טקסט הנמצא על קו הגבול שבין פרוזה לרשימה, בין מציאות לבדיון: הפלגה נעימה!

פרק ראשון

פתח דבר: "הספר שלא היה"
 
עלה בדעתכם רעיון נפלא ואתם חולמים להפוך אותו לספר? אל תיחפזו; הדבר לא הכרחי, כיוון שאתם יכולים להיות בטוחים שבמוקדם או במאוחר יעלה אותו הרעיון ממש בדעתו של מישהו אחר... והוא יעשה בו שימוש מושלם.
אני מדבר מניסיון. שמונה־עשרה שנה השתעשעתי ברעיון לכתוב את סיפורם של ניצולי "בָּטאוויָה". אספתי כמעט כל מה שהתפרסם בנושא; אחר כך ביקרתי באיי הָאוּטמן אַבּרוֹליוֹס, אתר הטביעה. שנים המשכתי לצבור רשימות, אבל בלי שאוכל להביא את עצמי לכתוב את העמוד הראשון של אותה יצירה מפורסמת שבדרך; בדמיונם העוקצני יותר ויותר של מקורבי, הלך הספר ורכש ממדים מיתיים. מדי פעם נודע לי שספר חדש יצא לאור בנושא שלי; בכל פעם התכסיתי זיעה קרה ועטתי על הספר ברעד. אך לא, זו היתה רק התרעת שווא. עד מהרה גיליתי בהקלה שהמחבר שוב החטיא את המטרה — והדבר חיזק את אשליית הביטחון בלבי. ועדיין, פעם או פעמיים הרגשתי את שריקת הקליע לידי — אבל לא השכלתי ללמוד מכך.
לבסוף הופיע מייק דאש (Dash). בספרו Batavia's Graveyard (Weidenfeld & Nicolson, London 2002) פגע המחבר במטרה באמת ובתמים — ולי לא נשאר עוד מה לומר. דאש מתיר את סבך החוטים של הדמויות והאירועים ומארגן אותם בבהירות; הוא ממקם אותם בהקשרם ההיסטורי, ומעל לכול, הוא עשה עבודת בילוש מפליאה בארכיוני התקופה בהולנד. אחרי שקראתי שוב ושוב את הסינתזה המכרעת שלו, הנחתי אחת ולתמיד את כל התיעוד והרשימות, את כל התצלומים והרישומים שליקטתי בספריות ובשטח על אודות הפרשה הזאת: לא אזדקק להם עוד. ועכשיו, בבואי לפרסם את מעט העמודים הבאים, משאלתי היחידה היא שהם יעוררו בכם רצון לקרוא את ספרו.
 
יוני 2002

סימון לייס

סימון לאיס היה שם העט של פייר ריקמנס, שנולד בבריסל ב-1935, ולמד משפטים ותולדות האמנות באוניברסיטה הקתולית של לֵוֶון. קשריו הוא חי שתים-עשרה שנה במזרח הרחוק, ונהפך למומחה בכיר בציור, בקליגרפיה ובשירה הסינית. בשנת 1970 התיישב באוסטרליה כדי ללמד ספרות סינית אוניברסיטת סידני. לאיס היה סופר והוגה דעות יחיד במינו, אינטלקטואל שכתיבתו גאונית, פשוטה ומשכרת, איכויות שמתגלות בספרים כגון "אושרם של הדגים" ו"בטאוויה", שניהם מ-2011. לאיס מת מסרטן באוסטרליה ב-2014.

עוד על הספר

  • תרגום: אנמרי בארטפלד
  • הוצאה: תשע נשמות
  • תאריך הוצאה: פברואר 2018
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 88 עמ' מודפסים

ניתן לרכישה גם במארז

פרשת "בטאוויה" סימון לייס
פתח דבר: "הספר שלא היה"
 
עלה בדעתכם רעיון נפלא ואתם חולמים להפוך אותו לספר? אל תיחפזו; הדבר לא הכרחי, כיוון שאתם יכולים להיות בטוחים שבמוקדם או במאוחר יעלה אותו הרעיון ממש בדעתו של מישהו אחר... והוא יעשה בו שימוש מושלם.
אני מדבר מניסיון. שמונה־עשרה שנה השתעשעתי ברעיון לכתוב את סיפורם של ניצולי "בָּטאוויָה". אספתי כמעט כל מה שהתפרסם בנושא; אחר כך ביקרתי באיי הָאוּטמן אַבּרוֹליוֹס, אתר הטביעה. שנים המשכתי לצבור רשימות, אבל בלי שאוכל להביא את עצמי לכתוב את העמוד הראשון של אותה יצירה מפורסמת שבדרך; בדמיונם העוקצני יותר ויותר של מקורבי, הלך הספר ורכש ממדים מיתיים. מדי פעם נודע לי שספר חדש יצא לאור בנושא שלי; בכל פעם התכסיתי זיעה קרה ועטתי על הספר ברעד. אך לא, זו היתה רק התרעת שווא. עד מהרה גיליתי בהקלה שהמחבר שוב החטיא את המטרה — והדבר חיזק את אשליית הביטחון בלבי. ועדיין, פעם או פעמיים הרגשתי את שריקת הקליע לידי — אבל לא השכלתי ללמוד מכך.
לבסוף הופיע מייק דאש (Dash). בספרו Batavia's Graveyard (Weidenfeld & Nicolson, London 2002) פגע המחבר במטרה באמת ובתמים — ולי לא נשאר עוד מה לומר. דאש מתיר את סבך החוטים של הדמויות והאירועים ומארגן אותם בבהירות; הוא ממקם אותם בהקשרם ההיסטורי, ומעל לכול, הוא עשה עבודת בילוש מפליאה בארכיוני התקופה בהולנד. אחרי שקראתי שוב ושוב את הסינתזה המכרעת שלו, הנחתי אחת ולתמיד את כל התיעוד והרשימות, את כל התצלומים והרישומים שליקטתי בספריות ובשטח על אודות הפרשה הזאת: לא אזדקק להם עוד. ועכשיו, בבואי לפרסם את מעט העמודים הבאים, משאלתי היחידה היא שהם יעוררו בכם רצון לקרוא את ספרו.
 
יוני 2002