שָׂרָה, פְּשׁוּטָה וּגְבוֹהָה

1

 

״אִמָּא הָיְתָה שָׁרָה כָּל יוֹם?״ שָׁאַל כָּלֵב, ״מַמָּשׁ כָּל יוֹם?״ הוּא יָשַׁב בְּקִרְבַת הָאָח, וְיָדוֹ תָּמְכָה בְּסַנְטֵרוֹ. הָיְתָה שְׁעַת דִּמְדּוּמִים, וְהַכְּלָבִים רָבְצוּ לְיָדוֹ עַל אַבְנֵי הָאָח הַחַמּוֹת.

״מַמָּשׁ כָּל יוֹם״, אָמַרְתִּי לוֹ זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הַשָּׁבוּעַ. בַּפַּעַם הָעֶשְׂרִים הַחֹדֶשׁ. בַּפַּעַם הַמֵּאָה הַשָּׁנָה? וּבַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת?

״וְגַם אַבָּא הָיָה שָׁר?״

״כֵּן, גַּם אַבָּא שָׁר. אַל תִּתְקָרֵב כָּל כָּךְ, כָּלֵב. יִהְיֶה לְךָ חַם מִדַּי״.

הוּא הָדַף אֶת כִּסְּאוֹ לְאָחוֹר. הַחִכּוּךְ בְּאַבְנֵי הָאָח הִשְׁמִיעַ צְלִיל צוֹרֵם וְנָבוּב, וְהַכְּלָבִים זָעוּ בִּמְקוֹמָם. לוֹטִי, קְטַנָּה וּשְׁחֹרָה, כִּשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ וְהֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ. נִיק הִמְשִׁיךְ לִישֹׁן.

שׁוּב וָשׁוּב הָפַכְתִּי אֶת עִסַּת הַבָּצֵק עַל לוּחַ הַשַּׁיִשׁ שֶׁעַל שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח.

״בְּכָל אֹפֶן, אַבָּא כְּבָר לֹא שָׁר״, אָמַר כָּלֵב בְּקוֹל רַךְ מְאוֹד. בּוּל עֵץ הִתְבַּקֵּעַ בָּאָח בְּקוֹל פִּצְפּוּץ. הוּא הִתְבּוֹנֵן בִּי. ״אֵיךְ נִרְאֵיתִי כְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי?״

״לֹא הָיִיתָ לָבוּשׁ״, אָמַרְתִּי.

״אֶת זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ״, אָמַר.

״נִרְאֵיתָ כָּכָה״. הֵרַמְתִּי אֶת עִסַּת הַבָּצֵק, שֶׁנִּרְאֲתָה כְּמוֹ כַּדּוּר חִוֵּר וְעָגֹל.

״הָיוּ לִי שְׂעָרוֹת״, אָמַר כָּלֵב בִּרְצִינוּת.

״מְעַט מְאוֹד. בְּקֹשִי רָאוּ אוֹתָן״, אָמַרְתִּי.

״וְהִיא קָרְאָה לִי כָּלֵב״, הִמְשִׁיךְ, בְּמַתְכֹּנֶת הַסִּפּוּר הַיָּשָׁן וְהַמֻּכָּר.

״אֲנִי הָיִיתִי קוֹרֵאת לְךָ סַפַּחַת״, אָמַרְתִּי, וְהֶעֱלֵיתִי חִיּוּךְ עַל פְּנֵי כָּלֵב.

״וְאִמָּא מָסְרָה לָךְ אוֹתִי עָטוּף בַּשְּׂמִיכָה הַצְּהֻבָּה וְאָמְרָה...״ הוּא חִכָּה שֶׁאֲסַיֵּם אֶת הַסִּפּוּר. ״וְאָמְרָה..?״

נֶאֱנַחְתִּי. ״וְאִמָּא אָמְרָה, ‘אַנָּה, נָכוֹן שֶׁהוּא יְפֵהפֶה?'״

״וּבֶאֱמֶת הָיִיתִי״, סִיֵּם כָּלֵב.

כָּלֵב חָשַׁב שֶׁהַסִּפּוּר נִגְמַר, אֲבָל לֹא אָמַרְתִּי לוֹ מָה בֶּאֱמֶת חָשַׁבְתִּי אָז. הוּא הָיָה מְכֹעָר וְדוֹחֶה, הִשְׁמִיעַ צְוָחוֹת אֲיֻמּוֹת וְרֵיחוֹ הָיָה מַחְרִיד. אֲבָל אֵלֶּה לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים הֲכִי נוֹרָאִים. אִמָּא מֵתָה בַּבֹּקֶר שֶׁלְּמָחֳרָת. זֶה הָיָה הַדָּבָר הֲכִי נוֹרָא.

״אַנָּה, נָכוֹן שֶׁהוּא יְפֵהפֶה?״ אֵלֶּה הָיוּ הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁאָמְרָה לִי. הָלַכְתִּי לִישֹׁן וְחָשַׁבְתִּי כַּמָּה עָלוּב הוּא נִרְאָה. וְשָׁכַחְתִּי לוֹמַר לַיְלָה טוֹב.

נִגַּבְתִּי אֶת יָדַי בַּסִּינָר וְנִגַּשְׁתִּי לַחַלּוֹן. בַּחוּץ הִשְׂתָּרְעָה הָעֲרָבָה עַד אֵין סוֹף, עַד שֶׁנָּשְׁקָה לַשָּׁמַיִם. אַף עַל פִּי שֶׁהַחֹרֶף כִּמְעַט תַּם, הָיוּ כִּתְמֵי שֶׁלֶג וְקֶרַח בְּכָל מָקוֹם. הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר הָאֲרֻכָּה, שֶׁהִתְפַּתְּלָה עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹרִים, וְנִזְכַּרְתִּי בַּבֹּקֶר שֶׁבּוֹ מֵתָה אִמָּא. בֹּקֶר אַכְזָרִי וּשְׁטוּף שֶׁמֶשׁ. הֵבִיאוּ עֲגָלָה וְלָקְחוּ אוֹתָהּ לְבֵית הַקְּבָרוֹת. וְאָז בָּאוּ בְּנֵי הַדּוֹדִים, וְהַדּוֹדוֹת וְהַדּוֹדִים וְנִסּוּ לְמַלֵּא אֶת הֶחָלָל, אַךְ לֹא הִצְלִיחוּ.

אַט־אַט, זֶה אַחַר זֶה, עָזְבוּ. וְאָז נִרְאוּ הַיָּמִים אֲרֻכִּים וְקוֹדְרִים, כְּמוֹ יְמֵי חֹרֶף, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר לֹא הָיָה חֹרֶף. וְאַבָּא לֹא שָׁר.

נָכוֹן שֶׁהוּא יְפֵהפֶה, אַנָּה?

לֹא, אִמָּא.

קָשֶׁה הָיָה לַחְשֹׁב עַל כָּלֵב כְּעַל יֶלֶד יָפֶה. עָבְרוּ שְׁלוֹשָׁה יָמִים תְּמִימִים עַד שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתוֹ, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי עַל הַכִּסֵּא לְיַד הָאָח, אַבָּא מֵדִיחַ אֶת כְּלֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב, יָדוֹ הַקְּטַנְטַנָּה שֶׁל כָּלֵב מִתְחַכֶּכֶת בְּלֶחְיִי. וְהַחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ. הִתְאַהַבְתִּי בַּחִיּוּךְ שֶׁלּוֹ.

״אַתְּ זוֹכֶרֶת אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלָּהּ?״ שָׁאַל כָּלֵב, ״אֶת הַשִּׁירִים שֶׁל אִמָּא?״

פָּנִיתִי מֵהַחַלּוֹן. ״לֹא. אֲנִי זוֹכֶרֶת רַק שֶׁהִיא שָׁרָה עַל פְּרָחִים וְצִפּוֹרִים. לִפְעָמִים עַל הַיָּרֵחַ בַּלַּיְלָה״.

כָּלֵב שָׁלַח אֶת יָדוֹ מַטָּה וְנָגַע בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל לוֹטִי.

״אוּלַי״, אָמַר בְּקוֹל נָמוּךְ, ״אִם תִּזְכְּרִי אֶת הַשִּׁירִים, גַּם אֲנִי אַצְלִיחַ לִזְכֹּר אֶת אִמָּא״.

עֵינַי הִתְרַחֲבוּ וּדְמָעוֹת נִקְווּ בָּהֶן. וְאָז נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְהָרוּחַ חָדְרָה פְּנִימָה עִם אַבָּא; נִגַּשְׁתִּי לְעַרְבֵּב אֶת הַנָּזִיד. אַבָּא כָּרַךְ אֶת זְרוֹעוֹתָיו סְבִיבִי וְתָחַב אֶת אַפּוֹ בִּשְׂעָרִי.

״לַנָּזִיד יֵשׁ רֵיחַ נָעִים שֶׁל סַבּוֹן״, אָמַר.

צָחַקְתִּי. ״זֶה הַשֵּׂעָר שֶׁלִּי״.

כָּלֵב בָּא וְהִשְׁלִיךְ אֶת יָדָיו סְבִיב עָרְפּוֹ שֶׁל אַבָּא וְנוֹתַר תָּלוּי כְּשֶׁאַבָּא טִלְטֵל אוֹתוֹ קָדִימָה וְאָחוֹרָה; הַכְּלָבִים הִתְיַשְּׁבוּ.

״קַר בָּעִיר״, אָמַר אַבָּא, ״וְגֵ'ק הָיָה עַצְבָּנִי״. גֵ'ק הָיָה הַסּוּס שֶׁאַבָּא גִּדֵּל מֵאָז הָיָה סְיָח. ״נוֹכֵל״, מִלְמֵל אַבָּא, מְחַיֵּךְ, כִּי לַמְרוֹת כָּל מָה שֶׁעוֹלֵל, אַבָּא אָהַב אוֹתוֹ.

עִרְבַּבְתִּי אֶת הַנָּזִיד וְהִדְלַקְתִּי אֶת מְנוֹרַת הַשֶּׁמֶן וְאָכַלְנוּ, הַכְּלָבִים מִצְטוֹפְפִים מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, מְצַפִּים שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִשָּׁפֵךְ אוֹ שֶׁנַּעֲנִיק לָהֶם דְּבַר־מָה.

יִתָּכֵן שֶׁאַבָּא לֹא הָיָה מְסַפֵּר לָנוּ עַל שָׂרָה בְּאוֹתוֹ עֶרֶב, אִלּוּלֵא שָׁאַל כָּלֵב שְׁאֵלָה. לְאַחַר שֶׁפֻּנּוּ הַכֵּלִים וְהוּדְחוּ וְאַבָּא מִלֵּא אֶת דְּלִי הַבְּדִיל בְּגֶחָלִים, הֵחֵל כָּלֵב לְדַבֵּר. בְּעֶצֶם זוֹ לֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה.

״אַתָּה כְּבָר לֹא שָׁר״, אָמַר. הוּא אָמַר זֹאת בְּקוֹל צוֹרֵם. לֹא בִּמְכֻוָּן, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁב עַל כָּךְ זְמַן רַב כָּל כָּךְ. ״לָמָּה?״ שָׁאַל, בְּקוֹל עָדִין יוֹתֵר.

אַבָּא הִזְדַּקֵּף בְּאִטִּיּוּת. הִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה, וְהַכְּלָבִים הִבִּיטוּ מִשְׁתָּאִים.

״שָׁכַחְתִּי אֶת הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים״, אָמַר אַבָּא בְּשֶׁקֶט. הוּא הִתְיַשֵּׁב. ״אֲבָל אוּלַי נִמְצָא דֶּרֶךְ לִזְכֹּר אוֹתָם״. הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו אֵלֵינוּ.

״אֵיךְ?״ שָׁאַל כָּלֵב בִּלְהִיטוּת.

אַבָּא נִשְׁעַן עַל מִסְעַד כִּסְּאוֹ. ״פִּרְסַמְתִּי מוֹדָעָה בָּעִתּוֹנִים. דְּרוּשָׁה עֶזְרָה״.

״אַתָּה מִתְכַּוֵּן לִמְנַהֶלֶת מֶשֶׁק בַּיִת?״ שָׁאַלְתִּי מֻפְתַּעַת.

כָּלֵב וַאֲנִי הִתְבּוֹנַנּוּ זֶה בָּזֶה וּפָרַצְנוּ בִּצְחוֹק, נִזְכָּרִים בְּהִילִי, מְנַהֶלֶת מֶשֶׁק הַבַּיִת הַזְּקֵנָה שֶׁלָּנוּ. הִיא הָיְתָה עֲגַלְגַּלָּה וְהִתְנַהֲלָה בִּכְבֵדוּת, גּוֹרֶרֶת אֶת רַגְלֶיהָ. הִיא נָחֲרָה בִּשְׁרִיקוֹת חַדּוֹת בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ קוּמְקוּם תֵּה, וְהִנִּיחָה לָאֵשׁ לִכְבּוֹת.

״לֹא״, אָמַר אַבָּא בְּאִטִּיּוּת. ״לֹא מְנַהֶלֶת מֶשֶׁק בַּיִת״. הוּא עָצַר. ״אִשָּׁה״.

כָּלֵב נָעַץ אֶת מַבָּטוֹ בְּאַבָּא, ״אִשָּׁה? אַתָּה מִתְכַּוֵּן לְאִמָּא?״

נִיק הֶחְלִיק אֶת פָּנָיו אֶל חֵיקוֹ שֶׁל אַבָּא וְאַבָּא לִטֵּף אֶת אָזְנָיו.

״גַּם זֶה״, אָמַר אַבָּא. ״כְּמוֹ מֵגִי״.

מַתְיוּ, שְׁכֵנֵנוּ מִדָּרוֹם, פִּרְסֵם מוֹדָעָה כְּשֶׁחִפֵּשׂ אִשָּׁה וְאֵם לִילָדָיו. וּמֵגִי בָּאָה מִטֵּנֵסִי. לִשְׂעָרָהּ הָיָה צֶבַע שֶׁל לֶפֶת, וְהִיא צָחֲקָה.

אַבָּא הִכְנִיס אֶת יָדוֹ לְכִיסוֹ וּפָתַח מִכְתָּב שֶׁנִּכְתַּב עַל נְיָר לָבָן. ״קִבַּלְתִּי תְּשׁוּבָה״.

אַבָּא קָרָא לָנוּ:

מַר גֶ'יְקוֹבּ וִיטִינְג הַיָּקָר,

שְׁמִי שָׂרָה וִיטוֹן, וַאֲנִי גָּרָה בְּמֵיְן, כְּפִי שֶׁתָּבִין מִמִּכְתָּבִי. אֲנִי עוֹנָה עַל הַמּוֹדָעָה שֶׁלְּךָ. מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי נְשׂוּאָה, אַף שֶׁהָיוּ לִי הַצָּעוֹת. גַּרְתִּי עִם אָח מְבֻגָּר יוֹתֵר — וִילְיָאם, וְהוּא עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן. אִשְׁתּוֹ לֶעָתִיד צְעִירָה וּמְלֵאַת מֶרֶץ.

תָּמִיד אָהַבְתִּי לִחְיוֹת לְיַד הַיָּם, אֲבָל בְּשָׁלָב זֶה אֲנִי מַרְגִּישָׁה צֹרֶךְ בְּשִׁנּוּי. וְהָאֱמֶת הִיא, שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לָנוּעַ רַק מַעֲרָבָה, כִּי בַּמִּזְרָח נִמְצָא הַיָּם. הַבְּחִירָה שֶׁלִּי, כְּפִי שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְהָבִין, מֻגְבֶּלֶת. אֵין בְּכַוָּנָתִי לְהַעֲלִיב. אֲנִי חֲזָקָה וּרְגִילָה לַעֲבוֹדָה קָשָׁה, וַאֲנִי מוּכָנָה לִנְסֹעַ. אֲבָל אֲנִי לֹא צַיְתָנִית. אִם אַתָּה עֲדַיִן מְעֻנְיָן לִכְתֹּב, אֶשְׂמַח לִשְׁמֹעַ עַל יְלָדֶיךָ וְעַל מְקוֹם מְגוּרֶיךָ. וְעָלֶיךָ.

שֶׁלְּךָ מִקֶּרֶב לֵב,

שָׂרָה אֵלִיזַבֶּת וִיטוֹן

נ״ב מָה יַחַסְךָ לַחֲתוּלִים? יֵשׁ לִי חָתוּל.

אִישׁ לֹא דִּבֵּר כְּשֶׁסִּיֵּם אַבָּא אֶת הַמִּכְתָּב. הוּא הִמְשִׁיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ, קוֹרֵא אוֹתוֹ שׁוּב לְעַצְמוֹ. לְבַסּוֹף הִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי קִמְעָה וְהֵצַצְתִּי בְּכָלֵב. הוּא חִיֵּךְ. גַּם אֲנִי חִיַּכְתִּי.

״אַבָּא״, אָמַרְתִּי בַּחֶדֶר הַשָּׁקֵט.

״מָה?״ שָׁאַל אַבָּא, וְהֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ.

חִבַּקְתִּי אֶת כָּלֵב.

״שְׁאַל אוֹתָהּ אִם הִיא שָׁרָה״, אָמַרְתִּי.