מנחם בשבת תרבות

בבית

 

בימי שבת אני לא מכוון את השעון המעורר, כי אני לא עובד בשבת וגם לא עושה סידורים כמו בימי שישי. אני מתעורר בדרך כלל בין 07:00 ל-07:20, אבל בשבת הזאת התעוררתי כבר ב-06:50, כנראה בגלל ההתרגשות. לפני שלושה ימים קיבלתי מברק ובו התבשרתי שאני הוא האורח הראשי בשבת תרבות הקרובה ושבעצם זוהי מין תכנית הוקרה לכבודי. אני זוכר שחשבתי לעצמי שזה מוזר שעיריית רמת גן החליטה לערוך כזה אירוע לכבודי וגם שנשלחה לי התראה על כך רק שלושה ימים לפני האירוע. עצם העובדה שקיבלתי את ההודעה במברק הייתה אף היא מעט חשודה. אני יודע ששירות שליחת מברקים עדיין קיים בדואר, אך לא שמעתי זמן רב על מישהו ששלח או קיבל מברק. כיום, כבר אין כמעט צורך בשירות זה, כי קיימות חלופות כמו הודעות טקסט או דואר אלקטרוני. תחילה חשבתי שאולי זו מתיחה של חברי לעבודה איציק, שידוע במעשי קונדס מעין אלה, אך לאחר בירור טלפוני שערכתי עם מחלקת התרבות בעירייה, התברר לי שהמברק אכן אמתי.

קמתי מהמיטה עם הרגשה שישנתי כשהשמיכה מונחת לרוחב ולא לאורך. בשמיכת יחיד קל להבדיל בין האורך לרוחב, אבל בשמיכה זוגית זה יותר קשה. אני אבדוק את זה אחר־כך, כשאסדר את המיטה. אחרי ביקור קצר בשירותים, פניתי לחדר האמבטיה. למרות שצחצחתי את שינַי באותה משחה שבה אני מצחצח בכל יום, למשחה הפעם היה טעם שונה ממנטה והיא הזכירה לי את המשחה שאִתה הייתי מצחצח שיניים כשהייתי ילד. שטפתי את פנַי וניגבתי את הפנים עם מגבת הפנים. אני שוטף את הפנים לאחר שאני מצחצח שיניים, כי אם הייתי קודם שוטף ורק אחר־כך מצחצח, יכול להיות שהייתי מתלכלך ממשחת השיניים ואז נאלץ לשטוף את הפנים שוב. יש לי שלוש מגבות תלויות על הקיר: מגבת לידיים, מגבת לפנים ומגבת לכל הגוף. מגבת הידיים ומגבת הפנים שוות בגודלן ואילו מגבת הגוף גדולה מהן באופן משמעותי, משום שהיא אמורה לנגב אזורים גדולים יותר. מגבות הפנים והידיים גם דקות יותר ממגבת הגוף, משום שהן אמורות לספוג כמויות מים יותר קטנות. הצבע של כל המגבות היה זהה, כי הן היו חלק מסט שקיבלתי כשי לחג לפני כמה שנים. הסט כלל גם חלוק רחצה, אבל הוא אינו בשימוש.

שמתי פעמַי למטבח. יש הרבה אנשים שאומרים שארוחת הבוקר היא הארוחה הכי חשובה ביום. אני לא יודע אם היא הכי חשובה, אבל היא בהחלט חשובה. בימי שבת בבוקר אני בדרך כלל אוכל כמה פרוסות של חלה עם קוטג' ושותה כוס קפה, אבל מכיוון שהבוקר היה בוקר חגיגי במיוחד, החלטתי להכין חלה מטוגנת. שברתי שתי ביצים לתוך צלחת עמוקה וטרפתי אותן. לאחר מכן הוספתי מעט חלב ושוב טרפתי את הבלילה. לא חייבים להוסיף חלב, אפשר להסתפק רק בביצה, אבל אני רגיל להוסיף חלב עוד מגיל צעיר. לסיום הוספתי מעט מלח ופלפל. הוצאתי את החלה ופרסתי כמה פרוסות. את הפרוסות הללו חתכתי לשניים, משום שכך קל יותר לסדר אותן במחבת. הוצאתי שמן מארון המטבח ושפכתי מעט אל תוך המחבת. לאחר מכן לקחתי את המחבת ושמתי אותה מעל האש כדי שהשמן יתחמם. את חתיכות החלה שחתכתי טבלתי בבלילה והנחתי אותן בזהירות במחבת עם השמן הרותח. בזמן טיגון החלות, לקחתי כמה עגבניות שרי ושטפתי אותן. כשנגמר הטיגון התיישבתי לשולחן ואכלתי את החלות המטוגנות יחד עם עגבניות השרי. אני לא מאלה שאוהבים להוסיף סוכר לחלה מטוגנת, אם כי אני יודע שרבים נוהגים לעשות זאת.

אני אוהב את המראה הניבט מבעד לחלון המטבח שלי. יש לנו בגינה עץ גדול שמסתיר את הבניינים השכנים וכשאני יושב לאכול אני רואה דרכו רק שמים וירוק. על הסורגים שבחוץ תליתי פעמוני רוח המשמיעים צליל עדין כשהרוח נושבת. בחרתי בכוונה פעמונים מסוג כזה שלא יטריד את השכנים יותר מדי, כי צריך להתחשב גם באחרים. על אדן החלון אני נוהג לשים צנצנות של מלפפונים שאני מחמיץ בעצמי. הרבה פעמים שואלים אותי למה אני טורח להכין מלפפונים חמוצים, כשאפשר לקנות אותם די בזול בסוּפּר, אבל בעינַי אוכל ביתי תמיד יותר טעים מאשר קופסאות שימורים. פעם אפילו הבאתי לעבודה צנצנת חמוצים שהכנתי וקיבלתי לא מעט מחמאות.

לאחר שסיימתי לאכול, ניגבתי את הפה במפית נייר. השבוע עברתי בחנות לכלי בית בז׳בוטינסקי וקניתי שם מתקן למפיות כמו במסעדה, כזה שיש לו שני פתחים. מתקן כזה הוא מאוד שימושי, כי אנשים שיושבים משני צדי השולחן יכולים לשלוף ממנו מפיות בו זמנית. באותה הזדמנות קניתי גם כמה מפיות המתאימות למתקן. אפשר להסתדר גם בלי מפיות ואחרי האוכל לשטוף את הפה עם קצת מים, אבל לפעמים בא לך לנגב קצת את הפה במהלך הארוחה, מבלי לקום מהשולחן. מפיות יכולות לשמש גם לקישוט השולחן. באירועים כמו חתונות למשל, מאוד מקובל לקפל מפיות צבעוניות לחצי ולתחוב אותן בתוך כוסות השתייה שעל השולחנות.

פיניתי את הכלים מהשולחן ושמתי אותם בכיור. חיברתי את מכשיר הסלולר אל המטען, כי במהלך הלילה נחלשה הסוללה, והתיישבתי אל המחשב עם כוס הקפה שהכנתי. לקחתי לגימה מהקפה ולהפתעתי היה לו טעם של קקאו, כמו שהייתי נוהג לשתות בילדותי. אני לא נוהג להתחבר לאינטרנט בשעה כל־כך מוקדמת, אבל רציתי לבדוק שוב את לוח האירועים באתר של עיריית רמת גן. את המחשב אני לא מכבה בלילה, אלא מעביר אותו למצב ״שינה״. בדרך זו אני לא צריך להמתין עד שהמחשב עולה. נכנסתי לאתר ובדקתי שאכן יש היום שבת תרבות וששמי מצוין בפרטי האירוע כאורח הראשי. למרות המברק שקיבלתי ולמרות הטלפון לעירייה, עדיין קיננה בי תחושת הספק. אני אמנם תושב רמת גן ותיק, אך לא כל תושב ותיק זוכה לכבוד שכזה. הפרסום באתר הרשמי של העירייה הניח מעט את דעתי.

בדקתי מה חדש בארץ ובעולם ומשם המשכתי לאתר הפייסבוק. אני משתדל תמיד לקרוא חדשות לפני שאני מתחבר לפייסבוק, כי אני לא מעוניין לפרסם איזה סטטוס הומוריסטי לאחר שקרה אסון גדול שמשפיע לרעה על מצב הרוח של כולם. הבוקר בפייסבוק, חיכתה לי בתיבת הדואר שלי כמות הודעות גדולה מהרגיל. היו אלה בעיקר חברים ועוקבים, שבירכו אותי על אירוע שבת תרבות ואיחלו לי הצלחה. חלקם אף הבטיח להגיע למעמד המרגש. שלחתי לכולם תשובות ובהן הודיתי על הברכות ודברי העידוד. קיבלתי גם שתי תמונות חדשות של עמודי מדרכה ותמונה אחת של כסף קטן. את התמונות האלה שמרתי במחשב בתיקייה מיוחדת ששמה ״תמונות המיועדות לפרסום״. בתיקייה זו אני שומר את כל התמונות שקיבלתי ושטרם העליתי לעמוד הפייסבוק שלי. בתוך התיקייה הזו אני יוצר עוד תיקיות שהשם שלהן הוא תאריך קבלת ההודעה. את השיטה הזאת למדתי מקרן המתכנתת שעובדת אתי. לאחר שאני מפרסם תמונה שנמצאת בתיקייה זו, אני מוחק אותה, כדי שלא אפרסם אותה שוב בטעות.

שמתי לב שבמהלך הלילה, קיבלתי מספר הזמנות למשחק בשם Farm Candy Pirates. פיראטים שמגדלים סוכריות בחווה?! באמת שאין גבול להמצאות. אני לא נוהג לשחק בכל אותם משחקי רשת פופולריים, למרות שאני יודע שרבים מחברַי לפייסבוק משחקים בהם. אני יכול לראות זאת לפי כמות ההזמנות שאני מקבל מהם. הרבה אנשים גם מתמכרים לזה. למרבה המזל, לפייסבוק יש אופציה שבה ניתן לחסום את ההזמנות האלה ואכן השתמשתי באופציה זו כדי לחסום את המשחק החדש. ישנה אופציה גם להסיר את החסימה הזאת במידה ואתה מתחרט וכן רוצה לקבל הזמנות לשחק. האנשים שתכננו את הפייסבוק חשבו גם על התסריט האפשרי הזה.

לאחר שסיימתי לטפל ב״אינבוקס״, שזו המילה שבה משתמשים הצעירים כדי לתאר את הדואר הנכנס, התחלתי לכתוב סטטוס חדש. לאחר שהקלדתי כמה אותיות שמתי לב שאני כותב באנגלית. פשוט לחצתי בטעות על מקש ה-Caps Lock במקלדת ולכן כל האותיות הופיעו באנגלית ובאותיות גדולות. לחצתי שוב על מקש ה-Caps Lock כדי לבטל את הלחיצה הקודמת ולחזור להקליד בעברית וכתבתי את הסטטוס הבא: ״אני רוצה להזכיר לכולם, ששבת תרבות תיערך היום בשעה 11:00 בתיאטרון רמת גן. רצוי להגיע קצת לפני כן, כי כשהאולם מתמלא סוגרים את הדלתות ולא מאפשרים לקהל נוסף להיכנס״. עברתי על הסטטוס כדי לוודא שלא ביצעתי אף טעות ואז פרסמתי אותו. יש כאלה שקוראים לזה פוסט ולא סטטוס, אבל אני מעדיף להשתמש במילה סטטוס. פעם, אם רצית להגיע לשבת תרבות, היית צריך להגיע בסביבות 10:00 בבוקר ולקחת כרטיס כניסה חינם מהשומר. בזמן האחרון ניתן פשוט להגיע בצורה חופשית ולהיכנס ללא כרטיס, אך כשהאולם מתמלא, השומר לא מאפשר להכניס עוד אנשים ונועל את הדלת החיצונית של התיאטרון.

אני מאוד אוהב את המפעל הזה של שבת תרבות ואני חושב שאני נמנה על צופיו הוותיקים ביותר. בשבת בבוקר תמיד יש אווירה מיוחדת והאורחים באולם התיאטרון נהנים מבוקר של אקטואליה ותרבות. מי לא התארח כאן? זמרים, משוררים, שחקנים, חברי כנסת, פרופסורים, בכירים מהמגזר הציבורי והפרטי. זהו בהחלט שירות נהדר שמעניקה העירייה לתושבים בחינם, אם כי אני חייב לציין שהשנה הייתה ירידה משמעותית בכמות הבקרים שבהם נערכה שבת תרבות. במקום פעם בשבועיים זה מתקיים רק פעם בחודש ואני בהחלט מצר על כך. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, אני חושב שהייתה גם תקופה ששבת תרבות הייתה נערכת אפילו כל שבוע.

הבטתי בשעון שנמצא בפינה הימנית התחתונה של המחשב וראיתי שהשעה היא 07:37. עברו בדיוק 47 דקות מאז שהתעוררתי. החלטתי להכין את הבגדים אותם אלבש לאירוע וניגשתי אל ארון הבגדים בחדר השינה. יש לי חליפה ששמורה לאירועים חגיגיים במיוחד ואף עניבה חגיגית, אבל אלו אינם בגדים שאותם נהוג ללבוש לשבת תרבות. רוב האורחים, כולל שרים וחברי כנסת, נוהגים להגיע בלבוש לא רשמי ונינוח וזה חלק מסוד הקסם. יש תחושה שהם כאילו מתארחים אצלך בסלון.

בחרתי חולצה מכופתרת אבל לא רשמית מדי ומכנסיים אפורים. גיהצתי אותם והנחתי אותם על המיטה. יש טריק קטן שמלכה, אשתו של בן דודי מאיר, לימדה אותי: אם אתם לא בטוחים שהמגהץ חם, אל תיגעו בתחתית שלו! במקום זה שימו את המגהץ על בד ואז בידקו אם הבד התחמם וכך תדעו אם המגהץ חם. לאחר שסיימתי לגהץ, צ-חצחתי את הנעליים השחורות שלי והנחתי אותן ליד המיטה. בתוכן הנחתי זוג גרביים לבנים שאותם הוצאתי ממג-רת הגרביים. לקחתי מן הארון גם חגורה שחורה והשחלתי אותה במכנסיים. בעינַי, הרבה יותר נוח לעשות פעולה זו כשהמכנסיים לא עליך, אלא מונחים על מיטה או כיסא. אני נוהג להשחיל את החגורה כאשר האבזם נמצא בצד ימין, למרות שבעולם המערבי נהוג להשחיל חגורות גברים נגד כיוון השעון, כך שהאבזם נמצא בצד שמאל.

חזרתי אל המטבח והבטתי שוב בשעון התלוי על הקיר, השעה הייתה 08:06. יש לי שני שעוני קיר בבית, אחד במטבח ואחד בסלון. הייתי יכול להסתדר רק עם שעון קיר אחד, אבל זה הרבה יותר נוח כשיש לך כמה שעונים. שעון במטבח יכול גם להיות שימושי לצורכי בישול, למשל כשאתה מבשל ביצה קשה. החלטתי לנקות את התנור מכיוון שעברו כבר שבועיים וחצי מאז שניקיתי אותו בפעם האחרונה והשבוע גם חיממתי בו בורקס. אפשר לומר שהבורקס הוא אחד המאכלים היותר מלכלכים שיש. השילוב של בצק עלים מתפורר, שומשום ושמן, הוא שילוב שמשאיר אחריו לכלוך רב. אני נוהג לקנות בורקס במאפייה שנמצאת ברחוב אבא הלל, או במאפייה שנמצאת ברחוב הרצל. יש הרבה סוגי בורקס טעימים, אבל בעינַי הקשקבל הוא הטעים ביותר.

כדי שאוכל לנקות את התנור, דבר ראשון ניתקתי אותו מהחשמל. אני תמיד מנתק מכשירי חשמל מהשקע בקיר לפני שאני מתחיל לנקות אותם. הבטיחות קודמת לכול. לאחר מכן הוצאתי את כל המגשים מהתנור והנחתי אותם על השיש. הרבה יותר נוח לנקות את פנים התנור כשהוא ריק. לקחתי מטלית לחה ובעזרתה הוצאתי את כל שאריות המזון והפירורים שהצטברו בקרקעית התנור, בדפנותיו ועל הדלת. למזלי לא היו כתמים קשים המצריכים התערבות של חומרים מיוחדים. שפשוף קל עם ברזלית הספיק כדי לנקות את פנים התנור, שאכן הכיל לא מעט פירורי בורקס. לאחר מכן שטפתי את המגשים בכיור בעזרת חומר רגיל לניקוי כלים ולסיום ניגבתי אותם והחזרתי לתנור, כשאני משאיר את דלת התנור פתוחה כדי שהכול יתייבש. את הכיריים ניקיתי בשבוע שעבר, כך שהפעם הסתפקתי רק בניקוי פנימי של התנור. כשאחזור, אחבר אותו שוב לחשמל.

ניקיון התנור ארך בדיוק 11 דקות והשעה הייתה עכשיו 08:17. חזרתי לחדר האמבטיה לשטוף את הידיים שהתלכלכו במהלך ניקיון התנור. הסבון הנוזלי שבו אני משתמש עמד להיגמר והגיע הזמן להחליפו. הוצאתי מהארון הקטן שנמצא מתחת לכיור סבון נוזלי חדש ובדקתי שכאשר אני לוחץ על הכפתור, הסבון יוצא החוצה מבעד לפייה. אני תמיד קונה אותו דגם של סבון נוזלי, כך שאם במקרה קניתי סבון עם פקק משאבה תקוּל, אני יכול להחליף אותו בפקק משאבה של הסבון הנוזלי הקודם. זה בהחלט יכול לחסוך את הט-רחה של החלפת המוצר, שכרוכה בחזרה לסוּפּר ומתן הסבר בקופה הראשית. לפעמים גם צריך להמתין בקופה הראשית, כי היא לא תמיד מאוישת, וזאת בניגוד לקופות הרגילות, בהן יש לפחות קופאי או קופאית אחת.

החלטתי להתקשר לבן דודי מאיר ולשוחח ע-מו. הוא בדרך כלל ער בשעה זו ביום שבת בבוקר. הוא קם מוקדם כדי לטפל בגינה שלו. אני זוכר את מספר הטלפון של מאיר בעל פה, אבל לא הקשתי את המספר של מאיר וגם לא חיפשתי אותו באנשי הקשר השמורים בזיכרון. אני מדבר עם מאיר לעתים די תכופות בטלפון ולכן אני יכול תמיד למצוא את שמו ברשימת ״שיחות אחרונות״, שנפתחת ישר כשאני לוחץ על האייקון של הטלפון. הפעם מאיר היה שני ברשימה אחרי המוקד העירוני של עיריית רמת גן. אתמול בבוקר, כשערכתי קניות, נתקלתי במפגע ברחוב המעגל, שם ראיתי בור ביוב חשוף שעוברי אורח עלולים ליפול לתוכו. מייד התקשרתי למוקד העירוני של העירייה כדי לדווח על כך והם אמרו שיטפלו בזה בהקדם.

לחצתי על השם של מאיר ברשימת השיחות האחרונות, ואחרי שלושה צלצולים מאיר ענה לטלפון בקולו המוּכּר: ״בוקר טוב, מנחם״.

זה מאוד שימושי שיש רמקול מובנה בתוך המכשיר הסלולרי. הרבה פעמים כשאני מנהל שיחה עם מאיר, אני שם אותו על רמקול ואז אני יכול לעשות באותו זמן דברים אחרים. הפעם לא השתמשתי באופציה זו, כי לא ת-כננתי שיחה ארוכה במיוחד.

״בוקר טוב, מאיר, אני מקווה שלא הערתי אתכם,״ השבתי, למרות שידעתי שמאיר ומלכה יהיו ערים.

״איזה הערת אותנו, אני ומלכה ערים כבר מ-07:00. אפילו הספקתי להשקות קצת את העציצים. מה שלומך?״ שאל מאיר.

״שלומי טוב,״ עניתי, ״מה עם העציץ שקניתי לך בסוכות?״

״אתה מתכוון לאגלאונמה?״ שאל מאיר.

״אני לא זוכר את השם,״ אמרתי, ״אתה יודע שאני לא מבין בצמחים כמוך.״

״אם אתה מתכוון לאגלאונמה, אז הצמח עושה חיל,״ הגיב מאיר. ״היה עוד עציץ שהבאת לי, אני לא זוכר אבל איזה.״

״יכול להיות,״ השבתי למאיר.

״מה לגבי היום, אתה מוכן?״ שאל מאיר.

״אני בהחלט מוכן, נראה לי שאני אצא מהבית ב-10:00. זו הליכה של כחצי שעה מהבית שלי ועד התיאטרון,״ השבתי.

״אתה רוצה שנבוא לאסוף אותך?״ הציע מאיר.

״אין צורך, תודה. אני מעדיף ללכת ברגל, זה גם יותר בריא.״

״איך שאתה רוצה. אם תתחרט תתקשר, זה ממש לא בעיה בשבילנו,״ אמר מאיר.

״בסדר גמור, נתראה כבר שם,״ אמרתי למאיר.

״טוב, להתראות,״ השיב מאיר.

״להתראות,״ עניתי בחזרה ושנינו ניתקנו.

בהחלט נחמד מצדו של מאיר להציע לי טרמפּ לתיאטרון. אני נוהג להגיע ממקום למקום ברגל או באמצעות תחבורה ציבורית, אבל מאיר הוא יותר טיפוס של רכב פרטי. הדבר הראשון שהוא עשה אחרי שהוא השתחרר מהצבא היה לקנות מכונית. זו הייתה ״טרנטה״ כפי שנהגו לומר אז, אבל עם השנים הוא התקדם וקנה רכבים יותר טובים. הייתה לו פורד סיירה לבנה הרבה שנים, אותו דגם שבו השתמשה המשטרה. הוא גם סיפר לי שהוא היה הראשון ברמת גן שקנה מיצובישי. זה היה ב-1988. מעניין איך הוא ידע שהוא הראשון ברמת גן. אולי הוא קנה את הרכב בסוכנות הארצית ושם אמרו לו שהוא הראשון מרמת גן שקונה אצלם, או שאולי הוא הראשון שקנה את הרכב אחרי שהתחילו לייבא אותו, אבל אז זה בעצם היה אומר שהוא הראשון בארץ ולא רק הראשון ברמת גן.

התלבטתי אם לקחת פרי מהמקרר. היו לי במקרר גם אפרסמונים וגם קיווי שאותם קניתי ביום חמישי בסוּפּר. הוצאתי קיווי אחד מהמקרר ונזכרתי במשפט שאיציק, חברי לעבודה, תמיד אומר: ״אין כמו קיווי כדי להזכיר לך שהגיע הזמן להתגלח.״ זה בגלל המרקם החיצוני של הקיווי, שמזכיר במידה רבה לחי מכוסה בזיפים. לא היה צורך בתזכורת כזו הפעם, כי התגלחתי אמש. אני יודע שיש הרבה גברים שמתגלחים בבוקר, אבל אני נוהג להתגלח דווקא בערב, לפני המקלחת. בסופו של דבר החלטתי לוותר על אכילת פרי ולשמור את הקיווי למועד מאוחר יותר, משום שלא הייתי ממש רעב.

החלטתי לנצל את הזמן שנותר ולסדר את הקלסר עם המסמכים. במשך השבוע אני פותח את כל המכתבים שאני מקבל, כמו למשל חשבון הגז, קורא אותם וממיין אותם על-פי חשיבותם. מסמכים וניירות חשובים אני משאיר על שולחן העבודה שלי בערֵמה וכאלה שאינם חשובים מוכנסים לשקית מיוחדת, אותה אני מרוקן בפח המיועד לפסולת נייר. אני מכניס לשקית זו גם את מעטפות המכתבים שבהן אין כבר צורך. פעם בשבוע אני עובר על כל המסמכים ומתייק אותם בקלסר. לכל שנה יש הקלסר שלה ובכל קלסר ישנם חוצצים בנושאים שונים, כמו בנקים, טלפון, טלוויזיה וכו׳. אני עושה את זה פעם בשבוע, כי גיליתי שזה יותר יעיל לעשות זאת כאשר מצטברת כמות של ניירות, מאשר לעשות את זה בכל פעם לנייר בודד. הערֵמה הפעם הייתה קטנה במיוחד והכילה חשבון מים אחד של ״מי רמת גן״ ועוד פירוט חשבון כרטיס האשראי שלי. הוצאתי את המחורר ממגֵרתו ואת הקלסר משידת הספרים ותייקתי אותם. לתלושי משכורת יש לי קלסר נפרד לגמרי ובכל פעם שאני מקבל תלוש משכורת אני מתייק אותו מייד באותו קלסר. זו פעולה שאני מבצע פעם בחודש, כי אני מקבל תלוש שכר אחד בכל חודש, היות שאני עובד במקום עבודה אחד. אני שומר בקלסר זה עוד מסמכים הקשורים לעבודה, למשל שינויים בתנאי העסקה.

למחורר שלי יש בתחתיתו התקן פלסטיק שנועד לאסוף את עיגולי הנייר הקטנים שנוצרים על ידי המחורר. זהו בעינַי פטנט גאוני. הלוואי שלכל מכשיר הייתה אופציה נוחה כזו לאסוף את הלכלוך שיוצר המכשיר בזמן פעולתו ולאחסן אותו בצורה שתאפשר ניקוי מהיר ונוח. אם היה מטאטא שהייתה לו אופציה כזו, היה אפשר לוותר לחלוטין על השימוש ביעה. פתחתי את התקן הפלסטיק ורוקנתי את עיגולי הנייר הקטנים שהצטברו בו לתוך שקית איסוף פסולת הנייר. בתום הפעולה החזרתי את המחורר למגֵרה שלו בשולחן העבודה שלי.

עברתי לסלון ולקחתי מסלסלת העיתונים את המקומון. אני בדרך כלל מקבל אותו בימי חמישי, אבל הפעם הוצאתי אותו מתיבת המכתבים רק ביום שישי. יכול מאוד להיות שחילקו אותו ביום חמישי, אבל שזה היה כבר אחרי שבדקתי אם יש משהו בתיבה. החלק הראשון של המקומון מוקדש רובו ככולו לכתבות שעוסקות בעניינים מקומיים ברמת גן ובגבעתיים. התעכבתי שם על כתבה שסיפרה שברחוב דוד ברמת גן המספרים הזוגיים ממוקמים בצדו השמאלי של הכביש והמספרים האי זוגיים בצדו הימני. זה גורם בלבול לנהגים, כי זה מנוגד לכל שאר הרחובות. מעניין, יצא לי לעבור ברחוב דוד פעמים רבות, אבל אף פעם לא שמתי לב לפרט זה.

בחלק האמצעי של המקומון, ניתן למצוא טורים קבועים ומדורים. אני לפעמים מתעכב שם על הטור שעוסק במזלות. השבוע יש ירח מלא בימים שלישי ורביעי, שישפיע לרעה על מזל אריה, שהוא המזל שלי. ההמלצה היא לשמור על חושים מחודדים ולהיזהר מאוד בכל מה שקשור לכספים. חבל שלא כתוב שם משהו על האירוע של היום. הסתכלתי גם בפתרון התשחץ של השבוע שעבר. בשבוע שעבר לא הצלחתי לפתור אותו ועכשיו ראיתי את הטעות שלי. אחת ההגדרות הייתה ״מדינה קרה״ ואני כתבתי ״פינלנד״ במקום ״איסלנד״ ואז לא הסתדרו לי הגדרות אחרות. אני מניח שהיו עוד שעשו את אותה הטעות כמוני.

בחלק האחרון של המקומון יש מודעות פרסומיות, ספורט ומדור רכילות. מדור הרכילות לא עוסק רק ברמת גן ובגבעתיים, אלא מביא גם ידיעות ארציות ולפעמים אפילו בינלאומיות. הפעם קראתי ידיעה קצת מוזרה על דוגמנית מפתח תקווה שמתנשאת לגובה של 1.67 סנטימטרים. השימוש במילה ״מתנשאת״ היה נראה לי קצת מוזר, כי משתמשים במילה זו כדי לתאר מישהו שהוא גבוה בהרבה מעל לממוצע ו-1.67 סנטימטרים זה רק מעט מעל הגובה הממוצע של הנשים בישראל. בידיעה אחרת סוּפר שאיש טלוויזיה מפורסם ביקר במסעדה חדשה בגבעתיים. הוא והבעלים אכלו סלטים ומאפים ו״לא ויתרו בסוף על מנת החצ׳פורי המפתיעה״. אבל החצ׳פורי גם הוא סוג של מאפה, אז למה לכתוב בהתחלה שהם אכלו מאפים ואחר-כך לציין במפורש שהם אכלו חצ׳פורי?

לאחר שסיימתי לעלעל במקומון, הדלקתי את מכשיר הטלוויזיה וז-פזפתי, כפי שנוהגים לומר הצעירים, בין כמה ערוצים. ראיתי פרסומת לתרופה ובסיומה אמר הקריין: ״היוועצו ברופא המשפחה שלכם.״ חשבתי לעצמי שאולי זו הסיבה לעומס על רופאי המשפחה שעליו קראתי בעיתון. אנשים מתייעצים עם רופא המשפחה שלהם לגבי שימוש בתרופות ולרופאים אין זמן לטפל באנשים חולים באמת. המשכתי לערוץ שהקרין את הסרט הישראלי הידוע ״חגיגה בסנוקר״. נזכרתי שלפני כמה ימים ראיתי מישהו בפייסבוק שכתב בסטטוס: ״אתם רוצים להגיד לי שיהודה ברקן שיחק את שני התאומים בסרט ׳חגיגה בסנוקר׳!?״ זו הייתה שאלה קצת מיותרת בעינַי, כי זה די ברור שיהודה ברקן משחק בסרט תפקיד כפול.

המשכתי לצפות בטלוויזיה ולהעביר מדי פעם ערוץ ולא שמתי לב לזמן. אבל אז, כשהבטתי בשעון, השעה הייתה כבר 09:45. כיביתי את מכשיר הטלוויזיה והלכתי לחדר השינה כדי להתלבש. בסיום בדקתי את עצמי במראה וסידרתי את צווארון החולצה שהיה מעט עקום. הוצאתי מהארון מעיל דק ולבשתי אותו. לא אמרו שיירד גשם היום, אבל קצת קריר בחוץ. נעלתי את הנעליים ונזכרתי שראיתי שמישהו כתב שאם אתה שׂם פירה בתוך הנעליים, זה מרגיש כאילו אתה צועד על שלג חם. איזה רעיונות מוזרים יש לפעמים לאנשים. לאחר מכן עשיתי עוד ביקור קצר בשירותים ליתר ביטחון והלכתי למטבח, שם שתיתי כוס סודה ועל הדרך וידאתי שהגז סגור. התלבטתי אם לקחת את המטען הנייד שרכשתי, אבל האייפון שלי היה טעון במלואו והחלטתי שלא לקחת. ערכתי עוד סיבוב בבית כדי לוודא שהכול סגור ולא שכחתי כלום ויצאתי מהבית. תמיד אחרי שאני נועל את הדלת, אני מנסה לפתוח אותה כדי לוודא שהיא באמת נעולה, זה הרגל ישן שאימצתי לעצמי עוד מהילדות. לאחר שנחה דעתי שהדלת נעולה, ירדתי במדרגות. השעה הייתה 10:00 בדיוק.