ילד ויער (פרולוג)
ילד בן עשר צועד על קרקע, מימינו עצים, מתחתיו שביל לח, אבנים, באוזניו יללות זאבים. זאבים נעים בלהקה, הוא יודע. יש להם מנהיג. זאבים הם פחדנים, שיננה לו טרזה. והסימן: הם עושים את צרכיהם. כשהם מפחדים הם פשוט מתרוקנים. אל תראה להם שאתה מפחד בעצמך.
לפעמים אין לו ברֵרה אלא להיכנס ליער ולשבת קצת. הוא לא יכול באמצע השביל. אם תבוא משאית צבאית? אם יעבור עגלון שהכיר את אבא שלו ויכיר אותו? מסוכן. מסוכן. מסוכן. כמה פעמים הלך בשביל הזה, וכמה פעמים עוד ילך? הוא מתיידד עם הקולות ביער ומלמד את עצמו לא לפחד מהם. מפעם לפעם הוא רואה ארנב חוצה את השביל, ואם יש לו אוכל, הוא זורק לו חתיכה. לא תמיד יש לו אוכל. לפעמים הוא פשוט בורח כמות שהוא, בלי כלום. הוא חושב על הבית של טרזה היפה ושל ליטקה היפה לא פחות ממנה, ליטקה אהובתו הסודית. ליטקה הקטנה והחכמה, שדורכת על הרגל שלו אם היא מבצבצת מתחת למיטה כשהוא מסתתר. ליטקה שאת השמלות שלה הוא לובש כשטרזה מוציאה אותו לנשום קצת אוויר. כולם יודעים שיש לה בת, נכון? ואם הוא ילבש שמלה, יחשבו שהוא ליטקה. טרזה יוצאת אִתו מהבית יד ביד. מטפחת קשורה על ראשו כאילו היה בת. אוי לבּושה. אבל הטיול והאוויר והיד החמה של טרזה. ומהחלון צועקת אליו ליטקה בלחש - היזהר, רישיק. אל תקרע את השמלה! (כן. אפשר לצעוק בלחש).
על הבית שלהן הוא חושב בין אם הוא צועד אליו, או צועד בכיוון ההפוך, כדי להתרחק ממנו. העיקר לא להיתפס. ילד בן עשר, עוד מעט ימלאו לו אחת עשרה. בבית ספר הוא לא לומד כי אסור לו. מה הסיכוי של ילד כזה בכלל, להגיע לסוף השביל. ילד בן עשר בסביבה עוינת, אירופה, בשנים שבין 1939 ל1945. מה הסיכוי שלו לשרוד?
ההיסטוריונים במחקריהם אומרים - אחת למאה. אולי פחות.
