1.
ממזרח למועדון טוִֹלִי, אחרי ההתפצלות בדרך דֵסאפָּרָן סְַסְמאל, עומד מסגד קטן. פנייה מובילה משם אל מובלעת שקטה, כוורת של סמטאות צרות ובתים צנועים של המעמד הבינוני.
לפנים, היו במובלעת הזאת שתי בֵרֵכות מים מוארכות ,מקבילות. מאחוריהן השתרעה בקעה בת אקרים אחדים .אחרי המונסון היו המים בבֵרֵכות גואים ומציפים את הסוללה שהוקמה ביניהן. גם הבקעה היתה מתמלאת מי גשמים, מטר ויותר עּוּמקם, והמים היו עומדים בה חודשים אחדים.
יקינטוני מים עבותים היו ממלאים את השטח המוצף ,והתרבו בפראות. העלים כיסו את פני המים עד שנדמו כקרקע יציבה, ירוקה לעומת כחול השמים.
בקתות דלות היו פזורות בשולי המים, והעניים היו נכנסים לתוכם ומלקטים כל דבר אכיל. בסתיו הגיעו האנפות, נוצותיהן הלבנות מושחרות מפיח עירוני והן ממתינות לטַרּפּן דּוּמם.
באווירּהּ הלח של כלכותה התאדו המים לאט, אך בחלוף הזמן ייבשה השמש העזה את רוב מי השיטפונות והקרקע הרוויה שבה ונגלתה.
סוּּבּאש ואוּדָָיָאן חצו את הבקעה לא פעם. זה היה
11
קיצור דרך אל שדה שבפאתי השכונה, שלשם הלכו לשחק כדורגל. הם היו עוקפים שלוליות, מדלגים מעל למרבדים של עלי יקינטון שנשארו, שואפים את האוויר הטחוב.
היו בעלי חיים שהטילו ביצים שישרדו בעונה השחונה. אחרים התחפרו בבוץ, שקעו במצב דמוי־מוות ,וחיכו לגשם שישוב.
