עיני האח הנצחי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עיני האח הנצחי
מכר
מאות
עותקים
עיני האח הנצחי
מכר
מאות
עותקים

עיני האח הנצחי

4.6 כוכבים (39 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

שטפן צוויג

“אני מברך את כל ידידי: הלוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“
כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל.
 
שטפן צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב-1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע.

תקציר

שטפן צוויג, הסופר בעל אלף הפנים, כתב יותר משישים יצירות ספרותיות. בין הנדירות ביופיין ובסגנונן היא "עיני האח הנצחי" – אגדה מהודו הקדם בודהיסטית.
השחקנים הם: מלך, עַם, מרחב על–זמני, בלתי מוגדר – ולפיכך גם עכשווי. הגיבור הוא לוחם ששמו ויראטא הנקלע לעבודה בשירות המלוכה. דרכו של ויראטא היא אפית, אך מסלולו לא רגיל והתפניות בו מהופכות: חייל – שופט – אסיר – נזיר – אדם פשוט. ויראטא מחפש יותר מכול את חירותו הנפשית ואת השחרור מכל אשמה.
כל שלבי הנובלה נושאים מטענים קיומיים, פילוסופיים, עדינים. האנרגיה הספרותית נמצאת – בדומה לעלילה – בכוח ובשקט שמעבר למילים. “עיני האח הנצחי“ הוא טקסט חריג, “לילי“. קריאתו באיטיות עשויה להעניק הנאה שלווה ומסתורית, לעורר שאלות, וכמו ביצירות מופת מודרניות, לגלות אמת חמקמקה.

פרק ראשון

אלה תולדות ויראטא
שבני עמו היללוהו בארבעת שמות המידה הטובה, אבל שמו לא נכתב על ספר דברי הימים לשליטים ואף לא על ספרי החכמים, וזכרו נשתכח מלב.
 
טרם השנים שהתהלך בהן בודהה הנשגב על פני האדמה ונסך בתלמידיו את ההארה שבהכרה, חי בארצם של הבּירוואגים, בימי אחד ממלכי רַג'פּוּטָה, אדם מורם מעם ושמו ויראטא; הכול כינוהו "ברק החרב", על שהיה לוחם ללא חת וצייד שחִציו מעולם לא החטיאו, שרומחו לא כשל, ושזרועו היתה מכה כרעם בהניפו את חרבו. מצחו קָרַן אור, עיניו השיבו בכנות על שאלתם של האנשים: מעולם לא נראתה ידו נקפצת לאגרוף של רֶשע, מעולם לא נשמע קולו בזעקה של זעם. בנאמנות שירת את מלכו, ועבדיו שירתו אותו ביראת כבוד, ובכל ארץ חמשת פלגי הנהר לא נודע צדיק ממנו: המאמינים האדוקים קדו כשעברו על פני ביתו, והילדים חייכו אל כוכבי עיניו כל אימת שפגשו בו.

שטפן צוויג

“אני מברך את כל ידידי: הלוואי ויזכו הם לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם.“
כך כתב שטפן צוויג במכתב ההתאבדות שלו ושל אשתו ממקום גלותם בברזיל.
 
שטפן צוויג היה אבטיפוס כמעט מוגזם של תקופתו, שכן חייו היו ייצוג מיקרוקוסמי של גדולתו ואסונותיו של העם היהודי במאה העשרים באירופה. צוויג, יהודי שנולד בווינה ב-1881, נהפך לפציפיסט בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיה לסופר המצליח והמפורסם ביותר בגרמניה. אך אז הגיעו שנות השלושים. צעדיו הוצרו וספריו נאסרו לפרסום. הוא נאלץ לגלות ללונדון והוסיף לנדוד שנים, חי בארצות הברית, בארגנטינה ובפרגוואי והתיישב בברזיל, ארץ שאהב, אך לא הצליח להכות בה שורש. הוא התאבד בפברואר 1942, חודש ימים לאחר ועידת ואנזה, שעליה אולי לא שמע.

עוד על הספר

עיני האח הנצחי שטפן צוויג
אלה תולדות ויראטא
שבני עמו היללוהו בארבעת שמות המידה הטובה, אבל שמו לא נכתב על ספר דברי הימים לשליטים ואף לא על ספרי החכמים, וזכרו נשתכח מלב.
 
טרם השנים שהתהלך בהן בודהה הנשגב על פני האדמה ונסך בתלמידיו את ההארה שבהכרה, חי בארצם של הבּירוואגים, בימי אחד ממלכי רַג'פּוּטָה, אדם מורם מעם ושמו ויראטא; הכול כינוהו "ברק החרב", על שהיה לוחם ללא חת וצייד שחִציו מעולם לא החטיאו, שרומחו לא כשל, ושזרועו היתה מכה כרעם בהניפו את חרבו. מצחו קָרַן אור, עיניו השיבו בכנות על שאלתם של האנשים: מעולם לא נראתה ידו נקפצת לאגרוף של רֶשע, מעולם לא נשמע קולו בזעקה של זעם. בנאמנות שירת את מלכו, ועבדיו שירתו אותו ביראת כבוד, ובכל ארץ חמשת פלגי הנהר לא נודע צדיק ממנו: המאמינים האדוקים קדו כשעברו על פני ביתו, והילדים חייכו אל כוכבי עיניו כל אימת שפגשו בו.