>> הפקה: הכיתה
אני חייבת לדבר עם טרבור על מה שקרה בסוף השבוע, אבל אני לא בטוחה שאני מוכנה לזה.
כשראיתי אותו ביום שישי הכול עוד היה בסדר. אני עבדתי על הכרזות למסע הבחירות שלי, והוא דיבר על זה שהוא היה השני שנבחר לקבוצת כדורעף בשיעור חינוך גופני, שזה פשוט ענק ברמות, ושנינו התלהבנו וגם - אה, רגע! לא הסברתי עדיין על הכרזות.
אתם מבינים, אני מתמודדת על תפקיד נציגת השכבה במועצת התלמידים - תפקיד שמילאתי כל שנה מאז כיתה ד׳ - ומיניתי את טרבור להיות מנהל מסע הבחירות שלי, שזה גם משהו שעשיתי כל שנה מאז כיתה ד׳. כנראה אני אוהבת מסורת. בכל מקרה, הכול הלך לפי התוכנית עד יום ראשון. כשקיבלתי את החדשות.
דיברתי עם בן־דוד שלי לוּק, שהוא בכיתה י׳. וזה העניין: הוא סיפר לי את האמת על חטיבת הביניים. את כל האמת כולה.
אחרי שבחנתי בזהירות את כל המידע שהוא סיפק לי, הגעתי למסקנה אחת פשוטה: כל מה שחשבתי שידעתי על איך להתמודד על התפקיד הוא פשוט... שגוי. אז בגדול, כל החלומות שלי להיות נציגת השכבה במועצת התלמידים נזרקו לפח. אני לא צוחקת, זרקתי את כל הכרזות שלי. אז עכשיו אין לי כלום... לא תוכנית, לא רעיונות. אני לוח חלק של כלום.
[נאנחת אנחה ארוכה]
והעניין הוא שלוק לא הסתפק רק בעצות למסע הבחירות שלי. דיברנו גם על טרבור.
טרבור לא ירצה לשמוע את מה שאני הולכת לספר לו.
[תופסת את הבטן שלה]
אני מרגישה קצת חיוורת.
