בנק שוויצרי
שמים אפורים ונמוכים נראו מבעד לחלונות הרחבים המכוסים בווילונות משי לבנים כמעט שקופים. אור קלוש חדר מבעדם לחדר הישיבות גדול הממדים. דלת עץ כבדה מעוטרת בפיתוחים ורצפת עץ כהה בלעו את קולות הדוברים. לוח שנה דיגיטלי ציין את התאריך, 2 בנובמבר 2002, בספרות חשמליות.
מול החלונות, על הקיר הצבוע לבן בוהק, שמגעו חלק, היו תלויות יצירות אמנות של מיטב היוצרים המודרנים ברווחים מדויקים אחת מרעותה. דומה כי הן נבחרו בעיקר בגלל גודלן הזהה, שהוסיף לסימטריה ולתחושת הסדר ששררה בחדר. יצירותיהם של וסילי קנדינסקי, פול קליי, אלברטו ג'קומטי ו"שישה חללים וצלב" של סופי טאובר ארפ לא ערערו את תחושת הסדר החמור של האולם, אלא השלימו אותו. היצירות השתלבו בחלל שהוצגו בו והתפייסו עם האור הרך שליטף אותן ממקור נסתר בתקרה.
האמנות מתמסרת בסופו של דבר לממון. הכסף תמיד יכול לפתות את האמן, תאוות הבצע מכניעה את היצירה, מרסנת אותה ומבייתת אותה, הרהר אוטו לינדהרד והסיח את דעתו מדיווחו הממושך והחדגוני של דיטריך, מנהל מחלקת האשראי בבנק, בעוד מבטו מלטף את הציורים.
דיטריך היה הדובר האחרון לפני סיום הישיבה, וכדרכו האריך בדיבורו האטי וייסר את הנוכחים, שהיו מוכנים לצאת מחדר הישיבות הדחוס ברגע שיינתן האות לסיום הישיבה.
עיניו של אוטו שבו מהשוטטות האמנותית והתמקדו בפניו של דיטריך. פיו נראה כצוהר זעיר בשער מצודה עתיקה; כחרך שדרכו מציץ שומר המצודה בעת ליל בעוברי אורח המבקשים להיכנס פנימה. הצוהר נפתח ונסגר לסירוגין באטיות, שולח ספרות, אחוזים, סטטיסטיקות ואומדנים ברצף מונוטוני. פניו היו עגולות, לחייו סמוקות ומגולחות למשעי ומצחו היה עטור נטיפי זיעה שעמדו על בלימה ואיימו לגלוש אל עיניו.
מבטו המשועמם של אוטו לינדהרד שב ונדד אל פסלו של טינגלי, שהיה מוצב על כן מתכתי בפאתי האולם. הוא לא הקשיב כלל לדבריו של דיטריך, התרכז בפסל המופשט וניסה לפענח את משמעות צורתו הסתומה. הוא הגיע למסקנה כי זהו עיט העט על טרפו. מדי שבוע מצא משמעות אחרת לפסל או ליצירת אמנות אחרת שבחדר, וכך היה מסיח את דעתו מהדיווחים הארכניים של הדירקטוריון.
אוטו הוא שאישר את רכישת פריטי האמנות לאוסף הבית של הבנק. מעטים מהם הוצגו בחדר הישיבות ורובם הונחו בחדר הכספות. זה שנים רבות עסק בבניית האוסף בלא סיוע של מומחים, אוצרים או יועצים. הוא הסתמך תמיד על חושיו, ולהפתעת מנהלי הבנק, שווי האוסף שנצבר במשך כעשרים שנה עלה על כל השקעה פיננסית שהבנק המליץ עליה ללקוחותיו. שמו של אוטו נודע לכול כמומחה לאמנות בת זמננו שכדאי להקשיב לדבריו.
הספרות הזוהרות של השעון הדיגיטלי אותתו לנוכחים כי ישיבת ההנהלה השבועית של בנק "קרדי קנטונל" עומדת להסתיים. ישיבות הנהלת הבנק התקיימו מדי יום שני בשעה 08:00 בדייקנות שוויצרית מסורתית, חוץ מאשר בימי שני החלים בימי חג, שבהם שובת הבנק ממלאכתו. הישיבות נמשכו עד לצהרי היום בדיוק ונדונו בהן ענייני הבנק השוטפים.
דיטריך שטיימר סיים את דבריו ולגם מים מוגזים. הוא סגר את כריכת הקלסר שממנו שאב את המידע, שלף מטפחת צחורה, קינח את מצחו והשיב את המטפחת לכיס מקטורנו בעודו יוצר משולש קטן ומיוזע.
הרדיאטורים פלטו חום נעים שהתפזר בחדר והעלה את עשן הסיגריות והסיגרים אל התקרה, שם התערבל העשן ונשאב למערכת האוורור הסמויה. הנוכחים נעו בחוסר סבלנות על כיסאות מסוגננים בעיצוב פונטי שרווח ברוב המוסדות הבנקאיים בשנות החמישים ולא הוחלף בכיסאות חדשים יותר זה יובל שנים.
עיני הנוכחים היו נעוצות ביושב ראש בציפייה לדברי הסיכום, שהיו בדרך כלל קצרים וענייניים ואפשרו להם לשעוט בתוך דקות אל מחוץ לבנק, למסעדות המקומיות, שם היו סועדים את לבם בנקניקיות עסיסיות ולוגמים בירה צוננת אחרי ארבע שעות של דיונים משמימים.
דעתו של אוטו היתה מוסחת, והוא לא שם לב שדיטריך סיים את דבריו. חלפה דקה עד שהבחין שעיני הנוכחים נעוצות בו. הוא היה שקוע בדברים שעמד למסור למנהלים, דברים ששמע בישיבה שנכח בה בשבוע שעבר בברן. היתה זו ישיבה שזומן אליה, כמו כל מנהלי הבנקים בשווייץ, בשיחת טלפון קצרה. נאמר לו היכן להיות ומתי, בלא כל פירוט. כשהגיע ברכבת הבוקר לברן ידע כי זה כינוס של איגוד הבנקים. כינוס לא רשמי, שאינו מן המניין, ואין מדווחים עליו בכלי התקשורת. את הנאמר בו אין רושמים בפרוטוקול. ישיבות מהסוג הזה מתקיימות בעת משבר, כאשר אינטרס משותף מכתיב לבנקאים השוויצרים לשמור על סודיות. זו הזדמנות לעקוף את הפיקוח הרופף על תעשיית הבנקאות, אך יותר מכך - לעקוף את העיתונות ואת דעת הקהל.
המשתתפים, העומדים בראש תעשיית פיננסים מהגדולות בעולם ומנהלים מיליארדי דולרים, התכנסו בחשאיות מרשימה מתוך כוונה להעלים מעיני הציבור את המתרחש בתוך תעשיית הכסף ולהימנע מלחצי רשויות הפיקוח של המדינה. החשאיות נדרשה גם כדי להעלים את המפגש מעיניהן הבולשות של מדינות זרות, ובעיקר ארצות הברית והשוק המשותף, שקיום הבנקאות החשאית במדינת שעוני הקוקייה והשוקולד היא לצנינים בעיניהם.
