הסיח השחור

פֶּרֶק 1

 

בֵּיתִי הָרִאשׁוֹן

 

הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁאוֹתוֹ אֲנִי מֵיטִיב לִזְכֹּר הָיָה אָחוּ גָּדוֹל וְנָעִים, עִם בְּרֵכַת מַיִם זַכִּים. עֵצִים מְצִלִּים נָטוּ מֵעָלֶיהָ וּבְצִדָּהּ הָרָחוֹק צָמְחוּ קָנִים וַחֲבַצְּלוֹת מַיִם. מֵעֵבֶר לַמְּשׂוּכָה, בַּצַּד הָאֶחָד, נִפְרַשׂ לְעֵינֵינוּ שָׂדֶה חָרוּשׁ, וְאִלּוּ בַּצַּד הָאַחֵר, מֵעֵבֶר לַשַּׁעַר, הִבַּטְנוּ לְעֵבֶר בֵּית הָאָדוֹן, שֶׁעָמַד בְּצַד הַדֶּרֶךְ. בִּמְרוֹמֵי הָאָחוּ נִצְּבָה חֻרְשַׁת עֲצֵי אַשּׁוּחַ, וּבְשִׁפּוּלָיו זָרַם פֶּלֶג שֶׁגְּדָתוֹ תְּלוּלָה.

 

כָּל עוֹד הָיִיתִי צָעִיר, כָּל מְזוֹנִי הָיָה חֲלֵב אִמִּי, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לֶאֱכֹל עֵשֶׂב. בַּיָּמִים רַצְתִּי לְצִדָּהּ, וּבַלַּיְלָה שָׁכַבְתִּי בְּקִרְבָתָהּ. כְּשֶׁהָיָה חַם עָמַדְנוּ לְיַד הַבְּרֵכָה בְּצֵל הָעֵצִים, וּכְשֶׁהָיָה קַר עָמְדָה לִרְשׁוּתֵנוּ סְכָכָה נָאָה וַחֲמִימָה בְּקִרְבַת הַחֻרְשָׁה.

 

כְּשֶׁגָּדַלְתִּי דַּי כְּדֵי לֶאֱכֹל עֵשֶׂב, נָהֲגָה אִמִּי לָצֵאת לָעֲבוֹדָה בַּיּוֹם וְלָשׁוּב לְעֵת עֶרֶב. שִׁשָּׁה סְיָחִים מִלְּבַדִּי הָיוּ בָּאָחוּ. הֵם הָיוּ מְבֻגָּרִים מִמֶּנִּי, וַאֲחָדִים הָיוּ גְּדוֹלִים כְּסוּסִים בּוֹגְרִים. נָהַגְתִּי לָרוּץ בְּחֶבְרָתָם, וְנֶהֱנֵיתִי מְאֹד. דָּהַרְנוּ כֻּלָּנוּ יַחַד בְּמַעְגָּלִים, מַהֵר כְּכָל יְכָלְתֵּנוּ. לִפְעָמִים הַמִּשְׂחָקִים שֶׁלָּנוּ הָיוּ פְּרוּעִים מִדַּי, וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת הֵם נָשְׁכוּ וּבָעֲטוּ וְלֹא הִסְתַּפְּקוּ בִּדְהָרָה בִּלְבַד. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהַבְּעִיטוֹת הִתְרַבּוּ מְאֹד, אִמָּא סִמְּנָה לִי שֶׁאֶגַּשׁ אֵלֶיהָ וְאָמְרָה לִי:

 

"רְצוֹנִי שֶׁתַּקְדִּישׁ תְּשׂוּמֶת לֵב לַדְּבָרִים שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לוֹמַר לְךָ. הַסְּיָחִים שֶׁגָּרִים כָּאן הֵם טוֹבִים מְאֹד, אַךְ הֵם סְיָחִים שֶׁל סוּסֵי מַשָּׂא, וְהֵם כַּמּוּבָן לֹא לָמְדוּ נִימוּסִים וַהֲלִיכוֹת. אַתָּה זָכִיתָ לְחִנּוּךְ טוֹב וְנוֹלַדְתָּ לְמִשְׁפָּחָה רְאוּיָה. אָבִיךָ הָיָה מְפֻרְסָם בְּכָל רַחֲבֵי הָאֵזוֹר וְסַבָּא שֶׁלְּךָ זָכָה פַּעֲמַיִם בַּמֵּרוֹץ שֶׁל נְיוּ־מַרְקֶט. סָבָתְךָ הָיְתָה בַּעֲלַת הַמֶּזֶג הַנָּעִים בְּיוֹתֵר מִבֵּין כָּל הַסּוּסִים שֶׁהִכַּרְתִּי, וְכִמְדֻמַּנִי שֶׁגַּם אוֹתִי מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתָ נוֹשֶׁכֶת אוֹ בּוֹעֶטֶת. אֲנִי מְקַוָּה שֶׁתִּגְדַּל וְתִהְיֶה סוּס טוֹב וְאָדִיב, וּלְעוֹלָם לֹא תֵּלֵךְ בִּדְרָכִים רָעוֹת. עֲשֵׂה בְּרָצוֹן אֶת מְלַאכְתְּךָ, הָרֵם כָּרָאוּי אֶת רַגְלֶיךָ בְּעֵת רִיצָה, וְאַף פַּעַם אַל תִּשַּׁךְ אוֹ תִּבְעַט, אֲפִלּוּ לֹא בִּשְׁעַת מִשְׂחָק."

 

מֵעוֹלָם לֹא שָׁכַחְתִּי אֶת עֲצַת אִמִּי. יָדַעְתִּי שֶׁהִיא סוּסָה זְקֵנָה וַחֲכָמָה, וְשֶׁאֲדוֹנֵנוּ הֶעֱרִיךְ אוֹתָהּ מְאֹד. שְׁמָהּ הָיָה דֻּכָּסִית, אַךְ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הוּא קָרָא לָהּ חֲבִיבָתִי.