ג'ינג'י 57 - הרפתקה ממוגנטת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ג'ינג'י 57 - הרפתקה ממוגנטת

ג'ינג'י 57 - הרפתקה ממוגנטת

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

ניתן למצוא גם ב -

תקציר

אָמִיר דְּרוֹר טִלְפֵּן אֵלַי מֵהֶרְצְלִיָּה.
"אָמַרְתִּי לָאַחִים שֶׁלִּי שֶׁאַתָּה כְּמוֹ מַגְנֵט," הוּא סִפֵּר לִי, "שֶׁאַתָּה יוֹצֵא הַחוּצָה וְהַהַרְפַּתְקָאוֹת נִמְשָׁכוֹת אֵלֶיךָ כְּמוֹ אֶל מַגְנֵט. אָז הִתְעָרַבְנוּ. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁכְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֲנִי צוֹדֵק, אֲנִי חַיָּב לָבוֹא אֵלֶיךָ וְלִהְיוֹת שֻׁתָּף בְּאֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה. מָה אַתָּה אוֹמֵר?"
יָכֹלְתִּי לְאַכְזֵב אוֹתוֹ? אָז הִסְכַּמְתִּי. אֲבָל אֵיךְ מְמַגְנְטִים הַרְפַּתְקָאוֹת?
 
גַּם דָּנָה פִישְׁמַן הִשְׁתַּתְּפָה בַּהַרְפַּתְקָה הַמְּמֻגְנֶטֶת. אֲבָל הַפַּעַם הִיא לֹא הָיְתָה אוֹיֶבֶת שֶׁלָּנוּ. אֲפִלּוּ לֹא צָחַקְנוּ עָלֶיהָ כְּשֶׁהִיא עָמְדָה בַּחַלּוֹן שֶׁל חֲדַר הָאַמְבַּטְיָה בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ, נִפְנְפָה לָנוּ וְסִמְּנָה לָנוּ לִהְיוֹת בְּשֶׁקֶט.

פרק ראשון

פֶּרֶק א 
שִׂיחַת טֶלֶפוֹן מוּזָרָה
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל בְּצִלְצוּל טֶלֶפוֹן. זֶה הָיָה סְתָם צִלְצוּל רָגִיל, וּלְדַעְתִּי גַּם אִם הָיוּ לִי אָזְנַיִם מְיֻחָדוֹת שֶׁמְּסֻגָּלוֹת לְהַבְחִין בֵּין סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל צִלְצוּלִים, לֹא הָיִיתִי מְזַהֶה אֵיזֶשֶׁהוּ דָּבָר שׁוֹנֶה בַּצִּלְצוּל הַזֶּה. הוּא הָיָה כָּל כָּךְ רָגִיל, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא טָרַחְתִּי לָקוּם וְלַעֲנוֹת. הָיִיתִי עָסוּק בְּתִכְנוּן מַסְלוּל מִכְשׁוֹלִים לָאִמּוּנִים שֶׁל הַחֲבוּרָה שֶׁלִּי וְלָכֵן בָּעַטְתִּי בְּגִילִי שֶׁשָּׁכַב עַל הַשָּׁטִיחַ וְהִרְכִּיב פָּאזֶל וְאָמַרְתִּי:
״אַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ שֶׁהַטֶּלֶפוֹן מְצַלְצֵל?״
״אֲנִי לֹא חֵרֵשׁ,״ גִּילִי עָנָה.
״אָז לָמָּה אַתָּה לֹא קָם וְעוֹנֶה?״ שָׁאַלְתִּי.
״כִּי גַּם אַתָּה יָכוֹל לָקוּם וְלַעֲנוֹת,״ גִּילִי הֵשִׁיב, ״יֵשׁ לְךָ רַגְלַיִם וְיֵשׁ לְךָ אָזְנַיִם בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי.״
יֶלֶד רָגִיל הָיָה בְּוַדַּאי מְסַיֵּם אֶת הַוִכּוּחַ וּפָשׁוּט קָם וְעוֹנֶה לַטֶּלֶפוֹן. אֶלָּא שֶׁאֲנִי, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים, לֹא יֶלֶד לְגַמְרֵי רָגִיל. וּבְמַה בְּדִיּוּק אֲנִי לֹא רָגִיל? מַה מַּבְדִּיל אוֹתִי מִשְּׁאַר הַיְּלָדִים? אַחַד הַהֶבְדֵּלִים קָשׁוּר בַּתְּגוּבוֹת שֶׁלִּי: אֲנִי שׂוֹנֵא לְהָגִיב תְּגוּבוֹת רְגִילוֹת, אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְהָגִיב בִּתְגוּבוֹת מְיֻחָדוֹת. לָכֵן לֹא קַמְתִּי וְלֹא נִגַּשְׁתִּי אֶל הַטֶּלֶפוֹן, אֶלָּא אָמַרְתִּי לְגִילִי:
״לֹא נָכוֹן.״
״מַה לֹּא נָכוֹן?״ גִּילִי הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ מֵעַל הַפָּאזֶל.
״זֶה לֹא נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ לְךָ רַגְלַיִם וְאָזְנַיִם בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי.״
״אֲנִי לֹא מֵבִין,״ גִּילִי אָמַר.
״אִם אַתָּה לֹא מֵבִין, לֵךְ תָּבִיא סַרְגֵּל וְנִמְדֹּד.״ דִּבַּרְנוּ וְדִבַּרְנוּ, וְהַטֶּלֶפוֹן לֹא הִפְסִיק לְצַלְצֵל.
״מַה נִּמְדֹּד?״ גִּילִי שָׁאַל.
״אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ,״ הֵשַׁבְתִּי. ״וְאִם הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי הֵן בְּדִיּוּק כְּמוֹ הָרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ, אֲנִי אֶעֱנֶה לַטֶּלֶפוֹן. אֲבָל אִם נְגַלֶּה שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלִּי הֵן לֹא כְּמוֹ שֶׁלְּךָ, אַתָּה תַּעֲנֶה לַטֶּלֶפוֹן.״
גִּילִי הִסְתַּבֵּךְ. אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ, הוּא לֹא מֵבִין בְּעִנְיְנֵי מְזִמּוֹת. הוּא לֹא כָּל כָּךְ מְתֻחְכָּם. לָכֵן הוּא קָם וְהָלַךְ אֶל הַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם וְהֵבִיא מִשָּׁם סַרְגֵּל. בֵּינְתַיִם, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ, צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן פָּסַק. הַמְּצַלְצֵל שִׁעֵר כַּנִּרְאֶה שֶׁאַף אֶחָד לֹא בַּבַּיִת וְלָכֵן וִתֵּר.
בְּעֶזְרַת הַסַּרְגֵּל שֶׁל יוֹרָם מָדַדְנוּ אֶת אֹרֶךְ הָרַגְלַיִם. בָּרוּר שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלִּי הָיוּ יוֹתֵר אֲרֻכּוֹת מֵהָרַגְלַיִם שֶׁל גִּילִי. אֲבָל אֲנִי לֹא הִסְתַּפַּקְתִּי בַּהֶבְדֵּל הַזֶּה. בְּכַוָנָה סוֹבַבְתִּי מְעַט אֶת כַּף־הָרֶגֶל שֶׁלִּי פְּנִימָה, כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת גִּילִי שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ אֵינָן זֵהוֹת לֹא רַק בָּאֹרֶךְ שֶׁלָּהֶן, אֶלָּא גַּם בַּצּוּרָה שֶׁלָּהֶן.
גִּילֵי הֶאֱשִׁים אוֹתִי שֶׁאֲנִי מַטֶּה אֶת כַּף־הָרֶגֶל בְּכַוָנָה. הוּא נִסָּה לְיַשֵּׁר אֶת כַּף־הָרֶגֶל שֶׁלִּי. הוּא דָּחַף אוֹתָהּ וְדָחַף אוֹתָהּ, עַד שֶׁצָּרַחְתִּי וְהֶאֱשַׁמְתִּי אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לִשְׁבּוֹר לִי אֶת הָרֶגֶל. וְאָז הַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל שׁוּב.
״זֶהוּ,״ אָמַרְתִּי לְגִילִי, ״עַכְשָׁיו לֵךְ תַּעֲנֶה.״
״בְּסֵדֶר,״ הוּא נִשְׁמַע כּוֹעֵס, ״אֲבָל תֵּדַע לְךָ שֶׁאִם זֶה אַחַד הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ, אֲנִי אֹמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ לְךָ רֶגֶל עֲקֻמָּה.״
״תַּגִּיד מַה שֶּׁבָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ,״ צָחַקְתִּי וְהָיִיתִי מְרֻצֶּה מֵעַצְמִי, כִּי אֲנִי אוֹהֵב לְנַצֵּחַ בְּהִתְחַכְּמֻיּוֹת, גַּם כַּאֲשֶׁר מִי שֶׁמִּתְמוֹדֵד נֶגְדִּי הוּא אָחִי הַקָּטָן, שֶׁבְּקַלּוּת אֶפְשָׁר לְסַדֵּר אוֹתוֹ.
גִּילִי נִגַּשׁ אֶל הַטֶּלֶפוֹן וְעָנָה.
״הָלוֹ?״ הוּא אָמַר.
בֵּינְתַיִם חָזַרְתִּי אֶל הַפִּנְקָס שֶׁלִּי וְאֶל הַתִּכְנוּנִים שֶׁלִּי וְנִסִּיתִי לַחְזוֹר וּלְהִתְרַכֵּז. אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי, הַמִּלִּים שֶׁל גִּילִי מָשְׁכוּ אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.
״אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי גִּילִי שַׁחַר?״ שָׁמַעְתִּי אֶת גִּילִי אוֹמֵר, ״אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?״
וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה שֶׁבָּהּ הוּא הִקְשִׁיב כַּנִּרְאֶה לִדְבָרָיו שֶׁל הַמְּטַלְפֵּן, הוּא אָמַר:
״אִם אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי, אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְנַחֵשׁ שֶׁאֲנִי גִּילִי שַׁחַר? אַתָּה מַכִּיר אֶת גִ'ינְגִ'י אָחִי?״
וְאַחֲרֵי עוֹד הַפְסָקָה:
״אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת גִ'ינְגִ'י, אִם אַתָּה גָּר בְּהֶרְצְלִיָה וְאַף פַּעַם לֹא נִפְגַּשְׁתֶּם?״
וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה נוֹסֶפֶת:
״מָה? בֶּאֱמֶת? אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּיד לִי שֶׁגִ'ינְגִ'י כָּזֶה מְפֻרְסָם?״
זֶהוּ זֶה, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִסְפִּיקוּ לִי. עַכְשָׁיו הָיִיתִי חַיָּב לָדַעַת עִם מִי הוּא מְדַבֵּר. קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי וְנִגַּשְׁתִּי אֶל גִּילִי וְעָשִׂיתִי לוֹ בַּיָּד סִימָן שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַטֶּלֶפוֹן.
״מָה הַסִּפּוּר שֶׁלְּךָ?״ גִּילִי הִתְרַגֵּז עָלַי, ״מָה אַתָּה רוֹצֶה?״
״הַשִּׂיחָה הַזֹּאת בִּשְׁבִילִי,״ אָמַרְתִּי.
״אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ?״ גִּילִי שָׁאַל.
״יֵשׁ לִי אָזְנַיִם מְיֻחָדוֹת, וְאִם אַתָּה לֹא מַאֲמִין לִי, אַתָּה יָכוֹל לִמְדּוֹד אוֹתָן בְּסַרְגֵּל,״ אָמַרְתִּי וְחָטַפְתִּי מִמֶּנּוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן. ״שָׁלוֹם,״ אָמַרְתִּי לַשְּׁפוֹפֶרֶת, ״מְדַבֵּר גִ'ינְגִ'י שַׁחַר. עִם מִי יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד לְדַבֵּר?״
״מְדַבֵּר אָמִיר דְּרוֹר,״ שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל יֶלֶד.
״אָמִיר דְּרוֹר?״ חָזַרְתִּי אַחֲרָיו וְהִתְאַמַּצְתִּי לְהִזָּכֵר הַאִם שָׁמַעְתִּי פַּעַם אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, ״אֲנַחְנוּ מַכִּירִים מֵאֵיזֶשֶׁהוּ מָקוֹם?״
״אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ, אֲבָל אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי,״ אָמִיר אָמַר.
״אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?״ הִתְפַּלֵּאתִי.
״כִּי אַתָּה מְפֻרְסָם וַאֲנִי לֹא,״ אָמִיר הֵשִׁיב. ״אֲנִי רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּטֶּלֶוִיזְיָה וְשָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ סִפּוּרִים, אֲבָל אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ עָלַי סִפּוּרִים.״
״אֲהָהּ...״ נָשַׁמְתִּי עָמֹק וְהִרְגַּשְׁתִּי גֵּאֶה מְאוֹד כִּי זֶה כָּבוֹד גָּדוֹל לִהְיוֹת מְפֻרְסָם, ״הֵבַנְתִּי אוֹתְךָ.״
״תֵּדַע לְךָ שֶׁבְּהֶרְצְלִיָּה יֵשׁ הַרְבֵּה יְלָדִים שֶׁמַּעֲרִיצִים אוֹתְךָ,״ אָמִיר הִמְשִׁיךְ. ״הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁאַתָּה אַחְלָה יֶלֶד.״
״אֲהָהּ...״ חָזַרְתִּי וְהִצְטַעַרְתִּי שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי לֹא שׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
״וְגַם אֲנִי מַעֲרִיץ אוֹתְךָ,״ אָמִיר אָמַר.
״אֲהָהּ...״ לֹא יָדַעְתִּי מַה לְּהָשִׁיב.
״וּבִגְלַל זֶה הִתְעָרַבְתִּי פֹּה עִם שְׁנֵי הָאַחִים שֶׁלִּי,״ אָמִיר הִמְשִׁיךְ, ״יֵשׁ לִי שְׁנֵי אַחִים.״
״גַּם לִי,״ אָמַרְתִּי.
״אֲנִי יוֹדֵעַ,״ אָמִיר אָמַר, ״אֲבָל לְךָ יֵשׁ אָח אֶחָד גָּדוֹל יוֹרָם, וְאָח אֶחָד קָטָן גִּילִי, וְאַתָּה תָּקוּעַ בֵּינֵיהֶם. לִי יֵשׁ אָח אֶחָד גָּדוֹל רוֹעִי, וְאָח אֶחָד בֵּינוֹנִי עֹמֶר, וַאֲנִי הֲכִי קָטָן. אָז סִפַּרְתִּי לָהֶם עָלֶיךָ, וְהֵם אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי מַגְזִים.״
״מַגְזִים?״ נֶעֱלַבְתִּי, ״בְּמָה אַתָּה מַגְזִים?״
״בַּקֶּטַע שֶׁל הַהַרְפַּתְקָאוֹת,״ אָמִיר הִסְבִּיר. ״אֲנִי טָעַנְתִּי שֶׁהַהַרְפַּתְקָאוֹת נִדְבָּקוֹת אֵלֶיךָ, שֶׁאֵין לְךָ שׁוּם בְּעָיָה לִמְצוֹא הַרְפַּתְקָה. אָמַרְתִּי שֶׁאַתָּה קָם בַּבֹּקֶר, פּוֹגֵשׁ אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ וּמִיָּד נוֹפֶלֶת עֲלֵיכֶם אֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה. וְהָאַחִים שֶׁלִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה, אֵין בָּעוֹלָם יְלָדִים שֶׁמְּמַגְנְטִים הַרְפַּתְקָאוֹת.״
״מְמַגְנְטִים הַרְפַּתְקָאוֹת?״ אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁהָיִיתִי מֻקְסָם מֵהַבִּטּוּי הַזֶּה.
״כֵּן,״ אָמִיר אָמַר, ״זֶה מַה שֶּׁהִסְבַּרְתִּי לָהֶם. אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁאַתָּה כְּמוֹ מַגְנֵט. אַתָּה יוֹצֵא הַחוּצָה וּמְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת. הַהַרְפַּתְקָאוֹת נִמְשָׁכוֹת אֵלֶיךָ כְּמוֹ אֶל מַגְנֵט. אֲבָל מָה אֲנִי מְבַלְבֵּל לְךָ אֶת הַמֹּחַ? בְּקִצּוּר, הִתְעָרַבְנוּ. אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁאוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֲנִי צוֹדֵק. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁכְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֲנִי צוֹדֵק, אֲנִי חַיָּב לָבוֹא אֵלֶיךָ וְלִהְיוֹת שֻׁתָּף בְּאֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה. מָה אַתָּה אוֹמֵר?״
״מָה אֲנִי אוֹמֵר בְּקֶשֶׁר לְמָה?״ נִסִּיתִי לִקְלוֹט כָּל מַה שֶּׁאָמִיר אָמַר לִי.
״בְּקֶשֶׁר לְזֶה שֶׁאֲנִי אָבוֹא אֵלֶיךָ? בְּקֶשֶׁר לְזֶה שֶׁתְּשַׁתֵּף אוֹתִי בַּהַרְפַּתְקָה הַבָּאָה שֶׁלָּכֶם?״
הָיִיתִי חַיָּב לְהִתְיַשֵּׁב, הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי נִהְיוּ כְּבֵדוֹת. זֶה קוֹרֶה לִי תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי לָחוּץ. וְלָמָּה הָיִיתִי לָחוּץ? כִּי מִצַּד אֶחָד הַדְּבָרִים שֶׁאָמִיר אָמַר מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי מְאוֹד. נִרְאָה לִי מַגְנִיב לִהְיוֹת מְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי יָדַעְתִּי אֶת הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט. כִּי אֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת מְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת. הַרְפַּתְקָאוֹת הֵן לֹא מַטְבְּעוֹת שֶׁנִּצְמָדִים לְמַגְנֵט. הַרְפַּתְקָאוֹת אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת בַּסּוּפֶּר. אִם יֵשׁ לְךָ מַזָּל, הֵן מִזְדַּמְּנוֹת; אִם אֵין לְךָ מַזָּל, אַתָּה מְחַפֵּשׂ וּמְחַפֵּשׂ וְלֹא מוֹצֵא כְּלוּם.
אָז מָה עוֹשִׂים? אֵיךְ אָמִיר יָגִיב אִם הוּא יָבוֹא הֵנָּה וִיבַלֶּה אִתָּנוּ יוֹם, יוֹמַיִם, שְׁלוֹשָׁה וַאֲפִלּוּ אַרְבָּעָה, וְשׁוּם הַרְפַּתְקָה לֹא תִּזְדַּמֵּן לָנוּ?
יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד לוֹ אֶת הָאֱמֶת, אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגָּל. לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לְאַכְזֵב אוֹתוֹ. מְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת... וָואוּ! אֵיזֶה בִּטּוּי יָפֶה: גִ'ינְגִ'י שַׁחַר מְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת... תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁכַּתַּב טֶלֶוִיזְיָה בָּא לְרַאֲיֵן אוֹתִי וְשׁוֹאֵל, 'אוּלַי תּוּכַל לְהַסְבִּיר לָנוּ מַהוּ תְּחוּם הַהִתְמַחוּת שֶׁלְּךָ?' וַאֲנִי עוֹנֶה, 'תְּחוּם הַהִתְמַחוּת שֶׁלִּי הוּא מִגְנוּט הַרְפַּתְקָאוֹת?...' דָּנָה פִישְׁמַן תִּתְעַלֵּף בַּמָּקוֹם כְּשֶׁהִיא תִּשְׁמַע אֶת הַבִּטּוּי הַזֶּה.
״גִ'ינְגִ'י?״ אָמִיר קָרָא, ״אַתָּה שָׁם?״
״בֶּטַח,״ עָנִיתִי.
״אָז מָה אַתָּה אוֹמֵר, אַתָּה מַזְמִין אוֹתִי לָבוֹא אֵלֶיךָ אוֹ לֹא?״
״בָּרוּר שֶׁאֲנִי מַזְמִין אוֹתְךָ,״ לֹא חָשַׁבְתִּי פַּעֲמַיִם.
״וּכְשֶׁאֲנִי אָבוֹא, אַתָּה מַבְטִיחַ לְמַגְנֵט לִי אֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה?״
״מַבְטִיחַ,״ אָמַרְתִּי. וּמִיָּד אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה, נָעַלְתִּי סַנְדָּלִים וְיָצָאתִי מֵהַבַּיִת, וְתוֹךְ שְׁתֵּי דַּקּוֹת כְּבָר הָיִיתִי בַּחֶדֶר שֶׁל מוֹשִׁיק וְסִפַּרְתִּי לוֹ הַכֹּל.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

ניתן למצוא גם ב -

ג'ינג'י 57 - הרפתקה ממוגנטת גלילה רון־פדר עמית
פֶּרֶק א 
שִׂיחַת טֶלֶפוֹן מוּזָרָה
 
הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל בְּצִלְצוּל טֶלֶפוֹן. זֶה הָיָה סְתָם צִלְצוּל רָגִיל, וּלְדַעְתִּי גַּם אִם הָיוּ לִי אָזְנַיִם מְיֻחָדוֹת שֶׁמְּסֻגָּלוֹת לְהַבְחִין בֵּין סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל צִלְצוּלִים, לֹא הָיִיתִי מְזַהֶה אֵיזֶשֶׁהוּ דָּבָר שׁוֹנֶה בַּצִּלְצוּל הַזֶּה. הוּא הָיָה כָּל כָּךְ רָגִיל, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא טָרַחְתִּי לָקוּם וְלַעֲנוֹת. הָיִיתִי עָסוּק בְּתִכְנוּן מַסְלוּל מִכְשׁוֹלִים לָאִמּוּנִים שֶׁל הַחֲבוּרָה שֶׁלִּי וְלָכֵן בָּעַטְתִּי בְּגִילִי שֶׁשָּׁכַב עַל הַשָּׁטִיחַ וְהִרְכִּיב פָּאזֶל וְאָמַרְתִּי:
״אַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ שֶׁהַטֶּלֶפוֹן מְצַלְצֵל?״
״אֲנִי לֹא חֵרֵשׁ,״ גִּילִי עָנָה.
״אָז לָמָּה אַתָּה לֹא קָם וְעוֹנֶה?״ שָׁאַלְתִּי.
״כִּי גַּם אַתָּה יָכוֹל לָקוּם וְלַעֲנוֹת,״ גִּילִי הֵשִׁיב, ״יֵשׁ לְךָ רַגְלַיִם וְיֵשׁ לְךָ אָזְנַיִם בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי.״
יֶלֶד רָגִיל הָיָה בְּוַדַּאי מְסַיֵּם אֶת הַוִכּוּחַ וּפָשׁוּט קָם וְעוֹנֶה לַטֶּלֶפוֹן. אֶלָּא שֶׁאֲנִי, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם כְּבָר יוֹדְעִים, לֹא יֶלֶד לְגַמְרֵי רָגִיל. וּבְמַה בְּדִיּוּק אֲנִי לֹא רָגִיל? מַה מַּבְדִּיל אוֹתִי מִשְּׁאַר הַיְּלָדִים? אַחַד הַהֶבְדֵּלִים קָשׁוּר בַּתְּגוּבוֹת שֶׁלִּי: אֲנִי שׂוֹנֵא לְהָגִיב תְּגוּבוֹת רְגִילוֹת, אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְהָגִיב בִּתְגוּבוֹת מְיֻחָדוֹת. לָכֵן לֹא קַמְתִּי וְלֹא נִגַּשְׁתִּי אֶל הַטֶּלֶפוֹן, אֶלָּא אָמַרְתִּי לְגִילִי:
״לֹא נָכוֹן.״
״מַה לֹּא נָכוֹן?״ גִּילִי הֵרִים אֶת מַבָּטוֹ מֵעַל הַפָּאזֶל.
״זֶה לֹא נָכוֹן שֶׁיֵּשׁ לְךָ רַגְלַיִם וְאָזְנַיִם בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי.״
״אֲנִי לֹא מֵבִין,״ גִּילִי אָמַר.
״אִם אַתָּה לֹא מֵבִין, לֵךְ תָּבִיא סַרְגֵּל וְנִמְדֹּד.״ דִּבַּרְנוּ וְדִבַּרְנוּ, וְהַטֶּלֶפוֹן לֹא הִפְסִיק לְצַלְצֵל.
״מַה נִּמְדֹּד?״ גִּילִי שָׁאַל.
״אֶת הָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ,״ הֵשַׁבְתִּי. ״וְאִם הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי הֵן בְּדִיּוּק כְּמוֹ הָרַגְלַיִם שֶׁלְּךָ, אֲנִי אֶעֱנֶה לַטֶּלֶפוֹן. אֲבָל אִם נְגַלֶּה שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלִּי הֵן לֹא כְּמוֹ שֶׁלְּךָ, אַתָּה תַּעֲנֶה לַטֶּלֶפוֹן.״
גִּילִי הִסְתַּבֵּךְ. אֲנִי מַכִּיר אוֹתוֹ, הוּא לֹא מֵבִין בְּעִנְיְנֵי מְזִמּוֹת. הוּא לֹא כָּל כָּךְ מְתֻחְכָּם. לָכֵן הוּא קָם וְהָלַךְ אֶל הַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם וְהֵבִיא מִשָּׁם סַרְגֵּל. בֵּינְתַיִם, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ, צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן פָּסַק. הַמְּצַלְצֵל שִׁעֵר כַּנִּרְאֶה שֶׁאַף אֶחָד לֹא בַּבַּיִת וְלָכֵן וִתֵּר.
בְּעֶזְרַת הַסַּרְגֵּל שֶׁל יוֹרָם מָדַדְנוּ אֶת אֹרֶךְ הָרַגְלַיִם. בָּרוּר שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלִּי הָיוּ יוֹתֵר אֲרֻכּוֹת מֵהָרַגְלַיִם שֶׁל גִּילִי. אֲבָל אֲנִי לֹא הִסְתַּפַּקְתִּי בַּהֶבְדֵּל הַזֶּה. בְּכַוָנָה סוֹבַבְתִּי מְעַט אֶת כַּף־הָרֶגֶל שֶׁלִּי פְּנִימָה, כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת גִּילִי שֶׁהָרַגְלַיִם שֶׁלָּנוּ אֵינָן זֵהוֹת לֹא רַק בָּאֹרֶךְ שֶׁלָּהֶן, אֶלָּא גַּם בַּצּוּרָה שֶׁלָּהֶן.
גִּילֵי הֶאֱשִׁים אוֹתִי שֶׁאֲנִי מַטֶּה אֶת כַּף־הָרֶגֶל בְּכַוָנָה. הוּא נִסָּה לְיַשֵּׁר אֶת כַּף־הָרֶגֶל שֶׁלִּי. הוּא דָּחַף אוֹתָהּ וְדָחַף אוֹתָהּ, עַד שֶׁצָּרַחְתִּי וְהֶאֱשַׁמְתִּי אוֹתוֹ שֶׁהוּא מְנַסֶּה לִשְׁבּוֹר לִי אֶת הָרֶגֶל. וְאָז הַטֶּלֶפוֹן צִלְצֵל שׁוּב.
״זֶהוּ,״ אָמַרְתִּי לְגִילִי, ״עַכְשָׁיו לֵךְ תַּעֲנֶה.״
״בְּסֵדֶר,״ הוּא נִשְׁמַע כּוֹעֵס, ״אֲבָל תֵּדַע לְךָ שֶׁאִם זֶה אַחַד הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ, אֲנִי אֹמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ לְךָ רֶגֶל עֲקֻמָּה.״
״תַּגִּיד מַה שֶּׁבָּרֹאשׁ שֶׁלְּךָ,״ צָחַקְתִּי וְהָיִיתִי מְרֻצֶּה מֵעַצְמִי, כִּי אֲנִי אוֹהֵב לְנַצֵּחַ בְּהִתְחַכְּמֻיּוֹת, גַּם כַּאֲשֶׁר מִי שֶׁמִּתְמוֹדֵד נֶגְדִּי הוּא אָחִי הַקָּטָן, שֶׁבְּקַלּוּת אֶפְשָׁר לְסַדֵּר אוֹתוֹ.
גִּילִי נִגַּשׁ אֶל הַטֶּלֶפוֹן וְעָנָה.
״הָלוֹ?״ הוּא אָמַר.
בֵּינְתַיִם חָזַרְתִּי אֶל הַפִּנְקָס שֶׁלִּי וְאֶל הַתִּכְנוּנִים שֶׁלִּי וְנִסִּיתִי לַחְזוֹר וּלְהִתְרַכֵּז. אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי, הַמִּלִּים שֶׁל גִּילִי מָשְׁכוּ אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.
״אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי גִּילִי שַׁחַר?״ שָׁמַעְתִּי אֶת גִּילִי אוֹמֵר, ״אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי?״
וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה קְצָרָה שֶׁבָּהּ הוּא הִקְשִׁיב כַּנִּרְאֶה לִדְבָרָיו שֶׁל הַמְּטַלְפֵּן, הוּא אָמַר:
״אִם אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי, אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְנַחֵשׁ שֶׁאֲנִי גִּילִי שַׁחַר? אַתָּה מַכִּיר אֶת גִ'ינְגִ'י אָחִי?״
וְאַחֲרֵי עוֹד הַפְסָקָה:
״אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לְהַכִּיר אֶת גִ'ינְגִ'י, אִם אַתָּה גָּר בְּהֶרְצְלִיָה וְאַף פַּעַם לֹא נִפְגַּשְׁתֶּם?״
וְאַחֲרֵי הַפְסָקָה נוֹסֶפֶת:
״מָה? בֶּאֱמֶת? אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּיד לִי שֶׁגִ'ינְגִ'י כָּזֶה מְפֻרְסָם?״
זֶהוּ זֶה, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִסְפִּיקוּ לִי. עַכְשָׁיו הָיִיתִי חַיָּב לָדַעַת עִם מִי הוּא מְדַבֵּר. קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי וְנִגַּשְׁתִּי אֶל גִּילִי וְעָשִׂיתִי לוֹ בַּיָּד סִימָן שֶׁיִּתֵּן לִי אֶת הַטֶּלֶפוֹן.
״מָה הַסִּפּוּר שֶׁלְּךָ?״ גִּילִי הִתְרַגֵּז עָלַי, ״מָה אַתָּה רוֹצֶה?״
״הַשִּׂיחָה הַזֹּאת בִּשְׁבִילִי,״ אָמַרְתִּי.
״אֵיךְ אַתָּה יוֹדֵעַ?״ גִּילִי שָׁאַל.
״יֵשׁ לִי אָזְנַיִם מְיֻחָדוֹת, וְאִם אַתָּה לֹא מַאֲמִין לִי, אַתָּה יָכוֹל לִמְדּוֹד אוֹתָן בְּסַרְגֵּל,״ אָמַרְתִּי וְחָטַפְתִּי מִמֶּנּוּ אֶת הַטֶּלֶפוֹן. ״שָׁלוֹם,״ אָמַרְתִּי לַשְּׁפוֹפֶרֶת, ״מְדַבֵּר גִ'ינְגִ'י שַׁחַר. עִם מִי יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד לְדַבֵּר?״
״מְדַבֵּר אָמִיר דְּרוֹר,״ שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל יֶלֶד.
״אָמִיר דְּרוֹר?״ חָזַרְתִּי אַחֲרָיו וְהִתְאַמַּצְתִּי לְהִזָּכֵר הַאִם שָׁמַעְתִּי פַּעַם אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, ״אֲנַחְנוּ מַכִּירִים מֵאֵיזֶשֶׁהוּ מָקוֹם?״
״אֲנִי מַכִּיר אוֹתְךָ, אֲבָל אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי,״ אָמִיר אָמַר.
״אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?״ הִתְפַּלֵּאתִי.
״כִּי אַתָּה מְפֻרְסָם וַאֲנִי לֹא,״ אָמִיר הֵשִׁיב. ״אֲנִי רָאִיתִי אוֹתְךָ בַּטֶּלֶוִיזְיָה וְשָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ סִפּוּרִים, אֲבָל אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ עָלַי סִפּוּרִים.״
״אֲהָהּ...״ נָשַׁמְתִּי עָמֹק וְהִרְגַּשְׁתִּי גֵּאֶה מְאוֹד כִּי זֶה כָּבוֹד גָּדוֹל לִהְיוֹת מְפֻרְסָם, ״הֵבַנְתִּי אוֹתְךָ.״
״תֵּדַע לְךָ שֶׁבְּהֶרְצְלִיָּה יֵשׁ הַרְבֵּה יְלָדִים שֶׁמַּעֲרִיצִים אוֹתְךָ,״ אָמִיר הִמְשִׁיךְ. ״הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁאַתָּה אַחְלָה יֶלֶד.״
״אֲהָהּ...״ חָזַרְתִּי וְהִצְטַעַרְתִּי שֶׁכָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי לֹא שׁוֹמְעִים אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.
״וְגַם אֲנִי מַעֲרִיץ אוֹתְךָ,״ אָמִיר אָמַר.
״אֲהָהּ...״ לֹא יָדַעְתִּי מַה לְּהָשִׁיב.
״וּבִגְלַל זֶה הִתְעָרַבְתִּי פֹּה עִם שְׁנֵי הָאַחִים שֶׁלִּי,״ אָמִיר הִמְשִׁיךְ, ״יֵשׁ לִי שְׁנֵי אַחִים.״
״גַּם לִי,״ אָמַרְתִּי.
״אֲנִי יוֹדֵעַ,״ אָמִיר אָמַר, ״אֲבָל לְךָ יֵשׁ אָח אֶחָד גָּדוֹל יוֹרָם, וְאָח אֶחָד קָטָן גִּילִי, וְאַתָּה תָּקוּעַ בֵּינֵיהֶם. לִי יֵשׁ אָח אֶחָד גָּדוֹל רוֹעִי, וְאָח אֶחָד בֵּינוֹנִי עֹמֶר, וַאֲנִי הֲכִי קָטָן. אָז סִפַּרְתִּי לָהֶם עָלֶיךָ, וְהֵם אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי מַגְזִים.״
״מַגְזִים?״ נֶעֱלַבְתִּי, ״בְּמָה אַתָּה מַגְזִים?״
״בַּקֶּטַע שֶׁל הַהַרְפַּתְקָאוֹת,״ אָמִיר הִסְבִּיר. ״אֲנִי טָעַנְתִּי שֶׁהַהַרְפַּתְקָאוֹת נִדְבָּקוֹת אֵלֶיךָ, שֶׁאֵין לְךָ שׁוּם בְּעָיָה לִמְצוֹא הַרְפַּתְקָה. אָמַרְתִּי שֶׁאַתָּה קָם בַּבֹּקֶר, פּוֹגֵשׁ אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ וּמִיָּד נוֹפֶלֶת עֲלֵיכֶם אֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה. וְהָאַחִים שֶׁלִּי אָמְרוּ שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה, אֵין בָּעוֹלָם יְלָדִים שֶׁמְּמַגְנְטִים הַרְפַּתְקָאוֹת.״
״מְמַגְנְטִים הַרְפַּתְקָאוֹת?״ אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁהָיִיתִי מֻקְסָם מֵהַבִּטּוּי הַזֶּה.
״כֵּן,״ אָמִיר אָמַר, ״זֶה מַה שֶּׁהִסְבַּרְתִּי לָהֶם. אָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁאַתָּה כְּמוֹ מַגְנֵט. אַתָּה יוֹצֵא הַחוּצָה וּמְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת. הַהַרְפַּתְקָאוֹת נִמְשָׁכוֹת אֵלֶיךָ כְּמוֹ אֶל מַגְנֵט. אֲבָל מָה אֲנִי מְבַלְבֵּל לְךָ אֶת הַמֹּחַ? בְּקִצּוּר, הִתְעָרַבְנוּ. אֲנִי אָמַרְתִּי שֶׁאוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֲנִי צוֹדֵק. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁכְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁאֲנִי צוֹדֵק, אֲנִי חַיָּב לָבוֹא אֵלֶיךָ וְלִהְיוֹת שֻׁתָּף בְּאֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה. מָה אַתָּה אוֹמֵר?״
״מָה אֲנִי אוֹמֵר בְּקֶשֶׁר לְמָה?״ נִסִּיתִי לִקְלוֹט כָּל מַה שֶּׁאָמִיר אָמַר לִי.
״בְּקֶשֶׁר לְזֶה שֶׁאֲנִי אָבוֹא אֵלֶיךָ? בְּקֶשֶׁר לְזֶה שֶׁתְּשַׁתֵּף אוֹתִי בַּהַרְפַּתְקָה הַבָּאָה שֶׁלָּכֶם?״
הָיִיתִי חַיָּב לְהִתְיַשֵּׁב, הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי נִהְיוּ כְּבֵדוֹת. זֶה קוֹרֶה לִי תָּמִיד כְּשֶׁאֲנִי לָחוּץ. וְלָמָּה הָיִיתִי לָחוּץ? כִּי מִצַּד אֶחָד הַדְּבָרִים שֶׁאָמִיר אָמַר מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי מְאוֹד. נִרְאָה לִי מַגְנִיב לִהְיוֹת מְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת. אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי יָדַעְתִּי אֶת הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה לֹא כָּל כָּךְ פָּשׁוּט. כִּי אֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת מְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת. הַרְפַּתְקָאוֹת הֵן לֹא מַטְבְּעוֹת שֶׁנִּצְמָדִים לְמַגְנֵט. הַרְפַּתְקָאוֹת אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת בַּסּוּפֶּר. אִם יֵשׁ לְךָ מַזָּל, הֵן מִזְדַּמְּנוֹת; אִם אֵין לְךָ מַזָּל, אַתָּה מְחַפֵּשׂ וּמְחַפֵּשׂ וְלֹא מוֹצֵא כְּלוּם.
אָז מָה עוֹשִׂים? אֵיךְ אָמִיר יָגִיב אִם הוּא יָבוֹא הֵנָּה וִיבַלֶּה אִתָּנוּ יוֹם, יוֹמַיִם, שְׁלוֹשָׁה וַאֲפִלּוּ אַרְבָּעָה, וְשׁוּם הַרְפַּתְקָה לֹא תִּזְדַּמֵּן לָנוּ?
יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד לוֹ אֶת הָאֱמֶת, אֲבָל אֵיכְשֶׁהוּ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי לֹא מְסֻגָּל. לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לְאַכְזֵב אוֹתוֹ. מְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת... וָואוּ! אֵיזֶה בִּטּוּי יָפֶה: גִ'ינְגִ'י שַׁחַר מְמַגְנֵט הַרְפַּתְקָאוֹת... תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁכַּתַּב טֶלֶוִיזְיָה בָּא לְרַאֲיֵן אוֹתִי וְשׁוֹאֵל, 'אוּלַי תּוּכַל לְהַסְבִּיר לָנוּ מַהוּ תְּחוּם הַהִתְמַחוּת שֶׁלְּךָ?' וַאֲנִי עוֹנֶה, 'תְּחוּם הַהִתְמַחוּת שֶׁלִּי הוּא מִגְנוּט הַרְפַּתְקָאוֹת?...' דָּנָה פִישְׁמַן תִּתְעַלֵּף בַּמָּקוֹם כְּשֶׁהִיא תִּשְׁמַע אֶת הַבִּטּוּי הַזֶּה.
״גִ'ינְגִ'י?״ אָמִיר קָרָא, ״אַתָּה שָׁם?״
״בֶּטַח,״ עָנִיתִי.
״אָז מָה אַתָּה אוֹמֵר, אַתָּה מַזְמִין אוֹתִי לָבוֹא אֵלֶיךָ אוֹ לֹא?״
״בָּרוּר שֶׁאֲנִי מַזְמִין אוֹתְךָ,״ לֹא חָשַׁבְתִּי פַּעֲמַיִם.
״וּכְשֶׁאֲנִי אָבוֹא, אַתָּה מַבְטִיחַ לְמַגְנֵט לִי אֵיזוֹ הַרְפַּתְקָה?״
״מַבְטִיחַ,״ אָמַרְתִּי. וּמִיָּד אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה, נָעַלְתִּי סַנְדָּלִים וְיָצָאתִי מֵהַבַּיִת, וְתוֹךְ שְׁתֵּי דַּקּוֹת כְּבָר הָיִיתִי בַּחֶדֶר שֶׁל מוֹשִׁיק וְסִפַּרְתִּי לוֹ הַכֹּל.