מנהרת הזמן 67 - דרך כוכב מיעקב

פֶּרֶק א 

שֶׁבּוֹ תַּכִּירוּ אֶת אַיָּה מוֹדָן־כֹּהֵן

 

הַסִּפּוּר הַזֶּה מַתְחִיל יוֹמַיִם לִפְנֵי ל״ג בָּעֹמֶר. שָׁרוֹן, אַיָּה (תֵּכֶף אַסְבִּיר לָכֶם מִי זוֹ) וַאֲנִי וְעוֹד כַּמָּה חֶבְרֶ׳ה מֵהַכִּתָּה, נִמְצָאִים בַּשָּׂדֶה הַסָּמוּךְ לִשְׁכוּנַת רָמוֹת, דֵּי קָרוֹב לְפֶתַח הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ. כֻּלָּם, חוּץ מִשָּׁרוֹן, מֵאַיָּה וּמִמֶּנִּי אוֹסְפִים עֵצִים לַמְּדוּרָה שֶׁאוֹתָהּ נַדְלִיק מָחֳרָתַיִם בָּעֶרֶב. זוֹ תִּהְיֶה מְדוּרָה שֶׁל כָּל הַכִּתָּה, אֲבָל גַּם אַיָּה תִּשְׁתַּתֵּף, כִּי הִיא אוֹרַחַת שֶׁלָּנוּ. גַּם הַהוֹרִים יֻזְמְנוּ וְגַם הַמּוֹרָה.

עַכְשָׁיו אַתֶּם בָּטוּחַ שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם לָמָּה כֻּלָּם אוֹסְפִים עֵצִים לַמְּדוּרָה חוּץ מִשָּׁרוֹן, מֵאַיָּה וּמִמֶּנִּי. הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה: שְׁלוֹשְׁתֵּנוּ לְחוּצִים, כִּי בְּכָל רֶגַע נִדְמֶה לָנוּ שֶׁאַחַד הַיְּלָדִים מִתְקָרֵב אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ. הַתָּכְנִית שֶׁלָּנוּ הָיְתָה שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכֻּלָּם יֵלְכוּ, נַרְאֶה לְאַיָּה אֶת הַמְּעָרָה. הִיא בָּאָה בִּמְיֻחָד מִתֵּל־אָבִיב כְּדֵי לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֶיהָ אֶת הַמָּקוֹם וּלְנַסּוֹת לַחְזוֹר בַּזְּמַן אִתָּנוּ לִתְקוּפָה אַחֶרֶת.

אֲבָל כָּרֶגַע אֲנַחְנוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁמִּי שֶׁמִּתְקָרֵב לַמְּעָרָה, יְנַסֶּה לִמְשׁוֹךְ אֶת הַשִּׂיחַ הַמְּכַסֶּה אֶת הַפֶּתַח. זֶה לֹא שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יוֹדְעִים שֶׁשִּׂיחַ יָרוֹק לֹא מַתְאִים לִמְדוּרָה, בָּרוּר שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֶת זֶה. הַפַּחַד שֶׁלָּנוּ הוּא שֶׁאֶחָד מֵאוֹסְפֵי הָעֵצִים יַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ מִתַּחַת לַשִּׂיחַ וְיִרְצֶה לִבְדּוֹק מָה זֶה.

כְּבָר יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁעָה אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְשׁוֹמְרִים עַל הַפֶּתַח. אֵין לָנוּ מֻשָּׂג מָה נַעֲשֶׂה אִם מִישֶׁהוּ יִמְשֹׁךְ אֶת הַשִּׂיחַ. הַאִם נְזַנֵּק עָלָיו? הַאִם נְנַסֶּה לִמְשׁוֹךְ אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר?

״נְיַלֵּל כְּמוֹ תַּן,״ שָׁרוֹן מַצִּיעָה, ״וְאָז הוּא יִבָּהֵל וְיִבְרַח.״

״טוֹב,״ הָרַעֲיוֹן מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי.

״אֲנִי מַמָּשׁ מִתְרַגֶּשֶׁת,״ אַיָּה אוֹמֶרֶת, וְזוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת לְהַסְבִּיר לָכֶם שֶׁאַיָּה מוֹדָן־כֹּהֵן הִיא הַבַּת שֶׁל רוֹנִי מוֹדָן, שֶׁמּוֹצִיאָה לָאוֹר אֶת סִפְרֵי ׳מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן׳ (לֹא תַּאֲמִינוּ, אֲבָל גַּם לְאַבָּא שֶׁלָּהּ קוֹרְאִים רוֹנִי). לָכֵן הִיא יָדְעָה אֵיךְ לִמְצוֹא אוֹתָנוּ וְאֵיךְ לְהִתְקַשֵּׁר אֵלֵינוּ כְּדֵי לִשְׁאוֹל אִם נַסְכִּים לַעֲרוֹךְ לָהּ סִיּוּר בַּמָּקוֹם. מוּבָן שֶׁעָנִינוּ לָהּ מִיָּד שֶׁאֲנַחְנוּ מוּכָנִים, וְהִזְמַנּוּ אוֹתָהּ לִירוּשָׁלַיִם.

נְקֻדַּת הַתַּצְפִּית שֶׁמָּצָאנוּ נִסְתֶּרֶת מֵעֵינֵיהֶם שֶׁל רֹב מְחַפְּשֵׂי הָעֵצִים. לָכֵן שָׁרוֹן הִרְשְׁתָה לְעַצְמָהּ לְהִתְיַשֵּׁב עַל אֶבֶן בְּלִי לְהִסְתַּכֵּן שֶׁיַּגִּידוּ עָלֶיהָ שֶׁהִיא מִתְבַּטֶּלֶת. אֲנִי הֶחְלַטְתִּי שֶׁלְּיֶתֶר בִּטָּחוֹן אַמְשִׁיךְ לַעֲמוֹד. כָּכָה יוֹתֵר קַל לִי לִרְאוֹת אֶת כֻּלָּם, כִּי הֵם מְפֻזָּרִים בַּשֶּׁטַח. אַיָּה הִתְלַבְּטָה לְרֶגַע, אֲבָל בַּסּוֹף קִבְּלָה הַחְלָטָה לְהִתְיַשֵּׁב לְיַד שָׁרוֹן.

וְאָז, פִּתְאוֹם, שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת:

״סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל הַהֲזָיָה שֶׁלִּי?״

״אֵיזֶה הֲזָיָה?״ אַיָּה שׁוֹאֶלֶת.

״בְּקֶשֶׁר לָאָדָם הָרִאשׁוֹן,״ שָׁרוֹן עוֹנָה.

״אֲהָה,״ אֲנִי עוֹקֵב בְּעֵינַי אַחֲרֵי שְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת רְחוֹקוֹת, כַּנִּרְאֶה לֹא מֵהַכִּתָּה, שֶׁמִּתְקָרְבוֹת אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה, ״לִי לֹא סִפַּרְתְּ.״

״גַּם לִי לֹא,״ אַיָּה אוֹמֶרֶת.

״אָז תִּשְׁמְעוּ אֵיזֶה צְחוֹק...״ שָׁרוֹן כְּבָר מַתְחִילָה לִצְחוֹק, אֲבָל לֹא מַתְחִילָה לְסַפֵּר. הַצְּחוֹק שֶׁלָּהּ מִתְגַּלְגֵּל יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

״נוּ!״ אֲנִי אוֹמֵר.

״אוּלַי תֵּשֵׁב?״ הִיא מַמְשִׁיכָה לִצְחוֹק.

״יוֹתֵר נוֹחַ לִי לַעֲמוֹד,״ עַכְשָׁיו אֲנִי שָׂם לֵב שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת יֶשְׁנָם שְׁנֵי חֲמוֹרִים. הַחֲמוֹרִים כַּנִּרְאֶה קְשׁוּרִים בַּחֲבָלִים, וְהַדְּמֻיּוֹת מוֹשְׁכוֹת אוֹתָם. מִפַּעַם לְפַעַם הַדְּמֻיּוֹת נֶעֱצָרוֹת, כַּנִּרְאֶה מִפְּנֵי שֶׁהַחֲמוֹרִים מִתְעַקְּשִׁים וְלֹא רוֹצִים לָלֶכֶת.

״טוֹב,״ שָׁרוֹן מְוַתֶּרֶת, ״תִּשְׁמְעוּ קֶטַע: חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁנַּגִּיד אֲנַחְנוּ חוֹזְרִים הֲכִי אָחוֹרָה בַּזְּמַן שֶׁאֶפְשָׁר, לַתְּקוּפָה שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, עִם קַיִן וְהֶבֶל וְכָל זֶה.״

״אוֹקֵיי...״ אֲנִי לוֹחֵשׁ.

״מָה אוֹקֵיי?״ שָׁרוֹן קוֹרֵאת, ״אַתָּה לֹא מֵבִין אֵיזֶה קֶטַע מַצְחִיק זֶה?״

״מָה מַצְחִיק?״ אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מֵבִין.

״מַצְחִיק שֶׁנַּגִּיד אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים אֶת קַיִן, וְהוּא כָּזֶה מִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ, וְתֵכֶף מֵבִין שֶׁלֹּא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבָּאנוּ מֵהַתְּקוּפָה שֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹבְשִׁים עֲלֵי תְּאֵנָה אוֹ מַשֶּׁהוּ בַּסִּגְנוֹן.״

״עֲלֵי תְּאֵנָה???״ אַיָּה קוֹרֵאת.

״תִּזְכְּרוּ שֶׁאָז לֹא הָיוּ לָהֶם בְּגָדִים,״ שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת. ״כְּשֶׁאֱלֹהִים גֵּרֵשׁ אֶת אָדָם וְחַוָה מִגַּן־עֵדֶן, מָה הָיָה לָהֶם לִלְבּוֹשׁ? כְּלוּם. הֵם לָבְשׁוּ רַק עֲלֵי תְּאֵנָה.״

אֲנִי מַמְשִׁיךְ לַעֲקוֹב אַחֲרֵי הַדְּמֻיּוֹת. הֵן לוֹבְשׁוֹת שְׂמָלוֹת, וְלָכֵן אֲנִי מְנַחֵשׁ שֶׁמְּדֻבָּר בִּשְׁתֵּי בָּנוֹת. עוֹלָה בְּדַעְתִּי הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁהֵן עֲרָבִיּוֹת מֵאַחַד הַכְּפָרִים הַסְּמוּכִים לִשְׁכוּנַת רָמוֹת.

״תַּחְשְׁבוּ עַל זֶה,״ שָׁרוֹן מַמְשִׁיכָה כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא קוֹרֶה. ״הָעִנְיָן הוּא שֶׁאָז לֹא הָיוּ בְּנֵי־אָדָם בָּעוֹלָם. הָיוּ רַק אָדָם וְחַוָה וְקַיִן וְהֶבֶל. אָז אֵיךְ הָיִינוּ יְכוֹלִים לְהַסְבִּיר לְקַיִן מֵאֵיפֹה הִגַּעְנוּ? הוּא בֶּטַח הָיָה מִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ וְאוֹמֵר: ׳שְׁיוּ! מָה? אֱלֹהִים בָּרָא עוֹד אֲנָשִׁים?׳ וּמָה הָיִינוּ עוֹנִים לוֹ?״

״מָה?״ אַיָּה שׁוֹאֶלֶת.

״הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהָיִינוּ יְכוֹלִים לְסַפֵּר לוֹ זֶה שֶׁבָּאנוּ מֵעוֹלָם אַחֵר. כְּאִלוּ, שֶׁאֱלֹהִים בָּרָא עוֹד עוֹלָם חוּץ מֵהָעוֹלָם שֶׁלּוֹ וְשֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ, וְשֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ יוֹתֵר אֲנָשִׁים מִבָּעוֹלָם שֶׁלּוֹ וְשֶׁ...״ שָׁרוֹן לֹא מְסַיֶּמֶת אֶת הַמִּשְׁפָּט, כַּנִּרְאֶה מִפְּנֵי שֶׁהִיא שָׂמָה לֵב שֶׁאֲנִי שָׁקוּעַ בְּמַשֶּׁהוּ לְגַמְרֵי אַחֵר, ״אַתָּה מַקְשִׁיב לִי בִּכְלָל?״ הִיא שׁוֹאֶלֶת.

״לְגַמְרֵי,״ אֲנִי עוֹנֶה.

״מָה סִפַּרְתִּי לָכֶם?״

״סִפַּרְתְּ שֶׁחָזַרְנוּ אָחוֹרָה בַּזְּמַן וּפָגַשְׁנוּ אֶת קַיִן.״

״כָּל הַכָּבוֹד, אֲבָל לְאָן אַתָּה מִסְתַּכֵּל כָּל הַזְּמַן?״

אֲנִי מַצְבִּיעַ קָדִימָה.

״שְׁתֵּי יְלָדוֹת מִתְקָרְבוֹת אֶל הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ,״ אֲנִי אוֹמֵר לָהּ.

״מֵהַכִּתָּה?״ הִיא מִתְרוֹמֶמֶת.

״אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁלֹּא.״

שָׁרוֹן וְאַיָּה קָמוֹת מִמְּקוֹמָן.

״אַתָּה מִתְכַּוֵן לְאֵלֶּה עִם הַחֲמוֹרִים?״ אַיָּה קוֹלֶטֶת בְּדִיּוּק אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁאֲנִי קָלַטְתִּי לְפָנֶיהָ.

״כֵּן.״

״אֵלֶּה לֹא יְלָדוֹת,״ הִיא קוֹבַעַת, ״אֵלֶּה בָּנִים.״

״בָּנִים?״ אֲנִי צוֹחֵק.

״עֲרָבִים,״ הִיא מְדַיֶּקֶת, ״אַתָּה לֹא רוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּאפִיּוֹת עַל הָרֹאשׁ?״

אֲנִי מְמַקֵּד אֶת הַמַּבָּט שֶׁלִּי בִּשְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת. אַיָּה צוֹדֶקֶת, עַל רֹאשָׁן שֶׁל שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת יֵשׁ בַּדִּים שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ כָּאפִיוֹת שֶׁהַשּׁוּלַיִם שֶׁלָּהֶן מִתְנוֹפְפִים בָּרוּחַ, אֲבָל לִי זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ מִטְפָּחוֹת שֶׁל נָשִׁים. חוּץ מִזֶּה הֵן לוֹבְשׁוֹת שְׂמָלוֹת.

״אֵלֶּה נָשִׁים!״ אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ, ״אַתְּ לֹא רוֹאָה אֶת הַשְּׂמָלוֹת?״

״זֶה לְבוּשׁ שֶׁל בֶּדוּאִים,״ שָׁרוֹן אוֹמֶרֶת.

שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת מַגִּיעוֹת אֶל פֶּתַח הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ וְעוֹצְרוֹת.

שָׁרוֹן מְכַסָּה אֶת פִּיהָ בְּכַף יָדָהּ:

״אִם הֵם מוֹשְׁכִים אֶת הַשִּׂיחַ, אֲנִי מְיַלֶּלֶת כְּמוֹ תַּן!״ הִיא מְכִינָה אוֹתָנוּ.

״מוֹשְׁכוֹת,״ אֲנִי מְתַקֵּן אוֹתָהּ.

״מוֹשְׁכִים!״ הִיא לֹא מְוַתֶּרֶת.

אַחַת הַדְּמֻיּוֹת גּוֹחֶנֶת לְעֵבֶר הַשִּׂיחַ. הַחֲמוֹר שֶׁאוֹתוֹ הִיא מוֹשֶׁכֶת בְּחֶבֶל מְרַחְרֵחַ אֶת הַשִּׂיחַ, אוּלַי בּוֹדֵק אִם כְּדַאי לוֹ לִטְעוֹם אוֹתוֹ. לְרֶגַע מַמָּשׁ קָשֶׁה לִי לִנְשׁוֹם. רַק זֶה חָסֵר לָנוּ, שֶׁשְׁתֵּי נָשִׁים עֲרָבִיּוֹת יְגַלּוּ אֶת הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ, יִכָּנְסוּ פְּנִימָה וְיִקְחוּ אֶת מָה שֶׁהִשְׁאַרְנוּ בָּאַרְגָּזִים.

״אוּאוּאוּאוּאוּ...״ שָׁרוֹן מְיַלֶּלֶת, אֲבָל לְדַעְתִּי הַקּוֹל שֶׁהִיא מַשְׁמִיעָה אֲפִלּוּ לֹא מַזְכִּיר יְלָלָה שֶׁל תַּן.

אַף אַחַת מִשְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת לֹא זָזָה. גַּם הַחֲמוֹרִים לֹא זוֹקְפִים אָזְנַיִם אוֹ מַפְנִים אֶת רָאשֵׁיהֶם לַכִּווּן שֶׁלָּנוּ. הַחֲמוֹר הַשֵּׁנִי שֶׁהִתְעַכֵּב מֵאָחוֹר, מַתְחִיל לְהִתְעַנְיֵן בַּשִּׂיחַ שֶׁחֲבֵרוֹ מְרַחְרֵחַ. אַחַת הַדְּמֻיּוֹת מוֹשֶׁכֶת אֶת הַמִּטְפַּחַת שֶׁלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ. מִתַּחַת לַמִּטְפַּחַת מִתְגַּלּוֹת שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת.

״זֹאת אִשָּׁה!״ אֲנִי קוֹבֵעַ.

 

״זֶה גֶּבֶר עִם שְׂעָרוֹת אֲרֻכּוֹת,״ אַיָּה מְתַקֶּנֶת אוֹתִי, ״תִּרְאוּ אֵיזֶה שְׁרִירִים יֵשׁ לוֹ.״

אֲנִי בּוֹחֵן אֶת שְׁרִירֵי הַזְּרוֹעוֹת שֶׁל מִי שֶׁבְּעֵינַי הִיא אִשָּׁה, וְלַמְרוֹת מִבְנֵה הַגּוּף הַגַּבְרִי שֶׁלָּהּ, אֲנִי בְּכָל זֹאת מַמְשִׁיךְ לַחְשׁוֹב שֶׁזּוֹ אִשָּׁה, אוּלַי אֵיזוֹ מִתְאַגְרֶפֶת, אוֹ מִישֶׁהִי שֶׁמַּשְׁקִיעָה הַרְבֵּה בְּפִתּוּחַ הַגּוּף שֶׁלָּהּ.

״אוּאוּאוּאוּ!!!״ שָׁרוֹן מְיַלֶּלֶת שׁוּב.

הַחֲמוֹר שֶׁרִחְרֵחַ רִאשׁוֹן אֶת הַשִּׂיחַ שֶׁלָּנוּ, מַתְחִיל לֶאֱכוֹל אֶת הֶעָלִים.

״הַמְּעַצְבְּנִים הָאֵלֶּה חֵרְשִׁים לְגַמְרֵי,״ שָׁרוֹן מִתְלוֹנֶנֶת.

״הַמְּעַצְבְּנוֹת!״ אֲנִי מְתַקֵּן אוֹתָהּ.

״דַּי כְּבָר!״ הִיא כּוֹעֶסֶת עָלַי, ״אֲנִי מְנַסָּה פַּעַם אַחֲרוֹנָה, וְאִם הֵם לֹא מִסְתַּלְּקִים, נֵלֵךְ וְנַגִּיד לָהֶם שֶׁזֹּאת הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ!״ עַכְשָׁיו הִיא מְכוֹפֶפֶת אֶת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, הוֹפֶכֶת אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ לְמַשֶּׁהוּ שֶׁאָמוּר לְהֵרָאוֹת כְּמוֹ חֲצוֹצְרָה אוֹ שׁוֹפָר, וְצוֹרַחַת: ״אוּאָהההההההה!״

אֲבָל שְׁתֵּי הַדְּמֻיּוֹת לֹא נִרְאוֹת מְבֹהָלוֹת, וְהֵן גַּם לֹא נִרְאוֹת כְּאִלּוּ שָׁמְעוּ אֵיזֶה רַעַשׁ מְשֻׁנֶּה. אַחַת מֵהֶן מְסַלֶּקֶת אֶת הַשִּׂיחַ מֵהַפֶּתַח, וְהָאַחֶרֶת נִכְנֶסֶת פְּנִימָה, כְּאִלּוּ הִיא בַּעֲלַת הַבַּיִת שֶׁל הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ.