מנהרת הזמן 60 - גבורת מצדה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מנהרת הזמן 60 - גבורת מצדה

מנהרת הזמן 60 - גבורת מצדה

3 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ אוֹתָנוּ, וּבְכָל פַּעַם הִיא מוֹפִיעָה בְּצוּרָה אַחֶרֶת. לִפְעָמִים אֲנִי לֹא בָּטוּחַ (וּבְצֶדֶק!) אִם זוֹ מְצִיאוּת אוֹ שֶׁזֶּה קָרָה בַּחֲלוֹם... אָז זֶהוּ, שֶׁכֵּן!
וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְנַעֲלֵי סְפּוֹרְט, כְּבָר עוֹבְרִים לִתְקוּפָה אַחֶרֶת...
 
 
דֵּי מַהֵר הֵבַנּוּ שֶׁהִגַּעְנוּ לִמְצָדָה, לַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים 
שֶׁל הַמֶּרֶד בָּרוֹמָאִים.
הָיִינוּ עִם הַנָּשִׁים וְהַיְּלָדִים בִּזְמַן הַמָּצוֹר, וְרָאִינוּ אֶת הַמַּחְסָנִים הַמְּלֵאִים מָזוֹן וְהַבְּרֵכוֹת מְלֵאוֹת הַמַּיִם. אֲפִלּוּ פָּגַשְׁנוּ אֶת מְפַקֵּד הַמִּבְצָר, אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר.
אֲבָל כְדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁאֲנִי נֶאֱמָן לַמּוֹרְדִים, וְלֹא מְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הָאוֹיֵב, נִשְׁלַחְתִּי לִמְשִׂימָה אֲיֻמָּה – לְהַעֲלוֹת בָּאֵשׁ אֶת מַחֲנֵה הָרוֹמָאִים.
הַאִם הִצְלַחְתִּי? הַאִם תָּפְסוּ אוֹתִי? מָה קָרָה לִי וּלְשָׁרוֹן? וְאֵיזוֹ בְּרֵרָה נוֹרָאָה הָיְתָה לַמּוֹרְדִים עַצְמָם?

פרק ראשון

הַקְדָּמָה 
הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא 
אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה
 
לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:
שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ עַבָּ״ם, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.
חוּץ מִזֶּה אֲנִי אוֹהֵב סִרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶלֶוִיזְיָה וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.
אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי, וּמִיָּד הָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחֲבוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.
פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.
בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי אֶת הַשָּׁטִיחַ שׁוּב עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר שֶׁבַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.
יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.
שָׁרוֹן הִיא בַּת, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.
נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.
 
לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּיסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.
לֹא יָדַעְנוּ מָה הַסִּיסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.
כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.
וְאָז הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ: זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַהַעְפָּלָה, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפַת הַתָּנָ״ךְ, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם.
רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.
אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

מנהרת הזמן 60 - גבורת מצדה גלילה רון־פדר עמית
הַקְדָּמָה 
הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא 
אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה
 
לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:
שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ עַבָּ״ם, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.
חוּץ מִזֶּה אֲנִי אוֹהֵב סִרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶלֶוִיזְיָה וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.
אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי, וּמִיָּד הָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחֲבוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.
פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.
בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי אֶת הַשָּׁטִיחַ שׁוּב עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר שֶׁבַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.
יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.
שָׁרוֹן הִיא בַּת, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.
נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.
 
לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּיסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.
לֹא יָדַעְנוּ מָה הַסִּיסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.
כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.
וְאָז הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ: זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַהַעְפָּלָה, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפַת הַתָּנָ״ךְ, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם.
רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.
אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.