משימה עולמית 19 - הערפדים מטירת דרקולה (רומניה)
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
משימה עולמית 19 - הערפדים מטירת דרקולה (רומניה)
מכר
מאות
עותקים
משימה עולמית 19 - הערפדים מטירת דרקולה (רומניה)
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

משימה עולמית 19 - הערפדים מטירת דרקולה (רומניה)

4.9 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

יָד נִשְׁלְחָה מִתּוֹךְ מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב שֶׁל עִדָּן אָחִי, וּדְמוּת מָשְׁכָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ וְנָשְׁכָה אוֹתוֹ. כְּשֶׁהִבַּטְתִּי בְּסִימָנֵי הַנְּשִׁיכָה בְּצַוָארוֹ בִּזְכוּכִית מַגְדֶּלֶת, רָאִיתִי שָׁם צְלַב־קֶרֶס! הַאִם אֵלֶּה עַרְפָּדִים? נָאצִים? וּמָה פִּתְאוֹם עִדָּן אָחִי?
 
וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְרוֹמַנְיָה, בְּעִקְבוֹת הָעַרְפָּד הַמְּפֻרְסָם בָּעוֹלָם - דְרָקוּלָה. שָׁם נֶחְשַׂפְנוּ לִמְזִמָּה נוֹרָאִית, שֶׁבָּהּ הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִלָּחֵם בְּעַרְפָּדִים גִּזְעָנִים וְשׂוֹנְאֵי יְהוּדִים.
הָעַרְפָּדִים הָאֵלֶּה הָיוּ מְתֻחְכָּמִים בִּמְיֻחָד וְנֶעֶזְרוּ בַּטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הַחֲדִישָׁה בְּיוֹתֵר. הַאִם מִסְדַּר הָאַבִּירִים יוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתָם? וְלָמָּה מִסְדַּר הָאַבִּירִים הָעוֹלָמִי אָסַר עַל הָאַבִּיר שֶׁלָּנוּ, הָאַבִּיר הַיִּשְׂרְאֵלִי, לְהַגִּיעַ לְרוֹמַנְיָה?
לֹא תַּאֲמִינוּ, אֲבָל הִגַּעְנוּ לְרוֹמַנְיָה בְּטִיּוּל מְאֻרְגָּן, עִם מַדְרִיךְ וְעִם מְלַוָה מוּזִיקָלִית. אֲבָל מִי הֵם בֶּאֱמֶת הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה? וְעַל מִי בִּכְלָל נִתָּן לִסְמוֹךְ? וְלָמָּה תּוֹם הִסְתִּיר נִיב שֶׁל עַרְפָּד בְּתוֹךְ תִּיק הָאָקוֹרְדְיוֹן שֶׁל הַמְּלַוָה הַמּוּזִיקָלִית?

פרק ראשון

״אַתְּ מַאֲמִינָה בְּעַרְפָּדִים?״ זֶה עִדָּן אָחִי שֶׁמִּתְפָּרֵץ אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי, לַמְרוֹת שֶׁהִקְפַּדְתִּי לִסְגּוֹר אֶת הַדֶּלֶת.
 
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת מוּל הַמַּחְשֵׁב וּמִתְכַּתֶּבֶת, לֹא תַּאֲמִינוּ עִם מִי. אֲנִי מִתְכַּתֶּבֶת בַּפֵייסְבּוּק עִם מִיצִ׳יקוֹ מִיַּפָּן. זוֹכְרִים אוֹתָהּ? הִכַּרְנוּ בַּמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵלֶיהָ תּוֹם וַאֲנִי יָצָאנוּ. אַחַר כָּךְ חָזַרְנוּ וְנִפְגַּשְׁנוּ בַּמְּשִׂימָה בְּסִינְגַפּוּר, וְהֶחְלַטְנוּ לִשְׁמוֹר עַל קֶשֶׁר רָגִיל שֶׁל חֲבֵרוֹת רְגִילוֹת (זְכוּתֵנוּ, לֹא?), וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מַגְשִׁימוֹת אֶת הַהַחְלָטָה שֶׁלָּנוּ.
 
מִיצִ׳יקוֹ מִתְלוֹנֶנֶת עַל הָעֹל הַכָּבֵד שֶׁל הַלִּמּוּדִים. תָּאֲרוּ לָכֶם: אַחֲרֵי שֶׁהִיא מְסַיֶּמֶת אֶת הַלִּמּוּדִים בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי בְּבֵית־הַסֵּפֶר הָרָגִיל שֶׁלָּהּ, הִיא לֹא חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, אֶלָּא הוֹלֶכֶת לְבֵית־סֵפֶר פְּרָטִי שֶׁמְּקַדֵּם אוֹתָהּ יוֹתֵר, וְכָכָה יוֹצֵא לָהּ לַחְזוֹר הַבַּיְתָה רַק בַּלַּיְלָה.
 
בְּיַפָּן, אִם אַתְּ רוֹצָה לְהַגִּיעַ לְאוּנִיבֶרְסִיטָה טוֹבָה, אַתְּ לֹא יְכוֹלָה לְהִסְתַּפֵּק בְּלִמּוּדֵי הַתִּיכוֹן הָרְגִילִים שֶׁלָּךְ. אַתְּ זְקוּקָה לְתִגְבּוּר, וּלְדַעְתִּי זֶה מַמָּשׁ מְעַצְבֵּן.
 
אֲנִי, שֶׁאֵין לִי עֹל כָּל כָּךְ כָּבֵד שֶׁל לִמּוּדִים, מְדַוַחַת לְמִיצִ׳יקוֹ עַל הַבָּנוֹת שֶׁמְּאֹהָבוֹת בְּתוֹם לֵוִי. גַּם בַּכִּתָּה שֶׁל מִיצִ׳יקוֹ יֵשׁ אֲהָבוֹת וְהִתְאַהֲבֻיּוֹת, אֲבָל הִיא לֹא מַמָּשׁ מִתְעַנְיֶנֶת בַּבָּנִים שֶׁלּוֹמְדִים אִתָּהּ.
 
״אִכְפַּת לְךָ לָעוּף מִפֹּה?״ אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא טוֹרַחַת לְהִסְתּוֹבֵב אֶל עִדָּן.
 
״אִם תַּעֲנִי לִי עַל הַשְּׁאֵלָה שֶׁלִּי, אֲנִי אֶחְשֹׁב עַל זֶה,״ עִדָּן מִתְחַצֵּף.
 
״אֵיזוֹ שְׁאֵלָה?״ לְרֶגַע פּוֹרַחַת מִמֹּחִי הַשְּׁאֵלָה שֶׁלּוֹ, כִּי אֲנִי מַמְשִׁיכָה לְתָאֵר לְמִיצִ׳יקוֹ אֶת אוֹדֶלְיָה, שֶׁמַּמָּשׁ מִתְעַלֶּקֶת עַל תּוֹם.
 
״בְּקֶשֶׁר לָעַרְפָּדִים,״ עִדָּן עוֹנֶה.
 
״אֵיזֶה עַרְפָּדִים?״ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי מְמֻקָּדוֹת בְּמָה שֶׁמִיצִ׳יקוֹ כּוֹתֶבֶת: בְּעֵינֶיהָ תּוֹם בִּכְלָל לֹא כָּזֶה מוֹשֵׁךְ, וְלָכֵן הִיא לֹא מְבִינָה לְפִי מָה בָּנוֹת יִשְׂרְאֵלִיּוֹת קוֹבְעוֹת שֶׁאֵיזֶשֶׁהוּ בֵּן ׳שָׁוֶה׳.
 
״שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אִם אַתְּ מַאֲמִינָה בְּעַרְפָּדִים,״ עִדָּן לֹא מְוַתֵּר.
 
אֲנִי מְנַסָּה לַחְשׁוֹב עַל תְּשׁוּבָה לְמִיצִ׳יקוֹ. בֶּאֱמֶת, לְפִי מָה אֲנַחְנוּ קוֹבְעוֹת אֵיזֶה בֵּן שָׁוֶה? אִמָּא שֶׁלִּי סִפְּרָה לִי שֶׁכְּשֶׁהִיא הָיְתָה יַלְדָּה, הֶשֵּׂגִים בִּסְפּוֹרְט שִׁדְרְגוּ מְאוֹד אֶת הַבָּנִים. מִי שֶׁהָיָה סְפּוֹרְטַאי, הָיָה זוֹכֶה בְּהַרְבֵּה נְקֻדּוֹת אֵצֶל הַבָּנוֹת. אֲבָל אֶצְלֵנוּ זֶה לֹא עוֹבֵד כָּכָה. תּוֹם מַמָּשׁ לֹא סְפּוֹרְטַאי, אֲבָל הוּא מִתְלַבֵּשׁ מַגְנִיב. הַאִם הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ בָּנִים מִתְלַבְּשִׁים קוֹבֵעַ אֶת הַיַּחַס שֶׁל הַבָּנוֹת אֲלֵיהֶם?
 
וְאוּלַי זֶה הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלָּהֶם? וְאוּלַי זֶה הַיֹּפִי?
 
״עִם מִי אַתְּ מִתְכַּתֶּבֶת?״ עִדָּן מִתְקָרֵב אֶל הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי.
 
״לֹא עִנְיָנְךָ,״ אֲנִי עוֹנָה לוֹ.
 
״כְּדַאי לָךְ לְהִזָּהֵר מִמֶּנִּי,״ הוּא אוֹמֵר.
 
״לָמָּה?״ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
 
״כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי עַרְפָּד מֻסְוֶה,״ עִדָּן חוֹשֵׂף אֶת שִׁנָּיו, כְּאִלּוּ הוּא חַיָּה שֶׁמְּנַסָּה לְהַבְרִיחַ אוֹיֵב.
 
״אוֹקֵיי,״ אֲנִי אוֹמֶרֶת, ״אֲנִי אֶקַּח אֶת זֶה בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֶזָּהֵר.״
 
״אַתְּ מְעַצְבֶּנֶת!״ עִדָּן מְוַתֵּר וּפוֹנֶה אֶל הַדֶּלֶת.
 
״מִי שֶׁמְּדַבֵּר,״ אֲנִי לֹא נִשְׁאֶרֶת חַיֶּבֶת.
 
עַכְשָׁיו אֲנִי עוֹבֶרֶת לְתָאֵר לְמִיצִ׳יקוֹ אֶת מָה שֶׁהִתְרַחֵשׁ כָּאן בַּחֶדֶר בַּדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. מִיצִ׳יקוֹ בִּכְלָל לֹא מֻפְתַּעַת. הִיא מְדַוַחַת לִי שֶׁאַחִים מְעַצְבְּנִים יֵשׁ גַּם בְּיַפָּן, וְשֶׁגַּם בְּיַפָּן סִפּוּרֵי עַרְפָּדִים נְפוֹצִים. לְדַעְתָּהּ, כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה מַגִּיעִים מִסִּדְרוֹת הַטֶלֶוִיזְיָה. אֵלֶּה סִדְרוֹת הַטֶלֶוִיזְיָה הֲכִי פּוֹפּוּלָרִיּוֹת בֵּין הַחֲבֵרִים שֶׁלָּהּ. הַגִּבּוֹרִים שֶׁלָּהֶן הֵם אֲנָשִׁים שֶׁבַּלֵּילוֹת נִשְׁלָפִים מִפִּיהֶם נִיבִים חַיָּתִיִּים, וְכָכָה הֵם יוֹצְאִים לָרְחוֹבוֹת לְשַׁחֵר לְדָם.
 
״אוֹתִי זֶה מַגְעִיל״ אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָהּ.
 
״גַּם אוֹתִי״ מִיצִ׳יקוֹ מַסְכִּימָה.
 
״דַּייייי!!!!״ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת צַעֲקָתוֹ שֶׁל עִדָּן, ״דַּי!!!״ הוּא נִשְׁמָע כְּמוֹ מִי שֶׁנֶּאֱבָק עִם עַרְפָּד, וְלֹא תּוֹךְ כְּדֵי מִשְׂחַק טֶלֶוִיזְיָה, אֶלָּא בַּמְּצִיאוּת.
 
אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְמִיצִ׳יקוֹ שֶׁנַּמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה אַחַר כָּךְ, כִּי עִדָּן מִשְׁתּוֹלֵל. מִיצִי׳קוֹ שׁוֹלַחַת לִי כַּמָּה לְבָבוֹת וְרֻדִּים וּנְשִׁיקוֹת. אֲנִי יוֹצֵאת מֵהַחֶדֶר וְהוֹלֶכֶת לִבְדּוֹק מָה קוֹרֶה לְעִדָּן.
 
אֲנִי מוֹצֵאת אוֹתוֹ יוֹשֵׁב מוּל הַמַּחְשֵׁב וְרֹאשׁוֹ מֻטֶּה הַצִּדָּה. הוּא נִרְאֶה כְּאִלֹוּ הוּא סָפַג מַהֲלוּמָה בָּרֹאשׁ.
 
״מָה קָרָה???״ אֲנִי צוֹעֶקֶת בְּבֶהָלָה.
 
עִדָּן לֹא זָז, אֲנִי כִּמְעַט בְּטוּחָה שֶׁהוּא אֲפִלּוּ לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתִי.
 
״עִדָּן!״ אֲנִי תּוֹפֶסֶת בְּיָדוֹ.
 
״הַצִּילוּ!!!״ הוּא חוֹזֵר לְעַצְמוֹ וְצוֹעֵק.
 
״מָה קָרָה?״ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
 
״הַצִּילוּ!״ עִדָּן מַמְשִׁיךְ לִצְעוֹק.
 
״עִדָּן, מָה קָרָה?״ אֲנִי מְטַלְטֶלֶת אוֹתוֹ.
 
״הִתְנַפְּלוּ עָלַי...״ הַקּוֹל שֶׁלּוֹ רוֹעֵד.
 
״מִי?״ אֲנִי לֹא מְבִינָה.
 
עִדָּן מֵרִים אֶת יָדוֹ, גַּם הַיָּד רוֹעֶדֶת. הוּא מַצְבִּיעַ עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב.
 
״הוּא יָצָא מִשָּׁם—״ הוּא לוֹחֵשׁ.
 
״מִי?״ כָּל הַקֶּטַע הַזֶּה נִרְאֶה בְּעֵינַי הָזוּי. לְגַמְרֵי.
 
״הָעַרְפָּד,״ עִדָּן אוֹמֵר.
 
״אֵיזֶה עַרְפָּד?״ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
 
״זֶה שֶׁיָּצָא מִטִּירַת דְרָקוּלָה,״ עִדָּן נִרְאֶה לִי מְנֻתָּק לְגַמְרֵי מֵהַמְּצִיאוּת.
 
אֲנִי שׁוֹלַחַת אֶת יָדִי אֶל מֶתֶג הַמַּחְשֵׁב וּמְנַתֶּקֶת אוֹתוֹ. בְּבַת־אַחַת הַמָּסָךְ מַשְׁחִיר. אֲנִי מוֹשֶׁכֶת אֶת עִדָּן אֶל הַמִּטָּה, מוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֶכֶת לַמִּטְבָּח וּמוֹצִיאָה בַּקְבּוּק מַיִם מֵהַמְּקָרֵר. לַמְרוֹת שֶׁעִדָּן טוֹעֵן שֶׁהוּא לֹא צָמֵא, הוּא שׁוֹתֶה. אֵין לוֹ בְּרֵרָה, אֲנִי מַמָּשׁ מַכְרִיחָה אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת. אֲנִי מְקַוָה שֶׁהַמַּיִם הַקָּרִים יַעַזְרוּ לוֹ לַחְזוֹר לְעַצְמוֹ. הוּא רָטֹב לְגַמְרֵי מִזֵּעָה.
 
״בּוֹא נַתְחִיל מֵהַתְחָלָה,״ אֲנִי מְדַבֶּרֶת לְאַט לְאַט, ״מָה קָרָה?״
 
״שִׂחַקְתִּי,״ עִדָּן מַנִּיחַ אֶת הַכּוֹס הָרֵיקָה עַל הַשֻּׁלְחָן.
 
״בְּאֵיזֶה מִשְׂחָק?״ חָשׁוּב לִי לְהַכִּיר אֶת כָּל הַפְּרָטִים.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

משימה עולמית 19 - הערפדים מטירת דרקולה (רומניה) גלילה רון-פדר עמית
״אַתְּ מַאֲמִינָה בְּעַרְפָּדִים?״ זֶה עִדָּן אָחִי שֶׁמִּתְפָּרֵץ אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי, לַמְרוֹת שֶׁהִקְפַּדְתִּי לִסְגּוֹר אֶת הַדֶּלֶת.
 
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת מוּל הַמַּחְשֵׁב וּמִתְכַּתֶּבֶת, לֹא תַּאֲמִינוּ עִם מִי. אֲנִי מִתְכַּתֶּבֶת בַּפֵייסְבּוּק עִם מִיצִ׳יקוֹ מִיַּפָּן. זוֹכְרִים אוֹתָהּ? הִכַּרְנוּ בַּמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵלֶיהָ תּוֹם וַאֲנִי יָצָאנוּ. אַחַר כָּךְ חָזַרְנוּ וְנִפְגַּשְׁנוּ בַּמְּשִׂימָה בְּסִינְגַפּוּר, וְהֶחְלַטְנוּ לִשְׁמוֹר עַל קֶשֶׁר רָגִיל שֶׁל חֲבֵרוֹת רְגִילוֹת (זְכוּתֵנוּ, לֹא?), וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מַגְשִׁימוֹת אֶת הַהַחְלָטָה שֶׁלָּנוּ.
 
מִיצִ׳יקוֹ מִתְלוֹנֶנֶת עַל הָעֹל הַכָּבֵד שֶׁל הַלִּמּוּדִים. תָּאֲרוּ לָכֶם: אַחֲרֵי שֶׁהִיא מְסַיֶּמֶת אֶת הַלִּמּוּדִים בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי בְּבֵית־הַסֵּפֶר הָרָגִיל שֶׁלָּהּ, הִיא לֹא חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, אֶלָּא הוֹלֶכֶת לְבֵית־סֵפֶר פְּרָטִי שֶׁמְּקַדֵּם אוֹתָהּ יוֹתֵר, וְכָכָה יוֹצֵא לָהּ לַחְזוֹר הַבַּיְתָה רַק בַּלַּיְלָה.
 
בְּיַפָּן, אִם אַתְּ רוֹצָה לְהַגִּיעַ לְאוּנִיבֶרְסִיטָה טוֹבָה, אַתְּ לֹא יְכוֹלָה לְהִסְתַּפֵּק בְּלִמּוּדֵי הַתִּיכוֹן הָרְגִילִים שֶׁלָּךְ. אַתְּ זְקוּקָה לְתִגְבּוּר, וּלְדַעְתִּי זֶה מַמָּשׁ מְעַצְבֵּן.
 
אֲנִי, שֶׁאֵין לִי עֹל כָּל כָּךְ כָּבֵד שֶׁל לִמּוּדִים, מְדַוַחַת לְמִיצִ׳יקוֹ עַל הַבָּנוֹת שֶׁמְּאֹהָבוֹת בְּתוֹם לֵוִי. גַּם בַּכִּתָּה שֶׁל מִיצִ׳יקוֹ יֵשׁ אֲהָבוֹת וְהִתְאַהֲבֻיּוֹת, אֲבָל הִיא לֹא מַמָּשׁ מִתְעַנְיֶנֶת בַּבָּנִים שֶׁלּוֹמְדִים אִתָּהּ.
 
״אִכְפַּת לְךָ לָעוּף מִפֹּה?״ אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא טוֹרַחַת לְהִסְתּוֹבֵב אֶל עִדָּן.
 
״אִם תַּעֲנִי לִי עַל הַשְּׁאֵלָה שֶׁלִּי, אֲנִי אֶחְשֹׁב עַל זֶה,״ עִדָּן מִתְחַצֵּף.
 
״אֵיזוֹ שְׁאֵלָה?״ לְרֶגַע פּוֹרַחַת מִמֹּחִי הַשְּׁאֵלָה שֶׁלּוֹ, כִּי אֲנִי מַמְשִׁיכָה לְתָאֵר לְמִיצִ׳יקוֹ אֶת אוֹדֶלְיָה, שֶׁמַּמָּשׁ מִתְעַלֶּקֶת עַל תּוֹם.
 
״בְּקֶשֶׁר לָעַרְפָּדִים,״ עִדָּן עוֹנֶה.
 
״אֵיזֶה עַרְפָּדִים?״ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי מְמֻקָּדוֹת בְּמָה שֶׁמִיצִ׳יקוֹ כּוֹתֶבֶת: בְּעֵינֶיהָ תּוֹם בִּכְלָל לֹא כָּזֶה מוֹשֵׁךְ, וְלָכֵן הִיא לֹא מְבִינָה לְפִי מָה בָּנוֹת יִשְׂרְאֵלִיּוֹת קוֹבְעוֹת שֶׁאֵיזֶשֶׁהוּ בֵּן ׳שָׁוֶה׳.
 
״שָׁאַלְתִּי אוֹתָךְ אִם אַתְּ מַאֲמִינָה בְּעַרְפָּדִים,״ עִדָּן לֹא מְוַתֵּר.
 
אֲנִי מְנַסָּה לַחְשׁוֹב עַל תְּשׁוּבָה לְמִיצִ׳יקוֹ. בֶּאֱמֶת, לְפִי מָה אֲנַחְנוּ קוֹבְעוֹת אֵיזֶה בֵּן שָׁוֶה? אִמָּא שֶׁלִּי סִפְּרָה לִי שֶׁכְּשֶׁהִיא הָיְתָה יַלְדָּה, הֶשֵּׂגִים בִּסְפּוֹרְט שִׁדְרְגוּ מְאוֹד אֶת הַבָּנִים. מִי שֶׁהָיָה סְפּוֹרְטַאי, הָיָה זוֹכֶה בְּהַרְבֵּה נְקֻדּוֹת אֵצֶל הַבָּנוֹת. אֲבָל אֶצְלֵנוּ זֶה לֹא עוֹבֵד כָּכָה. תּוֹם מַמָּשׁ לֹא סְפּוֹרְטַאי, אֲבָל הוּא מִתְלַבֵּשׁ מַגְנִיב. הַאִם הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ בָּנִים מִתְלַבְּשִׁים קוֹבֵעַ אֶת הַיַּחַס שֶׁל הַבָּנוֹת אֲלֵיהֶם?
 
וְאוּלַי זֶה הַבִּטָּחוֹן הָעַצְמִי שֶׁלָּהֶם? וְאוּלַי זֶה הַיֹּפִי?
 
״עִם מִי אַתְּ מִתְכַּתֶּבֶת?״ עִדָּן מִתְקָרֵב אֶל הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי.
 
״לֹא עִנְיָנְךָ,״ אֲנִי עוֹנָה לוֹ.
 
״כְּדַאי לָךְ לְהִזָּהֵר מִמֶּנִּי,״ הוּא אוֹמֵר.
 
״לָמָּה?״ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
 
״כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי עַרְפָּד מֻסְוֶה,״ עִדָּן חוֹשֵׂף אֶת שִׁנָּיו, כְּאִלּוּ הוּא חַיָּה שֶׁמְּנַסָּה לְהַבְרִיחַ אוֹיֵב.
 
״אוֹקֵיי,״ אֲנִי אוֹמֶרֶת, ״אֲנִי אֶקַּח אֶת זֶה בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֶזָּהֵר.״
 
״אַתְּ מְעַצְבֶּנֶת!״ עִדָּן מְוַתֵּר וּפוֹנֶה אֶל הַדֶּלֶת.
 
״מִי שֶׁמְּדַבֵּר,״ אֲנִי לֹא נִשְׁאֶרֶת חַיֶּבֶת.
 
עַכְשָׁיו אֲנִי עוֹבֶרֶת לְתָאֵר לְמִיצִ׳יקוֹ אֶת מָה שֶׁהִתְרַחֵשׁ כָּאן בַּחֶדֶר בַּדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. מִיצִ׳יקוֹ בִּכְלָל לֹא מֻפְתַּעַת. הִיא מְדַוַחַת לִי שֶׁאַחִים מְעַצְבְּנִים יֵשׁ גַּם בְּיַפָּן, וְשֶׁגַּם בְּיַפָּן סִפּוּרֵי עַרְפָּדִים נְפוֹצִים. לְדַעְתָּהּ, כָּל הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה מַגִּיעִים מִסִּדְרוֹת הַטֶלֶוִיזְיָה. אֵלֶּה סִדְרוֹת הַטֶלֶוִיזְיָה הֲכִי פּוֹפּוּלָרִיּוֹת בֵּין הַחֲבֵרִים שֶׁלָּהּ. הַגִּבּוֹרִים שֶׁלָּהֶן הֵם אֲנָשִׁים שֶׁבַּלֵּילוֹת נִשְׁלָפִים מִפִּיהֶם נִיבִים חַיָּתִיִּים, וְכָכָה הֵם יוֹצְאִים לָרְחוֹבוֹת לְשַׁחֵר לְדָם.
 
״אוֹתִי זֶה מַגְעִיל״ אֲנִי כּוֹתֶבֶת לָהּ.
 
״גַּם אוֹתִי״ מִיצִ׳יקוֹ מַסְכִּימָה.
 
״דַּייייי!!!!״ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת צַעֲקָתוֹ שֶׁל עִדָּן, ״דַּי!!!״ הוּא נִשְׁמָע כְּמוֹ מִי שֶׁנֶּאֱבָק עִם עַרְפָּד, וְלֹא תּוֹךְ כְּדֵי מִשְׂחַק טֶלֶוִיזְיָה, אֶלָּא בַּמְּצִיאוּת.
 
אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְמִיצִ׳יקוֹ שֶׁנַּמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׂיחָה אַחַר כָּךְ, כִּי עִדָּן מִשְׁתּוֹלֵל. מִיצִי׳קוֹ שׁוֹלַחַת לִי כַּמָּה לְבָבוֹת וְרֻדִּים וּנְשִׁיקוֹת. אֲנִי יוֹצֵאת מֵהַחֶדֶר וְהוֹלֶכֶת לִבְדּוֹק מָה קוֹרֶה לְעִדָּן.
 
אֲנִי מוֹצֵאת אוֹתוֹ יוֹשֵׁב מוּל הַמַּחְשֵׁב וְרֹאשׁוֹ מֻטֶּה הַצִּדָּה. הוּא נִרְאֶה כְּאִלֹוּ הוּא סָפַג מַהֲלוּמָה בָּרֹאשׁ.
 
״מָה קָרָה???״ אֲנִי צוֹעֶקֶת בְּבֶהָלָה.
 
עִדָּן לֹא זָז, אֲנִי כִּמְעַט בְּטוּחָה שֶׁהוּא אֲפִלּוּ לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתִי.
 
״עִדָּן!״ אֲנִי תּוֹפֶסֶת בְּיָדוֹ.
 
״הַצִּילוּ!!!״ הוּא חוֹזֵר לְעַצְמוֹ וְצוֹעֵק.
 
״מָה קָרָה?״ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
 
״הַצִּילוּ!״ עִדָּן מַמְשִׁיךְ לִצְעוֹק.
 
״עִדָּן, מָה קָרָה?״ אֲנִי מְטַלְטֶלֶת אוֹתוֹ.
 
״הִתְנַפְּלוּ עָלַי...״ הַקּוֹל שֶׁלּוֹ רוֹעֵד.
 
״מִי?״ אֲנִי לֹא מְבִינָה.
 
עִדָּן מֵרִים אֶת יָדוֹ, גַּם הַיָּד רוֹעֶדֶת. הוּא מַצְבִּיעַ עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב.
 
״הוּא יָצָא מִשָּׁם—״ הוּא לוֹחֵשׁ.
 
״מִי?״ כָּל הַקֶּטַע הַזֶּה נִרְאֶה בְּעֵינַי הָזוּי. לְגַמְרֵי.
 
״הָעַרְפָּד,״ עִדָּן אוֹמֵר.
 
״אֵיזֶה עַרְפָּד?״ אֲנִי שׁוֹאֶלֶת.
 
״זֶה שֶׁיָּצָא מִטִּירַת דְרָקוּלָה,״ עִדָּן נִרְאֶה לִי מְנֻתָּק לְגַמְרֵי מֵהַמְּצִיאוּת.
 
אֲנִי שׁוֹלַחַת אֶת יָדִי אֶל מֶתֶג הַמַּחְשֵׁב וּמְנַתֶּקֶת אוֹתוֹ. בְּבַת־אַחַת הַמָּסָךְ מַשְׁחִיר. אֲנִי מוֹשֶׁכֶת אֶת עִדָּן אֶל הַמִּטָּה, מוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֶכֶת לַמִּטְבָּח וּמוֹצִיאָה בַּקְבּוּק מַיִם מֵהַמְּקָרֵר. לַמְרוֹת שֶׁעִדָּן טוֹעֵן שֶׁהוּא לֹא צָמֵא, הוּא שׁוֹתֶה. אֵין לוֹ בְּרֵרָה, אֲנִי מַמָּשׁ מַכְרִיחָה אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת. אֲנִי מְקַוָה שֶׁהַמַּיִם הַקָּרִים יַעַזְרוּ לוֹ לַחְזוֹר לְעַצְמוֹ. הוּא רָטֹב לְגַמְרֵי מִזֵּעָה.
 
״בּוֹא נַתְחִיל מֵהַתְחָלָה,״ אֲנִי מְדַבֶּרֶת לְאַט לְאַט, ״מָה קָרָה?״
 
״שִׂחַקְתִּי,״ עִדָּן מַנִּיחַ אֶת הַכּוֹס הָרֵיקָה עַל הַשֻּׁלְחָן.
 
״בְּאֵיזֶה מִשְׂחָק?״ חָשׁוּב לִי לְהַכִּיר אֶת כָּל הַפְּרָטִים.