ג'ינג'י 62 - מבצע אהבה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ג'ינג'י 62 - מבצע אהבה
הוספה למועדפים

ג'ינג'י 62 - מבצע אהבה

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון-פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

״הִזְמַנְתִּי אוֹתְךָ אַחֲרֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ,״ סַבָּא יִרְמִי הִסְבִּיר. ״שָׁמַעְתִּי שֶׁאַתָּה מְפַקֵּד חֲבוּרָה וְיוֹדֵעַ לִפְתּוֹר בְּעָיוֹת.״ הוּא נִשְׁעַן לְאָחוֹר עַל מִשְׁעֶנֶת הַכֻּרְסָה וְשִׁלֵּב רֶגֶל עַל רֶגֶל.
״אֲנִי מֵבִין אֶת זֶה,״ אָמַרְתִּי לְאַט. ״אֲבָל אֲנִי רַק יֶלֶד, וּבְעָיוֹת שֶׁל אַהֲבָה זֶה לֹא הַתְּחוּם שֶׁלִּי.״
״אַל תִּדְאַג,״ סַבָּא יִרְמִי צָחַק, ״סִפַּרְתִּי לְךָ עַל הָאַהֲבָה שֶׁלִּי לְסַבְתָּא טוֹבָה, כִּי בִּגְלַל הָאַהֲבָה הַזֹּאת הִתְעוֹרְרָה בְּעָיָה אַחֶרֶת, וְאוֹתָהּ אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתִּפְתֹּר,״ הוּא חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב. ״עַכְשָׁיו אַתָּה מֵבִין?״
״מַמָּשׁ לֹא,״ הֵנַדְתִּי בָּרֹאשׁ. ״אִם זֹאת בְּעָיַת אַהֲבָה, אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִפְתּוֹר אוֹתָהּ.״
 
אַחַר כָּךְ הִתְבָּרֵר שֶׁבִּשְׁבִיל לִפְתּוֹר אֶת הַבְּעָיָה הָיִינוּ צְרִיכִים לְרַאֲיֵן מִישֶׁהוּ שֶׁיִּצְטָרֵף לַחֲבוּרָה. הַאִם הוּא הִצְטָרֵף? אֲנִי יָכוֹל רַק לִרְמוֹז לָכֶם שֶׁהוּא בֶּן־דּוֹד שֶׁל דָּנָה פִישְׁמַן, אָז מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים?

פרק ראשון

״גִ'ינְגִ'י, חַכֵּה שְׁנִיָּה!״ זֹאת הָיְתָה דָּנָה פִישְׁמַן, שֶׁרָדְפָה אַחֲרַי כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה מִשִּׁעוּר נְגִינָה, ״אַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ שֶׁאֲנִי קוֹרֵאת לְךָ?״
אֲפִלּוּ לְרֶגַע לֹא חָשַׁבְתִּי לַעֲצוֹר. הָיִיתִי מְעֻצְבָּן. שִׁעוּר הַנְּגִינָה הָיָה מְאוֹד לֹא מֻצְלָח. הַמּוֹרֶה כָּל הַזְּמַן הִשְׁתַּעֵל, וְהָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא בְּכַוָנָה רוֹצֶה לְהַדְבִּיק אוֹתִי בְּדַלֶּקֶת רֵאוֹת אוֹ מַשֶּׁהוּ, בִּגְלַל שֶׁהוּא כּוֹעֵס עָלַי שֶׁאֲנִי לֹא מֻכְשָׁר. אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מֻכְשָׁר? מִי קָבַע שֶׁכָּל הַיְּלָדִים בָּעוֹלָם צְרִיכִים לִהְיוֹת מֻכְשָׁרִים לִנְגִינָה עַל אָקוֹרְדְיוֹן?
״גִ'ינְגִ'י, אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ!״ דָּנָה צָעֲקָה.
עֲדַיִן הָיִיתִי עָסוּק בְּמַחְשָׁבוֹת עַל הַנְּגִינָה. חָשׁוּב שֶׁתֵּדְעוּ: כָּל הָרַעֲיוֹן הַזֶּה לִשְׁלוֹחַ אוֹתִי לִלְמוֹד לְנַגֵּן בְּאָקוֹרְדְיוֹן הִגִּיעַ לַהוֹרִים שֶׁלִּי מִמָרִינָה. מָרִינָה הִיא רוֹפְאַת יְלָדִים שֶׁעוֹבֶדֶת עִם אַבָּא שֶׁלִּי. עַד לִפְנֵי חֲצִי שָׁנָה הִיא הָיְתָה רוֹפְאָה בִּצְפַת, אֲבָל הַשָּׁנָה, בִּגְלַל שֶׁבַּעֲלָהּ קִבֵּל עֲבוֹדָה בִּירוּשָׁלַיִם, הִיא עָבְרָה לְכָאן. כָּךְ הִיא פָּגְשָׁה אֶת אַבָּא, כִּי כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בֶּטַח כְּבָר יוֹדְעִים, אַבָּא שֶׁלִּי הוּא רוֹפֵא יְלָדִים.
הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת בֵּין שְׁנֵי הָרוֹפְאִים הוֹלִידָה אֶת הַיְּדִידוּת הַחֲדָשָׁה בֵּין מָרִינָה וּבַעֲלָהּ לְבֵין אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי. וְעֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁשְּׁנֵי הַזּוּגוֹת יָצְאוּ לֶאֱכוֹל יַחַד בְּמִסְעָדָה, מָרִינָה סִפְּרָה לְאִמָּא עַל הַבֵּן הַשּׁוֹבָב שֶׁלָּהּ. אִמָּא כַּמּוּבָן נִדְרְכָה, הִיא תָּמִיד מַרְגִּישָׁה קִרְבָה לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֶלֶד שׁוֹבָב. הִיא הִקְשִׁיבָה בְּעִנְיָן רַב. כָּכָה זֶה: הוֹרִים לִילָדִים שׁוֹבָבִים תָּמִיד יִמְצְאוּ שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת עִם הוֹרִים לִילָדִים שׁוֹבָבִים אֲחֵרִים.
מָרִינָה סִפְּרָה לְאִמָּא אֵיךְ הַבֵּן שֶׁלָּהּ הָיָה חֲסַר שֶׁקֶט, אֵיךְ בְּבֵית־הַסֵּפֶר הַמּוֹרִים הִתְלוֹנְנוּ שֶׁהוּא מַפְרִיעַ, אֵיךְ הוּא חִפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת בְּכָל מָקוֹם וְאֵיךְ, בִּזְכוּת הַנְּגִינָה, הוּא נִרְגַּע וְעַכְשָׁיו הוּא חָזַר לְמוּטָב.
אַתֶּם מְבִינִים אֶת הַקֶּטַע? כְּאִלּוּ לְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת זֶה פֶּשַׁע שֶׁצָּרִיךְ לַחְזוֹר מִמֶּנּוּ לְמוּטָב. זֹאת לֹא דֵּעָה מַרְגִּיזָה?
״גִ'ינְגִ'י!״ דָּנָה הִתְעַצְבְּנָה, ״מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה רַק עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?״
אֵיפֹה הָיִינוּ לִפְנֵי שֶׁדָּנָה הִפְרִיעָה לָנוּ עִם הַצְּרָחוֹת שֶׁלָּהּ? אֲהָהּ, כֵּן, בַּסִּפּוּר עַל מָרִינָה. אַתֶּם מַתְחִילִים לְהָבִין אֶת הָעִנְיָן? בִּגְלַל שֶׁהַבֵּן שֶׁל מָרִינָה נִדְלַק עַל הָאָקוֹרְדְיוֹן, וְהִתְחִיל לְהִתְאַמֵּן שָׁלוֹשׁ וַאֲפִלּוּ אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם, וְנִרְגַּע מִכָּל הַשּׁוֹבְבֻיּוֹת שֶׁלּוֹ וְהִפְסִיק לְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת, אִמָּא שֶׁלִּי הִגִּיעָה לַמַּסְקָנָה שֶׁאָקוֹרְדְיוֹן הוּא הַתְּרוּפָה לְכָל שׁוֹבְבוּת.
לָמָּה דַּוְקָא אָקוֹרְדְיוֹן? קֹדֶם כֹּל, בִּגְלַל הַבֵּן שֶׁל מָרִינָה. דָּבָר שֵׁנִי, כִּי הָאָקוֹרְדְיוֹן כָּבֵד וְדוֹרֵשׁ מֵהַמְּנַגֵּן לְהַפְעִיל הַרְבֵּה כֹּחַ. דָּבָר שְׁלִישִׁי, כִּי כְּשֶׁאַתָּה מְנַגֵּן, אַתָּה לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַיָּד הַשְּׂמָאלִית שֶׁלְּךָ, וְלָכֵן עָלֶיךָ לִהְיוֹת מְרֻכָּז מְאוֹד מְאוֹד.
בְּקִצּוּר, הַהַחְלָטָה נָפְלָה. שָׁבוּעַ אַחֲרֵי אוֹתָהּ אֲרוּחַת עֶרֶב מְשֻׁתֶּפֶת עִם מָרִינָה וּבַעֲלָהּ, אַבָּא וְאִמָּא קָרְאוּ לִי וְהִשְׁמִיעוּ בְּאָזְנַי אֶת הָרַעֲיוֹן הֶהָזוּי, שֶׁאֲנִי אַתְחִיל לִלְמוֹד לְנַגֵּן בְּאָקוֹרְדְיוֹן.
״גִ'ינְגִ'י, דַּי כְּבָר!״ דָּנָה תָּפְסָה אוֹתִי בְּשַׁרְווּל חֻלְצָתִי.
״עִזְבִי אוֹתִי, טוֹב?״ כָּעַסְתִּי.
״אֲבָל אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ,״ דָּנָה הִתְעַקְּשָׁה.
״אָז מָה? אַתְּ לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁאֲנִי עָסוּק?״ עָנִיתִי.
״עָסוּק? בְּמָה אַתָּה עָסוּק?״ דָּנָה לֹא וִתְּרָה, ״אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה.״
״מַמָּשׁ לֹא בְּסַךְ הַכֹּל,״ גַּם אֲנִי לֹא וִתַּרְתִּי, ״אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנִי שָׁקוּעַ בְּמַחְשָׁבוֹת?״
״שָׁקוּעַ???״ דָּנָה פָּרְצָה בִּצְחוֹק.
הִתְעַלַּמְתִּי מִמֶּנָּה וְהִגְבַּרְתִּי אֶת קֶצֶב צְעָדַי. אֵיפֹה הָיִינוּ לִפְנֵי שֶׁהִיא הִפְרִיעָה לָנוּ עִם הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלָּהּ? אָה, כֵּן, בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ אַבָּא וְאִמָּא הִשְׁמִיעוּ בְּאָזְנַי אֶת הָרַעֲיוֹן הֶהָזוּי שֶׁאֲנִי אַתְחִיל לְנַגֵּן בְּאַקּוֹרְדְּיוֹן.
מָה לְדַעְתְּכֶם הָיְתָה הַתְּגוּבָה שֶׁלִּי? אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַתֶּם מְנַחֲשִׁים נָכוֹן. מִיָּד הוֹדַעְתִּי לְאַבָּא וּלְאִמָּא שֶׁאֵין סִכּוּי. אֵין עַל מָה לְדַבֵּר. מָה לִי וְלִנְגִינָה? מָה לִי וּלְאָקוֹרְדְיוֹן? בְּאֵיזוֹ זְכוּת מִישֶׁהוּ מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַכְרִיחַ אוֹתִי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא מַתְאִים לִי? אֵיפֹה זְכֻיּוֹת הַיֶּלֶד?
וְחוּץ מִזֶּה, מִי בִּכְלָל רוֹצֶה לְהֵרָגַע? הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁאֲנִי רוֹצֶה בַּחַיִּים הוּא לְהֵרָגַע. אֲנִי רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת שׁוֹבָב. כֵּיף לִי לִהְיוֹת שׁוֹבָב. הַשּׁוֹבְבוּת הִיא הַהֲנָאָה הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁלִּי.
אֲבָל אַבָּא וְאִמָּא הָיוּ כַּנִּרְאֶה מוּכָנִים לִקְרַאת תְּגוּבָה כָּזֹאת מִצִּדִּי.
״בָּרוּר שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מִתְכַּוְנִים לְהַכְרִיחַ אוֹתְךָ,״ אִמָּא אָמְרָה. ״הַכַּוָנָה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה לְהַצִּיעַ לְךָ עִסְקָה.״
״עִסְקָה?״ כַּמּוּבָן נִדְלַקְתִּי.
״כֵּן,״ אַבָּא הִנְהֵן.
״מָה?״ שָׁאַלְתִּי.
״אַתָּה תָּכִין רְשִׁימָה שֶׁל חָמֵשׁ בַּקָּשׁוֹת,״ אִמָּא אָמְרָה. ״בִּתְמוּרָה לַנְּכוֹנוּת שֶׁלְּךָ לִלְמוֹד לְנַגֵּן בְּאָקוֹרְדְיוֹן, אֲנַחְנוּ נִתְחַיֵּב לְמַלֵּא שָׁלוֹשׁ מִתּוֹךְ חֲמֵשׁ הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁלְּךָ.״
״תְּנוּ לִי לַחְשׁוֹב עַל זֶה,״ אָמַרְתִּי לְאַבָּא וּלְאִמָּא. פָּנִיתִי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי, זָרַקְתִּי אֶת עַצְמִי עַל הַמִּטָּה וְהִבַּטְתִּי בַּתִּקְרָה. בָּרֶגַע שֶׁגִּילִי, אָחִי הַקָּטָן, הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח, כְּבָר יָדַעְתִּי מָה תִּהְיֶה הַבַּקָּשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי: לְהוֹצִיא אֶת גִּילִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי וּלְהַעֲבִיר אוֹתוֹ אֶל הַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם, אָחִי הַגָּדוֹל.
שְׁיוּ! אִם הֵם יַסְכִּימוּ לַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת, אֲנִי מְסֻדָּר. שָׁבוּעַ־שְׁבוּעַיִם אֲנַסֶּה לְנַגֵּן בָּאָקוֹרְדְיוֹן, וּבִזְכוּת זֶה כָּל הַיָּמִים הַבָּאִים שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלִּי יִהְיוּ מְשֻׁחְרָרִים מֵהַיֶּלֶד־דֶּבֶק־קַרְצִיָּה הַזֶּה, שֶׁנִּקְרָא גִּילִי שַׁחַר, וְשֶׁהוּא בְּמִקְרֶה גַּם אָחִי וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁאֵין בֵּינֵינוּ שׁוּם דִּמְיוֹן.
״מִצְטַעֵר,״ אַבָּא אָמַר כְּשֶׁהִצַּגְתִּי בְּפָנָיו אֶת הַבַּקָּשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי, ״זוֹ לֹא בַּקָּשָׁה אַחַת. פֹּה מְדֻבָּר בִּשְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹת.״
״לָמָּה שְׁתַּיִם?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
״בַּקָּשָׁה אַחַת הִיא לְהוֹצִיא אֶת גִּילִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלְּךָ. בַּקָּשָׁה שְׁנִיָּה הִיא לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ לַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם,״ אַבָּא הִסְבִּיר.
״אוֹקֵיי,״ לֹא רָצִיתִי לְהִתְוַכֵּחַ אִתּוֹ, כִּי בְּעֶצֶם הוּא צָדַק, ״אָז אֵלֶּה שְׁתֵּי הַבַּקָּשׁוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלִּי.״
״כְּשֶׁיִּהְיוּ לְךָ חָמֵשׁ, תַּחְזֹר אֵלַי וְנִבְדֹּק אוֹתָן,״ אַבָּא אָמַר.
״גִ'ינְגִ'י!״ הַפַּעַם דָּנָה פָּשׁוּט נֶעֶמְדָה לְפָנַי וְחָסְמָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ, ״תַּאֲמִין לִי שֶׁבַּחַיִּים שֶׁלִּי לֹא הָיִיתִי רוֹדֶפֶת אַחֲרֶיךָ כָּכָה, אִם לֹא הָיְתָה לִי שְׁלִיחוּת.״
עַכְשָׁיו עָצַרְתִּי. תּוֹךְ שְׁנִיָּה כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת מֵאוֹתָהּ עִסְקָה, שֶׁהוֹבִילָה אוֹתִי לִלְמוֹד לְנַגֵּן בְּאָקוֹרְדְיוֹן, נִמְחֲקוּ. שְׁלִיחֻיּוֹת תָּמִיד מְעַנְיְנוֹת אוֹתִי, וְאִם דָּנָה לֹא רָדְפָה אַחֲרַי בִּגְלַל עַצְמָהּ, אֶלָּא בִּגְלַל שְׁלִיחוּת, זוֹ סִבָּה לְהַקְשִׁיב לָהּ.
״שְׁלִיחוּת?״ שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ.
״שְׁלִיחוּת מִטַּעַם סַבָּא יִרְמִי,״ דָּנָה אָמְרָה.
״מִי זֶה סַבָּא יִרְמִי?״ שָׁאַלְתִּי.
״סַבָּא שֶׁל דְּבִיר,״ דָּנָה עָנְתָה.
״מִי זֶה דְּבִיר?״ מַמָּשׁ לֹא הֵבַנְתִּי אוֹתָהּ.
״בֶּן־דּוֹד שֶׁלִּי,״ דָּנָה עָנְתָה.
גִּלְגַּלְתִּי אֶת חוֹבֶרֶת הַנְּגִינָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לְגָלִיל וְהִכִּיתִי בּוֹ עַל הַגָּדֵר.
״אוֹקֵיי,״ אָמַרְתִּי, ״מָה הַשְּׁלִיחוּת?״
״סַבָּא יִרְמִי בִּקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ,״ דָּנָה אָמְרָה.
״בְּאֵיזֶה עִנְיָן?״ דָּרַשְׁתִּי לָדַעַת.
״סוֹדִי,״ טוֹן דִּבּוּרָהּ שֶׁל דָּנָה הָיָה רְצִינִי מְאוֹד.
״מָה?״ לָחַצְתִּי.
״אֵין לִי מֻשָּׂג,״ דָּנָה אָמְרָה, ״זֶה כָּל כָּךְ סוֹדִי, עַד שֶׁסַּבָּא יִרְמִי לֹא הִסְכִּים לְשַׁתֵּף בַּסּוֹד אֲפִלּוּ אוֹתִי.״
חִיַּכְתִּי.
״מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?!״ קָרָאתִי בְּשִׂמְחָה, וּכְבָר יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי מוּכָן לָבוֹא לַפְּגִישָׁה הַזֹּאת אֲפִלּוּ בְּרֶגַע זֶה. כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לְשַׁתֵּף בְּסוֹד אֶת דָּנָה פִישְׁמַן, לַמְרוֹת שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּתוֹר שְׁלִיחָה, הוּא אַחְלָה בֶּן־אָדָם. אֲנִי אָמְנָם לֹא פָּגַשְׁתִּי מֵעוֹלָם אֶת הַסַּבָּא יִרְמִי הַזֶּה, אֲבָל סָבִים כָּמוֹהוּ אֲנִי אוֹהֵב. אֲפִלּוּ מְאוֹד.
 
יָכֹלְתִּי, כַּמּוּבָן, לְהַגִּיד לְדָנָה אֶת הָאֱמֶת, שֶׁמִּצִּדִּי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת כִּווּן וְלָלֶכֶת מִכָּאן יָשָׁר אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַסַּבָּא יִרְמִי הַזֶּה. מִצַּד שֵׁנִי, אַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁדָּנָה הִיא דָּנָה וְלָכֵן עָלַי לְהִזָּהֵר מִפָּנֶיהָ. לָכֵן לִטַּפְתִּי כָּכָה אֶת הַלֶּחִי שֶׁלִּי, וְעָצַמְתִּי עֵינַיִם כְּאִלּוּ אֲנִי שׁוֹקֵל אֶת הַהַצָּעָה בְּכֹבֶד רֹאשׁ, וְאָז אָמַרְתִּי:
״קֹדֶם כֹּל, אֲנִי חַיָּב לָלֶכֶת הַבַּיְתָה לִבְדּוֹק בַּיּוֹמָן שֶׁלִּי,״ דִּבַּרְתִּי בְּטוֹן שֶׁל אִישׁ חָשׁוּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוּחַ זְמַנִּים צָפוּף, ״אַחַר כָּךְ אוּכַל לְהַגִּיד לָךְ מָתַי אֲנִי פָּנוּי.״ וְכָכָה חָזַרְתִּי לָלֶכֶת.
״גִ'ינְגִ'י, חַכֵּה שְׁנִיָּה!״ דָּנָה שׁוּב רָדְפָה אַחֲרַי.
״מָה עַכְשָׁיו?״
״אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת שֶׁאֵין לְךָ יוֹמָן? אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתְךָ?״
״אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי אוֹ לֹא, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לִי יוֹמָן,״ דִּבַּרְתִּי תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה. בֵּינְתַיִם הִגַּעְנוּ אֶל הַכְּנִיסָה לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וְהִתְחַלְתִּי לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת.
״אֲחַכֶּה לְךָ כָּאן,״ דָּנָה הוֹדִיעָה לִי. ״אַחֲרֵי שֶׁתְּסַיֵּם עִם כָּל הַהַצָּגוֹת שֶׁלְּךָ, אֲנִי אָבִיא אוֹתְךָ אֶל סַבָּא יִרְמִי,״ הִיא לֹא נִכְנְסָה כָּמוֹנִי אַל חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת. הִיא הִתְיַשְּׁבָה עַל הַגָּדֵר מוּל הַחֲנָיָה וְחִכְּתָה.
עָלִיתִי הַבַּיְתָה. הִנַּחְתִּי אֶת חוֹבֶרֶת הַנְּגִינָה בַּחֶדֶר שֶׁלִּי. כֵּן, בַּחֶדֶר שֶׁלִּי. אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁטְּעִיתֶם! בְּמֶשֶׁךְ הַשְּׁבוּעַיִם הָאַחֲרוֹנִים יֵשׁ לִי חֶדֶר פְּרָטִי. זֶהוּ חֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁאֵלָיו הוּא הֶעֱבִיר אֶת הַמִּטָּה שֶׁלִּי. כָּרֶגַע זֶהוּ מַצָּב זְמַנִּי, אֲבָל אִם אַמְשִׁיךְ לְנַגֵּן בְּמֶרֶץ עַל הָאָקוֹרְדְיוֹן, אַבָּא הִתְחַיֵּב לְפַנּוֹת אֶת כָּל חֲפָצָיו מֵחֲדַר הָעֲבוֹדָה וּלְהַשְׁאִיר לִי אֶת הַחֶדֶר הַזֶּה.
יוֹמָן כַּמּוּבָן אֵין לִי, אֲבָל הִקְפַּדְתִּי לְהִתְעַכֵּב כְּאִלּוּ יֵשׁ לִי. כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לְהִתְעַכֵּב, יָצָאתִי מֵהַבַּיִת.
אֵיזֶה עִנְיָן סוֹדִי יָכוֹל לִהְיוֹת לְסַבָּא יִרְמִי? אֵיךְ הוּא בִּכְלָל יוֹדֵעַ עָלַי? זֶה קֶטַע מַמָּשׁ מַגְנִיב שֶׁאֵיזֶשֶׁהוּ יִרְמִי שֶׁהוּא סַבָּא שֶׁל אֵיזֶשֶׁהוּ יֶלֶד שֶׁשְּׁמוֹ דְּבִיר, שׁוֹלֵחַ שְׁלִיחִים כְּדֵי לְהַזְמִין אוֹתְךָ לִפְגִישָׁה, אַתֶּם לֹא חוֹשְׁבִים?

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

ג'ינג'י 62 - מבצע אהבה גלילה רון-פדר עמית
״גִ'ינְגִ'י, חַכֵּה שְׁנִיָּה!״ זֹאת הָיְתָה דָּנָה פִישְׁמַן, שֶׁרָדְפָה אַחֲרַי כְּשֶׁחָזַרְתִּי הַבַּיְתָה מִשִּׁעוּר נְגִינָה, ״אַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ שֶׁאֲנִי קוֹרֵאת לְךָ?״
אֲפִלּוּ לְרֶגַע לֹא חָשַׁבְתִּי לַעֲצוֹר. הָיִיתִי מְעֻצְבָּן. שִׁעוּר הַנְּגִינָה הָיָה מְאוֹד לֹא מֻצְלָח. הַמּוֹרֶה כָּל הַזְּמַן הִשְׁתַּעֵל, וְהָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהוּא בְּכַוָנָה רוֹצֶה לְהַדְבִּיק אוֹתִי בְּדַלֶּקֶת רֵאוֹת אוֹ מַשֶּׁהוּ, בִּגְלַל שֶׁהוּא כּוֹעֵס עָלַי שֶׁאֲנִי לֹא מֻכְשָׁר. אֲבָל מָה לַעֲשׂוֹת שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא מֻכְשָׁר? מִי קָבַע שֶׁכָּל הַיְּלָדִים בָּעוֹלָם צְרִיכִים לִהְיוֹת מֻכְשָׁרִים לִנְגִינָה עַל אָקוֹרְדְיוֹן?
״גִ'ינְגִ'י, אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ!״ דָּנָה צָעֲקָה.
עֲדַיִן הָיִיתִי עָסוּק בְּמַחְשָׁבוֹת עַל הַנְּגִינָה. חָשׁוּב שֶׁתֵּדְעוּ: כָּל הָרַעֲיוֹן הַזֶּה לִשְׁלוֹחַ אוֹתִי לִלְמוֹד לְנַגֵּן בְּאָקוֹרְדְיוֹן הִגִּיעַ לַהוֹרִים שֶׁלִּי מִמָרִינָה. מָרִינָה הִיא רוֹפְאַת יְלָדִים שֶׁעוֹבֶדֶת עִם אַבָּא שֶׁלִּי. עַד לִפְנֵי חֲצִי שָׁנָה הִיא הָיְתָה רוֹפְאָה בִּצְפַת, אֲבָל הַשָּׁנָה, בִּגְלַל שֶׁבַּעֲלָהּ קִבֵּל עֲבוֹדָה בִּירוּשָׁלַיִם, הִיא עָבְרָה לְכָאן. כָּךְ הִיא פָּגְשָׁה אֶת אַבָּא, כִּי כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם בֶּטַח כְּבָר יוֹדְעִים, אַבָּא שֶׁלִּי הוּא רוֹפֵא יְלָדִים.
הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת בֵּין שְׁנֵי הָרוֹפְאִים הוֹלִידָה אֶת הַיְּדִידוּת הַחֲדָשָׁה בֵּין מָרִינָה וּבַעֲלָהּ לְבֵין אִמָּא וְאַבָּא שֶׁלִּי. וְעֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁשְּׁנֵי הַזּוּגוֹת יָצְאוּ לֶאֱכוֹל יַחַד בְּמִסְעָדָה, מָרִינָה סִפְּרָה לְאִמָּא עַל הַבֵּן הַשּׁוֹבָב שֶׁלָּהּ. אִמָּא כַּמּוּבָן נִדְרְכָה, הִיא תָּמִיד מַרְגִּישָׁה קִרְבָה לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֶלֶד שׁוֹבָב. הִיא הִקְשִׁיבָה בְּעִנְיָן רַב. כָּכָה זֶה: הוֹרִים לִילָדִים שׁוֹבָבִים תָּמִיד יִמְצְאוּ שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת עִם הוֹרִים לִילָדִים שׁוֹבָבִים אֲחֵרִים.
מָרִינָה סִפְּרָה לְאִמָּא אֵיךְ הַבֵּן שֶׁלָּהּ הָיָה חֲסַר שֶׁקֶט, אֵיךְ בְּבֵית־הַסֵּפֶר הַמּוֹרִים הִתְלוֹנְנוּ שֶׁהוּא מַפְרִיעַ, אֵיךְ הוּא חִפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת בְּכָל מָקוֹם וְאֵיךְ, בִּזְכוּת הַנְּגִינָה, הוּא נִרְגַּע וְעַכְשָׁיו הוּא חָזַר לְמוּטָב.
אַתֶּם מְבִינִים אֶת הַקֶּטַע? כְּאִלּוּ לְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת זֶה פֶּשַׁע שֶׁצָּרִיךְ לַחְזוֹר מִמֶּנּוּ לְמוּטָב. זֹאת לֹא דֵּעָה מַרְגִּיזָה?
״גִ'ינְגִ'י!״ דָּנָה הִתְעַצְבְּנָה, ״מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת שֶׁאַתָּה רַק עוֹשֶׂה אֶת עַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתִי?״
אֵיפֹה הָיִינוּ לִפְנֵי שֶׁדָּנָה הִפְרִיעָה לָנוּ עִם הַצְּרָחוֹת שֶׁלָּהּ? אֲהָהּ, כֵּן, בַּסִּפּוּר עַל מָרִינָה. אַתֶּם מַתְחִילִים לְהָבִין אֶת הָעִנְיָן? בִּגְלַל שֶׁהַבֵּן שֶׁל מָרִינָה נִדְלַק עַל הָאָקוֹרְדְיוֹן, וְהִתְחִיל לְהִתְאַמֵּן שָׁלוֹשׁ וַאֲפִלּוּ אַרְבַּע שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם, וְנִרְגַּע מִכָּל הַשּׁוֹבְבֻיּוֹת שֶׁלּוֹ וְהִפְסִיק לְחַפֵּשׂ הַרְפַּתְקָאוֹת, אִמָּא שֶׁלִּי הִגִּיעָה לַמַּסְקָנָה שֶׁאָקוֹרְדְיוֹן הוּא הַתְּרוּפָה לְכָל שׁוֹבְבוּת.
לָמָּה דַּוְקָא אָקוֹרְדְיוֹן? קֹדֶם כֹּל, בִּגְלַל הַבֵּן שֶׁל מָרִינָה. דָּבָר שֵׁנִי, כִּי הָאָקוֹרְדְיוֹן כָּבֵד וְדוֹרֵשׁ מֵהַמְּנַגֵּן לְהַפְעִיל הַרְבֵּה כֹּחַ. דָּבָר שְׁלִישִׁי, כִּי כְּשֶׁאַתָּה מְנַגֵּן, אַתָּה לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַיָּד הַשְּׂמָאלִית שֶׁלְּךָ, וְלָכֵן עָלֶיךָ לִהְיוֹת מְרֻכָּז מְאוֹד מְאוֹד.
בְּקִצּוּר, הַהַחְלָטָה נָפְלָה. שָׁבוּעַ אַחֲרֵי אוֹתָהּ אֲרוּחַת עֶרֶב מְשֻׁתֶּפֶת עִם מָרִינָה וּבַעֲלָהּ, אַבָּא וְאִמָּא קָרְאוּ לִי וְהִשְׁמִיעוּ בְּאָזְנַי אֶת הָרַעֲיוֹן הֶהָזוּי, שֶׁאֲנִי אַתְחִיל לִלְמוֹד לְנַגֵּן בְּאָקוֹרְדְיוֹן.
״גִ'ינְגִ'י, דַּי כְּבָר!״ דָּנָה תָּפְסָה אוֹתִי בְּשַׁרְווּל חֻלְצָתִי.
״עִזְבִי אוֹתִי, טוֹב?״ כָּעַסְתִּי.
״אֲבָל אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלֶיךָ,״ דָּנָה הִתְעַקְּשָׁה.
״אָז מָה? אַתְּ לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁאֲנִי עָסוּק?״ עָנִיתִי.
״עָסוּק? בְּמָה אַתָּה עָסוּק?״ דָּנָה לֹא וִתְּרָה, ״אַתָּה בְּסַךְ הַכֹּל הוֹלֵךְ הַבַּיְתָה.״
״מַמָּשׁ לֹא בְּסַךְ הַכֹּל,״ גַּם אֲנִי לֹא וִתַּרְתִּי, ״אַתְּ לֹא רוֹאָה שֶׁאֲנִי שָׁקוּעַ בְּמַחְשָׁבוֹת?״
״שָׁקוּעַ???״ דָּנָה פָּרְצָה בִּצְחוֹק.
הִתְעַלַּמְתִּי מִמֶּנָּה וְהִגְבַּרְתִּי אֶת קֶצֶב צְעָדַי. אֵיפֹה הָיִינוּ לִפְנֵי שֶׁהִיא הִפְרִיעָה לָנוּ עִם הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלָּהּ? אָה, כֵּן, בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ אַבָּא וְאִמָּא הִשְׁמִיעוּ בְּאָזְנַי אֶת הָרַעֲיוֹן הֶהָזוּי שֶׁאֲנִי אַתְחִיל לְנַגֵּן בְּאַקּוֹרְדְּיוֹן.
מָה לְדַעְתְּכֶם הָיְתָה הַתְּגוּבָה שֶׁלִּי? אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַתֶּם מְנַחֲשִׁים נָכוֹן. מִיָּד הוֹדַעְתִּי לְאַבָּא וּלְאִמָּא שֶׁאֵין סִכּוּי. אֵין עַל מָה לְדַבֵּר. מָה לִי וְלִנְגִינָה? מָה לִי וּלְאָקוֹרְדְיוֹן? בְּאֵיזוֹ זְכוּת מִישֶׁהוּ מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לְהַכְרִיחַ אוֹתִי לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא מַתְאִים לִי? אֵיפֹה זְכֻיּוֹת הַיֶּלֶד?
וְחוּץ מִזֶּה, מִי בִּכְלָל רוֹצֶה לְהֵרָגַע? הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁאֲנִי רוֹצֶה בַּחַיִּים הוּא לְהֵרָגַע. אֲנִי רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת שׁוֹבָב. כֵּיף לִי לִהְיוֹת שׁוֹבָב. הַשּׁוֹבְבוּת הִיא הַהֲנָאָה הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁלִּי.
אֲבָל אַבָּא וְאִמָּא הָיוּ כַּנִּרְאֶה מוּכָנִים לִקְרַאת תְּגוּבָה כָּזֹאת מִצִּדִּי.
״בָּרוּר שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מִתְכַּוְנִים לְהַכְרִיחַ אוֹתְךָ,״ אִמָּא אָמְרָה. ״הַכַּוָנָה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה לְהַצִּיעַ לְךָ עִסְקָה.״
״עִסְקָה?״ כַּמּוּבָן נִדְלַקְתִּי.
״כֵּן,״ אַבָּא הִנְהֵן.
״מָה?״ שָׁאַלְתִּי.
״אַתָּה תָּכִין רְשִׁימָה שֶׁל חָמֵשׁ בַּקָּשׁוֹת,״ אִמָּא אָמְרָה. ״בִּתְמוּרָה לַנְּכוֹנוּת שֶׁלְּךָ לִלְמוֹד לְנַגֵּן בְּאָקוֹרְדְיוֹן, אֲנַחְנוּ נִתְחַיֵּב לְמַלֵּא שָׁלוֹשׁ מִתּוֹךְ חֲמֵשׁ הַבַּקָּשׁוֹת שֶׁלְּךָ.״
״תְּנוּ לִי לַחְשׁוֹב עַל זֶה,״ אָמַרְתִּי לְאַבָּא וּלְאִמָּא. פָּנִיתִי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי, זָרַקְתִּי אֶת עַצְמִי עַל הַמִּטָּה וְהִבַּטְתִּי בַּתִּקְרָה. בָּרֶגַע שֶׁגִּילִי, אָחִי הַקָּטָן, הוֹפִיעַ בַּפֶּתַח, כְּבָר יָדַעְתִּי מָה תִּהְיֶה הַבַּקָּשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי: לְהוֹצִיא אֶת גִּילִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי וּלְהַעֲבִיר אוֹתוֹ אֶל הַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם, אָחִי הַגָּדוֹל.
שְׁיוּ! אִם הֵם יַסְכִּימוּ לַבַּקָּשָׁה הַזֹּאת, אֲנִי מְסֻדָּר. שָׁבוּעַ־שְׁבוּעַיִם אֲנַסֶּה לְנַגֵּן בָּאָקוֹרְדְיוֹן, וּבִזְכוּת זֶה כָּל הַיָּמִים הַבָּאִים שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלִּי יִהְיוּ מְשֻׁחְרָרִים מֵהַיֶּלֶד־דֶּבֶק־קַרְצִיָּה הַזֶּה, שֶׁנִּקְרָא גִּילִי שַׁחַר, וְשֶׁהוּא בְּמִקְרֶה גַּם אָחִי וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁאֵין בֵּינֵינוּ שׁוּם דִּמְיוֹן.
״מִצְטַעֵר,״ אַבָּא אָמַר כְּשֶׁהִצַּגְתִּי בְּפָנָיו אֶת הַבַּקָּשָׁה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי, ״זוֹ לֹא בַּקָּשָׁה אַחַת. פֹּה מְדֻבָּר בִּשְׁתֵּי בַּקָּשׁוֹת.״
״לָמָּה שְׁתַּיִם?״ לֹא הֵבַנְתִּי.
״בַּקָּשָׁה אַחַת הִיא לְהוֹצִיא אֶת גִּילִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלְּךָ. בַּקָּשָׁה שְׁנִיָּה הִיא לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ לַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם,״ אַבָּא הִסְבִּיר.
״אוֹקֵיי,״ לֹא רָצִיתִי לְהִתְוַכֵּחַ אִתּוֹ, כִּי בְּעֶצֶם הוּא צָדַק, ״אָז אֵלֶּה שְׁתֵּי הַבַּקָּשׁוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלִּי.״
״כְּשֶׁיִּהְיוּ לְךָ חָמֵשׁ, תַּחְזֹר אֵלַי וְנִבְדֹּק אוֹתָן,״ אַבָּא אָמַר.
״גִ'ינְגִ'י!״ הַפַּעַם דָּנָה פָּשׁוּט נֶעֶמְדָה לְפָנַי וְחָסְמָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ, ״תַּאֲמִין לִי שֶׁבַּחַיִּים שֶׁלִּי לֹא הָיִיתִי רוֹדֶפֶת אַחֲרֶיךָ כָּכָה, אִם לֹא הָיְתָה לִי שְׁלִיחוּת.״
עַכְשָׁיו עָצַרְתִּי. תּוֹךְ שְׁנִיָּה כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת מֵאוֹתָהּ עִסְקָה, שֶׁהוֹבִילָה אוֹתִי לִלְמוֹד לְנַגֵּן בְּאָקוֹרְדְיוֹן, נִמְחֲקוּ. שְׁלִיחֻיּוֹת תָּמִיד מְעַנְיְנוֹת אוֹתִי, וְאִם דָּנָה לֹא רָדְפָה אַחֲרַי בִּגְלַל עַצְמָהּ, אֶלָּא בִּגְלַל שְׁלִיחוּת, זוֹ סִבָּה לְהַקְשִׁיב לָהּ.
״שְׁלִיחוּת?״ שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ.
״שְׁלִיחוּת מִטַּעַם סַבָּא יִרְמִי,״ דָּנָה אָמְרָה.
״מִי זֶה סַבָּא יִרְמִי?״ שָׁאַלְתִּי.
״סַבָּא שֶׁל דְּבִיר,״ דָּנָה עָנְתָה.
״מִי זֶה דְּבִיר?״ מַמָּשׁ לֹא הֵבַנְתִּי אוֹתָהּ.
״בֶּן־דּוֹד שֶׁלִּי,״ דָּנָה עָנְתָה.
גִּלְגַּלְתִּי אֶת חוֹבֶרֶת הַנְּגִינָה שֶׁלִּי וְהָפַכְתִּי אוֹתָהּ לְגָלִיל וְהִכִּיתִי בּוֹ עַל הַגָּדֵר.
״אוֹקֵיי,״ אָמַרְתִּי, ״מָה הַשְּׁלִיחוּת?״
״סַבָּא יִרְמִי בִּקֵּשׁ לְהִפָּגֵשׁ אִתְּךָ,״ דָּנָה אָמְרָה.
״בְּאֵיזֶה עִנְיָן?״ דָּרַשְׁתִּי לָדַעַת.
״סוֹדִי,״ טוֹן דִּבּוּרָהּ שֶׁל דָּנָה הָיָה רְצִינִי מְאוֹד.
״מָה?״ לָחַצְתִּי.
״אֵין לִי מֻשָּׂג,״ דָּנָה אָמְרָה, ״זֶה כָּל כָּךְ סוֹדִי, עַד שֶׁסַּבָּא יִרְמִי לֹא הִסְכִּים לְשַׁתֵּף בַּסּוֹד אֲפִלּוּ אוֹתִי.״
חִיַּכְתִּי.
״מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?!״ קָרָאתִי בְּשִׂמְחָה, וּכְבָר יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי מוּכָן לָבוֹא לַפְּגִישָׁה הַזֹּאת אֲפִלּוּ בְּרֶגַע זֶה. כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מוּכָן לְשַׁתֵּף בְּסוֹד אֶת דָּנָה פִישְׁמַן, לַמְרוֹת שֶׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּתוֹר שְׁלִיחָה, הוּא אַחְלָה בֶּן־אָדָם. אֲנִי אָמְנָם לֹא פָּגַשְׁתִּי מֵעוֹלָם אֶת הַסַּבָּא יִרְמִי הַזֶּה, אֲבָל סָבִים כָּמוֹהוּ אֲנִי אוֹהֵב. אֲפִלּוּ מְאוֹד.
 
יָכֹלְתִּי, כַּמּוּבָן, לְהַגִּיד לְדָנָה אֶת הָאֱמֶת, שֶׁמִּצִּדִּי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת כִּווּן וְלָלֶכֶת מִכָּאן יָשָׁר אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל הַסַּבָּא יִרְמִי הַזֶּה. מִצַּד שֵׁנִי, אַל תִּשְׁכְּחוּ שֶׁדָּנָה הִיא דָּנָה וְלָכֵן עָלַי לְהִזָּהֵר מִפָּנֶיהָ. לָכֵן לִטַּפְתִּי כָּכָה אֶת הַלֶּחִי שֶׁלִּי, וְעָצַמְתִּי עֵינַיִם כְּאִלּוּ אֲנִי שׁוֹקֵל אֶת הַהַצָּעָה בְּכֹבֶד רֹאשׁ, וְאָז אָמַרְתִּי:
״קֹדֶם כֹּל, אֲנִי חַיָּב לָלֶכֶת הַבַּיְתָה לִבְדּוֹק בַּיּוֹמָן שֶׁלִּי,״ דִּבַּרְתִּי בְּטוֹן שֶׁל אִישׁ חָשׁוּב שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוּחַ זְמַנִּים צָפוּף, ״אַחַר כָּךְ אוּכַל לְהַגִּיד לָךְ מָתַי אֲנִי פָּנוּי.״ וְכָכָה חָזַרְתִּי לָלֶכֶת.
״גִ'ינְגִ'י, חַכֵּה שְׁנִיָּה!״ דָּנָה שׁוּב רָדְפָה אַחֲרַי.
״מָה עַכְשָׁיו?״
״אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת שֶׁאֵין לְךָ יוֹמָן? אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּירָה אוֹתְךָ?״
״אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי אוֹ לֹא, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לִי יוֹמָן,״ דִּבַּרְתִּי תּוֹךְ כְּדֵי הֲלִיכָה. בֵּינְתַיִם הִגַּעְנוּ אֶל הַכְּנִיסָה לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ וְהִתְחַלְתִּי לַעֲלוֹת בַּמַּדְרֵגוֹת.
״אֲחַכֶּה לְךָ כָּאן,״ דָּנָה הוֹדִיעָה לִי. ״אַחֲרֵי שֶׁתְּסַיֵּם עִם כָּל הַהַצָּגוֹת שֶׁלְּךָ, אֲנִי אָבִיא אוֹתְךָ אֶל סַבָּא יִרְמִי,״ הִיא לֹא נִכְנְסָה כָּמוֹנִי אַל חֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת. הִיא הִתְיַשְּׁבָה עַל הַגָּדֵר מוּל הַחֲנָיָה וְחִכְּתָה.
עָלִיתִי הַבַּיְתָה. הִנַּחְתִּי אֶת חוֹבֶרֶת הַנְּגִינָה בַּחֶדֶר שֶׁלִּי. כֵּן, בַּחֶדֶר שֶׁלִּי. אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁטְּעִיתֶם! בְּמֶשֶׁךְ הַשְּׁבוּעַיִם הָאַחֲרוֹנִים יֵשׁ לִי חֶדֶר פְּרָטִי. זֶהוּ חֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי, שֶׁאֵלָיו הוּא הֶעֱבִיר אֶת הַמִּטָּה שֶׁלִּי. כָּרֶגַע זֶהוּ מַצָּב זְמַנִּי, אֲבָל אִם אַמְשִׁיךְ לְנַגֵּן בְּמֶרֶץ עַל הָאָקוֹרְדְיוֹן, אַבָּא הִתְחַיֵּב לְפַנּוֹת אֶת כָּל חֲפָצָיו מֵחֲדַר הָעֲבוֹדָה וּלְהַשְׁאִיר לִי אֶת הַחֶדֶר הַזֶּה.
יוֹמָן כַּמּוּבָן אֵין לִי, אֲבָל הִקְפַּדְתִּי לְהִתְעַכֵּב כְּאִלּוּ יֵשׁ לִי. כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לְהִתְעַכֵּב, יָצָאתִי מֵהַבַּיִת.
אֵיזֶה עִנְיָן סוֹדִי יָכוֹל לִהְיוֹת לְסַבָּא יִרְמִי? אֵיךְ הוּא בִּכְלָל יוֹדֵעַ עָלַי? זֶה קֶטַע מַמָּשׁ מַגְנִיב שֶׁאֵיזֶשֶׁהוּ יִרְמִי שֶׁהוּא סַבָּא שֶׁל אֵיזֶשֶׁהוּ יֶלֶד שֶׁשְּׁמוֹ דְּבִיר, שׁוֹלֵחַ שְׁלִיחִים כְּדֵי לְהַזְמִין אוֹתְךָ לִפְגִישָׁה, אַתֶּם לֹא חוֹשְׁבִים?