ג'ינג'י 63 - הסבר פניך לתייר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ג'ינג'י 63 - הסבר פניך לתייר
הוספה למועדפים

ג'ינג'י 63 - הסבר פניך לתייר

4.5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

״אֲנִי מַכִּירָה אֶת בֶּנְצִי הַקָּטָן!״ שַׂגִּית הִכְרִיזָה.״מְצֻיָּן!״ קָרָאתִי, ״הַתַּפְקִיד שֶׁלָּךְ יִהְיֶה לַחְלוֹב אוֹתוֹ.״לַחְלוֹב אוֹתוֹ?״ מוֹשִׁיק צָחַק, ״מָה, בֶּנְצִי פָּרָה?״לְהוֹצִיא מִבֶּן־אָדָם סוֹדוֹת זֶה כְּמוֹ לַחְלוֹב פָּרָה,״ הִסְבַּרְתִּי לוֹ וּפָנִיתִי אֶל שַׂגִּית, ״תֵּדְעִי אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה?״אוֹקֵיי,״ יִפְעַת קָמָה, ״וְאֵיזֶה תַּפְקִיד יִהְיֶה לִי?״אַתְּ תַּעַקְבִי אַחֲרֵי הַיַּפָּנִים,״ אָמַרְתִּי.״אֵיזֶה יַפָּנִים?״ יִפְעַת שָׁאֲלָה.״הַתַּיָּרִים,״ עָנִיתִי.

וְכָכָה הִתְחִיל הַמִּבְצָע שֶׁלָּנוּ, שֶׁבְּסוֹפוֹ הִצְטָרֵף לַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ קִירוֹ, הַיֶּלֶד הַיַּפָּנִי מִטוֹקְיוֹ.אֲבָל אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגָּנְבוּ לָנוּ אֶת הַמִּבְצָע? אֵיךְ בִּכְלָל גּוֹנְבִים מִבְצָע? וְלָמָּה דָּנָה פִישְׁמַן חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת וּמִתְבַּיֶּשֶׁת? אֵיךְ הִיא קְשׁוּרָה לַמִּבְצָע שֶׁל הַתַּיָּרִים הַיַּפָּנִים?

פרק ראשון

פֶּרֶק א
 
לְבֶן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן יֵשׁ תַּפְקִיד
 
אַף פַּעַם לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל בֶּן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן. בֶּן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן גָּר בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ, בְּמֶרְחַק כַּמָּה בָּתִּים מֵהַבִּנְיָן שֶׁבּוֹ מוֹשִׁיק, יִפְעַת וַאֲנִי גָּרִים (וְכַמּוּבָן גַּם דָּנָה פִישְׁמַן). בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין לָנוּ שׁוּם עִנְיָנִים אִתּוֹ. הוּא אָמְנָם בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ, אֲבָל הוּא לֹא לוֹמֵד בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ וּבִגְלַל זֶה אֲנַחְנוּ כִּמְעַט לֹא נִפְגָּשִׁים. לְבֶן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן יֵשׁ חֲבֵרִים אֲחֵרִים וְעִנְיָנִים אֲחֵרִים. לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בְּאוֹתוֹ אוֹטוֹבּוּס, אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים לוֹ: "הֵי אָחִי!״ אוֹ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ: "מָה קוֹרֶה, אָחִי?״ חוּץ מִזֶּה, בַּחַגִּים אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים אוֹתוֹ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, וְזֶהוּ.
 
כָּל מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת בֶּן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן לֹא קוֹרֵא לוֹ בֶּן־עַמִּי. יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בֶּנְעַמִּי אוֹ בֶּנַמִּי, וּכְמוֹ שֶׁאַתֶּם מְבִינִים אֵלֶּה קִצּוּרִים שֶׁל הַשֵּׁם הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ. וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בֶּנְצִי, שֶׁזֶּה קִצּוּר שֶׁל שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ. אֲנַחְנוּ שַׁיָּכִים לַקְּבוּצָה שֶׁקּוֹרֵאת לוֹ בֶּנְצִי. הָאֱמֶת הִיא שֶׁכְּשֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתוֹ, הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הַשֵּׁם הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ. רַק מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר לִי שֶׁבֶּן־צִיּוֹן זֶה שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ.
 
לִבְנֵי מִשְׁפַּחַת בֶּן־צִיּוֹן יֵשׁ וִילָה גְּדוֹלָה. הֵם עֲשִׁירִים. יוֹרָם אָחִי (זֶה שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, וְלִפְעָמִים הוּא יוֹדֵעַ וְלִפְעָמִים לֹא) טוֹעֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵסֶק גָּדוֹל לִמְכִירַת מְכוֹנִיּוֹת. אֲנִי לֹא מִתְעַנְיֵן בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה. אִם מִישֶׁהוּ עָשִׁיר, לֹא אִכְפַּת לִי מִמָּה הוּא עָשִׁיר? לִפְעָמִים, כְּשֶׁבֶּנְצִי מַשְׁוִיץ בַּמְּכוֹנִית הַחֲדָשָׁה שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ, וְדָן מְסַפֵּר לִי עַל הַהַשְׁוָצוֹת הָאֵלֶּה, אֲנִי מִתְרַגֵּז. אֲנִי שׂוֹנֵא יְלָדִים שֶׁמַּשְׁוִיצִים בַּכֶּסֶף שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם. לְדַעְתִּי, בַּהַשְׁוָצוֹת הָאֵלֶּה הֵם מַעֲלִיבִים יְלָדִים שֶׁאֵין לָהֶם הוֹרִים עֲשִׁירִים.
 
עַכְשָׁיו אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם לָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה עַל מִשְׁפַּחַת בֶּן־צִיּוֹן. אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת זֶה כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ אֵיךְ יֵשׁ לָהּ שְׁנֵי צִימֶרִים. אַתֶּם יוֹדְעִים מָה זֶה צִימֶר? צִימֶר זֶה חֶדֶר לְהַשְׂכָּרָה לְתַיָּרִים. בִּגְלַל שֶׁהַוִילָה שֶׁל מִשְׁפַּחַת בֶּן־צִיּוֹן גְּדוֹלָה מְאוֹד, הֵם הֶחְלִיטוּ לְהַשְׂכִּיר חֵלֶק מִמֶּנָּה לְתַיָּרִים. וּלְפִי מָה שֶׁיּוֹרָם טוֹעֵן, הַחֲדָרִים הָאֵלֶּה דֵּי מְבֻקָּשִׁים, כִּי נִשְׁקָף מֵהֶם נוֹף שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ גָ'קוּזִי.
 
עַד כָּאן הָיְתָה הַקְדָּמָה לַסִּפּוּר, וְהִנֵּה אֲנִי כְּבָר עוֹבֵר אֶל דָּן, שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי בִּשְׁעַת עֶרֶב, הִבִּיט לַצְּדָדִים כְּדֵי לִבְדּוֹק אִם מִישֶׁהוּ מִבְּנֵי הַבַּיִת, כְּלוֹמַר אִמָּא שֶׁלִּי אוֹ אַבָּא שֶׁלִּי אוֹ יוֹרָם אוֹ גִּילִי שָׂמִים לֵב אֵלָיו, וְכַאֲשֶׁר הוּא רָאָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא מִתְעַנְיֵן בּוֹ, הוּא לָחַשׁ לִי:
 
"יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּד לְדַוֵחַ...״
 
מָשַׁכְתִּי אֶת דָּן בַּיָּד וְהוֹבַלְתִּי אוֹתוֹ אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי. גִּילִי הָיָה שָׁם, שָׁקוּעַ בְּמִשְׂחַק מַחְשֵׁב.
 
"צֵא מֵהַחֶדֶר!״ פָּקַדְתִּי עָלָיו.
 
"לֹא רוֹצֶה.״ גִּילִי אָמַר.
 
"זֶה לֹא תָּלוּי בָּרָצוֹן שֶׁלְּךָ,״ עָנִיתִי לוֹ, "אַתָּה חַיָּב לָצֵאת.״
 
"לָמָּה?״ הוּא אֲפִלּוּ לֹא הִבִּיט בִּי, כִּי כְּמוֹ שֶׁכְּבָר צִיַּנְתִּי, הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בַּמִּשְׂחָק שֶׁלּוֹ.
 
"כִּי אֲנִי אָחִיךָ הַגָּדוֹל, וְאַתָּה חַיָּב לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלִי.״ אָמַרְתִּי.
 
"לֹא בָּא לִי.״ גִּילִי עָנָה.
 
"אִם לֹא תֵּצֵא, אֲנִי אוֹצִיא אוֹתְךָ!״ אִיַּמְתִּי.
 
"אִם תּוֹצִיא אוֹתִי, אֲנִי אַלְשִׁין עָלֶיךָ!״ גִּילִי הֵשִׁיב.
 
"אִם תַּלְשִׁין עָלַי, אַתָּה תִּסְבֹּל מְאוֹד.״ הוֹדַעְתִּי לוֹ.
 
"אִם אֲנִי אֶסְבֹּל, אַתָּה תִּסְבֹּל עוֹד יוֹתֵר.״ גִּילִי אָמַר, וּפִתְאוֹם דָּחַף לְאָחוֹר אֶת הַכִּסֵּא שֶׁלּוֹ וְקָם, וּמַמָּשׁ צָרַח: "בִּגְלָלְךָ לֹא עָלִיתִי שָׁלָב בַּמִּשְׂחָק! אַתָּה אָשֵׁם!״ וְתוֹךְ כְּדֵי הַצְּרָחוֹת הוּא יָצָא מֵהַחֶדֶר וְטָרַק אֶת הַדֶּלֶת. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא אֲפִלּוּ לֹא הֵבִין, שֶׁבְּעֶצֶם הוּא מְצַיֵּת לַהוֹרָאוֹת שֶׁלִּי, בְּלִי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵן.
 
"אוֹקֵיי,״ אָמַרְתִּי לְדָן, "מָה הַדָּבָר הֶחָשׁוּד?״

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

ג'ינג'י 63 - הסבר פניך לתייר גלילה רון-פדר עמית
פֶּרֶק א
 
לְבֶן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן יֵשׁ תַּפְקִיד
 
אַף פַּעַם לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל בֶּן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן. בֶּן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן גָּר בַּשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ, בְּמֶרְחַק כַּמָּה בָּתִּים מֵהַבִּנְיָן שֶׁבּוֹ מוֹשִׁיק, יִפְעַת וַאֲנִי גָּרִים (וְכַמּוּבָן גַּם דָּנָה פִישְׁמַן). בְּדֶרֶךְ כְּלָל אֵין לָנוּ שׁוּם עִנְיָנִים אִתּוֹ. הוּא אָמְנָם בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ, אֲבָל הוּא לֹא לוֹמֵד בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ וּבִגְלַל זֶה אֲנַחְנוּ כִּמְעַט לֹא נִפְגָּשִׁים. לְבֶן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן יֵשׁ חֲבֵרִים אֲחֵרִים וְעִנְיָנִים אֲחֵרִים. לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים בְּאוֹתוֹ אוֹטוֹבּוּס, אֲנַחְנוּ אוֹמְרִים לוֹ: "הֵי אָחִי!״ אוֹ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ: "מָה קוֹרֶה, אָחִי?״ חוּץ מִזֶּה, בַּחַגִּים אֲנַחְנוּ פּוֹגְשִׁים אוֹתוֹ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת, וְזֶהוּ.
 
כָּל מִי שֶׁמַּכִּיר אֶת בֶּן־עַמִּי בֶּן־צִיּוֹן לֹא קוֹרֵא לוֹ בֶּן־עַמִּי. יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בֶּנְעַמִּי אוֹ בֶּנַמִּי, וּכְמוֹ שֶׁאַתֶּם מְבִינִים אֵלֶּה קִצּוּרִים שֶׁל הַשֵּׁם הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ. וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בֶּנְצִי, שֶׁזֶּה קִצּוּר שֶׁל שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ. אֲנַחְנוּ שַׁיָּכִים לַקְּבוּצָה שֶׁקּוֹרֵאת לוֹ בֶּנְצִי. הָאֱמֶת הִיא שֶׁכְּשֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתוֹ, הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה הַשֵּׁם הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ. רַק מְאֻחָר יוֹתֵר הִתְבָּרֵר לִי שֶׁבֶּן־צִיּוֹן זֶה שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ.
 
לִבְנֵי מִשְׁפַּחַת בֶּן־צִיּוֹן יֵשׁ וִילָה גְּדוֹלָה. הֵם עֲשִׁירִים. יוֹרָם אָחִי (זֶה שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל, וְלִפְעָמִים הוּא יוֹדֵעַ וְלִפְעָמִים לֹא) טוֹעֵן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵסֶק גָּדוֹל לִמְכִירַת מְכוֹנִיּוֹת. אֲנִי לֹא מִתְעַנְיֵן בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה. אִם מִישֶׁהוּ עָשִׁיר, לֹא אִכְפַּת לִי מִמָּה הוּא עָשִׁיר? לִפְעָמִים, כְּשֶׁבֶּנְצִי מַשְׁוִיץ בַּמְּכוֹנִית הַחֲדָשָׁה שֶׁל אַבָּא שֶׁלּוֹ, וְדָן מְסַפֵּר לִי עַל הַהַשְׁוָצוֹת הָאֵלֶּה, אֲנִי מִתְרַגֵּז. אֲנִי שׂוֹנֵא יְלָדִים שֶׁמַּשְׁוִיצִים בַּכֶּסֶף שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלָּהֶם. לְדַעְתִּי, בַּהַשְׁוָצוֹת הָאֵלֶּה הֵם מַעֲלִיבִים יְלָדִים שֶׁאֵין לָהֶם הוֹרִים עֲשִׁירִים.
 
עַכְשָׁיו אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם לָמָּה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה עַל מִשְׁפַּחַת בֶּן־צִיּוֹן. אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת זֶה כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ אֵיךְ יֵשׁ לָהּ שְׁנֵי צִימֶרִים. אַתֶּם יוֹדְעִים מָה זֶה צִימֶר? צִימֶר זֶה חֶדֶר לְהַשְׂכָּרָה לְתַיָּרִים. בִּגְלַל שֶׁהַוִילָה שֶׁל מִשְׁפַּחַת בֶּן־צִיּוֹן גְּדוֹלָה מְאוֹד, הֵם הֶחְלִיטוּ לְהַשְׂכִּיר חֵלֶק מִמֶּנָּה לְתַיָּרִים. וּלְפִי מָה שֶׁיּוֹרָם טוֹעֵן, הַחֲדָרִים הָאֵלֶּה דֵּי מְבֻקָּשִׁים, כִּי נִשְׁקָף מֵהֶם נוֹף שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ גָ'קוּזִי.
 
עַד כָּאן הָיְתָה הַקְדָּמָה לַסִּפּוּר, וְהִנֵּה אֲנִי כְּבָר עוֹבֵר אֶל דָּן, שֶׁהִגִּיעַ אֵלַי בִּשְׁעַת עֶרֶב, הִבִּיט לַצְּדָדִים כְּדֵי לִבְדּוֹק אִם מִישֶׁהוּ מִבְּנֵי הַבַּיִת, כְּלוֹמַר אִמָּא שֶׁלִּי אוֹ אַבָּא שֶׁלִּי אוֹ יוֹרָם אוֹ גִּילִי שָׂמִים לֵב אֵלָיו, וְכַאֲשֶׁר הוּא רָאָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא מִתְעַנְיֵן בּוֹ, הוּא לָחַשׁ לִי:
 
"יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּד לְדַוֵחַ...״
 
מָשַׁכְתִּי אֶת דָּן בַּיָּד וְהוֹבַלְתִּי אוֹתוֹ אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי. גִּילִי הָיָה שָׁם, שָׁקוּעַ בְּמִשְׂחַק מַחְשֵׁב.
 
"צֵא מֵהַחֶדֶר!״ פָּקַדְתִּי עָלָיו.
 
"לֹא רוֹצֶה.״ גִּילִי אָמַר.
 
"זֶה לֹא תָּלוּי בָּרָצוֹן שֶׁלְּךָ,״ עָנִיתִי לוֹ, "אַתָּה חַיָּב לָצֵאת.״
 
"לָמָּה?״ הוּא אֲפִלּוּ לֹא הִבִּיט בִּי, כִּי כְּמוֹ שֶׁכְּבָר צִיַּנְתִּי, הוּא הָיָה שָׁקוּעַ בַּמִּשְׂחָק שֶׁלּוֹ.
 
"כִּי אֲנִי אָחִיךָ הַגָּדוֹל, וְאַתָּה חַיָּב לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלִי.״ אָמַרְתִּי.
 
"לֹא בָּא לִי.״ גִּילִי עָנָה.
 
"אִם לֹא תֵּצֵא, אֲנִי אוֹצִיא אוֹתְךָ!״ אִיַּמְתִּי.
 
"אִם תּוֹצִיא אוֹתִי, אֲנִי אַלְשִׁין עָלֶיךָ!״ גִּילִי הֵשִׁיב.
 
"אִם תַּלְשִׁין עָלַי, אַתָּה תִּסְבֹּל מְאוֹד.״ הוֹדַעְתִּי לוֹ.
 
"אִם אֲנִי אֶסְבֹּל, אַתָּה תִּסְבֹּל עוֹד יוֹתֵר.״ גִּילִי אָמַר, וּפִתְאוֹם דָּחַף לְאָחוֹר אֶת הַכִּסֵּא שֶׁלּוֹ וְקָם, וּמַמָּשׁ צָרַח: "בִּגְלָלְךָ לֹא עָלִיתִי שָׁלָב בַּמִּשְׂחָק! אַתָּה אָשֵׁם!״ וְתוֹךְ כְּדֵי הַצְּרָחוֹת הוּא יָצָא מֵהַחֶדֶר וְטָרַק אֶת הַדֶּלֶת. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהוּא אֲפִלּוּ לֹא הֵבִין, שֶׁבְּעֶצֶם הוּא מְצַיֵּת לַהוֹרָאוֹת שֶׁלִּי, בְּלִי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵן.
 
"אוֹקֵיי,״ אָמַרְתִּי לְדָן, "מָה הַדָּבָר הֶחָשׁוּד?״