ג'ינג'י 61 - שוד המלתחות הגדול
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ג'ינג'י 61 - שוד המלתחות הגדול
מכר
מאות
עותקים
ג'ינג'י 61 - שוד המלתחות הגדול
מכר
מאות
עותקים

ג'ינג'י 61 - שוד המלתחות הגדול

5 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

גלילה רון־פדר עמית

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

ניתן למצוא גם ב -

תקציר

״גָּנְבוּ לְאַבָּא אֶת הַבֶּגֶד־יָם הֶחָדָשׁ,״ גִּילִי אָמַר.
״אֲנִי הוֹלֵךְ לִישׁוֹן,״ אָמַרְתִּי וּפִהַקְתִּי פִּהוּק עֲנָק. קַמְתִּי.
״יֵשׁ לְךָ הִזְדַּמְּנוּת לִפְתּוֹר תַּעֲלוּמָה בַּלָּשִׁית וְלַעֲזוֹר לְכָל הַמְּנוּיִים שֶׁל הַבְּרֵכָה, וְאַתָּה מְוַתֵּר עָלֶיהָ בְּקַלּוּת כָּזֹאת?״ יוֹרָם לֹא וִתֵּר. בַּדֶּרֶךְ מֵחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה עָצַרְתִּי לְרֶגַע מוּל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם וְשָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ:
״כֵּן,״ יוֹרָם אָמַר, ״אִם נִתְפֹּס אֶת הַגַּנָּב, נִדְרֹש פְּרָס. בָּרוּר.״
מִהַרְתִּי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי וְנִשְׁכַּבְתִּי עַל הַמִּטָּה. לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְנִסָּיוֹן בְּעִנְיְנֵי בִּלּוּשׁ כְּדֵי לְהָבִין שֶׁיוֹּרָם הִתְקַשֵּׁר אֶל חֲבֵרוֹ הַטּוֹב. הֵבַנְתִּי שֶׁבְּמִקְרֶה שֶׁהֵם יַצְלִיחוּ לִתְפּוֹס אֶת הַגַּנָּב, הֵם יִדְרְשׁוּ מִמְּנַהֲלֵי הַמָּקוֹם פְּרָס.
 
מָה הָיָה הַפְּרָס? מִי קִבֵּל אוֹתוֹ בַּסּוֹף? וּמִמִּי דָּנָה פִישְׁמַן דָּרְשָׁה לָדַעַת לָמָּה הוּא קִבֵּל פְּרָס מִמְּנַהֵל הַבְּרֵכָה?

פרק ראשון

פֶּרֶק א 
אַבָּא מִתְלוֹנֵן עַל גְּנֵבָה
 
יֵשׁ הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּמִקְרֶה וְיֵשׁ הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּכַוָנָה. הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶן הוּא פָּשׁוּט מְאוֹד: אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּכַוָנָה אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים, וְאֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּמִקְרֶה אֲנַחְנוּ לֹא מְחַפְּשִׂים, הֵן קוֹרוֹת, הֵן נוֹפְלוֹת עָלֵינוּ בְּלִי שֶׁתִּכְנַנּוּ אֶת זֶה.
אָז אִם פָּתַחְתִּי אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בְּהֶסְבֵּר עַל הַהֶבְדֵּל בֵּין הַרְפַּתְקָאוֹת מִקְרִיּוֹת לְהַרְפַּתְקָאוֹת מְכֻוָנוֹת, זֶה לֹא בִּגְלַל שֶׁהַהַרְפַּתְקָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְתָאֵר לָכֶם כָּאן הִיא הַרְפַּתְקָה מְכֻוֶנֶת, אֶלָּא בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ: זֶה מִפְּנֵי שֶׁהִיא נָפְלָה עָלֵינוּ לְגַמְרֵי בְּמִקְרֶה.
וּמָתַי הִתְרַחֲשָׁה הַנְּפִילָה הַמִּקְרִית הַזֹּאת? בְּאֶמְצַע אֲרוּחַת עֶרֶב, בְּבֵית מִשְׁפַּחַת שַׁחַר, כְּשֶׁהַבֵּן הָאֶמְצָעִי, כְּלוֹמַר אֲנִי, הָיִיתִי עָיֵף וּבְקֹשִי הֶחְזַקְתִּי אֶת הָעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. לָכֵן לֹא הִקְשַׁבְתִּי לְאַבָּא שֶׁסִּפֵּר אֵיךְ גָּנְבוּ לוֹ אֶת בֶּגֶד־הַיָּם הֶחָדָשׁ בַּמֶּלְתָּחָה שֶׁל הַבְּרֵכָה שֶׁל קִבּוּץ רָמַת־רָחֵל, שֶׁאוֹתוֹ אַתֶּם כְּבָר בֶּטַח מַכִּירִים מִסִּפּוּרִים קוֹדְמִים.
״תִּשְׁלַח אֶת גִ׳ינְגִ׳י לְטַפֵּל בְּזֶה,״ שָׁמַעְתִּי אֶת יוֹרָם אָחִי אוֹמֵר לְאַבָּא.
״מָה זֶה???״ קָפַצְתִּי.
״הִנֵּה יֵשׁ לְךָ תַּעֲלוּמָה בַּלָּשִׁית חֲדָשָׁה,״ יוֹרָם צָחַק, וּבִגְלַל שֶׁנָּעַצְתִּי בּוֹ מַבָּט מְבֻלְבָּל, כִּי לֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת אוֹ מְלַגְלֵג, הוּא הוֹסִיף, ״מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלַי בְּעֵינַיִם שֶׁל יַנְשׁוּף? סַךְ הַכֹּל נָתַתִּי לְךָ מַחְמָאָה.״
״אֲנִי לֹא מֵבִין עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר,״ אָמַרְתִּי אֶת הָאֱמֶת.
״אֲנִי מְדַבֵּר עַל מָה שֶׁאַבָּא סִפֵּר,״ יוֹרָם הֵשִׁיב.
״מָה אַבָּא סִפֵּר?״ שָׁאַלְתִּי.
״אַתָּה חֵרֵשׁ אוֹ מָה?״ יוֹרָם חָזַר לְעַצְבֵּן.
״הוּא פָּשׁוּט חֲצִי יָשֵׁן,״ גִּילִי אָחִי הַקָּטָן הֵעִיר.
״מִצְטַעֵר,״ נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה. ״כַּנִּרְאֶה בֶּאֱמֶת נִרְדַּמְתִּי. מָה אַבָּא סִפֵּר?״
״סִפַּרְתִּי עַל הַגְּנֵבוֹת בַּבְּרֵכָה שֶׁל קִבּוּץ רָמַת־רָחֵל,״ אַבָּא אָמַר. ״זֹאת מַמָּשׁ מַכָּה. אֲנָשִׁים לֹא יְכוֹלִים לְהַשְׁאִיר אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלָּהֶם לְלֹא שְׁמִירָה אֲפִלּוּ חֲצִי דַּקָּה.״
״אֲהָהּ...״ מִלְמַלְתִּי.
״גָּנְבוּ לְאַבָּא אֶת הַבֶּגֶד־יָם הֶחָדָשׁ,״ גִּילִי אָמַר.
״אֵיזֶה מִין בֶּן־אָדָם גּוֹנֵב בֶּגֶד־יָם שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר?״ אִמָּא קָרְאָה.
 
״מְעַנְיֵן אִם הַגַּנָּב יִלְבַּשׁ אֶת הַבֶּגֶד־יָם הַזֶּה בַּבְּרֵכָה,״ יוֹרָם צָחַק.
שָׁתִיתִי מַיִם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל גְּנֵבוֹת, אֲנִי מְאוֹד מְרֻכָּז, כִּי הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי מַתְחִיל לִפְעוֹל בִּמְהִירוּת וַאֲנִי כְּבָר מְתַכְנֵן אֵיךְ אֶפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה. אֲבָל הַפַּעַם הָיִיתִי כָּל כָּךְ עָיֵף, עַד שֶׁהַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כַּנִּרְאֶה נִרְדַּם לְפָנַי וְסֵרֵב לְהִתְעוֹרֵר.
״אֲנִי הוֹלֵךְ לִישׁוֹן,״ אָמַרְתִּי וּפִהַקְתִּי פִּהוּק עֲנָק. קַמְתִּי.
״חַכֵּה שְׁנִיָּה!״ יוֹרָם הוֹשִׁיב אוֹתִי חֲזָרָה בְּכֹחַ, ״מָה אַתָּה מְמַהֵר? הַשֵּׁנָה לֹא תִּבְרַח לְךָ.״
״עֲזוֹב אוֹתִי,״ סִלַּקְתִּי מִמֶּנִּי אֶת הַיָּד שֶׁלּוֹ.
״יֵשׁ לְךָ הִזְדַּמְּנוּת לִפְתּוֹר תַּעֲלוּמָה בַּלָּשִׁית וְלַעֲזוֹר לְכָל הַמְּנוּיִים שֶׁל הַבְּרֵכָה, וְאַתָּה מְוַתֵּר עָלֶיהָ בְּקַלּוּת כָּזֹאת?״ יוֹרָם לֹא וִתֵּר.
״הַהִזְדַּמְּנוּת תְּחַכֶּה לִי עַד הַבֹּקֶר,״ אָמַרְתִּי.
״נִרְאֶה לִי שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלָּכֶם חוֹלֶה,״ יוֹרָם פָּנָה אֶל אַבָּא וְאִמָּא, ״זֶה לֹא גִ׳ינְגִ׳י שֶׁאֲנִי מַכִּיר, מַשֶּׁהוּ קָרָה לוֹ.״
״אַתָּה בְּעַצְמְךָ חוֹלֶה!״ עָנִיתִי לוֹ.
״אוֹקֵיי,״ יוֹרָם אָמַר, ״אִם זֹאת הַהִתְיַחֲסוּת שֶׁלְּךָ, נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לְגַיֵּס כַּמָּה חֲבֵרִים וּלְטַפֵּל בַּבְּעָיָה בְּעַצְמִי.״ הוּא שָׁלַף אֶת הַנַּיָּד מֵהַכִּיס שֶׁלּוֹ וְקָם. הוּא נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא מִתְכַּוֵן לְהִתְקַשֵּׁר לְמִישֶׁהוּ.
גִּילִי הֵזִיז אֶת הַכִּסֵּא שֶׁלּוֹ לְאָחוֹר.
״יוֹרָם!״ הוּא צָעַק, ״מָה? גַּם לְךָ יֵשׁ חֲבוּרָה?״
יוֹרָם לֹא הֵשִׁיב לוֹ. הוּא פָּנָה אֶל הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת.
אַבָּא וְאִמָּא הֶחְלִיפוּ בֵּינֵיהֶם מַבָּטִים. שְׁנֵיהֶם נִרְאוּ לֹא מְרֻצִּים. הֵם תָּמִיד נִרְאִים כָּכָה כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִסְתַּלְּקִים מֵהַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי סִיּוּם הָאֲרוּחָה.
נִכְנַסְתִּי לַחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וְצִחְצַחְתִּי שִׁנַּיִם, אַחַר כָּךְ רָחַצְתִּי פָּנִים. כְּשֶׁהָלַכְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן לְעֵבֶר הַחֶדֶר שֶׁלִּי וְשֶׁל גִּילִי, עָצַרְתִּי לְרֶגַע מוּל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם. מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ, הוּא דִּבֵּר עִם מִישֶׁהוּ.
״כֵּן,״ יוֹרָם אָמַר, ״אִם נִתְפֹּס אֶת הַגַּנָּב, נִדְרֹש פְּרָס. בָּרוּר.״
אַחַר כָּךְ הָיְתָה שְׁתִיקָה קְצָרָה. יוֹרָם הִקְשִׁיב כַּנִּרְאֶה לַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לוֹ מִי שֶׁדִּבֵּר אִתּוֹ, וְאָז שׁוּב נִשְׁמַע קוֹלוֹ.
״מֵאָה אָחוּז. אָז קָבַעְנוּ מָחָר בְּעֶשֶׂר בַּכְּנִיסָה. בַּיי.״
מִהַרְתִּי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי וְנִשְׁכַּבְתִּי עַל הַמִּטָּה. לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְנִסָּיוֹן בְּעִנְיְנֵי בִּלּוּשׁ כְּדֵי לְהָבִין שֶׁיּוֹרָם הִתְקַשֵּׁר אֶל חֲבֵרוֹ הַטּוֹב עוֹז, וְקָבַע אִתּוֹ שֶׁמָּחָר בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר הֵם יִפָּגְשׁוּ בַּכְּנִיסָה לַבְּרֵכָה. גַּם כְּדֵי לְהָבִין מָה הֵם זוֹמְמִים, לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְנִסָּיוֹן בְּעִנְיְנֵי בִּלּוּשׁ. הֵבַנְתִּי שֶׁהֵם מְתַכְנְנִים לִתְפּוֹס אֶת מִי שֶׁגּוֹנֵב חֲפָצִים מֵהַמִּתְרַחֲצִים בַּבְּרֵכָה. הֵבַנְתִּי גַּם שֶׁבְּמִקְרֶה שֶׁהֵם אָכֵן יַצְלִיחוּ בַּמְּשִׂימָה, הֵם יִדְרְשׁוּ מִמְּנַהֲלֵי הַמָּקוֹם פְּרָס.
כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הֵבַנְתֶּם, הָיִיתִי הָרוּס מֵעֲיֵפוּת וְלָכֵן, אֵיךְ שֶׁהִנַּחְתִּי אֶת הָרֹאשׁ עַל הַכַּר, נִרְדַּמְתִּי. אֲבָל בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, הִתְעוֹרַרְתִּי מֵחֲלוֹם רַע. בַּחֲלוֹם רָאִיתִי אֶת יוֹרָם עוֹמֵד עַל בָּמָה לָבוּשׁ בְּחֻלְצָה לְבָנָה וּלְצִדּוֹ עָמַד חֲבֵרוֹ עוֹז, גַּם הוּא בְּחֻלְצָה לְבָנָה. צַלָּמֵי טֶלֶוִיזְיָה הִתְרוֹצְצוּ סְבִיבָם, וּמְנַהֵל הַבְּרֵכָה יָרוֹן הִכְרִיז בָּרַמְקוֹל שֶׁשְּׁנֵי הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה, יוֹרָם שַׁחַר וְעוֹז כֹּהֵן, רְאוּיִים לְהִתְקַבֵּל אֵצֶל נְשִׂיא הַמְּדִינָה כִּי יֵשׁ לָהֶם כִּשָּׁרוֹן בַּלָּשִׁי נָדִיר. הוּא סִפֵּר שֶׁרוֹפְאִים בָּדְקוּ אֶת שְׁנֵי הַנְּעָרִים וְאִשְּׁרוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵינֵי רֶנְטְגֶן וְהֵם מְסֻגָּלִים לִרְאוֹת אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים, כְּאִלּוּ הַמַּחְשָׁבוֹת הֵן סֶרֶט שֶׁמֻּקְרָן עַל מָסָךְ.
וָואוּ! עָמַדְתִּי שָׁם בִּקְצֵה הָאוּלָם, בֵּין הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לְהָרִיעַ לְנַעֲרֵי הָרֶנְטְגֶן, וּבָכִיתִי, כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁבְּרֶגַע זֶה בָּא הַקֵּץ לַחֲבוּרָה שֶׁלִּי. מִי יַטִּיל עָלֵינוּ מְשִׂימוֹת בַּלָּשִׁיּוֹת, כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּאוֹתָהּ דִּירָה שֶׁבָּהּ אֲנִי גָּר, בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, יוֹשֵׁב לוֹ נַעַר שֶׁמְּסֻגָּל לִרְאוֹת מַחְשָׁבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים כְּאִלּוּ הֵן מֻקְרָנוֹת עַל מָסָךְ? הֲרֵי כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְפַעֲנֵחַ תַּעֲלוּמָה, יִפְנֶה מֵעַכְשָׁיו אֶל יוֹרָם וְעוֹז. הֲרֵי אֲפִלּוּ הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים שֶׁלִּי יַעֲדִיפוּ לְהִתְיַעֵץ עִם יוֹרָם וְעוֹז, וְלֹא אִתִּי.
קַמְתִּי מֵהַמִּטָּה, הָלַכְתִּי לַחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וְשָׁטַפְתִּי פָּנִים. הָיִיתִי חַיָּב לִשְׁתּוֹת מַיִם כְּדֵי לְהֵרָגַע. אַחֲרֵי שֶׁשָּׁתִיתִי מַיִם חָזַרְתִּי לַמִּטָּה. נִסִּיתִי לְהֵרָדֵם, אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי. הַחֲלוֹם הָיָה יוֹתֵר מִדַּי מְזַעֲזֵעַ, הַסַּכָּנָה שֶׁנִּשְׁקְפָה לְקִיּוּם הַחֲבוּרָה שֶׁלִּי הָיְתָה יוֹתֵר מִדַּי מַבְהִילָה. הִתְהַפַּכְתִּי מִצַּד לְצַד וְחִכִּיתִי בְּקֹצֶר־רוּחַ שֶׁהַבֹּקֶר יַעֲלֶה, אֲבָל כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה תָּמִיד כְּשֶׁמְּחַכִּים בְּקֹצֶר־רוּחַ, הַבֹּקֶר כְּאִלּוּ הִתְעַכֵּב בְּכַוָנָה. הַבֹּקֶר כְּאִלּוּ אָמַר לִי, ׳גִ׳ינְגִ׳י, זֶה הָעֹנֶשׁ שֶׁלְּךָ בִּגְלַל שֶׁדָּחִיתָ דְּבָרִים לַבֹּקֶר.׳
בַּסּוֹף בְּכָל זֹאת הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה. זֶה הָיָה בָּרוּר שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא תַּעֲנִישׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם רַק בִּגְלַל שֶׁאֲנִי דָּחִיתִי דְּבָרִים מֵהַלַּיְלָה לַבֹּקֶר. בְּכָל זֹאת הִמְשַׁכְתִּי לְחַכּוֹת. חִכִּיתִי עַד שֵׁשׁ וְאָז הִתְקַשַּׁרְתִּי אֶל מוֹשִׁיק וְהֵעַרְתִּי אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ.
״הָלוֹ?״ אַבָּא שֶׁל מוֹשִׁיק אָמַר בְּקוֹל מְנֻמְנָם.
״גִ׳ינְגִ׳י מְדַבֵּר,״ עָנִיתִי.
״גִ׳ינְגִ׳י? אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשָּׁעָה???״ אַבָּא שֶׁל מוֹשִׁיק הִתְרַגֵּז.
״כֵּן... אֲנִי...״ הִתְחַלְתִּי לְהִתְנַצֵּל אֲבָל לֹא הָיָה לִי סִכּוּי לְסַיֵּם אֶת הַהִתְנַצְּלוּת, כִּי אַבָּא שֶׁל מוֹשִׁיק טָרַק לִי אֶת הַטֶּלֶפוֹן.
חִיַּגְתִּי אֶל שַׂגִּית. הַפַּעַם הִתְקַשַּׁרְתִּי אֶל הַנַּיָּד שֶׁלָּהּ.
״הָלוֹ...״ גַּם אֶת שַׂגִּית הֵעַרְתִּי.
״שַׂגִּית, זֶה גִ׳ינְגִ׳י,״ אָמַרְתִּי.
״מָה הַשָּׁעָה?״ שַׂגִּית שָׁאֲלָה.
״שֵׁשׁ וַחֲמִשָּׁה,״ אָמַרְתִּי.
״בָּעֶרֶב?״ הִיא הָיְתָה מְבֻלְבֶּלֶת.
״לֹא, בַּבֹּקֶר.״ עָנִיתִי.
״אַתָּה מִתְקַשֵּׁר אֵלַי בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר?״ שַׂגִּית קָרְאָה, ״קָרָה מַשֶּׁהוּ? זֶה דָּחוּף?״
״דָּחוּף מְאוֹד,״ אָמַרְתִּי.
״מָה?״ הִיא שָׁאֲלָה.
״יֵשׁ לָנוּ מְשִׂימָה מָה־זֶה רְצִינִית,״ הֵשַׁבְתִּי.
״מָה?״ שַׂגִּית רָצְתָה לָדַעַת.
״אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַסְבִּיר לָךְ בַּטֶּלֶפוֹן,״ אָמַרְתִּי, ״אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהִפָּגֵשׁ. תִּתְקַשְּׁרִי לְטַל וְדָן וְתוֹדִיעִי לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ בַּמִּקְלָט בְּעוֹד עֶשְׂרִים דַּקּוֹת,״ וּכְבָר עָמַדְתִּי לְנַתֵּק אֶת הַשִּׂיחָה, אֲבָל הַצְּעָקָה שֶׁל שַׂגִּית עָצְרָה אוֹתִי.
״גִ׳ינְגִ׳י!״ הִיא צָעֲקָה, ״חַכֵּה שְׁנִיָּה!״
״מָה קָרָה?״ שָׁאַלְתִּי.
״אֲנִי לֹא מְטַלְפֶּנֶת לְאַף אֶחָד בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר,״ הִיא אָמְרָה. ״אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ לְטַל וְדָן, תִּתְקַשֵּׁר בְּעַצְמְךָ.״
״עַכְשָׁיו לֹא שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר,״ תִּקַּנְתִּי אוֹתָהּ, ״עַכְשָׁיו כִּמְעַט שֵׁשׁ וַעֲשָׂרָה.״
״אֲפִלּוּ בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי אֲנִי לֹא מְטַלְפֶּנֶת לְאַף אֶחָד,״ שַׂגִּית הָיְתָה נְחוּשָׁה.
בָּלַעְתִּי רֹק. הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁשַׂגִּית צוֹדֶקֶת, וְלָכֵן הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה הוֹגֵן לְהִתְוַכֵּחַ אִתָּהּ אוֹ לִלְחוֹץ עָלֶיהָ.
״אוֹקֵיי,״ אָמַרְתִּי לָהּ, ״אַתְּ יוֹדַעַת מָה? בְּסֵדֶר. מָתַי תִּהְיִי מוּכָנָה לְהִתְקַשֵּׁר אֲלֵיהֶם?״
״בִּשְׁמוֹנֶה,״ שַׂגִּית אָמְרָה.
״אָז בִּשְׁמוֹנֶה וָחֵצִי נִפְגָּשִׁים בַּמִּקְלָט,״ סִכַּמְתִּי. ״וְתוֹדִיעִי לָהֶם בְּבַקָּשָׁה שֶׁיַּעֲבִירוּ אֶת הַהוֹדָעָה גַּם לְיִפְעַת וּלְמוֹשִׁיק.״
״אֵין בְּעָיָה,״ שַׂגִּית אָמְרָה וְנִתְּקָה.

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

עוד על הספר

ניתן למצוא גם ב -

ג'ינג'י 61 - שוד המלתחות הגדול גלילה רון־פדר עמית
פֶּרֶק א 
אַבָּא מִתְלוֹנֵן עַל גְּנֵבָה
 
יֵשׁ הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּמִקְרֶה וְיֵשׁ הַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּכַוָנָה. הַהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶן הוּא פָּשׁוּט מְאוֹד: אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּכַוָנָה אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים, וְאֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּמִקְרֶה אֲנַחְנוּ לֹא מְחַפְּשִׂים, הֵן קוֹרוֹת, הֵן נוֹפְלוֹת עָלֵינוּ בְּלִי שֶׁתִּכְנַנּוּ אֶת זֶה.
אָז אִם פָּתַחְתִּי אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בְּהֶסְבֵּר עַל הַהֶבְדֵּל בֵּין הַרְפַּתְקָאוֹת מִקְרִיּוֹת לְהַרְפַּתְקָאוֹת מְכֻוָנוֹת, זֶה לֹא בִּגְלַל שֶׁהַהַרְפַּתְקָה שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְתָאֵר לָכֶם כָּאן הִיא הַרְפַּתְקָה מְכֻוֶנֶת, אֶלָּא בְּדִיּוּק הַהֶפֶךְ: זֶה מִפְּנֵי שֶׁהִיא נָפְלָה עָלֵינוּ לְגַמְרֵי בְּמִקְרֶה.
וּמָתַי הִתְרַחֲשָׁה הַנְּפִילָה הַמִּקְרִית הַזֹּאת? בְּאֶמְצַע אֲרוּחַת עֶרֶב, בְּבֵית מִשְׁפַּחַת שַׁחַר, כְּשֶׁהַבֵּן הָאֶמְצָעִי, כְּלוֹמַר אֲנִי, הָיִיתִי עָיֵף וּבְקֹשִי הֶחְזַקְתִּי אֶת הָעֵינַיִם פְּקוּחוֹת. לָכֵן לֹא הִקְשַׁבְתִּי לְאַבָּא שֶׁסִּפֵּר אֵיךְ גָּנְבוּ לוֹ אֶת בֶּגֶד־הַיָּם הֶחָדָשׁ בַּמֶּלְתָּחָה שֶׁל הַבְּרֵכָה שֶׁל קִבּוּץ רָמַת־רָחֵל, שֶׁאוֹתוֹ אַתֶּם כְּבָר בֶּטַח מַכִּירִים מִסִּפּוּרִים קוֹדְמִים.
״תִּשְׁלַח אֶת גִ׳ינְגִ׳י לְטַפֵּל בְּזֶה,״ שָׁמַעְתִּי אֶת יוֹרָם אָחִי אוֹמֵר לְאַבָּא.
״מָה זֶה???״ קָפַצְתִּי.
״הִנֵּה יֵשׁ לְךָ תַּעֲלוּמָה בַּלָּשִׁית חֲדָשָׁה,״ יוֹרָם צָחַק, וּבִגְלַל שֶׁנָּעַצְתִּי בּוֹ מַבָּט מְבֻלְבָּל, כִּי לֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא מְדַבֵּר בִּרְצִינוּת אוֹ מְלַגְלֵג, הוּא הוֹסִיף, ״מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלַי בְּעֵינַיִם שֶׁל יַנְשׁוּף? סַךְ הַכֹּל נָתַתִּי לְךָ מַחְמָאָה.״
״אֲנִי לֹא מֵבִין עַל מָה אַתָּה מְדַבֵּר,״ אָמַרְתִּי אֶת הָאֱמֶת.
״אֲנִי מְדַבֵּר עַל מָה שֶׁאַבָּא סִפֵּר,״ יוֹרָם הֵשִׁיב.
״מָה אַבָּא סִפֵּר?״ שָׁאַלְתִּי.
״אַתָּה חֵרֵשׁ אוֹ מָה?״ יוֹרָם חָזַר לְעַצְבֵּן.
״הוּא פָּשׁוּט חֲצִי יָשֵׁן,״ גִּילִי אָחִי הַקָּטָן הֵעִיר.
״מִצְטַעֵר,״ נָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה. ״כַּנִּרְאֶה בֶּאֱמֶת נִרְדַּמְתִּי. מָה אַבָּא סִפֵּר?״
״סִפַּרְתִּי עַל הַגְּנֵבוֹת בַּבְּרֵכָה שֶׁל קִבּוּץ רָמַת־רָחֵל,״ אַבָּא אָמַר. ״זֹאת מַמָּשׁ מַכָּה. אֲנָשִׁים לֹא יְכוֹלִים לְהַשְׁאִיר אֶת הַחֲפָצִים שֶׁלָּהֶם לְלֹא שְׁמִירָה אֲפִלּוּ חֲצִי דַּקָּה.״
״אֲהָהּ...״ מִלְמַלְתִּי.
״גָּנְבוּ לְאַבָּא אֶת הַבֶּגֶד־יָם הֶחָדָשׁ,״ גִּילִי אָמַר.
״אֵיזֶה מִין בֶּן־אָדָם גּוֹנֵב בֶּגֶד־יָם שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר?״ אִמָּא קָרְאָה.
 
״מְעַנְיֵן אִם הַגַּנָּב יִלְבַּשׁ אֶת הַבֶּגֶד־יָם הַזֶּה בַּבְּרֵכָה,״ יוֹרָם צָחַק.
שָׁתִיתִי מַיִם. בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁמְּדַבְּרִים עַל גְּנֵבוֹת, אֲנִי מְאוֹד מְרֻכָּז, כִּי הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי מַתְחִיל לִפְעוֹל בִּמְהִירוּת וַאֲנִי כְּבָר מְתַכְנֵן אֵיךְ אֶפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה. אֲבָל הַפַּעַם הָיִיתִי כָּל כָּךְ עָיֵף, עַד שֶׁהַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כַּנִּרְאֶה נִרְדַּם לְפָנַי וְסֵרֵב לְהִתְעוֹרֵר.
״אֲנִי הוֹלֵךְ לִישׁוֹן,״ אָמַרְתִּי וּפִהַקְתִּי פִּהוּק עֲנָק. קַמְתִּי.
״חַכֵּה שְׁנִיָּה!״ יוֹרָם הוֹשִׁיב אוֹתִי חֲזָרָה בְּכֹחַ, ״מָה אַתָּה מְמַהֵר? הַשֵּׁנָה לֹא תִּבְרַח לְךָ.״
״עֲזוֹב אוֹתִי,״ סִלַּקְתִּי מִמֶּנִּי אֶת הַיָּד שֶׁלּוֹ.
״יֵשׁ לְךָ הִזְדַּמְּנוּת לִפְתּוֹר תַּעֲלוּמָה בַּלָּשִׁית וְלַעֲזוֹר לְכָל הַמְּנוּיִים שֶׁל הַבְּרֵכָה, וְאַתָּה מְוַתֵּר עָלֶיהָ בְּקַלּוּת כָּזֹאת?״ יוֹרָם לֹא וִתֵּר.
״הַהִזְדַּמְּנוּת תְּחַכֶּה לִי עַד הַבֹּקֶר,״ אָמַרְתִּי.
״נִרְאֶה לִי שֶׁהַיֶּלֶד שֶׁלָּכֶם חוֹלֶה,״ יוֹרָם פָּנָה אֶל אַבָּא וְאִמָּא, ״זֶה לֹא גִ׳ינְגִ׳י שֶׁאֲנִי מַכִּיר, מַשֶּׁהוּ קָרָה לוֹ.״
״אַתָּה בְּעַצְמְךָ חוֹלֶה!״ עָנִיתִי לוֹ.
״אוֹקֵיי,״ יוֹרָם אָמַר, ״אִם זֹאת הַהִתְיַחֲסוּת שֶׁלְּךָ, נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לְגַיֵּס כַּמָּה חֲבֵרִים וּלְטַפֵּל בַּבְּעָיָה בְּעַצְמִי.״ הוּא שָׁלַף אֶת הַנַּיָּד מֵהַכִּיס שֶׁלּוֹ וְקָם. הוּא נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא מִתְכַּוֵן לְהִתְקַשֵּׁר לְמִישֶׁהוּ.
גִּילִי הֵזִיז אֶת הַכִּסֵּא שֶׁלּוֹ לְאָחוֹר.
״יוֹרָם!״ הוּא צָעַק, ״מָה? גַּם לְךָ יֵשׁ חֲבוּרָה?״
יוֹרָם לֹא הֵשִׁיב לוֹ. הוּא פָּנָה אֶל הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת.
אַבָּא וְאִמָּא הֶחְלִיפוּ בֵּינֵיהֶם מַבָּטִים. שְׁנֵיהֶם נִרְאוּ לֹא מְרֻצִּים. הֵם תָּמִיד נִרְאִים כָּכָה כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִסְתַּלְּקִים מֵהַשֻּׁלְחָן לִפְנֵי סִיּוּם הָאֲרוּחָה.
נִכְנַסְתִּי לַחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וְצִחְצַחְתִּי שִׁנַּיִם, אַחַר כָּךְ רָחַצְתִּי פָּנִים. כְּשֶׁהָלַכְתִּי בַּמִּסְדְּרוֹן לְעֵבֶר הַחֶדֶר שֶׁלִּי וְשֶׁל גִּילִי, עָצַרְתִּי לְרֶגַע מוּל הַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁל יוֹרָם. מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ, הוּא דִּבֵּר עִם מִישֶׁהוּ.
״כֵּן,״ יוֹרָם אָמַר, ״אִם נִתְפֹּס אֶת הַגַּנָּב, נִדְרֹש פְּרָס. בָּרוּר.״
אַחַר כָּךְ הָיְתָה שְׁתִיקָה קְצָרָה. יוֹרָם הִקְשִׁיב כַּנִּרְאֶה לַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לוֹ מִי שֶׁדִּבֵּר אִתּוֹ, וְאָז שׁוּב נִשְׁמַע קוֹלוֹ.
״מֵאָה אָחוּז. אָז קָבַעְנוּ מָחָר בְּעֶשֶׂר בַּכְּנִיסָה. בַּיי.״
מִהַרְתִּי אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי וְנִשְׁכַּבְתִּי עַל הַמִּטָּה. לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְנִסָּיוֹן בְּעִנְיְנֵי בִּלּוּשׁ כְּדֵי לְהָבִין שֶׁיּוֹרָם הִתְקַשֵּׁר אֶל חֲבֵרוֹ הַטּוֹב עוֹז, וְקָבַע אִתּוֹ שֶׁמָּחָר בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר הֵם יִפָּגְשׁוּ בַּכְּנִיסָה לַבְּרֵכָה. גַּם כְּדֵי לְהָבִין מָה הֵם זוֹמְמִים, לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְנִסָּיוֹן בְּעִנְיְנֵי בִּלּוּשׁ. הֵבַנְתִּי שֶׁהֵם מְתַכְנְנִים לִתְפּוֹס אֶת מִי שֶׁגּוֹנֵב חֲפָצִים מֵהַמִּתְרַחֲצִים בַּבְּרֵכָה. הֵבַנְתִּי גַּם שֶׁבְּמִקְרֶה שֶׁהֵם אָכֵן יַצְלִיחוּ בַּמְּשִׂימָה, הֵם יִדְרְשׁוּ מִמְּנַהֲלֵי הַמָּקוֹם פְּרָס.
כְּמוֹ שֶׁכְּבָר הֵבַנְתֶּם, הָיִיתִי הָרוּס מֵעֲיֵפוּת וְלָכֵן, אֵיךְ שֶׁהִנַּחְתִּי אֶת הָרֹאשׁ עַל הַכַּר, נִרְדַּמְתִּי. אֲבָל בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, הִתְעוֹרַרְתִּי מֵחֲלוֹם רַע. בַּחֲלוֹם רָאִיתִי אֶת יוֹרָם עוֹמֵד עַל בָּמָה לָבוּשׁ בְּחֻלְצָה לְבָנָה וּלְצִדּוֹ עָמַד חֲבֵרוֹ עוֹז, גַּם הוּא בְּחֻלְצָה לְבָנָה. צַלָּמֵי טֶלֶוִיזְיָה הִתְרוֹצְצוּ סְבִיבָם, וּמְנַהֵל הַבְּרֵכָה יָרוֹן הִכְרִיז בָּרַמְקוֹל שֶׁשְּׁנֵי הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה, יוֹרָם שַׁחַר וְעוֹז כֹּהֵן, רְאוּיִים לְהִתְקַבֵּל אֵצֶל נְשִׂיא הַמְּדִינָה כִּי יֵשׁ לָהֶם כִּשָּׁרוֹן בַּלָּשִׁי נָדִיר. הוּא סִפֵּר שֶׁרוֹפְאִים בָּדְקוּ אֶת שְׁנֵי הַנְּעָרִים וְאִשְּׁרוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵינֵי רֶנְטְגֶן וְהֵם מְסֻגָּלִים לִרְאוֹת אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים, כְּאִלּוּ הַמַּחְשָׁבוֹת הֵן סֶרֶט שֶׁמֻּקְרָן עַל מָסָךְ.
וָואוּ! עָמַדְתִּי שָׁם בִּקְצֵה הָאוּלָם, בֵּין הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ לְהָרִיעַ לְנַעֲרֵי הָרֶנְטְגֶן, וּבָכִיתִי, כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁבְּרֶגַע זֶה בָּא הַקֵּץ לַחֲבוּרָה שֶׁלִּי. מִי יַטִּיל עָלֵינוּ מְשִׂימוֹת בַּלָּשִׁיּוֹת, כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּאוֹתָהּ דִּירָה שֶׁבָּהּ אֲנִי גָּר, בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ, יוֹשֵׁב לוֹ נַעַר שֶׁמְּסֻגָּל לִרְאוֹת מַחְשָׁבוֹת שֶׁל אֲנָשִׁים כְּאִלּוּ הֵן מֻקְרָנוֹת עַל מָסָךְ? הֲרֵי כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְפַעֲנֵחַ תַּעֲלוּמָה, יִפְנֶה מֵעַכְשָׁיו אֶל יוֹרָם וְעוֹז. הֲרֵי אֲפִלּוּ הַחֲבֵרִים הַטּוֹבִים שֶׁלִּי יַעֲדִיפוּ לְהִתְיַעֵץ עִם יוֹרָם וְעוֹז, וְלֹא אִתִּי.
קַמְתִּי מֵהַמִּטָּה, הָלַכְתִּי לַחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה וְשָׁטַפְתִּי פָּנִים. הָיִיתִי חַיָּב לִשְׁתּוֹת מַיִם כְּדֵי לְהֵרָגַע. אַחֲרֵי שֶׁשָּׁתִיתִי מַיִם חָזַרְתִּי לַמִּטָּה. נִסִּיתִי לְהֵרָדֵם, אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי. הַחֲלוֹם הָיָה יוֹתֵר מִדַּי מְזַעֲזֵעַ, הַסַּכָּנָה שֶׁנִּשְׁקְפָה לְקִיּוּם הַחֲבוּרָה שֶׁלִּי הָיְתָה יוֹתֵר מִדַּי מַבְהִילָה. הִתְהַפַּכְתִּי מִצַּד לְצַד וְחִכִּיתִי בְּקֹצֶר־רוּחַ שֶׁהַבֹּקֶר יַעֲלֶה, אֲבָל כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה תָּמִיד כְּשֶׁמְּחַכִּים בְּקֹצֶר־רוּחַ, הַבֹּקֶר כְּאִלּוּ הִתְעַכֵּב בְּכַוָנָה. הַבֹּקֶר כְּאִלּוּ אָמַר לִי, ׳גִ׳ינְגִ׳י, זֶה הָעֹנֶשׁ שֶׁלְּךָ בִּגְלַל שֶׁדָּחִיתָ דְּבָרִים לַבֹּקֶר.׳
בַּסּוֹף בְּכָל זֹאת הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה. זֶה הָיָה בָּרוּר שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא תַּעֲנִישׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם רַק בִּגְלַל שֶׁאֲנִי דָּחִיתִי דְּבָרִים מֵהַלַּיְלָה לַבֹּקֶר. בְּכָל זֹאת הִמְשַׁכְתִּי לְחַכּוֹת. חִכִּיתִי עַד שֵׁשׁ וְאָז הִתְקַשַּׁרְתִּי אֶל מוֹשִׁיק וְהֵעַרְתִּי אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ.
״הָלוֹ?״ אַבָּא שֶׁל מוֹשִׁיק אָמַר בְּקוֹל מְנֻמְנָם.
״גִ׳ינְגִ׳י מְדַבֵּר,״ עָנִיתִי.
״גִ׳ינְגִ׳י? אַתָּה יוֹדֵעַ מָה הַשָּׁעָה???״ אַבָּא שֶׁל מוֹשִׁיק הִתְרַגֵּז.
״כֵּן... אֲנִי...״ הִתְחַלְתִּי לְהִתְנַצֵּל אֲבָל לֹא הָיָה לִי סִכּוּי לְסַיֵּם אֶת הַהִתְנַצְּלוּת, כִּי אַבָּא שֶׁל מוֹשִׁיק טָרַק לִי אֶת הַטֶּלֶפוֹן.
חִיַּגְתִּי אֶל שַׂגִּית. הַפַּעַם הִתְקַשַּׁרְתִּי אֶל הַנַּיָּד שֶׁלָּהּ.
״הָלוֹ...״ גַּם אֶת שַׂגִּית הֵעַרְתִּי.
״שַׂגִּית, זֶה גִ׳ינְגִ׳י,״ אָמַרְתִּי.
״מָה הַשָּׁעָה?״ שַׂגִּית שָׁאֲלָה.
״שֵׁשׁ וַחֲמִשָּׁה,״ אָמַרְתִּי.
״בָּעֶרֶב?״ הִיא הָיְתָה מְבֻלְבֶּלֶת.
״לֹא, בַּבֹּקֶר.״ עָנִיתִי.
״אַתָּה מִתְקַשֵּׁר אֵלַי בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר?״ שַׂגִּית קָרְאָה, ״קָרָה מַשֶּׁהוּ? זֶה דָּחוּף?״
״דָּחוּף מְאוֹד,״ אָמַרְתִּי.
״מָה?״ הִיא שָׁאֲלָה.
״יֵשׁ לָנוּ מְשִׂימָה מָה־זֶה רְצִינִית,״ הֵשַׁבְתִּי.
״מָה?״ שַׂגִּית רָצְתָה לָדַעַת.
״אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַסְבִּיר לָךְ בַּטֶּלֶפוֹן,״ אָמַרְתִּי, ״אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהִפָּגֵשׁ. תִּתְקַשְּׁרִי לְטַל וְדָן וְתוֹדִיעִי לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ בַּמִּקְלָט בְּעוֹד עֶשְׂרִים דַּקּוֹת,״ וּכְבָר עָמַדְתִּי לְנַתֵּק אֶת הַשִּׂיחָה, אֲבָל הַצְּעָקָה שֶׁל שַׂגִּית עָצְרָה אוֹתִי.
״גִ׳ינְגִ׳י!״ הִיא צָעֲקָה, ״חַכֵּה שְׁנִיָּה!״
״מָה קָרָה?״ שָׁאַלְתִּי.
״אֲנִי לֹא מְטַלְפֶּנֶת לְאַף אֶחָד בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר,״ הִיא אָמְרָה. ״אִם אַתָּה רוֹצֶה לְהוֹדִיעַ לְטַל וְדָן, תִּתְקַשֵּׁר בְּעַצְמְךָ.״
״עַכְשָׁיו לֹא שֵׁשׁ בַּבֹּקֶר,״ תִּקַּנְתִּי אוֹתָהּ, ״עַכְשָׁיו כִּמְעַט שֵׁשׁ וַעֲשָׂרָה.״
״אֲפִלּוּ בְּשֵׁשׁ וָחֵצִי אֲנִי לֹא מְטַלְפֶּנֶת לְאַף אֶחָד,״ שַׂגִּית הָיְתָה נְחוּשָׁה.
בָּלַעְתִּי רֹק. הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁשַׂגִּית צוֹדֶקֶת, וְלָכֵן הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה הוֹגֵן לְהִתְוַכֵּחַ אִתָּהּ אוֹ לִלְחוֹץ עָלֶיהָ.
״אוֹקֵיי,״ אָמַרְתִּי לָהּ, ״אַתְּ יוֹדַעַת מָה? בְּסֵדֶר. מָתַי תִּהְיִי מוּכָנָה לְהִתְקַשֵּׁר אֲלֵיהֶם?״
״בִּשְׁמוֹנֶה,״ שַׂגִּית אָמְרָה.
״אָז בִּשְׁמוֹנֶה וָחֵצִי נִפְגָּשִׁים בַּמִּקְלָט,״ סִכַּמְתִּי. ״וְתוֹדִיעִי לָהֶם בְּבַקָּשָׁה שֶׁיַּעֲבִירוּ אֶת הַהוֹדָעָה גַּם לְיִפְעַת וּלְמוֹשִׁיק.״
״אֵין בְּעָיָה,״ שַׂגִּית אָמְרָה וְנִתְּקָה.