ג'ינג'י 60 - תעלומת המחזר המנומס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ג'ינג'י 60 - תעלומת המחזר המנומס
הוספה למועדפים

ג'ינג'י 60 - תעלומת המחזר המנומס

5 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

תקציר

“תִּשְׁכְּחִי מִזֶּה!" צָעַק אַבָּא שֶׁל יִפְעַת עַל מִיכַל אֲחוֹתָהּ, “אַתְּ לֹא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת!"
“אֲבָל אֵין לָכֶם רְשׁוּת לִסְגּוֹר אוֹתִי בַּבַּיִת!" מִיכַל צָרְחָה, “זְכוּתִי לָצֵאת!"
“אַתְּ לֹא תֵּלְכִי לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ!" זֶה הָיָה קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא שֶׁל יִפְעַת, “אֲנַחְנוּ אוֹסְרִים עָלַיִךְ!"
“אֵין לָכֶם רְשׁוּת לֶאֱסוֹר עָלַי!" מִיכַל הֵשִׁיבָה, “יֵשׁ לִי זְכֻיּוֹת!"
“תִּשְׁכְּחִי מֵהַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּךְ!" אַבָּא שֶׁל יִפְעַת אָמַר, “אֲנַחְנוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ וַאֲנַחְנוּ אַחְרָאִים עָלַיִךְ!"
כָּךְ הִתְחִיל הַסִּפּוּר הַזֶּה, שֶׁבּוֹ מִיכַל רָצְתָה לָצֵאת לִפְגּוֹשׁ אֶת ‘הָרָגִישׁ´ שֶׁהִכִּירָה דֶּרֶךְ הָאִינְטֶרְנֶט. אֲנִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁהָיוּ בּוֹ הַפְתָּעוֹת מַדְהִימוֹת.
 
עַל דָּנָה פִישְׁמַן אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהוֹסִיף לָכֶם מַשֶּׁהוּ הַפַּעַם. דָּנָה הִיא דָּנָה, אֲבָל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ הֵן מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי.

פרק ראשון

פֶּרֶק א 
לְיִפְעַת יֵשׁ בְּעָיוֹת בַּבַּיִת
 
כְּבָר בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מִבֵּית־הַסֵּפֶר שַׂמְתִּי לֵב שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה לְיִפְעַת. הִיא הָלְכָה לְאַט כְּאִלּוּ הִיא חוֹלָה בְּשַׁפַּעַת, וְשָׁתְקָה כְּאִלּוּ אֵין לָהּ כֹּחַ לְדַבֵּר. אִם לֹא הָיִיתִי מַכִּיר אוֹתָהּ כָּל כָּךְ טוֹב, אוּלַי לֹא הָיִיתִי שָׂם לֵב שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר. יֵשׁ הַרְבֵּה יְלָדִים שֶׁהוֹלְכִים לְאַט וְשׁוֹתְקִים.
אֲבָל יִפְעַת הִיא יַלְדָּה דַּבְּרָנִית, וְכִמְעַט תָּמִיד יֵשׁ לָהּ מֶרֶץ וְהִיא הוֹלֶכֶת מַהֵר. בִּגְלַל זֶה, כְּשֶׁיִּפְעַת נִכְנְסָה לַמַּכֹּלֶת וְקָנְתָה קַרְטִיב, נִצַּלְתִּי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְשָׁאַלְתִּי אֶת שַׂגִּית אִם הִיא יוֹדַעַת מָה עוֹבֵר עָלֶיהָ.
״כֵּן,״ שַׂגִּית הַשִּׁיבָה, ״יֵשׁ בָּלָגָן בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ, בִּגְלַל זֶה יֵשׁ לָהּ מַצַּב־רוּחַ רַע.״
רָצִיתִי לְבָרֵר בְּאֵיזֶה בָּלָגָן מְדֻבָּר, אֲבָל לֹא הִסְפַּקְתִּי. יִפְעַת יָצְאָה עִם הַקַּרְטִיב הַלָּבָן בְּטַעַם אָנָנָס שֶׁהִיא קָנְתָה.
״אַתֶּם בָּאִים?״ הִיא שָׁאֲלָה, נָגְסָה בַּקַּרְטִיב וְחָזְרָה לָלֶכֶת.
הִצְטָרַפְנוּ אֵלֶיהָ. עַכְשָׁיו גַּם אֲנִי שָׁתַקְתִּי, כִּי חָשַׁבְתִּי עַל כָּל הַבָּלָגָנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר.
אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי הַהוֹרִים רָבִים בֵּינֵיהֶם. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי הַהוֹרִים עוֹמְדִים לְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי אַחַד הַהוֹרִים חוֹלֶה. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי אֵין מַסְפִּיק כֶּסֶף. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי פִּטְּרוּ מֵהָעֲבוֹדָה אֶת אַחַד הַהוֹרִים. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת בִּגְלַל סִכְסוּךְ בֵּין אַחַד הַיְּלָדִים לְהוֹרָיו, לְמָשָׁל בִּגְלַל הַלִּמּוּדִים. הַאִם אֶחָד מֵאֵלֶּה הוּא הַבָּלָגָן שֶׁשַּׂגִּית הִתְכַּוְנָה אֵלָיו?
כֻּלְּכֶם בֶּטַח כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי יֶלֶד סַקְרָן. לָכֵן כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ מְסַקְרֵן אוֹתִי, קָשֶׁה לִי לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לִפְעוֹל מִיָּד. הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁאֵין שׁוּם סִכּוּי שֶׁאַחְזִיק מַעֲמָד עַד שֶׁנַּגִּיעַ הַבַּיְתָה, בְּלִי לְבָרֵר קֹדֶם עִם יִפְעַת אֵיזֶה בָּלָגָן גּוֹרֵם לָהּ לִהְיוֹת מְצֻבְרַחַת.
וּבְכָל זֹאת הִצַּבְתִּי לְעַצְמִי מַטָּרָה: אֲנִי אַחְזִיק מַעֲמָד עַד שֶׁיִּפְעַת תְּסַיֵּם אֶת הַקַּרְטִיב. וְאַחֲרֵי שֶׁהִיא סִיְּמָה אֶת הַקַּרְטִיב, הִצַּבְתִּי לְעַצְמִי מַטָּרָה נוֹסֶפֶת: אֲנִי אַחְזִיק מַעֲמָד עַד שֶׁנַּגִּיעַ לַבַּיִת שֶׁל שַׂגִּית וְנִפָּרֵד מִמֶּנָּה, וְאָז אוּכַל לְשׂוֹחֵחַ עִם יִפְעַת בְּאַרְבַּע עֵינַיִם - שְׁתֵּי עֵינַיִם שֶׁלָּהּ וּשְׁתֵּי עֵינַיִם שֶׁלִּי.
אַחַת־אֶפֶס לְטוֹבָתִי! הִצְלַחְתִּי לַעֲמוֹד בִּשְׁתֵּי הַמְּשִׂימוֹת. הִגַּעְנוּ אֶל הַבַּיִת שֶׁל שַׂגִּית, וַאֲנִי הִצְלַחְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לִשְׁאוֹל אֶת יִפְעַת שׁוּם שְׁאֵלָה. אָז נִפְרַדְנוּ מִשַּׂגִּית, וְאַחֲרֵי שֶׁהִיא הָלְכָה, סוֹף סוֹף נִשְׁאַרְנוּ רַק יִפְעַת וַאֲנִי.
״אוֹקֵי,״ אָמַרְתִּי לָהּ, ״אָז מָה הַסִּפּוּר?״
״אֵיזֶה סִפּוּר?״ הִיא עָשְׂתָה אֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ הִיא לֹא מְבִינָה עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר.
״מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ,״ אָמַרְתִּי, ״אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בָּלָגָן אֶצְלְכֶם בַּבַּיִת.״
עֵינֶיהָ שֶׁל יִפְעַת נִפְעֲרוּ לִרְוָחָה, הִיא נִרְאֲתָה מְאוֹד מֻפְתַּעַת.
״מִי סִפֵּר לְךָ?״ הִיא שָׁאֲלָה.
״אַף אֶחָד לֹא סִפֵּר לִי,״ הֵשַׁבְתִּי, ״יֵשׁ לִי חוּשׁ רֵיחַ,״ וְהִצְבַּעְתִּי עַל הָאַף שֶׁלִּי.
יִפְעַת עָצְרָה.
״אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם מֻתָּר לִי לְסַפֵּר לְךָ,״ הִיא אָמְרָה, ״זֶה עִנְיָן פְּרָטִי. מַמָּשׁ.״
״פְּרָטִי עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ?״ שָׁאַלְתִּי.
״אַף אֶחָד.״ הִיא אָמְרָה.
״וּמִישֶׁהוּ לֹא מַרְשֶׁה לָךְ לְסַפֵּר לִי?״
״בְּעֵרֶךְ...״ יִפְעַת חָזְרָה לָלֶכֶת.
כִּמְעַט אָמַרְתִּי: אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ, אִם שַׂגִּית כֵּן יוֹדַעַת? אֲבָל לְמַזָּלִי שׁוּב הִצְלַחְתִּי לְהִתְאַפֵּק. כְּשֶׁאַתָּה מַקְדִּישׁ זְמַן לְאִמּוּנֵי אִפּוּק, אַתָּה מַשִּׂיג תּוֹצָאוֹת. וּכְמוֹ שֶׁקֹּדֶם הִצְלַחְתִּי לְהַצִּיב לְעַצְמִי מַטָּרָה, לֹא לַחְקוֹר אֶת יִפְעַת לִפְנֵי שֶׁהִיא מְסַיֶּמֶת אֶת הַקַּרְטִיב; כָּךְ עַכְשָׁיו הִצַּבְתִּי לְעַצְמִי מַטָּרָה, לֹא לִשְׁאוֹל יוֹתֵר מִדַּי שְׁאֵלוֹת עַד שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִם שַׂגִּית.
וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֶּה הָיָה לְמַזָּלִי? כִּי כַּעֲבֹר עֶשֶׂר דַּקּוֹת, כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי עִם שַׂגִּית בַּטֶּלֶפוֹן, הִתְבָּרֵר לִי שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ בָּלָגָן בַּבַּיִת שֶׁל יִפְעַת, גַּם הִיא לֹא יוֹדַעַת אֵיזֶה מִין בָּלָגָן זֶה.
״אֲנִי לֹא מֵבִין,״ אָמַרְתִּי לְשַׂגִּית, ״הֲרֵי אָמַרְתְּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּפְעַת אָמְרָה לָךְ שֶׁיֵּשׁ בָּלָגָן בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ.״
״נָכוֹן,״ שַׂגִּית אִשְּׁרָה.
״וְלֹא שָׁאַלְתְּ אוֹתָהּ אֵיזֶה בָּלָגָן זֶה?״
״שָׁאַלְתִּי,״ שַׂגִּית הַשִּׁיבָה, ״אֲבָל הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה עִנְיָן פְּרָטִי. מַמָּשׁ.״
סִיַּמְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה עִם שַׂגִּית, פָּתַחְתִּי אֶת הַמְּגֵרָה שֶׁל הַשֻּׁלְחָן וְהוֹצֵאתִי מִמֶּנָּה אֶת פִּנְקַס הַבִּלּוּשׁ שֶׁלִּי. לְפָחוֹת מִדָּבָר אֶחָד הָיִיתִי מְרֻצֶּה: יִפְעַת לֹא שִׁקְּרָה לִי וְגַם לֹא הִפְלְתָה בֵּינִי לְבֵין שַׂגִּית. מָה שֶׁהִיא אָמְרָה לְשַׂגִּית - הִיא אָמְרָה לִי.
וּבְכָל זֹאת, הַמַּחְשָׁבָה עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָהּ בָּלָגָן בַּבַּיִת, וְזֶה בָּלָגָן כָּל כָּךְ פְּרָטִי שֶׁהִיא לֹא מוּכָנָה לְסַפֵּר לָנוּ עָלָיו כְּלוּם, הֵצִיקָה לִי. רַק הֵצִיקָה? לֹא, אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁאֲפִלּוּ נֶעֱלַבְתִּי. כָּכָה מִתְנַהֲגִים חֲבֵרִים? מָה קָרָה, הִיא לֹא סוֹמֶכֶת עָלֵינוּ? אֶת הָעֶלְבּוֹן הִרְגַּשְׁתִּי בַּגָּרוֹן, כְּאִלּוּ יוֹשֵׁב לִי שָׁם גּוּשׁ וְלֹא נוֹתֵן לִי לִבְלוֹעַ רֹק.
דָּחַפְתִּי אֶת הָעֵט בֵּין הַשְּׂפָתַיִם וְחָשַׁבְתִּי מַחְשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה: נַגִּיד שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ רָבִים. נַגִּיד שֶׁהֵם הָיוּ מַחְלִיטִים לְהִתְגָּרֵשׁ. לֹא הָיִיתִי מְסַפֵּר לַחֲבֵרִים שֶׁלִּי מָה קוֹרֶה בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ? לֹא הָיִיתִי מְשַׁתֵּף אוֹתָם בַּבָּלָגָן? נַגִּיד שֶׁקֻּפַּת־חוֹלִים הָיְתָה מְפַטֶּרֶת אֶת אַבָּא שֶׁלִּי הָרוֹפֵא כִּי הוּא עָשָׂה מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר, לֹא הָיִיתִי מְשַׁתֵּף אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי בְּמָה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ?
 
אֲנִי כִּמְעַט בָּטוּחַ שֶׁכֵּן, הָיִיתִי מְשַׁתֵּף אוֹתָם. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה מְשַׁתֵּף אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ בַּבְּעָיוֹת שֶׁלְּךָ, אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה לֹא לְבַד וְשֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁתּוֹמֵךְ בְּךָ. לְהִתְמוֹדֵד לְבַד עִם בְּעָיוֹת זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה.
אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת יִפְעַת בּוֹחֶרֶת בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה? יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ, כְּלוֹמַר אַחַד הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ אוֹ שְׁנֵיהֶם, הִשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ לִשְׁמוֹר סוֹד? וְאוּלַי הֵם אִיְּמוּ עָלֶיהָ בְּעֹנֶשׁ? יִתָּכֵן שֶׁהִיא רוֹצָה מְאוֹד לְסַפֵּר לָנוּ, אֲבָל הִיא לֹא יְכוֹלָה?
בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי טִלְפַּנְתִּי אֶל מוֹשִׁיק וְהִזְמַנְתִּי אוֹתוֹ לָבוֹא אֵלַי בְּשָׁעָה אַרְבַּע בְּדִיּוּק. בְּכַוָנָה לֹא אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁלַּפְּגִישָׁה הַזֹּאת מֻזְמָנִים עוֹד יְלָדִים.
״תִּזָּהֵר שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִרְאֶה אוֹתְךָ כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ,״ הִדְגַּשְׁתִּי.
״כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'אַף אֶחָד', אַתָּה מִתְכַּוֵן לְדָנָה פִישְׁמַן?״
״לֹא,״ אָמַרְתִּי, ״אֲנִי מִתְכַּוֵן לְשַׂגִּית, לְדָן, לְטַל וּלְיִפְעַת.״
״לָמָּה?״ מוֹשִׁיק הִתְפַּלֵּא, ״אַתָּה זוֹמֵם לְפַצֵּל אֶת הַחֲבוּרָה?״
״אַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל כְּשֶׁתַּגִּיעַ,״ הֵשַׁבְתִּי וּמִהַרְתִּי לְסַיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁאִם הוּא יִשְׁאַל עוֹד שְׁאֵלוֹת, אֶצְטָרֵךְ לְהוֹדוֹת שֶׁהַפְּגִישָׁה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְקַיֵּם לֹא כּוֹלֶלֶת אֶת יִפְעַת.
אַחֲרֵי שֶׁדִּבַּרְתִּי עִם מוֹשִׁיק דִּבַּרְתִּי עִם שַׂגִּית, דָּן וְטַל. לִשְׁלוֹשְׁתָּם אָמַרְתִּי בְּדִיּוּק אוֹתָם דְּבָרִים, וּשְׁלוֹשְׁתָּם שָׁאֲלוּ בְּדִיּוּק אוֹתָן שְׁאֵלוֹת. כָּל אֶחָד מֵהֶם רָצָה לָדַעַת מִמִּי עָלָיו לְהִזָּהֵר, וַאֲנִי הָיִיתִי חַיָּב לְשַׁקֵּר וְלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לְהִזָּהֵר מִכֻּלָּם, כִּי הַפְּגִישָׁה הִיא פְּגִישָׁה פְּרָטִית רַק בֵּינִי לְבֵינוֹ (אֶת זֶה אָמַרְתִּי לְמוֹשִׁיק, לְטַל וּלְדָן) אוֹ בֵּינִי לְבֵינָהּ (אֶת זֶה אָמַרְתִּי לְשַׂגִּית).
הָאֱמֶת? בִּגְלַל הַזְּהִירוּת הַמֻּגְזֶמֶת שֶׁדָּרַשְׁתִּי מֵהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, הַכֹּל הִסְתַּבֵּךְ. דָּן לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, כִּי בְּדִיּוּק כְּשֶׁהוּא הִגִּיעַ, גַּם טַל אָחִיו הִגִּיעַ, וּבִגְלַל שֶׁהָיָה עָלָיו לְהִזָּהֵר מִטַּל, הוּא הִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי אַחַת הַמְּכוֹנִיּוֹת וְהִמְתִּין שֶׁטַּל יֵלֵךְ. רַק שֶׁטַּל, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ, לֹא הָלַךְ, גַּם הוּא הִמְתִּין וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי מְכוֹנִית אַחֶרֶת.
וְאָז הִגִּיעָה שַׂגִּית, וְהִבְחִינָה בְּטַל שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַמְּכוֹנִית שֶׁל אַבָּא שֶׁל דָּנָה פִישְׁמַן וּמַמְתִּין, וּבְדָן שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַמְּכוֹנִית שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי וּמַמְתִּין, וּכְדֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לֹא יַחְשְׁדוּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּגִישָׁה פְּרָטִית אִתִּי, הִיא הִסְתַּתְּרָה מֵאֲחוֹרֵי עַמּוּד וְהִמְתִּינָה.
בְּשָׁעָה אַרְבַּע וָרֶבַע, כַּאֲשֶׁר מוֹשִׁיק הִתְחִיל לְאַבֵּד אֶת הַסַּבְלָנוּת וְחָזַר וְשָׁאַל אוֹתִי בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית לָמָּה אֲנִי לֹא מַסְבִּיר לוֹ בִּשְׁבִיל מָה נִפְגַּשְׁנוּ, יָצָאתִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי, נִכְנַסְתִּי לַחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלִּי, וְהֵצַצְתִּי הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן.
מִיָּד הִתְבָּרְרָה לִי סִבַּת הָאִחוּר שֶׁל טַל, דָּן וְשַׂגִּית, כִּי רָאִיתִי אוֹתָם מִלְּמַעְלָה, כָּל אֶחָד מַמְתִּין בִּמְקוֹמוֹ. כְּדֵי לְהַתִּיר אֶת הַסִּבּוּךְ, אָמַרְתִּי לְמוֹשִׁיק שֶׁיְּחַכֶּה רֶגַע וְיָרַדְתִּי לְמַטָּה. נִגַּשְׁתִּי אֲלֵיהֶם בָּזֶה אַחַר זֶה, וְשָׁלַחְתִּי אוֹתָם, כָּל אֶחָד לְחוּד, אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי. אַחַר כָּךְ סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה וְאָמַרְתִּי:
״טוֹב, עַכְשָׁיו נַתְחִיל בַּפְּגִישָׁה.״

גלילה רון־פדר-עמית (נולדה ב-12 באוקטובר 1949) היא סופרת ישראלית שפרסמה כארבע מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. רבים מספריה משתייכים לסוגה הקרויה ספרות בעיה: ספרים ריאליסטיים, המתרחשים כאן ועכשיו, ובמרכזם ילדים ובני נוער שנאלצים להתגבר על קושי בחייהם הפרטיים או בחיי המשפחה. הספרים נכתבים לעתים קרובות מתוך גישה חינוכית המבקשת להקנות לקוראים ערכים וכלים להתמודדות פסיכולוגית עם מצוקות ההתבגרות. 

ג'ינג'י 60 - תעלומת המחזר המנומס גלילה רון-פדר עמית
פֶּרֶק א 
לְיִפְעַת יֵשׁ בְּעָיוֹת בַּבַּיִת
 
כְּבָר בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מִבֵּית־הַסֵּפֶר שַׂמְתִּי לֵב שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה לְיִפְעַת. הִיא הָלְכָה לְאַט כְּאִלּוּ הִיא חוֹלָה בְּשַׁפַּעַת, וְשָׁתְקָה כְּאִלּוּ אֵין לָהּ כֹּחַ לְדַבֵּר. אִם לֹא הָיִיתִי מַכִּיר אוֹתָהּ כָּל כָּךְ טוֹב, אוּלַי לֹא הָיִיתִי שָׂם לֵב שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר. יֵשׁ הַרְבֵּה יְלָדִים שֶׁהוֹלְכִים לְאַט וְשׁוֹתְקִים.
אֲבָל יִפְעַת הִיא יַלְדָּה דַּבְּרָנִית, וְכִמְעַט תָּמִיד יֵשׁ לָהּ מֶרֶץ וְהִיא הוֹלֶכֶת מַהֵר. בִּגְלַל זֶה, כְּשֶׁיִּפְעַת נִכְנְסָה לַמַּכֹּלֶת וְקָנְתָה קַרְטִיב, נִצַּלְתִּי אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְשָׁאַלְתִּי אֶת שַׂגִּית אִם הִיא יוֹדַעַת מָה עוֹבֵר עָלֶיהָ.
״כֵּן,״ שַׂגִּית הַשִּׁיבָה, ״יֵשׁ בָּלָגָן בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ, בִּגְלַל זֶה יֵשׁ לָהּ מַצַּב־רוּחַ רַע.״
רָצִיתִי לְבָרֵר בְּאֵיזֶה בָּלָגָן מְדֻבָּר, אֲבָל לֹא הִסְפַּקְתִּי. יִפְעַת יָצְאָה עִם הַקַּרְטִיב הַלָּבָן בְּטַעַם אָנָנָס שֶׁהִיא קָנְתָה.
״אַתֶּם בָּאִים?״ הִיא שָׁאֲלָה, נָגְסָה בַּקַּרְטִיב וְחָזְרָה לָלֶכֶת.
הִצְטָרַפְנוּ אֵלֶיהָ. עַכְשָׁיו גַּם אֲנִי שָׁתַקְתִּי, כִּי חָשַׁבְתִּי עַל כָּל הַבָּלָגָנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר.
אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי הַהוֹרִים רָבִים בֵּינֵיהֶם. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי הַהוֹרִים עוֹמְדִים לְהִתְגָּרֵשׁ. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי אַחַד הַהוֹרִים חוֹלֶה. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי אֵין מַסְפִּיק כֶּסֶף. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת כִּי פִּטְּרוּ מֵהָעֲבוֹדָה אֶת אַחַד הַהוֹרִים. אֲנִי מַכִּיר בָּלָגָן בַּבַּיִת בִּגְלַל סִכְסוּךְ בֵּין אַחַד הַיְּלָדִים לְהוֹרָיו, לְמָשָׁל בִּגְלַל הַלִּמּוּדִים. הַאִם אֶחָד מֵאֵלֶּה הוּא הַבָּלָגָן שֶׁשַּׂגִּית הִתְכַּוְנָה אֵלָיו?
כֻּלְּכֶם בֶּטַח כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי יֶלֶד סַקְרָן. לָכֵן כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ מְסַקְרֵן אוֹתִי, קָשֶׁה לִי לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לִפְעוֹל מִיָּד. הָיָה לִי בָּרוּר שֶׁאֵין שׁוּם סִכּוּי שֶׁאַחְזִיק מַעֲמָד עַד שֶׁנַּגִּיעַ הַבַּיְתָה, בְּלִי לְבָרֵר קֹדֶם עִם יִפְעַת אֵיזֶה בָּלָגָן גּוֹרֵם לָהּ לִהְיוֹת מְצֻבְרַחַת.
וּבְכָל זֹאת הִצַּבְתִּי לְעַצְמִי מַטָּרָה: אֲנִי אַחְזִיק מַעֲמָד עַד שֶׁיִּפְעַת תְּסַיֵּם אֶת הַקַּרְטִיב. וְאַחֲרֵי שֶׁהִיא סִיְּמָה אֶת הַקַּרְטִיב, הִצַּבְתִּי לְעַצְמִי מַטָּרָה נוֹסֶפֶת: אֲנִי אַחְזִיק מַעֲמָד עַד שֶׁנַּגִּיעַ לַבַּיִת שֶׁל שַׂגִּית וְנִפָּרֵד מִמֶּנָּה, וְאָז אוּכַל לְשׂוֹחֵחַ עִם יִפְעַת בְּאַרְבַּע עֵינַיִם - שְׁתֵּי עֵינַיִם שֶׁלָּהּ וּשְׁתֵּי עֵינַיִם שֶׁלִּי.
אַחַת־אֶפֶס לְטוֹבָתִי! הִצְלַחְתִּי לַעֲמוֹד בִּשְׁתֵּי הַמְּשִׂימוֹת. הִגַּעְנוּ אֶל הַבַּיִת שֶׁל שַׂגִּית, וַאֲנִי הִצְלַחְתִּי לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לִשְׁאוֹל אֶת יִפְעַת שׁוּם שְׁאֵלָה. אָז נִפְרַדְנוּ מִשַּׂגִּית, וְאַחֲרֵי שֶׁהִיא הָלְכָה, סוֹף סוֹף נִשְׁאַרְנוּ רַק יִפְעַת וַאֲנִי.
״אוֹקֵי,״ אָמַרְתִּי לָהּ, ״אָז מָה הַסִּפּוּר?״
״אֵיזֶה סִפּוּר?״ הִיא עָשְׂתָה אֶת עַצְמָהּ כְּאִלּוּ הִיא לֹא מְבִינָה עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר.
״מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ,״ אָמַרְתִּי, ״אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בָּלָגָן אֶצְלְכֶם בַּבַּיִת.״
עֵינֶיהָ שֶׁל יִפְעַת נִפְעֲרוּ לִרְוָחָה, הִיא נִרְאֲתָה מְאוֹד מֻפְתַּעַת.
״מִי סִפֵּר לְךָ?״ הִיא שָׁאֲלָה.
״אַף אֶחָד לֹא סִפֵּר לִי,״ הֵשַׁבְתִּי, ״יֵשׁ לִי חוּשׁ רֵיחַ,״ וְהִצְבַּעְתִּי עַל הָאַף שֶׁלִּי.
יִפְעַת עָצְרָה.
״אֲנִי לֹא יוֹדַעַת אִם מֻתָּר לִי לְסַפֵּר לְךָ,״ הִיא אָמְרָה, ״זֶה עִנְיָן פְּרָטִי. מַמָּשׁ.״
״פְּרָטִי עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ?״ שָׁאַלְתִּי.
״אַף אֶחָד.״ הִיא אָמְרָה.
״וּמִישֶׁהוּ לֹא מַרְשֶׁה לָךְ לְסַפֵּר לִי?״
״בְּעֵרֶךְ...״ יִפְעַת חָזְרָה לָלֶכֶת.
כִּמְעַט אָמַרְתִּי: אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ, אִם שַׂגִּית כֵּן יוֹדַעַת? אֲבָל לְמַזָּלִי שׁוּב הִצְלַחְתִּי לְהִתְאַפֵּק. כְּשֶׁאַתָּה מַקְדִּישׁ זְמַן לְאִמּוּנֵי אִפּוּק, אַתָּה מַשִּׂיג תּוֹצָאוֹת. וּכְמוֹ שֶׁקֹּדֶם הִצְלַחְתִּי לְהַצִּיב לְעַצְמִי מַטָּרָה, לֹא לַחְקוֹר אֶת יִפְעַת לִפְנֵי שֶׁהִיא מְסַיֶּמֶת אֶת הַקַּרְטִיב; כָּךְ עַכְשָׁיו הִצַּבְתִּי לְעַצְמִי מַטָּרָה, לֹא לִשְׁאוֹל יוֹתֵר מִדַּי שְׁאֵלוֹת עַד שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִם שַׂגִּית.
וְלָמָּה אֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֶּה הָיָה לְמַזָּלִי? כִּי כַּעֲבֹר עֶשֶׂר דַּקּוֹת, כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי עִם שַׂגִּית בַּטֶּלֶפוֹן, הִתְבָּרֵר לִי שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁיֵּשׁ בָּלָגָן בַּבַּיִת שֶׁל יִפְעַת, גַּם הִיא לֹא יוֹדַעַת אֵיזֶה מִין בָּלָגָן זֶה.
״אֲנִי לֹא מֵבִין,״ אָמַרְתִּי לְשַׂגִּית, ״הֲרֵי אָמַרְתְּ בְּפֵרוּשׁ שֶׁיִּפְעַת אָמְרָה לָךְ שֶׁיֵּשׁ בָּלָגָן בַּבַּיִת שֶׁלָּהּ.״
״נָכוֹן,״ שַׂגִּית אִשְּׁרָה.
״וְלֹא שָׁאַלְתְּ אוֹתָהּ אֵיזֶה בָּלָגָן זֶה?״
״שָׁאַלְתִּי,״ שַׂגִּית הַשִּׁיבָה, ״אֲבָל הִיא אָמְרָה שֶׁזֶּה עִנְיָן פְּרָטִי. מַמָּשׁ.״
סִיַּמְתִּי אֶת הַשִּׂיחָה עִם שַׂגִּית, פָּתַחְתִּי אֶת הַמְּגֵרָה שֶׁל הַשֻּׁלְחָן וְהוֹצֵאתִי מִמֶּנָּה אֶת פִּנְקַס הַבִּלּוּשׁ שֶׁלִּי. לְפָחוֹת מִדָּבָר אֶחָד הָיִיתִי מְרֻצֶּה: יִפְעַת לֹא שִׁקְּרָה לִי וְגַם לֹא הִפְלְתָה בֵּינִי לְבֵין שַׂגִּית. מָה שֶׁהִיא אָמְרָה לְשַׂגִּית - הִיא אָמְרָה לִי.
וּבְכָל זֹאת, הַמַּחְשָׁבָה עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ אֶצְלָהּ בָּלָגָן בַּבַּיִת, וְזֶה בָּלָגָן כָּל כָּךְ פְּרָטִי שֶׁהִיא לֹא מוּכָנָה לְסַפֵּר לָנוּ עָלָיו כְּלוּם, הֵצִיקָה לִי. רַק הֵצִיקָה? לֹא, אֲנִי חַיָּב לְהוֹדוֹת שֶׁאֲפִלּוּ נֶעֱלַבְתִּי. כָּכָה מִתְנַהֲגִים חֲבֵרִים? מָה קָרָה, הִיא לֹא סוֹמֶכֶת עָלֵינוּ? אֶת הָעֶלְבּוֹן הִרְגַּשְׁתִּי בַּגָּרוֹן, כְּאִלּוּ יוֹשֵׁב לִי שָׁם גּוּשׁ וְלֹא נוֹתֵן לִי לִבְלוֹעַ רֹק.
דָּחַפְתִּי אֶת הָעֵט בֵּין הַשְּׂפָתַיִם וְחָשַׁבְתִּי מַחְשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה: נַגִּיד שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ רָבִים. נַגִּיד שֶׁהֵם הָיוּ מַחְלִיטִים לְהִתְגָּרֵשׁ. לֹא הָיִיתִי מְסַפֵּר לַחֲבֵרִים שֶׁלִּי מָה קוֹרֶה בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ? לֹא הָיִיתִי מְשַׁתֵּף אוֹתָם בַּבָּלָגָן? נַגִּיד שֶׁקֻּפַּת־חוֹלִים הָיְתָה מְפַטֶּרֶת אֶת אַבָּא שֶׁלִּי הָרוֹפֵא כִּי הוּא עָשָׂה מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר, לֹא הָיִיתִי מְשַׁתֵּף אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי בְּמָה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ?
 
אֲנִי כִּמְעַט בָּטוּחַ שֶׁכֵּן, הָיִיתִי מְשַׁתֵּף אוֹתָם. אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכַּאֲשֶׁר אַתָּה מְשַׁתֵּף אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלְּךָ בַּבְּעָיוֹת שֶׁלְּךָ, אַתָּה מַרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה לֹא לְבַד וְשֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁתּוֹמֵךְ בְּךָ. לְהִתְמוֹדֵד לְבַד עִם בְּעָיוֹת זֶה הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה.
אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת יִפְעַת בּוֹחֶרֶת בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה? יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ, כְּלוֹמַר אַחַד הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ אוֹ שְׁנֵיהֶם, הִשְׁבִּיעַ אוֹתָהּ לִשְׁמוֹר סוֹד? וְאוּלַי הֵם אִיְּמוּ עָלֶיהָ בְּעֹנֶשׁ? יִתָּכֵן שֶׁהִיא רוֹצָה מְאוֹד לְסַפֵּר לָנוּ, אֲבָל הִיא לֹא יְכוֹלָה?
בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי טִלְפַּנְתִּי אֶל מוֹשִׁיק וְהִזְמַנְתִּי אוֹתוֹ לָבוֹא אֵלַי בְּשָׁעָה אַרְבַּע בְּדִיּוּק. בְּכַוָנָה לֹא אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁלַּפְּגִישָׁה הַזֹּאת מֻזְמָנִים עוֹד יְלָדִים.
״תִּזָּהֵר שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִרְאֶה אוֹתְךָ כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ,״ הִדְגַּשְׁתִּי.
״כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר 'אַף אֶחָד', אַתָּה מִתְכַּוֵן לְדָנָה פִישְׁמַן?״
״לֹא,״ אָמַרְתִּי, ״אֲנִי מִתְכַּוֵן לְשַׂגִּית, לְדָן, לְטַל וּלְיִפְעַת.״
״לָמָּה?״ מוֹשִׁיק הִתְפַּלֵּא, ״אַתָּה זוֹמֵם לְפַצֵּל אֶת הַחֲבוּרָה?״
״אַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל כְּשֶׁתַּגִּיעַ,״ הֵשַׁבְתִּי וּמִהַרְתִּי לְסַיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁאִם הוּא יִשְׁאַל עוֹד שְׁאֵלוֹת, אֶצְטָרֵךְ לְהוֹדוֹת שֶׁהַפְּגִישָׁה שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לְקַיֵּם לֹא כּוֹלֶלֶת אֶת יִפְעַת.
אַחֲרֵי שֶׁדִּבַּרְתִּי עִם מוֹשִׁיק דִּבַּרְתִּי עִם שַׂגִּית, דָּן וְטַל. לִשְׁלוֹשְׁתָּם אָמַרְתִּי בְּדִיּוּק אוֹתָם דְּבָרִים, וּשְׁלוֹשְׁתָּם שָׁאֲלוּ בְּדִיּוּק אוֹתָן שְׁאֵלוֹת. כָּל אֶחָד מֵהֶם רָצָה לָדַעַת מִמִּי עָלָיו לְהִזָּהֵר, וַאֲנִי הָיִיתִי חַיָּב לְשַׁקֵּר וְלוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לְהִזָּהֵר מִכֻּלָּם, כִּי הַפְּגִישָׁה הִיא פְּגִישָׁה פְּרָטִית רַק בֵּינִי לְבֵינוֹ (אֶת זֶה אָמַרְתִּי לְמוֹשִׁיק, לְטַל וּלְדָן) אוֹ בֵּינִי לְבֵינָהּ (אֶת זֶה אָמַרְתִּי לְשַׂגִּית).
הָאֱמֶת? בִּגְלַל הַזְּהִירוּת הַמֻּגְזֶמֶת שֶׁדָּרַשְׁתִּי מֵהַחֲבֵרִים שֶׁלִּי, הַכֹּל הִסְתַּבֵּךְ. דָּן לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִכָּנֵס לַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, כִּי בְּדִיּוּק כְּשֶׁהוּא הִגִּיעַ, גַּם טַל אָחִיו הִגִּיעַ, וּבִגְלַל שֶׁהָיָה עָלָיו לְהִזָּהֵר מִטַּל, הוּא הִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי אַחַת הַמְּכוֹנִיּוֹת וְהִמְתִּין שֶׁטַּל יֵלֵךְ. רַק שֶׁטַּל, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ, לֹא הָלַךְ, גַּם הוּא הִמְתִּין וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי מְכוֹנִית אַחֶרֶת.
וְאָז הִגִּיעָה שַׂגִּית, וְהִבְחִינָה בְּטַל שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַמְּכוֹנִית שֶׁל אַבָּא שֶׁל דָּנָה פִישְׁמַן וּמַמְתִּין, וּבְדָן שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי הַמְּכוֹנִית שֶׁל אִמָּא שֶׁלִּי וּמַמְתִּין, וּכְדֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם לֹא יַחְשְׁדוּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּגִישָׁה פְּרָטִית אִתִּי, הִיא הִסְתַּתְּרָה מֵאֲחוֹרֵי עַמּוּד וְהִמְתִּינָה.
בְּשָׁעָה אַרְבַּע וָרֶבַע, כַּאֲשֶׁר מוֹשִׁיק הִתְחִיל לְאַבֵּד אֶת הַסַּבְלָנוּת וְחָזַר וְשָׁאַל אוֹתִי בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית לָמָּה אֲנִי לֹא מַסְבִּיר לוֹ בִּשְׁבִיל מָה נִפְגַּשְׁנוּ, יָצָאתִי מֵהַחֶדֶר שֶׁלִּי, נִכְנַסְתִּי לַחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלִּי, וְהֵצַצְתִּי הַחוּצָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן.
מִיָּד הִתְבָּרְרָה לִי סִבַּת הָאִחוּר שֶׁל טַל, דָּן וְשַׂגִּית, כִּי רָאִיתִי אוֹתָם מִלְּמַעְלָה, כָּל אֶחָד מַמְתִּין בִּמְקוֹמוֹ. כְּדֵי לְהַתִּיר אֶת הַסִּבּוּךְ, אָמַרְתִּי לְמוֹשִׁיק שֶׁיְּחַכֶּה רֶגַע וְיָרַדְתִּי לְמַטָּה. נִגַּשְׁתִּי אֲלֵיהֶם בָּזֶה אַחַר זֶה, וְשָׁלַחְתִּי אוֹתָם, כָּל אֶחָד לְחוּד, אֶל הַחֶדֶר שֶׁלִּי. אַחַר כָּךְ סָגַרְתִּי אֶת הַדֶּלֶת, הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה וְאָמַרְתִּי:
״טוֹב, עַכְשָׁיו נַתְחִיל בַּפְּגִישָׁה.״