פרולוג
האוקיינוס ההודי
ספטמבר 1943
אוניית הקיטור ג'וֹן בֶּרי נרעדה מחרטום עד ירכתיים בעודה מפלחת לה דרך במים הגועשים של האוקיינוס ההודי. היא הוגדרה כ״אוניית משא מהירה״ שנועדה ללוות אוניות מלחמה ובדרך כלל הפליגה בקצב יאה, אבל כשכל הדוודים פעלו במלוא כוחם יכלה ג'ון ברי לנוע במהירות שכמוה לא ידעה מאז הפלגות המבחן שלה. ועכשיו, פגועה, בוערת, עם שובל עשן מאחוריה, ג'ון ברי נסה על נפשה.
האונייה רכבה על גל בגובה שלושה מטרים, הסיפון שקע בשיפוע חד מטה, והחרטום צלל לתוך גל גואה נוסף. אלומת רסס רחבה התנפצה מעל המעקה והצליפה לאחור על פני הסיפון, מטלטלת את מה שנשאר על גשר הפיקוד ההרוס.
בחלקה העליון היתה ג'ון ברי שבר כלי מרוסק. עשן התאבך ממתכת שהתעקמה מפגיעת רקטות שכתשו את המבנה העילי. שאריות ושברים כיסו את הסיפון, ומלחים מתים היו מוטלים בכל מקום. אבל הנזק היה מעל קו המים בלבד, והאונייה הנמלטת תינצל אם תצליח להימנע מפגיעות נוספות.
על האופק האפל מאחור התאבך העשן מעל כלי שיט אחרים שמזלם שיחק להם פחות. כדור אש כתום פרץ מאחד מהם, הבזיק על פני המים והאיר לרגע את שדה הקטל. עכשיו היה אפשר לראות ארבע אוניות בוערות, שלוש משחתות וסיירת אחת, אוניות שג'ון ברי היתה המלווה שלהן. צוללת יפנית וטייסת של חמישה מפציצים גילו אותן בו־זמנית. עם בוא הדמדומים, דלק בער מסביב לאוניות השוקעות על פני כתם שאורכו קילומטר וחצי. הוא זיהם את השמיים בעשן שחור סמיך. אף אחת מהן לא תראה את אור השחר.
אוניות המלחמה אותרו והושמדו במהירות, אבל ג'ון ברי רק הופגזה, ספגה רקטות, והצליחה להימלט. סיבה אחת בלבד יכלה להיות לחסד הזה; היפנים ידעו על המטען הסודי שהיא נשאה ורצו אותו לעצמם.
הקברניט אלן פּיקֶט היה נחוש בדעתו לא לתת לזה לקרות, גם אם מחצית ממלחיו מתים ופניו שרוטות מרסיסים. הוא חטף את מגביר הקול וצעק אל חדר המכונות למטה.
״להגביר מהירות!״
לא היתה תגובה. על פי הדיווח האחרון השתוללה אש מתחת לסיפון. פיקט הורה לאנשיו להישאר למטה ולהילחם בה, אבל עכשיו הדממה השאירה אותו אחוז אימה.
״זיקים1 לכיוון החרטום!״ צעק הצופה מגשר התצפית. ״אלפיים רגל וצוללים.״
1 Zeke – כינוי למטוס קרב יפני במלחמת העולם השנייה (כל ההערות מאת המתרגמת).
פיקט הביט מבעד לזגוגית המנופצת שלפניו. באור הקלוש הוא ראה ארבע נקודות שחורות מתקדמות בשמיים האפורים וצוללות לעבר האונייה. הבזקים נדלקו מכנפיהם.
״תרד!״ הוא צעק.
מאוחר מדי. קליעי קליבר 0.50 תפרו קו לרוחב האונייה, חתכו את הצופה לשניים ופוצצו לרסיסים את מה שנותר מגשר הפיקוד. פיסות עץ, זכוכית ופלדה התעופפו סביב.
פיקט נפל על הסיפון. גל חום הבזיק מעל הגשר כאשר רקטה נוספת נחתה לפניו. המכה טילטלה את האונייה, וקילפה ממנה את תקרת המתכת כמו פותחן ענקי של פחיות שימורים.
כשחלף גל ההרס, הרים פיקט את מבטו. אחרון אנשיו שכב מת, הגשר נהרס. אפילו הגה האונייה נעלם, ורק גדם מתכת עדיין נותר מחובר אל הציר. ואולם, איכשהו, מנוע האונייה המשיך לרעום.
פיקט התרומם ואז הבחין במשהו שנתן לו תקווה: עננים כהים ומטחי גשם. קו סערה תזזי נע במהירות מימין לאונייה. אם הוא יוכל להכניס את האונייה לתוכו, האפלה המתקרבת תסתיר אותו.
הוא נאחז במחיצת ההפרדה ושלח את ידו אל מה שנשאר מההגה. הוא דחף בכל הכוח שנותר לו. ההגה עשה חצי סיבוב, והוא נפל ארצה בעודו מחזיק בו.
האונייה התחילה לשנות את מהלכה.
הוא לחץ כנגד הסיפון ודחף את ההגה למעלה ואז החזיר אותו שוב למטה לסיבוב מלא נוסף. האונייה נטתה עכשיו לתוך הסיבוב, שירטטה שובל לבן עגול על פני האוקיינוס, והתקרבה לסערה.
העננים שלפניהם היו סמיכים. הגשם שניתך מהם טיאטא את פני המים כמו מטאטא ענקי. לראשונה מאז החלה ההתקפה הרגיש פיקט שיש להם סיכוי, אבל כשהאונייה התקדמה לעבר הסערה שוב נשמע הרעש הנורא של המפציצים הצוללים לעברו, והספק חזר.
הוא הסתכל וחיפש מבעד לפצעים הפעורים של האונייה את מקור הרעש הזה.
ממש לפניו ירדו כמעט אנכית מהשמיים שני מפציצי צלילה איצ'י D3A, שאיתם הפציצו היפנים את פרל הרבור וכעבור חודשיים את הצי הבריטי ליד ציילון.
פיקט צפה בהם והקשיב לקול השריקה הגובר של כנפיהם. הוא קילל אותם ושלף את נשקו.
״הסתלקו מהאונייה שלי!״ הוא צעק, וירה לעברם בקולט 0.45.
הם חזרו ונסקו בזווית חדה בדקה האחרונה והמשיכו בשאגה, מנקבים את האונייה בתפזורת נוספת של קליבר 0.50. פיקט נפל לאחור על הסיפון, קליע חלף דרך רגלו וריסק אותה. עיניו נפקחו, מביטות למרום. הוא לא היה מסוגל לזוז.
ענני עשן ושמיים אפורים התגלגלו מעליו. זה הסוף, הוא חשב. האונייה ומטענה הסודי ייפלו בקרוב לידי האויב.
פיקט קילל את עצמו על כך שלא טיבע את האונייה. הוא קיווה שהאונייה תשקע איכשהו בכוחות עצמה לפני שמישהו יוכל לעלות עליה.
ראייתו התחילה להתעמעם, ואז הגיע לאוזניו קולם של עוד מפציצי צלילה. השאגה התחזקה, וצרחת כנפיהם הכריזה על הסוף הנורא והבלתי נמנע.
ואז קדרו השמיים שמעליו. האוויר נעשה קר ולח, וג'ון ברי נעלמה אל תוך הסערה, נבלעת בקיר של ערפל וגשם.
הטייס היפני האחרון שראה אותה דיווח שהיא בוערת אבל ממשיכה לשוט במלוא הכוח. מאז נעלמו עקבותיה לבלי שוב.
