מאדאם בֶּרמוֹן אמרה:
– תהיו פה כבתוך שלכם. אין איש בבית כל היום.
פניה הצפוּדים קְטָנים היו תחת מגבעת־התבן רחבת־השוליים. הפסיקה את כיבוס הלבנים ליד הבאֵר שבגינה. בחדר שהראתה נקרשה אפלולית חמה, אטומה, מחמת התריסים המוגפים. אדולף בַּארְט ספג מדי רגע את מצחו.
– זולת זה הרי הים לפניכם. עשרים צעד. לֶך־לךָ, בּיזשׁוּ! – גערה בכלבלב ברוֹד לבן ושחור, בעל עיניים מלופלפות, שנתלבט לעומתה.
– כן, הים לפנינו.
אדולף בארט החליף בלחישה כמה מלים עם בת־לווייתו.
– יפה. אנו נשארים כאן.
לפנות־ערב, כשנפחת החום, העבירו מזוודותיהם מבית־הנתיבות. הים שרוע היה בתכלתו העזה כמפה. הדייגים נעתקו מן החוף, דוגית פה דוגית שם, כלפי האופק, לפרושׂאת המִכמרות. בגן הפנסיון הסמוך נערכו השולחנות לפת ערבית.
על עטיפת־רחצה צבעונית היתה גִינָא מפורקדת בעצלתיים, מלופפה בגד־רחצה של צמר ירקרק־בהיר, שהבליט מבנה גופה היפה. בסוֹכך סיני רקוע ומפורח חופפה על ראשה. בארט, במשקפי־שמש, השתעשע לצידהּ בחצץ היוקד, קולע חלוקי אבנים אל המים. מאחוריהם היו שטוחות לייבוש מכמרות חומות־כהות. נדף מהן ריח חודר של ים ודגים. האוויר רתת בשרב סמוך לקרקע.
צִ'יצִ'י עלה מן המים ובא לֵישב אצלם. קיפל רגליו תחתיו כבני המזרח. על חזהו השעיר ניצבו נטפים בודדים.
– המים חמים.
אמר בהברה נלעגת, כפותה לאיטלקית.
– אבל אתה רועד.
– נשארתי שעה ויותר.
גינא נתהפכה על צידה, פניה מול שני הגברים. זבובים גדולים עטו אל דג זערורי, מוטל ליד הסירה הקרובה, המשׁוּיה מן המים.
– בשלושת הימים כבר הספקתְּלהשתזף מעט, גבירתי.
צ'יצ'י הֵשיט עיניו על גלילי שוקיה הדהוֹת. הסיע עצמו יותר אליה והִשווה עורו מגוֹן מַטבעות נחושת אל עורה הלבנוּני כעין השנהב.
– לא, עדיין לא כמותְך.
ואל בארט:
– שים את הכובע על ראשך. או שְׁכב אצלי תחת הסוכך.
– וכי מה שמךָ הנכון? – שאל בארט.
– פרנצֶ'סקוֹ אָדֶסּוֹ. אבל הכל קוראים לי כאן צ'יצ'י.
לאחר הרף־עין:
– ידידי מרומא כבר בא הבוקר. זה המתורגמן של חברת "קוּק", את יודעת. עומד להופיע כאן בכל רגע.
– שמֵחה מאוד! – היתלה גינא.
הושיט לעומתה חפיסת־סיגרטות צהובה. גינא מיאנה. אז עישנו הוא ובארט, שכובים על כְּרֵסם והחמה על גבם. למרגלותם רבץ הים, בלי ניד. רק על האופק רמשׂה והלכה ספינה חלומית, משָׁם אל שָׁם. ואילו כאן, סמוך אצלם, נשתכשכו גוריו של סְטֶפָאנוֹ, כחצי תריסר ילדים מלוכלכים, מבן שתיים ומעלה, אגב צהלה וצווחה והתזת מים. ומן הצד היו לָאצִי וזוּזִי משחקים בכדורת עם מַרסֶל, זו הלִיאוֹנית השחרחורת, שופעת החן והעלומים – ושלושתם כיצוקי ברונזה.
– הלִיאוֹנית יפה מאוד – אמרה גינא לא אל איש.
– יפה היא – הסכים צ'יצ'י – אבל את, מאדאם, יפה ממנה.
– תודה!
בארט חייך בזווית אחת של פיו, השליך בקשת את שריד הסיגרטה.
– שָׁשַׁר־השפתיים של זוּזי בהיר יותר מדי. אינו מתלכד עם שֶׁזֶף העור.
– טעמה של שִׁקצה.
– חוץ מזה עמוסה היא בטן.
– לָאצִי הִנֵהו גם כן מווינה – שילֵב צ'יצ'י.
– הַיינו מבודפשט...
משורת הבתים מנגד פרש היַפָּני במכנסי־רחצה, חצה אלכסונית את הכביש הרץ עם החוף ונתקרב לכאן. הוא היה גבוה מרוב בני־גזעו ורשמֵי פניו מדודים. בעקבותיו באה ידידתו, אירופית, בגלימת־בוקר מפורחת ציצים ענקיים מצבע התירס, ועל תסרוקתה שֶׁנֶץ כחול. זו היתה נמוכה, זקנה ממנו כדי עשר שנים. לדברי גינא עשתה רושם של מי שתוכניתו עמו. היפני נכנס לשחות ובת־זוגו נשארה עם לָאצִי וזוּזי, שכילו בינתיים לשחק.
– אמש סבאו שוב עד ארבע.
צ'יצ'י הכיר כל דרי המקום וידע כל המתרחש כאן.
– אצל סטֶפאנו?
– לא, בבית היפני. בַּכְּחָנַליָה אמיתית.
– ואתה?
– לא היה לי חשק.
בארט נתרומם וישב. ספג באֲלוּנְטית חזהו ושוקיו המיוזעים, המקועקעים על־ידי החצץ. פניו היו סמוקות ואניצי בלורית צהובה דבקו למצחו.
– לא קר, מה, גִין!
המתורגמן של חברת "קוּק" לבוש היה במין טרזנות, לפי העונה. שערו השחור, הנוצץ משומן, דבוק היה לקרקף כאִספּלָנית, פניו הנפוחים חלקלקים. הושיט ידו השמאלית, כשהוצג על־ידי צ'יצ'י. הימנית שלו היתה יד תותבת, בכסָיה שחורה.
– אה, מתגוררים אתם בפאריס! מכיר אני כעשר אצבעותי.
המתורגמן הכיר הכל "כעשר אצבעותיו" – זה הוברר מיד. בעיקר ידע שפות זרות (האמנות, בבקשה מכם!). ברומא היתה לו ידידה, משוררת יפנית. את הראָיה לכך הביא עמו: ספר שירים יפני ששורותיו מאונכות – "דורון ממנה". לקרוא בו אינו יודע עדיין, אבל הוא יִלמד מפי יפני זה. כבר לקח עמו דברים, והגברת, התֹאבֶה ללמדו גרמנית עבור לֶקח איטלקי?
ה"ערבי" – על שום שידע לחקות חיתוך דיבורם של הערבים – חברו של צ'יצ'י לדירה ולעבודה, כרוך היה אחרי המתורגמן כנושא־כלים. בתנועות ראש של הסכמה ליווה דברי הלה, עלול לקרוע כדג כל מי שיָהין להטיל בם ספק.
גינא קמה על־מנת להיכנס לרחוץ.
– אם כן חכו־נא רגע עד שאפרוק בגדי.
המתורגמן נתחמק לאחורי הסירה וה"ערבי" עמו. כעבור רגעים מועטים הופיע מעורטל. לובן גופו המבהיק הורגש בין השזופים שמסביב כעירום לא־צנוע. יד תותבתו נשארה עם הבגדים וקטע־זרועו מחותל היה באלונטית. הוא הפיל את האלונטית ארצה, נכנס בקפיצה אחת אל המים ונשתטח מיד לשחות. ה"ערבי" לא מש מעמו.
– למדֵני לשחות על הגב – אמרה גינא אל בארט.
אחר־כך אמרה:
– שחיתי אחריך, אך לא עצרתי כוח וחזרתי. אתה מרחיק מאוד. שלא יאונה אסון!
צ'יצ'י עג עוגה מסביב לגינא. בכבדות ובחוסר־נשימה חתר בידיו ורגליו והיכה גלים.
– הנה, הביטי! תניעי את הידיים והרגליים כך. א־חת, שת־יים! א־חת, שת־יים! א־חת – עכשיו נַסִי.
בארט פרש זרועותיו מתחת לשטח המים והיא נתפרקדה עליהן.
מקרוב עמדה מרסל והסתכלה.
– אינך יודעת לשחות על הגב, מאדאם? אבל זה פשוט מאוד. הנה!
ומיד הראתה את כוחה, שוחקת בפה של שיני־עכבר מבריקות.
– ואימתי נערוך שנינו שחיית־התחרות, מַאדמוֹאזל מרסל?
– בכל שעה שאתה רוצה.
– היום אחר־הצהריים – ניחא?
– אם לא אסע לניצה.
– מוצאת חן בעיניך, הקטנה! – העירה גינא, כשזו פנתה מהם.
ואל צ'יצ'י:
– מר צ'יצ'י, צריך שתלמד עד מחר שחיית־גב, אתה מבין!...
המתורגמן וה"ערבי" נתקרבו. המתורגמן התכופף והשקיע עצמו עד לסנטרו במים שלא היו עמוקים כאן אלא עד לחזה. שהה כך כל זמן היותו בקרבתם. אף־על־פי־כן ניצנצה זרועו המוּמֶמֶת בעד המים הזכים. גינא ערכה נגד צ'יצ'י קרב של התזת מים, בעוד שבארט פרש אָרְבוֹת ידיו והפליג בכחול הקריר. כשחזר, העיר את גינא על השעה המאוחרת ועל הנחיצות להיכנס לסעודת־צהריים. השמש חנתה עכשיו בדיוק על הקודקוד. ברחוב הראשי, העשוי טור־בתים יחידי נוכח הים, כסדוק לאורכו, רחשו הנגוהות כנוזל כתום לוהט. העוברים היחידים מיעכו צילם תחת רגליהם.
.jpg)
