גמר טוב

שרה התחתנה ב"זאת חנוכה" והתגרשה ב"תענית אסתר", וכל אותם שישים ותשעה ימים לא חדלה לאהוב את בנימין.
בבוקר יום התענית העירה אותה דבורה מוקדם כדי להספיק להגיע לבית-הדין בשעה שמונה, כי הדיינים חייבים לסיים הכול עד חצות היום ואם תחול חלילה תקלה ידחו את הגט לאחר פורים וגיטה עלולה לקום ממיטת חוליהּ ולצוות על בנימין להמשיך לשגע אותנו בסרבנות הזו שלו, ואַת ודאי מבינה היטב שרה יקירתי שאנו לא נניח לבתנו היחידה להיוותר שוממה ועגונה בית אביה, ולכן את חייבת להתגבר על הטשטוש הזה שנלפת אלייך בשל הצום הכבד ולהגיע לבית-הדין רעננה ונמרצת ולהשיב בקול ברור וצלול על כל השאלות, והכי חשוב להיזהר שהשטר לא ייפול מידייך וללכת בזהירות רבה לחלון ובחזרה כמו שיגידו לך ולזכור כל העת שאם תחלמי ותתרשלי הדיינים יראו בכך אות משמים לדחיית הדיון, ואנו אנה נוליך את החרפה.
ובאמת שרה התגברה כראוי על הצום הכבד והלכה רעננה ונמרצת לבית-הדין וחיכתה באולם ההמתנה יחד עם אביה, שלא הסיר מבטו מן הפתח בחרדה גדולה והציץ שוב ושוב בשעונו וביקש מן המזכיר שייכנס אל החדר וירגיע את הדיינים שלא יחששו, כי תיכף יגיע הבעל וייתן את הגט. וכשראה סוף-סוף את בנימין ואהרון מתקרבים, נכנס בעצמו אל החדר והודיע שאפשר להתחיל ואנחנו כבר באיחור של עשר דקות ומרת שרה מרגישה רע מאוד כי הצום התיש את כוחותיה וכילה את מקור חִיותהּ והותירהּ חלשה וריקה, ואשתי מחכה בכליון עיניים לבת האהובה ובואו נסיים מהר את הפרשה האומללה הזו.
שרה קמה ומייד צנחה במקומה ועיניה נעוצות ללא ניע בצללית הגבוהה הדקיקה ובפיאות הזהב המסתלסלות, ויצחק מיהר לתמוך בבת האהובה ואחז בזרועה והובילהּ קוממיות אל החדר פנימה והושיבהּ לידו על הספסל הארוך וחייך בנועם אל המזכיר, כמו שלימדה אותו אשתו הצדקת להתייחס אל האנשים הפשוטים בחסד ובחמלה, וביקש ממנו שלא ידאג, כי מרת שרה אומנם צמה קשה מאוד אך אינה קרובה לעילפון, ותחזור בבקשה למקומך באולם ההמתנה ותדאג שהעדים ייכנסו בזריזות אל החדר כי הדיינים רוצים להתחיל.
הדיינים ביקשו מן האשה להתקרב, ויצחק אחז בה בתמיכה של אב מסור שאינו מניח את בתו לבדה בצום הקשה אלא מוביל אותה במסירות לאורך כל החדר ונעמד לצידה על יד השולחן הקטן ונושא יחד איתה את עיניו אל הבמה הגבוהה.
בתוך האפלולית הכבדה הצליחה שרה לראות את שלושת הדיינים וכמו ממרחק שמעה אותם מפירים את השקט העמוק ושואלים אם היא מרת שרה דמתקרייא שרה'לה בת דבורה ויצחק רוזנבוים, ורצתה למלא את החובה ולהשיב כראוי, ונזכרה שלא שמה לב אם הוא לובש את הקפוטה הרגילה או את קפוטת המשי החדשה שקנתה אמו שבוע לפני החתונה, כי גיטה לא רצתה שילבש את הקפוטות הללו שתופרים פה בבני-ברק שנראות כמו חלוק רחצה ואנחנו נזמין לבעל שלך קפוטת משי מיוחדת מאנגליה והוא יהיה יפה כמו מלאך, כי לבת שלי מגיע בעל שנראה כמו נסיך ולא כמו חְנְיוֹק. היא הסֵבה ראשה אחורנית וניסתה בכל כוחה לזהות את הצללית הדקיקה בתוך מסך הערפל שעטף אותה ללא הפוגה וסימא את עיניה והלם בכוח ברקותיה, ויצחק מיהר לחבק אליו בתמיכה את הבת האהובה שצמה כל-כך קשה ולהשיב לדיינים שזו היא מרת שרה דמתקרייא שרה'לה ואפשר להמשיך. אך אב בית-הדין ביקש מרבי יצחק רוזנבוים לחזור למקומו בקצה החדר, והסביר לה בשקט ובנועם שעליה להפנות אליהם את פניה ולהשיב על השאלה, והיא צייתה בקפדנות והסבה אליהם את ראשה והביטה בהם בריכוז ובהתמדה ושתקה.
חריצי אור זעירים ביצבצו מן החלון כאורה של איילת השחר הדוחקת אט-אט את החושך לאחר שיוצאת הלבנה ויוצאים הכוכבים והמזלות. היא ידעה שעוד מעט הוא יקרב אליה ויניח את השטר בתוך ידיה, והיא תתרחק ממנו בצעדים קטנים וזהירים ותיגש אל החלון ותלגום מן האור ותחזור אליו עם השטר בכפות מושטות, והדיינים יטלו אותו ממנה ויקרעו בו שני חתכים עמוקים.
חייבים להשיב על השאלה ולומר ללא היסוס ופקפוק שאני שרה דמתקרייא שרה'לה בת דבורה ויצחק רוזנבוים מוכנה מרצוני החופשי לקבל גט ממר בנימין בן גיטה ואהרון טאוב, ולחזור על כך שוב ושוב על מנת שהעדים ישמעו היטב ויידעו בוודאות גמורה ומוחלטת שאני היא הניצבת עימכם היום ובעוד שעה אצא מכאן פנויה וחופשית וארחף כאיילת השחר אל אמא ואשוב אליה זכה וברה וטהורה.
כשקרב אל השולחן הבחינה לרווחתה שקפוטת המשי הדורה ויפה, אך לא הצליחה למשוך אליה את המבט התכול כי פיאות הזהב השתלשלו ברישול על הפנים החיוורים וכיסו את העיניים העצומות.
אצבעותיו העדינות אחזו ברכּות את השטר כשפסע ונעמד סמוך אליה.
היא הושיטה לעברו את כפותיה וחשה ברפרוף מגעו כשהניח בתוכה את השטר.
איוושת נשימתו החמה ריחפה על פניה, פוררה את הכתמים הכהים מעיניה והפיגה מאוזניה את מסך הדוֹק העמום.
היא שמעה את קולו חד וברור, חוזר מלה במלה על דברי הדיינים.
הִתְקבּלי גיטך, והרי את מגורשת מעכשיו ומותרת לכל אדם.