עצירת נשימה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עצירת נשימה

עצירת נשימה

2 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • הוצאה: צבעונים
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2015
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 176 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 56 דק'

מאיר שגיא

פרופ' מאיר שגיא הוא מומחה ברפואת ילדים, בוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. משנת 1989 הוא חי בארצות הברית. התמחה בטיפול נמרץ בילדים ובעקרונות הקשורים לאיכות ולבטיחות של השירות הרפואי לחולה. מילא תפקידים בכירים ובהם ניהול היחידות לטיפול נמרץ במרכז הרפואי היהודי בלונג איילנד ובבית החולים של אוניברסיטת ניו יורק. כיום ראש השירות האמבולטורי לרפואת ילדים של ארגון הבריאות ובתי החולים של העיר ניו יורק.

תקציר

האמבולנס דהר במורד הרחוב לעבר בית החולים וצפר בקולי קולות. בתוכו שכב אלכס על אלונקה. שני פאראמדיקים הנשימו את אלכס במנשם ידני. צמוד אליו ישבה אמו והחזיקה את המנשם. בבית החולים נשמעה ההודעה “צופן ילדים אחת“. “מה קורה?“ שאלה סוזן ומלמלה לעצמה: “לא, לא יכול להיות שזה הוא“. צוות ההחייאה נכנס לפעולה.

לפניכם ספר עוצר נשימה על עצירת נשימה ועל תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח. אי אפשר שלא לקרוא את הספר בנשימה אחת, ואחר כך לשאול את השאלות הרבות המתבקשות על אימהוּת, התעללות, סמכות והתערבות.

תסמונת מינכהאוזן היא הפרעה נפשית נדירה הקרויה על שמו של הברון מינכהאוזן, השקרן ההיסטורי המפורסם. הסובלים מתסמונת מינכהאוזן נוהגים להמציא לעצמם או לגרום לעצמם כל מיני מחלות, וזאת כדי להשיג טיפול, חמלה ותשומת לב מצד קרוביהם ומצד הצוות הרפואי המטפל בהם.

תסמונת מינכהאוזן בידי שליח, שעליה מסופר בספר זה, גם היא הפרעה נפשית נדירה, והסובל ממנה מוצא מענה למצוקותיו בפגיעה בבן חסותו. הוא נוהג להמציא סימפטומים של מחלה הקיימים לכאורה אצל בן חסותו, גורם לו למחלה או פוגע בו פגיעה גופנית, והכול כדי לזכות בתשומת הלב הנכספת מצד קרוביו ומצד המערכת הרפואית. ברוב המקרים מדובר באם, והקרבן הוא ילד בגיל הרך.

פרק ראשון

לא כהרגלו יצא פרופ' דניאל מרטין מיחידת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים ארוכת בת עמי מיד לאחר ביקור הערב במחלקה.
״אני מניח שאשאר באולפן הטלוויזיה עד מאוחר בלילה. תודיעי למי שצריך,״ אמר למזכירתו.
״בהצלחה,״ ענתה לו.״
פרופ' מרטין, רופא ילדים וראש היחידה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים ארוכת בת עמי, מעולם לא התראיין לטלוויזיה. הוא מעולם לא חיפש פרסום, ואת הזמן שלא היה עסוק בו בענייני המחלקה בחר להשקיע בכתיבת מאמרים. עכשיו היה לחוץ מעצם הרעיון שהוא עומד לשבת מול מראיין שישאל אותו שאלות שכבר ענה עליהן פעמים רבות, ויהיה עליו לשוב ולדוש באותו סיפור שסוף סוף הגיע לסיומו. תחילה הוא סירב לבקשה להתראיין ולהשתתף בשידור החי בטלוויזיה, אבל הנהלת בית החולים לחצה. פרופ' מרטין טען שדעת הקהל כבר נרגעה והציבור סיפק את יצר הסקרנות שלו, אבל מנהל בית החולים גרס שעדיין נשארו פרטים שדורשים הסבר מקצועי, שלא ייתכן שבית החולים יתעלם מהדרישה לדון בפרטים שהציבור מבקש לדעת, וגם חשוב להביא לידיעת הציבור הרחב מהי התסמונת שמדובר בה. ואמנם פרופ' מרטין השתכנע שעליו להתראיין ולענות על שאלות למען הידע הכללי של הציבור וגם למען עורכי דין ושופטים העוסקים בחוק היבש ופוסקים פסיקות על פי החוק בלי להתבונן בנפש האדם פנימה.
בקומת הכניסה הצטרפה אליו ד״ר שושנה גרשום, ראש השירות לעבודה סוציאלית, האמורה לענות על שאלות של חסות ואמנה, ושניהם יצאו יחד לרחוב ההומה.
זה היה יום קיצי, והם פסעו בצעדים מהירים ברחובות הסואנים של העיר לעבר בניין הטלוויזיה. בלובי של הבניין בירכה אותם לשלום פקידת קבלה צעירה. היא הוליכה אותם לחדר בקומה השנייה והורתה להם איפה לשבת.
״תמתינו, בבקשה. אני מודיעה למר כהן שאתם כאן,״ אמרה ופנתה לעבר דלת צדדית.
על שלט גדול על הקיר התנוססו המילים 'מבט שלישי', שמה של תכנית הטלוויזיה שתעסוק בסיפור של אלכס מתחילתו ועד סופו. ״תחילה נקרין את הסרט שכבר הכנו. זה סרט של שישים וחמש דקות,״ כך אמרו לו בטלפון, ״ואחר כך יהיה דיון בשידור חי.״
גבר כרסתן שנראה בשנות החמישים לחייו ניגש אליהם והושיט יד לכל אחד מהם. ״ברוכים הבאים ל'מבט שלישי',״ אמר. ״שמי יחזקאל כהן, ואני אנחה את הדיון לפני הקהל בשידור חי. הקרנת הסרט עומדת להסתיים בעוד כמה דקות, ומיד אחרי הפרסומות נתחיל בדיון. בואו ניכנס,״ אמר והכניס אותם אל אולפן שידורים בצורת אמפי־תאטרון עמוס מצלמות ומכשירי הקלטה למיניהם. ״שבו בבקשה,״ אמר.
פרופ' דניאל מרטין וד״ר שושנה גרשום התיישבו במקומותיהם מול יחזקאל כהן. קהל רב גדש את האולם. לפתע כבו האורות וניתן אות הפתיחה.
השידור החי החל, ויחזקאל כהן פתח.
״יושבים עמנו כאן פרופ' דניאל מרטין, מנהל יחידת טיפול נמרץ ילדים, ושושנה גרשום, ראש השירות לעבודה סוציאלית, שניהם מבית החולים ארוכת בת עמי. פרופ' מרטין וד״ר גרשום, תודה שבאתם. תודה שהסכמתם להתראיין ב'מבט שלישי'. אנחנו מבקשים להשלים את התמונה בפרשת מאיה ארמוני ובנה אלכס. נתמקד בשאלות על דברים שידעתם ולא ידעתם בפרשה העצובה הזאת.״

מאיר שגיא

פרופ' מאיר שגיא הוא מומחה ברפואת ילדים, בוגר בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. משנת 1989 הוא חי בארצות הברית. התמחה בטיפול נמרץ בילדים ובעקרונות הקשורים לאיכות ולבטיחות של השירות הרפואי לחולה. מילא תפקידים בכירים ובהם ניהול היחידות לטיפול נמרץ במרכז הרפואי היהודי בלונג איילנד ובבית החולים של אוניברסיטת ניו יורק. כיום ראש השירות האמבולטורי לרפואת ילדים של ארגון הבריאות ובתי החולים של העיר ניו יורק.

עוד על הספר

  • הוצאה: צבעונים
  • תאריך הוצאה: אוקטובר 2015
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 176 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 56 דק'
עצירת נשימה מאיר שגיא
לא כהרגלו יצא פרופ' דניאל מרטין מיחידת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים ארוכת בת עמי מיד לאחר ביקור הערב במחלקה.
״אני מניח שאשאר באולפן הטלוויזיה עד מאוחר בלילה. תודיעי למי שצריך,״ אמר למזכירתו.
״בהצלחה,״ ענתה לו.״
פרופ' מרטין, רופא ילדים וראש היחידה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים ארוכת בת עמי, מעולם לא התראיין לטלוויזיה. הוא מעולם לא חיפש פרסום, ואת הזמן שלא היה עסוק בו בענייני המחלקה בחר להשקיע בכתיבת מאמרים. עכשיו היה לחוץ מעצם הרעיון שהוא עומד לשבת מול מראיין שישאל אותו שאלות שכבר ענה עליהן פעמים רבות, ויהיה עליו לשוב ולדוש באותו סיפור שסוף סוף הגיע לסיומו. תחילה הוא סירב לבקשה להתראיין ולהשתתף בשידור החי בטלוויזיה, אבל הנהלת בית החולים לחצה. פרופ' מרטין טען שדעת הקהל כבר נרגעה והציבור סיפק את יצר הסקרנות שלו, אבל מנהל בית החולים גרס שעדיין נשארו פרטים שדורשים הסבר מקצועי, שלא ייתכן שבית החולים יתעלם מהדרישה לדון בפרטים שהציבור מבקש לדעת, וגם חשוב להביא לידיעת הציבור הרחב מהי התסמונת שמדובר בה. ואמנם פרופ' מרטין השתכנע שעליו להתראיין ולענות על שאלות למען הידע הכללי של הציבור וגם למען עורכי דין ושופטים העוסקים בחוק היבש ופוסקים פסיקות על פי החוק בלי להתבונן בנפש האדם פנימה.
בקומת הכניסה הצטרפה אליו ד״ר שושנה גרשום, ראש השירות לעבודה סוציאלית, האמורה לענות על שאלות של חסות ואמנה, ושניהם יצאו יחד לרחוב ההומה.
זה היה יום קיצי, והם פסעו בצעדים מהירים ברחובות הסואנים של העיר לעבר בניין הטלוויזיה. בלובי של הבניין בירכה אותם לשלום פקידת קבלה צעירה. היא הוליכה אותם לחדר בקומה השנייה והורתה להם איפה לשבת.
״תמתינו, בבקשה. אני מודיעה למר כהן שאתם כאן,״ אמרה ופנתה לעבר דלת צדדית.
על שלט גדול על הקיר התנוססו המילים 'מבט שלישי', שמה של תכנית הטלוויזיה שתעסוק בסיפור של אלכס מתחילתו ועד סופו. ״תחילה נקרין את הסרט שכבר הכנו. זה סרט של שישים וחמש דקות,״ כך אמרו לו בטלפון, ״ואחר כך יהיה דיון בשידור חי.״
גבר כרסתן שנראה בשנות החמישים לחייו ניגש אליהם והושיט יד לכל אחד מהם. ״ברוכים הבאים ל'מבט שלישי',״ אמר. ״שמי יחזקאל כהן, ואני אנחה את הדיון לפני הקהל בשידור חי. הקרנת הסרט עומדת להסתיים בעוד כמה דקות, ומיד אחרי הפרסומות נתחיל בדיון. בואו ניכנס,״ אמר והכניס אותם אל אולפן שידורים בצורת אמפי־תאטרון עמוס מצלמות ומכשירי הקלטה למיניהם. ״שבו בבקשה,״ אמר.
פרופ' דניאל מרטין וד״ר שושנה גרשום התיישבו במקומותיהם מול יחזקאל כהן. קהל רב גדש את האולם. לפתע כבו האורות וניתן אות הפתיחה.
השידור החי החל, ויחזקאל כהן פתח.
״יושבים עמנו כאן פרופ' דניאל מרטין, מנהל יחידת טיפול נמרץ ילדים, ושושנה גרשום, ראש השירות לעבודה סוציאלית, שניהם מבית החולים ארוכת בת עמי. פרופ' מרטין וד״ר גרשום, תודה שבאתם. תודה שהסכמתם להתראיין ב'מבט שלישי'. אנחנו מבקשים להשלים את התמונה בפרשת מאיה ארמוני ובנה אלכס. נתמקד בשאלות על דברים שידעתם ולא ידעתם בפרשה העצובה הזאת.״