רבין – צמיחתו של מנהיג

"עוד לפני שנרצח היה יצחק רבין עבורי 'גיבור חידה'", כותב מחבר הספר, ד"ר שאול ובר.
חידה זאת התעצמה לאחר הירצחו. הופעותיו של רבין בתקשורת ועדויות שנתנו המקורבים לו הביעו מורכבות שאי-אפשר היה להתעלם ממנה. איש שהיה מוקף באנשים, אך גם בולט כאדם בודד המשדר זרות וניכור רגשי. איש פוליטי שמהותו משדרת אי-נוחות מהנורמות הפוליטיות. איש צבא שמשדר יושר ומוסריות, אך גם נכונות לחרוג מנורמות מוסריות כשהדברים נראו לו כמחויבי המציאות הביטחונית. "ציפור מוזרה", שלמרות התדמית הבלתי דיפלומטית שלה טיפסה במעלה הסולם והפכה לדיפלומט בכיר ומוערך ולמנהיג לאומי שבערוב ימיו שבר מוסכמות והוביל קו שנוי במחלוקת בכיוון של שלום ושילם על כך בחייו.
בתקופה המתוארת בספר, ילדות, נעורים פלמ"ח ומלחמת העצמאות, מתגלה רבין כנער וכעלם מופנם רגשית, בישן ובוטה הדורש שלמות ללא פשרות מעצמו ומאחרים. כבר בשלבים אלו של חייו הוא מתגלה כבעל תכונות של מנהיג  ,אך עדיין בוסרי לתפקידי המנהיגות הצבאית הכבדים שהוטלו עליו בתוקף הנסיבות של ראשית מלחמת העצמאות.
בתקופת שירותו בפלמ"ח מצטייר רבין כאיש של גם וגם – שיר הלל לרעות אך גם בדידות, בישנות וחוסר קומוניקטיביות. פלמחאי ששידר "אנחנו" אבל גם הקים סביבו סוג מסוים של מחיצת אינדיבידואליסט ואסטניסט המסתייג ממגעים קרובים עם הזולת. בעל שיקול דעת ויכולת חשיבה אנליטית, אב גם בעל מזג מתפרץ שאינו בוחל בלשון בוטה ולעיתים מעליבה.
כאיש חינוך וכהיסטוריון מניח מחבר הספר ש"האדם אינו אלא נוף מולדתו" ומביא תשובות חלקיות לפתרון החידה בילדותו של יצחק רבין בנעוריו ובתקופת המבחן הקשה שלו כמפקד חטיבת הראל בפלמ"ח.
לאורך כל דרכו, ובעיקר לאחר הירצחו, כונה רבין בכינוי המחמיא "מלח הארץ" אך מסתבר שכדי לזכות בתואר אצולה זה צריך לאכול הרבה מרור וספר זה עוסק גם במרור.
זהו ספרו הרביעי של ד"ר שאול ובר. הראשון חולצה כחולה על רקע שחור יצא ב-1988 ועוסק ביחסן של תנועות הנוער לגולה בתקופת השואה ולאחריה. ספרו השני גבעה נעלמה יצא לאור ב-2003 ועוסק בניתוח ובתיאור הקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים מנקודת מבט של היסטוריון שהשתתף בקרב ההוא. ספרו הרביעי של ובר המרגל שהושכח, שיצא לאור ב2012, עוסק בדמותו של מאיר (מקס) בינט שהתאבד בכלא במצרים כאחד מנפגעי "עסק הביש".

אלה תולדות
מספר אבני דרך חשובות במשפחת רבין:
 
אבא נחמיה
1886– נולד בשם נחמיה רוביצוב בכפר קטן ליד העיר יקטרינוסלב אשר באוקראינה.
1905 – היגר לאמריקה.
1917 – התגייס בשם נחמיה רבין לגדוד העברי ("הגדוד האמריקאי") והגיע לארץ ישראל לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה.
1920 – מצטרף למגני הרובע היהודי בירושלים במאורעות תר"פ ונאסר כחשוד בהחזקת נשק בלתי חוקי.
1921- עבר לגור בחיפה ונשא את רוזה לאישה.
 
אמא רוזה
1890- נולדה להוריה יצחק ולאמה שינה-רחל בעיר מוהילוב שברוסיה הלבנה, לאחר מכן עברו הוריה לביאליסטוק לבית דודה וסבתה.
1895 (בערך) – לאחר שהתייתמה מאמה, עברה עם האב ושבעת אחיה לבית סבא וסבתה בעיר הומל, ושם עברו עליה שנות התבגרותה ולימודים בגימנסיה.
1905- לאחר מהפכת הנפל ברוסיה, פורץ במחוז מגוריה פוגרום ביהודים והיא "בין המגינים והחובשים"[1].
1907 - (בערך) מסיימת את הגימנסיה ומצטרפת כפועלת לעסקי היערות שניהל אביה עבור הנסיך, גיסו של הצאר ניקולאי השני.
1914- המשפחה עוברת לסנט  פטרבורג. בין לבין עובדת רוזה כמורה בבית ספר של חברת "מפיצי השכלה" השייכת לזרם המשכילים בעיר בוברויסק. עם המעבר לפטרבורג מתקבלת רוזה כמנהלת חשבונות בבית חרושת ללבנים ליד העיר פטרהוף הסמוכה. היא ממשיכה לעבוד בבית חרושת זה גם במהלך המלחמה כשהופך למפעל צבאי.
1917- לומדת כימיה במכון פוליטכני לנשים במחלקה להנדסה ובנאות. כנראה שלא סיימה את חוק לימודיה.[2]
1919- עולה לארץ באוניה רוסלן. שוהה בירושלים אצל דודה מרדכי בן הילל הכהן ולאחר זמן קצר מצטרפת לקבוצת כינרת.
1920- מגיעה לירושלים נוטלת חלק פעיל במאורעות תר"פ בעיר העתיקה ושם פוגשת בנחמיה רבין.
1937 – נובמבר. רוזה נפטרה מסרטן.
 
המשפחה
1921- הזוג נחמיה ורוזה נישאים בחיפה.
1921-1923 המשפחה גרה בחיפה, מתגוררת כנראה עם קבוצת פועלים בוואדי רושמיה.[3] רוזה עובדת כמנהלת חשבונות בבית המסחר לחומרי בניין "חירם" שהיה שייך לקרובי משפחתה.
1922 – 1 במרץ בירושלים נולד יצחק.
1923 – המשפחה עוברת לתל-אביב. נחמיה עובד בחברת החשמל ורוזה כמנהלת חשבונות בסולל בונה. תחילה המשפחה גרה ברחוב צ'לנוב ואחר כך עוברת  לרחוב שד"ל.
1925 – נולדת רחל.
 
יצחק
נולד, כאמור ב-1 במרץ 1922 בירושלים.
1928- בית החינוך לילדי עובדים.
1929-  ה"מאורעות" גם בתל-אביב יפו. הורי יצחק היו פעילים מאד בהגנה ולפיכך ניתן להניח שיצחק עצמו, שהיה בן שבע, הושפע מאד.
1934- (כיתה ח') מצטרף עם בני כיתתו לתנועת הנוער העובד.
1935- מסיים את בית החינוך לילדי עובדים ועובר לבית הספר המחוזי בגבעת השלושה.
1936 פורץ המרד הערבי שמקיף את כל הארץ ונמשך, עם הפסקות, עד 1939
1937- מתחיל את לימודיו בכדורי. (נובמבר 1937 רוזה נפטרה).
1938-1939- בית הספר כדורי נסגר זמנית בפקודת הבריטים. את הפסקת הלימודים מעביר יצחק בגנוסר ובקבוצת השרון (היום רמת-דוד).
ספטמבר 1939 פורצת מלחמת העולם השנייה.
1940 יצחק מסיים את כדורי ועובר לרמת יוחנן.