MINECRAFT הרפתקה של שחקן 3 - פלישת האנדרמנים

1
ההזמנה

סְטיב הוּזמן להִשתַתף בְּתַחרוּת בְּנִייה.
״הם אוֹמרים שֶיֵש רק חמישה מִתחָרים,״ אָמר סְטיב לחבֵר שלו מַקס. ״אנחנו נִצטרך לִבנוֹת בַּית, והם יִשפּטו מי הֵקים אֶת הבַּית הכי טוב.״
מַקס הִתרגש בִּשביל סְטיב. ״וואוּ! רק חמישה! איזה יוֹפי שנִבחַרתָ!״
״התַחרוּת תֵיערֵך בעוד כַּמה ימים בְּמָקום רחוק מִפֹּה,״ הִסבּיר סְטיב והוֹשיט למַקס מַפּה מהמלַאי שלו. ״אני רוצה שתָבוא איתי.״
מַקס חִייך. ״אני אָבוא. איזו הרפַּתקה! אני כּל כָּך מחכֶּה לָרגע שבּו אריע לךָ כּשתנַצֵחַ.״
״אני לא בָּטוח שאנַצֵח, אבל מַחמיא לי להִשתַתף בַּתַחרות הזאת,״ אמר סְטיב.
לוּסי והֶנרי נִכנסו לַסלון של סְטיב, ומַקס סיפֵּר להם את החדָשות.
״תַחרוּת הבְּנִייה מִתקַיימת בְּאי הפִּטריוֹת?״ שאלה לוּסי.
מַקס הִבּיט בַּמַפָּה. ״כֵּן.״
״שָמעתי על התַחרות הזאת. זה מרשים מאוד! כּל הכָּבוד!״ קראה לוּסי.
״מה תִבנה?״ שאל הֶנרי.
״יִהיו חמישה מִתחרים, וכל אחד מֵהם יִצטָרך לִבנות בַּית. השוֹפטים יִבחרו את הבַּית המוּצלח בְּיותר,״ הִסבּיר סְטיב.
״וואוּ, נִשמע ממש מרַגֵש,״ אמר הֶנרי.
״אני רוצה שכּוּלכם תָבואו איתי,״ אמר סְטיב.
כּוּלם הִסכּימו להִצטָרף אל סְטיב. זוֹ תִהיה הַרפַּתקה, והם רצו לְעוֹדד את החָבר שלהם.
״אנחנו צריכים לַחגוֹג הלַילה,״ אמר הֶנרי לַחבוּרה.
סְטיב הֵבין שההִתלַהבות של חבֵריו מסיחה את דַעתו. הוא רצה לנַצֵחַ בַּתַחרות והוא יָדע שעליו להישָאר ממוּקד, אבל הוא לא רצה לִפגוֹע בָּרגשות של חבֵריו. היו כּל כָּך הרבֵּה דבָרים שהוא צריך לְהָכין לִקראת הַתַחרות. היו לו רַעיונות לגבֵּי הבַּית שהוא רצה לִבְנות, והוא יָדע שזה לא יִהיה קל. ועדיין, סְטיב רצה להַראות לחבֵריו שאִכפּת לו מֵהם ושהוא מִתרַגש מכָּך שהם עומדים להִצטָרף אליו.
״אני צריך לָלֶכת לכּפר להשׂיג חוֹמרים בִּשביל הַתַחרות. אני חֶייב לוודֵא שלא חסֵר דָבָר בַּמלאי שלי. אני לא חושב שיהיה לנו זמן לַחגוֹג, אבל בָּרגע שהַתַחרות תִסתַיים אני מַבטיח לארגֵן את המסיבּה הכי גדוֹלה שאֵי פַּעם הִשתַתפתם בּה,״ אמר להם סְטיב.
״כן, אנחנו חַייבים לַחגוֹג את הניצָחון שלך!״ קראה לוּסי.
״לוּסי,״ אמר סְטיב. ״אמרתי לך, יכול לִהיות שאחד מֵארבַּעת המִתחרים האחֵרים יִזכּה בַּתַחרות. אבל אני שָׂמֵח להִשתַתף בּה, ואני גם שָׂמֵח שאַתם מִצטרפים אלַי!״
״ותִצטָרך לַחגוֹג גם אִם תַפסיד. זה יעוֹדֵד אותך,״ הֵעיר הֶנרי.
״זה לא יפה,״ אמר מַקס להֶנרי.
״זה בְּסֵדר. אני רוצה מסיבּה. אני חושב שיהיה כֵּיף,״ אמר סְטיב.
נִשמעה דְפיקה בַּדֶלת. זוֹ היתה קִירָה, השכֵנה של סְטיב. עוד לִפנֵי שהיא הִספּיקה להיכָּנֵס, לוּסי סיפּרה לקִירָה את החדָשות. קִירָה ניסתה לחַייך בִּשביל סְטיב, אבל החִיוך שלה היה מאוּלץ; אֶפשר היה לִראות כַּמה דמעות בּעֵיניה.
״אַת בְּסֵדר?״ שאלה לוּסי.
״קיוויתי שאֶתקבֵּל לַתַחרות הזאת. הִגשתי מועמדוּת, אבל לא בָּחרו בּי,״ סיפּרה להם קִירָה בּעֵיניים לחוֹת.
סְטיב ניחֵם את קִירָה. ״קִירָה, אַת בַּנָאית אדירה. לָמה שלא תָבואי איתָנו? השָנה זה התוֹר שלי, אבל יכול לִהיות שיִבחרוּ בָּך בַּשָנה הבָּאה. אני חושב שתֵיהני אִם תָבואי איתָנו.״
״קִירָה, תִסתכּלי בַּמפָּה,״ אמר מַקס. ״אנחנו נַעבור בהמוֹן מקומות כֵּיפיים בַּדֶרך לְאי הפִּטריוֹת.״
״נִזדַקק לבנָאית כָּמוך. אַת הרֵי מוּמחית לִבנִיית סירוֹת, ואנחנו נִצטרך אותן כּדֵי להַגיע אל האי,״ אמר סְטיב.
״כּשהשוֹפטים בַּתַחרות יִראו את הַסירה שתִבְני, אני בָּטוח שהם יִבחרו בָּך בַּפַּעם הבָּאה,״ הוסיפה לוּסי.
קִירָה הִפסיקה לִבכּות. ״עִם חבֵרים כּמוֹכם, אני מַרגישה שניצַחתי בַּתַחרות הכי טובה בָּעולם. אַתם מעוּלים. אני חוֹשבת שאני אֶצטרף אליכם, סְטיב. טעיתי כּשחָשבתי רק על עצמי. אני כּל כָּך שׂמֵחה בִּשבילך.״
״אז תִבני בִּשבילנו סירות?״ שאל סְטיב.
״כֵּן!״ קִירָה אמרה לוֹ.
״בּוֹאי נלך אל אֶליוט, הנַפָּח, ונַחליף אצלו חיטה תמוּרת מִצרָכים,״ אמר סְטיב.
סְטיב וקִירָה צָעדו לכיווּן הכּפר, וּכשהִגיעו לחנוּתו של אֶליוט הנַפָּח, סְטיב פָּתח את הדֶלת.
״בּרָכות חמות, סְטיב,״ אמר אֶליוט. ״שָמעתי שנִבחַרת לְתַחַרות הבְּנִייה. כּוּלם בַּכּפר מדַבּרים על כָּך.״
״תודָה!״ הֵשיב סְטיב. ״וקִירָה וחבֵרַי האחרים יִצטרפו אלַי. היא תַעזור לנו לִבנות את הסירות שיִיקחו אותנו לְאי הפִּטריוֹת.״
״זוֹ עבוֹדה חשוּבה,״ אֶליוט אמר לה. ״אַת חבֵרה טובה, קִירָה.״
סְטיב וקִירָה הִשלימו את סַחַר הַחליפין עם אֶליוט ועשׂו את דַרכָּם בַּחזרה לַבַּית של סְטיב.
״אתה עצבָּני?״ שָאלה אותו קִירָה כּשצָעדו דֶרך השָׂדות לְעֵבר חַוות החיטה של סְטיב.
״אף פַּעם לא הייתי בְּאי הפִּטריוֹת, ואַת יוֹדעת שאני לא מת על מַסָעות. אני אוהֵב להישָאר קרוב לבַּית. אבל אני מִתרגש לִקראת בְּנִיית הבַּית בַּתַחרות. יש לי הרבֵּה רַעיונות טובים.״
״גם אני אף פַּעם לא הייתי בְּאי הפִּטריוֹת, אבל אין שָם בִּכלל יצוּרים עוֹינים, כָּך שזה נִשמע כּמו מקום מאוד בָּטוח,״ אמרה קִירָה.
״אני חושב שהם בָּחרו בְּמקום שאין בּו יצוּרים עוֹינים, כּדֵי שהמִתחרים יוּכלו פָּשוט להתמַקד בִּבנִיית הבַּית הטוב בְּיותר בּלי שהם יִצטרכו לחשוֹש שיִתקפו אותם,״ אמר סְטיב.
״אוי, לא!״ קראה קִירָה בְּקול. ״תִראה!״ קִירָה הִצבּיעה לְעֵבר בִּקתת מכַשֵפה שניצבה ממש מוּלם.
״אני תוהֶה מה השוֹפטים היו חושבים על הבִּקתה שלה,״ הִתלוצץ סְטיב כּשחָלפו על פּנֵי הבִּקתה וקיווּ שהמכַשֵפה לא תגיחַ מִתוֹכה.
״שששש!״ היסתה קִירָה את סְטיב בְּעֵת שעשׂו את דרכָּם אל חַוות החיטה. ״אני לא חושב שהיא שָמעה אותנו.״
אוּלם הם לא היו מוּגָנים! כַּעבור שניוֹת ספוּרות יצאה מכַשֵפה בְּריצה מהבִּקתה והִתקַדמה לְעֵבר סְטיב וקִירָה. המכַשֵפה לָגמה שיקוּי בִּזמן שעֵיניה המרוּשעות הִתמקדו בִּשנֵי הקוֹרבָּנות שלה.
״רוּצי!״ צעק סְטיב לקִירָה, אבל הם לא היו מַספּיק מהירים. המכַשֵפה היתה ממש מאחוֹריהם. סְטיב שָלף את חֶרב היַהלום שלו וזינֵק אל המכַשֵפה שהִגבּיהה בְּיָדה את השיקוּי. בְּעֵת שהם נִלחמו, המכַשֵפה הִתיזה על סְטיב מהשיקוּי שלה.
״אוי, לא!״ קראה קִירָה.
״אררר!״ סְטיב אמר בּחוּלשה. קִירָה רצה לעֶברוֹ ונתנה לו חָלב כּדֵי שיָשוּב ויִתחַזק.
המכַשֵפה זינקה לכיווּנה של קִירָה, שהִכּתה אותה והֵביסה אותה.
״עכשיו יִהיה לך כּוחַ לנַצֵח בַּתַחרות,״ אמרה קִירָה בזמן שהִשקתה את סְטיב בְּעוד חָלב.
״הלוואי שזה היה כּל כָּך פָּשוט,״ אמר לה סְטיב. ״אבל אנחנו צריכים למַהֵר בַּחזרה; כּבר מַחשיך, והיְצוּרים העוֹינים ישַחרוּ בְּקרוב לטֶרף.״
קִירָה וסְטיב פָּתחו בְּריצה, אבל עדיין היתה להם כִּבְרת דֶרך לַעבוֹר לִפנֵי שיַגיעו לַחַווה, והעֶרב כּבר הֵחל לָרֶדת.
בּוּם! נשמע פּיצוּץ מֵרחוק.
״מה זה היה?״ שאלה קִירָה.
״אני מקַווה שזה לא היה הבַּית שלי.״
קִירָה וסְטיב דָהרו לעֵבר חַוות החיטה, מְקַווים שהכּוֹל בְּסֵדר כּדֵי שיוּכלו להַתחיל בּמַסעם לַתַחרות.