אדם האחרון

מרגרט אטווד

צילום: גטי אימג'ס

האם יהיו בני אדם עוד מאה שנה? האם הם יקראו? מרגרט אטווד חושבת שכן. בעוד כחודש היא תהפוך לסופרת הראשונה שתתרום טקסט ל"ספריית העתיד" - ספרייה המיועדת לילדינו או לנכדינו או לילדי נכדינו, תלוי במצב הרפואה. הטקסט יוכנס לחדר מבודד, והוא יודפס, בעוד מאה שנה בדיוק, על עץ מתוך יער בן אלף עצים ליד אוסלו, שנשתל במיוחד למטרה זו. אירופאים והשטויות שלהם.

אטווד הקנדית, בת ‭ ,75‬ סופרת, משוררת, מסאית, מבקרת, פעילה סביבתית וחברתית, צפרית, אושיית טוויטר וזוכת פרס בוקר ופרס ארתור סי קלארק ועוד אינספור עיטורים וכיבודים, היא המועמדת הטבעית לתפקיד האסטרונאוטית הטקסטואלית הראשונה. ספרה החדש, מעין דיסטופיה אופטימית על קץ האנושות בשם 'אדם האחר‬ן' מדגים את סוג המחשבה האידיאלי לפרויקטים מסוג "ספריית העתיד‭."‬ או במילותיהם של כמה מפרשני הבחירות: קודם יהיה רע מאוד, ואז אולי יהיה טוב.

"פרט לספקנים בשכר, איש אינו מכחיש שהטמפרטורות עלו במהלך מאה השנים האחרונות, שהאוקיינוסים הופכים חומציים, שסופות נעשות אלימות יותר, שמינים רבים עומדים בפני הכחדה, ושהרבה יותר מדי פלסטיק צף בים‭,"‬ נערכת אטווד לקטסטרופה אקלימית. "באופן מוזר, אלו שטוענים שהתופעות הללו אינן תוצאה של פעילות אנושית אפילו יותר פסימיים מאשר אלו שטוענים שאנחנו כן האשמים. כי אם אנחנו אשמים - הרי שיש מה לעשות‭."‬

 אז יש מקום לאופטימיות?

"אני נמנית עם הפלג האופטימי. אחרי הכל, עצרנו את היעלמות שכבת האוזון ועדיין לא הפצצנו את עצמנו לאבדון. תרומתי לספריית העתיד היא הצבעה עבור תקווה. אבל בעצם כל כתיבה של ספר יש בה הבעת תקווה, כי כולנו קפסולות של זמן‭." ‬

'אדם האחרון' (הוצאת מחברות לספרות, בתרגום יעל אכמון) - שחותם טרילוגיה שהחלה ב'בז וניאלה' ו'שנת המבול' ושתהפוך בקרוב לסדרת טלוויזיה של ‭ - HBO‬ מביא לפתחו של הקורא המודאג את שאריות חברת העתיד, לאחר מגפה קטלנית ויזומה שנקרתה לפתחו בעקבות נטילת גלולות בשם "אושר-כושר‭."‬ אבל אל תצטערו על העולם שנכחד: זה היה עולם שכולו כלכלה חסרת חמלה, שבו האנושות מחולקת לעובדי היי-טק הספונים לבטח במתחמיהם, בשעה שכל השאר רק קונים ומתחמנים זה את זה בקניונים ובפרוורים. מצלצל מוכר. המין היחיד שאמור היה לשרוד הם "הבזאים‭,"‬ יצורים מהונדסים דמויי אדם, תמימים וחמודים, בעלי פיני ענק מתנדנדים. "הם הונדסו באופן שימנע מהם להגיע למאפיינים האנושיים שמכניסים אותנו, בני האנוש, לצרות‭,"‬ מספרת אטווד: "אגרסיביות, קנאה מינית ‭ .'וכו‬אבל כמו שקורה הרבה עם ברואים, גם אלו עושים בסוף דברים שבוראם לא חשב שהם אפשריים להם‭."‬ פרט להם שורדים את המגפה גם כמה לוחמים של משחק הפיינבול - "ביטוי גרפי של החיים בתאגידים" - שעיקרו קרבות אכזריים עד מוות, מקניבליזם עד ניקור עיניים; וגם אנשי הדת האקולוגית "גנני האלוהים‭."‬ כן, יפי הנפש שראו את זה בא. אבל גם מפעילים סביבתיים, כמו משאר המשתתפים בקלחת העתידנית, אטווד אינה חוסכת חיצי לעג. את המצטרפים לחברה שמטרתה האכלת דובים בטבע היא מגדירה כ"טיפוסים עירוניים עם רגשות מתכלים שאהבו לחשוב שהם מצילים משהו- איזה שריד מהעבר הקדמוני האותנטי של אבות אבותיהם, רסיס מנשמתם הקולקטיבית שמולבש בדמות דוב חמוד". אאוץ'. 

אטווד עצמה יודעת דבר או שניים על דובים. גם על עשבים. 'אדם האחרון' מציג שימוש נרחב במעודדי הרחבת דעת למיניהם, וגיבורת הספר, גננת אלוהים לשעבר, מבינה מה צריך לבלוע כדי להתחבר ליוניברס. הידע הזה לא הגיע לאטווד מהאינטרנט. היא גדלה בשממות של צפון קוויבק לאב ביולוג, חוקר חרקים, העבירה את ילדותה בינות לצמחים ובעלי חיים ובמשך שנים "אכלתי כל מה שאכיל, כדי לנסות. חלק מזה לא היה טעים‭."‬ בשנות ‭ 70-ה‬ בחרה לחיות למשך עשור בחווה חקלאית ולנהל אותה, ועד היום, היא מעידה, "אני מכירה את הפטריות שלי‭."‬

מלאכת הכתיבה של אטווד, יוצרת פורה באופן יוצא דופן, שזורה בחיי היומיום שלה. "אני כמו חילזון‭,"‬ היא אומרת, "אני נושאת כל מה שצריך תמיד על הגב שלי‭."‬ היא לא מאמינה באותה בקתת עץ מבודדת בהרים שבה יכול הסופר לכתוב בחופשיות: "הייתי כותבת את אותה הכמות, ובשאר הזמן הייתי משתגעת‭."‬‭1980-מ‬ היא חיה בטורונטו, עם בעלה הסופר גראם גיבסון. לזוג בת אחת. שניהם פעילים סביבתית, תומכים מוצהרים במפלגה הקנדית הירוקה ונשיאי כבוד של 'מועדון הציפור הנדירה'.‬ עם זאת, בניגוד לכל ניסיון תיוג או קלישאה, אטווד אינה טבעונית: "יש תנועות רבות שלוחמות למען זכויות בעלי חיים, והמניעים שלהן שונים. אני לא טבעונית: פולי סויה ושמן דקלים (רכיבים נפוצים בתזונה טבעונית) הפכו בעצמם לכוחות הרסניים. אפשר לקרוא לתזונה שלי 'תזונה מודעת' ‬ למרות שאני לא חושבת שאנחנו יכולים לאכול את דרכנו לישועת כדור הארץ, חקלאות אורגנית היא בהחלט חלק מהפתרון‭."‬

 מניסיונך האישי, מה הופך אדם לפעיל סביבתי, או לפחות למוטרד-אקולוגית?

"ראשית, דאגה למה שיש בתוך המים, האוויר והאוכל - בעיקר אם יש לך ילדים קטנים. שנית, ידע על איך שהטבע עובד. הן ברמה הרגשית והחווייתית - אהבה לעולם הטבע - והן ברמה המדעית: פיזיקה, כימיה, ביולוגיה. ושלישית, דאגה ליצורים אחרים, אנושיים ושאינם כאלו. אמפתיה‭."‬

 בישראל, כמו בהרבה מדינות, המפלגות הירוקות עדיין משתייכות לצד השמאלי והליברלי של המפה, ואין חיבור בינן לבין דתות ממוסדות. יש מקום לשיתוף פעולה כזה?

"הזכרנו אמפתיה. ואמפתיה היא נושא מרכזי בכל שלוש הדתות. כך ששיתוף פעולה בין אלו שיש להם כבוד לטבע לבין דתות ממוסדות הוא לא רק מתבקש אלא הכרחי. הקוראן מבהיר שעלינו לכבד את עולם החי. התורה מלאה בהתגשמויות של האל כתופעות טבע - לא רק בריאת העולם, גם 'ניסים' כמו קריעת ים סוף והוצאת מים מהסלע. אלוהים של התורה מחובר מאוד לטבע ומודע לצורך של בני האדם בטבע להישרדותם. הנצרות סבבה סביב עולם הטבע עד המאה ‭ ,18-ה‬ ועכשיו יש תהליך של שיבה: הרבה כנסיות 'מ‬וקירות' וגם האפיפיור התייחס לנושא. כמו כמעט כל מה שמופיע בספר, 'גנני האלוהים' מבוססים על תופעה אמיתית.

"מנהיגים דתיים צריכים לשאול את עצמם: אם אנחנו יודעים שבהיעדר פעולה אנושית, מיליונים ימותו בצמא, יגוועו ברעב, ייכחדו בשיטפונות ובסופות ובמקרה הגרוע ביותר גם ייחנקו ממחסור בחמצן, ואנחנו עדיין לא יוצאים בקריאה ולוקחים את המושכות - איזו מין דת זו? אולי דת מהסוג שמבטיח ישועה לחסידיה בלבד ומוות נורא לכל השאר? לא כל כך מעורר השראה, הייתי אומרת‭."‬

 טכניקות של שימור הגוף האנושי לאחר המוות, או כמו שהוא נקרא בספר, "השהיית חיים‭,"‬ היו נפוצות לפני המגפה הגדולה. את עצמך שוקלת שימור כזה?

"אני מתייחסת למאמצי השימור בספקנות. קראתי יותר מדי ספרי ערפדים‭."‬

 כתיבתה של אטווד יכולה להזין אינספור טורי דעה. פתיחה אקראית של שני עמודים ב'אדם האחרון' מגלה בהם בעלי הון שהתמכרו לשורת הרווח, שקיפות של עובדים פשוטים, ניצול מיני של נשים במועדוני חשפנות, צביעות של אנשי דת, ומן העבר השני: סקס, קוקטיילים זרחניים, קיטש ומוות. לא סתם מוות - רצח אב. בהרעלה שהופכת אותו לפודינג סודה. שני עמודים בלבד.

'מעשה השפחה' ‭ ,1985-מ‬ אולי הרומן הידוע ביותר של אטווד, מגולל את קורותיה של שפחת רבייה, אישה הנכלאת למטרות ילודה בחברה פשיסטית עתידנית. הטקסט הזה, ורומנים נוספים כמו 'לטענת גרייס' ו'האישה האכילה'‬ הפכו אותה לשופר פמיניסטי, על אף שכמו מכל תגית אחרת, אטווד מתנערת גם מזו. ל'אדם האחרון' יש רגל אחת במדע הבדיוני ורגל אחת ברומן הרומנטי. צריך היה להניח אותו על מדף ה ‭ ,fem – sci – fi –‬ רק שאין כזה. גם בעתיד, מסתבר, נשים צעירות מנפנפות בשערן יתר על המידה, גם בעתיד הן מהרהרות באהבה כשהגבר שמולן מפנטז על מין, וגם בעתיד יש אונס קבוצתי.

"עבור הצעירים, אהבה וקמטים לא הולכים יד ביד, או לפחות לא בלי גיחוך. ישנו רגע שמעבר לו החושני והממיס הופך למצומק ומיובש, הים הפורה הופך לחול עקר, והם בוודאי מרגישים שהיא עברה את הרגע הזה‭."‬ אלו מחשבותיה של גיבורת הרומן, אישה שמעבר לגיל הפוריות, המאוהבת בזֶבּ המסוקס, הגבר הישן של העולם החדש; ואלו מילים אמיצות של סופרת בת 75 שנשמתה צעירה ובורקת. "רומנטיקה ומבוגרים‭"...‬ היא חושבת: "אתה פשוט נשאר עצמך. זקנים אכן נוטים לפלרטט יותר, כי אף אחד לא מצפה מהם באמת להיכנס למגרש, אם לשאול את המונח‭."‬

 כמי שגדלה בפיפטיז, פרחה בסיקסטיז והתבססה באייטיז - את מאמינה שהשוביניזם עדיין איתנו ‭ ?2015-ב‬

 "גברים ונשים אינם זהים, מעטים יכחישו את זה, אם כי מעטים יסכימו לגבי טיבם של ההבדלים הללו. לא כל גבר זהה לגבר אחר ולא כל אישה זהה לאישה אחרת, אבל אין לגזור מכך שלנשים לא צריכות להיות זכויות מלאות. ההתנהגות המינית של גברים מסוימים ב'אדם האחרון' אופיינית לזמני מלחמה וקריסת המבנים החברתיים. יש די הרבה השתוללות. השוביניזם עדיין איתנו היום כי איננו בזאים - לא הסירו מאיתנו את הדחף המיני‭."‬

 היה יותר כיף בסיקסטיז?

"ובכן, אנשים צעירים בזמנו לא חשבו ככה; חשבנו שיפציצו אותנו במלחמה הקרה. אבל לפחות לא כססנו ציפורניים בציפייה לשואה אקולוגית. חוץ מאשר בבית שלי - הביולוגים היו כבר אז בעניין‭."‬

 "אם אתה רואה את זה, זה רואה אותך‭,"‬ קבעו גנני האלוהים של אטווד כבר מזמן, והם כמובן צודקים. אבל אטווד לא נרתעת מטכנולוגיה. נהפוך הוא. בניגוד, אולי, לביקורת על ההווה ההיי-טקי המגולמת בספריה, היא דווקא מקדמת בברכה את הקדמה, ולמעשה, בעניינים רבים היא נמצאת בקוקפיט. ‭ 2004-ב‬ המציאה את טכנולוגיית "העט הארוך" - מעין שילוב של ועידת וידיאו עם חתימה וירטואלית - פונקציה שמאפשרת קשר ישיר בין הסופר למעריציו, מבלי שיצטרך לתור את העולם במסעות קידום ולהגדיל בכך חלילה את טביעת הרגל הפחמנית שלו. ‭ 2011-ב‬ העלתה לרשת ליין של טי-שירטס ומרצ'נדייז למכירה, עם ציורים שציירה בעצמה. אבל אטווד "מחוברת לצעירים" בעיקר באמצעות פעילותה האינטנסיבית בטוויטר. יש לה מאות אלפי עוקבים: "זה המדיום היחיד שאני מבינה‭,"‬ היא קורצת.

מלבד קידום פועלה הספרותי, אטווד לא מהססת לצייץ את דעתה בנושאים מגוונים. לאחרונה נדרשה למשל לסוגיית האיסור על לבישת בורקה בקנדה, נושא מדובר ונפיץ מזה עשור. "לראש הממשלה שלנו יש רעיונות מוזרים לגבי ביגוד‭,"‬ היא אומרת. "מה הלאה? איסור על לבישת בגדים יהודיים אורתודוקסיים? ביטול הטורבן הסיקי? מה? איפה נשרטט את הקו: התלבושת הזו בסדר וזו לא? כן, הייתי באפגניסטן ‭ ,1978-ב‬כששתי נשים בריטיות נורו על ידי אדם שהתנגד לכך שהן הלכו לשחות. זה רע! אבל אפשר לצפות מראש ממשלת קנדה - ארץ בעלת מגוון תרבותי עשיר - לרסן את עצמו‭."‬

 בעניין החרמות האקדמיים על ישראל עקב פשעי הכיבוש, או למען סיומו במהרה, נוקטת אטווד כהרגלה בעמדה שלישית, מחוץ לבעד והנגד המקובלים: "בישראל יש הרבה פחד, ופחד מעודד נקיטה של אמצעים קיצוניים. פחד יכול להביא לכינון משטרים טוטליטריים. אבל אני נגד חרמות של סופרים ואמנים, לא משנה היכן הם נמצאים‭."‬

 נראה שאת עסוקה בפוליטיקה יותר ויותר משנה לשנה.

"מאה אלף עוקבים שואלים אותי כל הזמן אם אני תומכת בזה או בהוא, אז אני חייבת להגביל את כמות הנושאים שבהם אני מעורבת. ענייני איכות סביבה ובריאות הכוכב נמצאים בראש הרשימה, כי בלי כוכב חי לא נשרוד. אבל אני לא כל כך פוליטית בעצם. לא מחוברת לשום מפלגה. אני בוחנת נושאים, לא סיסמאות. צריך לזכור שכפרילאנסר, אין לי בעצם עבודה, אז אף אחד לא יכול לפטר אותי בגלל דעות שהרבה אנשים היו רוצים לבטא אבל מפחדים, כי זה עלול לפגוע בפרנסה שלהם. או בקיצור: הבוס שלהם עלול לחשוב שהם מוזרים. מעבר לזה, ככל שאתה מתבגר אתה פחות חושש מעניינים כאלה, כי אתה כבר יודע את רוב העלילה של סיפור חייך. אתה יכול לראות את החלק שבו כתוב "סוף". 

שרון קנטור
צילום: גטי אימג'ס

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"