העצמת הורים בעידן המדיה והרשתות החברתיות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
העצמת הורים בעידן המדיה והרשתות החברתיות

העצמת הורים בעידן המדיה והרשתות החברתיות

עוד על הספר

נושאים

תקציר

המדיה החדשה מציעה לילדינו מידע רב, מודלים רבים של התנהגות ותקשורת חברתית מסוג חדש. מצד אחד, הרשתות החברתיות כגון פייסבוק, טוויטר, ווטס-אפ ודומיהן פותחות בפני ילדינו מרחבים חדשים להתפתחות אישית וחברתית, ומצד שני, הן חושפות אותם למציאות מורכבת יותר מאי פעם, לטשטוש גבולות בין פרטי לציבורי, בין אינטימיות לשיתוף, בין הסתגלות לנורמות סביבתיות לבין בחירה אוטונומית. מלבד הזדמנויות חדשות יש בהן גם סיכונים חדשים אשר לא ידענו בעבר.

• כיצד נעצים את ילדינו ואת יכולת ההתמודדות שלהם?
• כיצד ניצור פתיחות ושיתוף שיגרמו להם להקשיב לנו?
• כיצד נוכל לתמוך בהם בהתמודדות עם המציאות המורכבת שמאפיינת את העידן שלנו?

המחקרים של ד"ר גילה כהן זלכה מאוניברסיטת בר-אילן ומהמכללה האקדמית אחוה, על 'ילדי המסכים' – חשיפת ילדים בעידן המדיה לרשתות חברתיות ולתוכניות ריאליטי בטלוויזיה, עונים בדיוק על שאלות אלו. עבודתה רבת השנים בשטח עם הורים וילדים, חונכים ומחנכים יצרה מתודה חדשנית המסייעת לנו לעזור לילדינו, להעצים אותם ואת עצמנו כבוגרים משמעותיים ולהתמודד בהצלחה עם המציאות החדשה.

"העצמת הורים בעידן המדיה והרשתות החברתיות" הנו ספר עבודה מעשי, בעל גישה ייחודית, הנותן בידי ההורה כלים אפקטיביים ליצירת דיאלוג מקרב עם הילד ואמצעים מעשיים לטיפוח הסמכות ההורית בדרך אוהבת וקשובה. הספר מציע פתרונות פרקטיים, פשוטים וקלים ליישום לקשיים רבים עמם מתמודדים כיום הורים וילדים. הספר מלווה בתרגילים ובסיפורים אותנטיים הממחישים את הגישה.

ד"ר כהן זלכה, בעלת שם עולמי, מרצה וחוקרת, פרסמה עשרות מאמרים בתחום התקשורת של ילדים והורים במדיה לגווניה ובמיוחד במדיה החדשה (הרשתות החברתיות, הטלוויזיה והאינטרנט), אשר הוצגו בכנסים בינלאומיים וזכו לתהודה רבה בקהילה המדעית.
ד"ר כהן זלכה הנה יועצת למשרד ראש הממשלה, משרד האוצר ולוועדות הכנסת השונות בנושא הפער הדיגיטלי.

פרק ראשון

היסודות


בבסיס השיטה עומדים שלושת היסודות להעצמה הורית ולהעצמת ילדים:
יסוד ראשון — תקשורת חיובית = לדבר בשפת האהבה
יסוד שני — קבלה
יסוד שלישי — חיבור לעוצמות
 
תקשורת חיובית
בתקשורת חיובית, הכוונה בראש ובראשונה לקיום דיאלוג משמעותי עם הילד. שהילד ירגיש שאנחנו כאן בשבילו ואתו. דיאלוג עם ילדים צריך להיות דיאלוג אקסיסטנציאלי־קיומי שמבהיר לילד שאנו מתייחסים במלוא הרצינות לבעיותיו, רואים אותן כבעיות קיומיות ורוצים לעזור לו להיפתח ולהתפתח — וזאת בשונה מניסיונות שכנוע, ויכוחים וכד'. אל לנו להסתפק בדיונים על הבעיות, אלא להתייחס לילד ואל הקשיים שלו כאל בעיות מהותיות שיש לסייע לו לפתור בפועל. נשים דגש על איך נאמרים הדברים, על בחירת המילים ועל שיח מלב אל לב.
 
קבלה
לקבל את עצמנו ואת האחר כמו שאנחנו, ומהנקודה הזאת להביא לפתיחות, התפתחות ושינוי. כאשר האדם בקבלה עצמית, הוא תופש את עצמו כפי שהוא, על החוזקות, החולשות והקשיים שלו, ואז נוצר ערוץ לתקשורת פנימית וחיצונית, שעשוי להביא לאהבה עצמית, לפתיחות והתפתחות. כשאדם מקבל מישהו אחר, הוא תופש אותו כמו שהוא, ואז יש ערוץ לתקשורת ביניהם, שעשוי להביא לאהבת האחר, לפתיחות והתפתחות.
לקבל את הילד כמו שהוא, לא אומר שאין צורך שהוא ישתנה. להיפך, זה אומר שאנחנו מקבלים את האיכויות המולדות שלו כבסיס לצמיחה ולגדילה. לא צריך להיפטר משום דבר, אלא לעבור תהליך של פתיחות והתפתחות לתיעול העוצמות של הילד לאפיקים חיובים ולמציאת איזון.
 
חיבור לעוצמות
בכל אחד מאתנו טבועות עוצמות. יש בני אדם שמסיבות שונות ומגוונות מאבדים את המודעות לעוצמות הטבועות בהם. הם לא מודעים להן, לא מחוברים לרצון החופשי שלהם, ולא מרגישים בני חורין לבחור בחירות חופשיות. לכן, אינם מצליחים לממש ולהגשים את עצמם.
עלינו להיות ערניים כדי לאתר את העוצמות של הילד שלנו בתחומים מגוונים, ואחרי שנמצא אותן, ליצור הזדמנויות לטפח ולעודד אותן.
 
הסיפור על הפיל הקטן — תרגיל קצר בדמיון מודרך:
עצמו עיניים. נשמו נשימה עמוקה לחלל הבטן, ונפחו אותה. נשפו עמוק, עשו זאת שלוש פעמים.
דמיינו לעצמכם שאתם בערבות אפריקה. אתם נמצאים במצפה על גבעה מוגנת, ומשם אתם צופים בעדר פילים גדול. פילים גדולים וקטנים שועטים להם במרחבים. כל בעלי החיים בורחים הצידה מפני עדר הפילים, והפילים ממשיכים לרוץ במלוא עוצמתם...
לאט־לאט פיקחו את העיניים.
מה הרגשתם?
בדרך כלל אנשים מרגישים את העוצמה והכוח שמשדרים הפילים.
כעת מתחיל הסיפור שלנו:
אמא פילה המליטה פיל קטן בקרקס. לאחר כמה דקות מנסה הפיל הקטן לעמוד, נופל, מנסה שוב לעמוד, נופל, מנסה לעמוד... וכך הוא ממשיך עד שהוא מצליח לייצב את עצמו ולעמוד. ואז הוא מתחיל לנסות ללכת. צועד צעד אחד ונופל, מנסה שוב, מצליח לייצב את עצמו, מצליח לצעוד כמה צעדים, נופל, קם. הפיל שלנו הצליח לצעוד כמה צעדים, וכעת הוא רוצה להתחיל ללכת. אך אנשי הקרקס, מיד עם צאתו לאוויר העולם, קשרו את רגלו האחורית ליתד. היתד מאפשרת לו ללכת רק חמישה צעדים, ואז הוא נעצר. הפיל הקטן מנסה לצעוד, אך בכל פעם מחדש ובכל כיוון שיבחר, הוא ייעצר. הוא מנסה שוב ושוב, ושוב... עד שרוחו נשברת וכוחותיו אוזלים. עד שהוא מבין שאין לו כוח ועוצמות להילחם ביתד שעוצרת אותו. מרגע זה נשברת רוחו. הוא מפסיק להאמין בכוחותיו, ביכולות ובעוצמות שלו, ולא מנסה יותר.
הפיל שלנו אולף, והאילוף ניתק אותו מן המודעות לעוצמות שלו.
 
אל לנו להתבלבל בין חינוך לבין אילוף. האילוף מנתק את הילד מהמודעות לעוצמותיו הטבעיות.
חינוך משמעותו לחנוך את הילד, להעצים ולעדן את העוצמות הטבעיות שלו.
מה יוכל הפיל שלנו להיות עכשיו? האם יוכל להיות גדי מטפס על צוקים? האם יוכל להיות כלב נאמן? לקפץ כמו קנגרו? הוא לא יוכל להיות מה שאין בו, וגם לא להוציא לפועל תכונות ועוצמות שלא היו בו מלכתחילה. הוא גם לא יהיה פיל עם עוצמות של פיל, כפי שנולד ונועד להיות. מה, אם כן, יהיה הפיל שלנו? פיל מאולף שמגיב ועושה מה שאומרים לו.
ההבדל בין חינוך לאילוף הוא ההבדל בין להצמיח, לטפח, לאפשר גדילה ומימוש עצמי לבין לדכא, להקטין, להגביל ולהחליש.

עוד על הספר

נושאים

העצמת הורים בעידן המדיה והרשתות החברתיות גילה כהן זלכה

היסודות


בבסיס השיטה עומדים שלושת היסודות להעצמה הורית ולהעצמת ילדים:
יסוד ראשון — תקשורת חיובית = לדבר בשפת האהבה
יסוד שני — קבלה
יסוד שלישי — חיבור לעוצמות
 
תקשורת חיובית
בתקשורת חיובית, הכוונה בראש ובראשונה לקיום דיאלוג משמעותי עם הילד. שהילד ירגיש שאנחנו כאן בשבילו ואתו. דיאלוג עם ילדים צריך להיות דיאלוג אקסיסטנציאלי־קיומי שמבהיר לילד שאנו מתייחסים במלוא הרצינות לבעיותיו, רואים אותן כבעיות קיומיות ורוצים לעזור לו להיפתח ולהתפתח — וזאת בשונה מניסיונות שכנוע, ויכוחים וכד'. אל לנו להסתפק בדיונים על הבעיות, אלא להתייחס לילד ואל הקשיים שלו כאל בעיות מהותיות שיש לסייע לו לפתור בפועל. נשים דגש על איך נאמרים הדברים, על בחירת המילים ועל שיח מלב אל לב.
 
קבלה
לקבל את עצמנו ואת האחר כמו שאנחנו, ומהנקודה הזאת להביא לפתיחות, התפתחות ושינוי. כאשר האדם בקבלה עצמית, הוא תופש את עצמו כפי שהוא, על החוזקות, החולשות והקשיים שלו, ואז נוצר ערוץ לתקשורת פנימית וחיצונית, שעשוי להביא לאהבה עצמית, לפתיחות והתפתחות. כשאדם מקבל מישהו אחר, הוא תופש אותו כמו שהוא, ואז יש ערוץ לתקשורת ביניהם, שעשוי להביא לאהבת האחר, לפתיחות והתפתחות.
לקבל את הילד כמו שהוא, לא אומר שאין צורך שהוא ישתנה. להיפך, זה אומר שאנחנו מקבלים את האיכויות המולדות שלו כבסיס לצמיחה ולגדילה. לא צריך להיפטר משום דבר, אלא לעבור תהליך של פתיחות והתפתחות לתיעול העוצמות של הילד לאפיקים חיובים ולמציאת איזון.
 
חיבור לעוצמות
בכל אחד מאתנו טבועות עוצמות. יש בני אדם שמסיבות שונות ומגוונות מאבדים את המודעות לעוצמות הטבועות בהם. הם לא מודעים להן, לא מחוברים לרצון החופשי שלהם, ולא מרגישים בני חורין לבחור בחירות חופשיות. לכן, אינם מצליחים לממש ולהגשים את עצמם.
עלינו להיות ערניים כדי לאתר את העוצמות של הילד שלנו בתחומים מגוונים, ואחרי שנמצא אותן, ליצור הזדמנויות לטפח ולעודד אותן.
 
הסיפור על הפיל הקטן — תרגיל קצר בדמיון מודרך:
עצמו עיניים. נשמו נשימה עמוקה לחלל הבטן, ונפחו אותה. נשפו עמוק, עשו זאת שלוש פעמים.
דמיינו לעצמכם שאתם בערבות אפריקה. אתם נמצאים במצפה על גבעה מוגנת, ומשם אתם צופים בעדר פילים גדול. פילים גדולים וקטנים שועטים להם במרחבים. כל בעלי החיים בורחים הצידה מפני עדר הפילים, והפילים ממשיכים לרוץ במלוא עוצמתם...
לאט־לאט פיקחו את העיניים.
מה הרגשתם?
בדרך כלל אנשים מרגישים את העוצמה והכוח שמשדרים הפילים.
כעת מתחיל הסיפור שלנו:
אמא פילה המליטה פיל קטן בקרקס. לאחר כמה דקות מנסה הפיל הקטן לעמוד, נופל, מנסה שוב לעמוד, נופל, מנסה לעמוד... וכך הוא ממשיך עד שהוא מצליח לייצב את עצמו ולעמוד. ואז הוא מתחיל לנסות ללכת. צועד צעד אחד ונופל, מנסה שוב, מצליח לייצב את עצמו, מצליח לצעוד כמה צעדים, נופל, קם. הפיל שלנו הצליח לצעוד כמה צעדים, וכעת הוא רוצה להתחיל ללכת. אך אנשי הקרקס, מיד עם צאתו לאוויר העולם, קשרו את רגלו האחורית ליתד. היתד מאפשרת לו ללכת רק חמישה צעדים, ואז הוא נעצר. הפיל הקטן מנסה לצעוד, אך בכל פעם מחדש ובכל כיוון שיבחר, הוא ייעצר. הוא מנסה שוב ושוב, ושוב... עד שרוחו נשברת וכוחותיו אוזלים. עד שהוא מבין שאין לו כוח ועוצמות להילחם ביתד שעוצרת אותו. מרגע זה נשברת רוחו. הוא מפסיק להאמין בכוחותיו, ביכולות ובעוצמות שלו, ולא מנסה יותר.
הפיל שלנו אולף, והאילוף ניתק אותו מן המודעות לעוצמות שלו.
 
אל לנו להתבלבל בין חינוך לבין אילוף. האילוף מנתק את הילד מהמודעות לעוצמותיו הטבעיות.
חינוך משמעותו לחנוך את הילד, להעצים ולעדן את העוצמות הטבעיות שלו.
מה יוכל הפיל שלנו להיות עכשיו? האם יוכל להיות גדי מטפס על צוקים? האם יוכל להיות כלב נאמן? לקפץ כמו קנגרו? הוא לא יוכל להיות מה שאין בו, וגם לא להוציא לפועל תכונות ועוצמות שלא היו בו מלכתחילה. הוא גם לא יהיה פיל עם עוצמות של פיל, כפי שנולד ונועד להיות. מה, אם כן, יהיה הפיל שלנו? פיל מאולף שמגיב ועושה מה שאומרים לו.
ההבדל בין חינוך לאילוף הוא ההבדל בין להצמיח, לטפח, לאפשר גדילה ומימוש עצמי לבין לדכא, להקטין, להגביל ולהחליש.