הנסיכה פוזי והמתנה המושלמת - 2

פרק ראשון
הֲלִיכָה נְעִימָה
 
"אִמָּא, אַתְּ זוֹכֶרֶת אֵיךְ פָּחַדְתִּי לְהִכָּנֵס לְבַד לְבֵית הַסֵּפֶר?" שָׁאֲלָה פּוֹזִי. "הָיִיתִי מַמָּשׁ טִפְּשֹׁנֶת, נָכוֹן?"
אִמָּא הֶחְנְתָה אֶת הַמְּכוֹנִית לְיַד בֵּית הַסֵּפֶר.
"לֹא הָיִית טִפְּשֹׁנֶת," הִיא אָמְרָה, "רַק עָלִית לְכִתָּה א'."
הַיְּלָדוֹת בַּכִּתָּה שֶׁל פּוֹזִי אוֹמְרוֹת כִּמְעַט עַל כָּל דָּבָר שֶׁהוּא "טִפְּשִׁי". לִפְעָמִים הֵן מִתְכַּוְּנוֹת לְ"מַצְחִיק", וְלִפְעָמִים לְ"תִּינוֹקִי".
"אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁדָּנִי יְפַחֵד לְהִכָּנֵס לְבַד לְבֵית הַסֵּפֶר," אָמְרָה פּוֹזִי.
דָּנִי, אָחִיהָ הַתִּינוֹק, בָּעַט בְּמוֹשַׁב הַכִּסֵּא שֶׁלּוֹ וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ.
פּוֹזִי נָתְנָה לוֹ יָד.
"לְדָנִי יֵשׁ מַזָּל," אָמְרָה אִמָּא, "יֵשׁ לוֹ אָחוֹת גְּדוֹלָה שֶׁיְּכוֹלָה לַעֲזֹר לוֹ."
 



 

פּוֹזִי יָצְאָה מֵהַמְּכוֹנִית וְסָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת. "שָׁלוֹם־שָׁלוֹם וּלְהִתְרָאוֹת," הִיא קָרְאָה.
פּוֹזִי נִכְנְסָה לְבֵית הַסֵּפֶר וּפָסְעָה לְאֹרֶךְ הַמִּסְדְּרוֹן הַכָּחֹל. מִיס לִי עָמְדָה לְיַד דֶּלֶת הַכִּתָּה.
"מִיס לִי!" קָרְאָה פּוֹזִי. "שָׁלוֹם, מִיס לִי!"
פּוֹזִי יָדְעָה שֶׁאָסוּר לָרוּץ בְּמִסְדְּרוֹנוֹת בֵּית הַסֵּפֶר "פּוֹנְד".
מֻתָּר רַק לָלֶכֶת.
אֲבָל הִיא לֹא הִצְלִיחָה לְהִתְאַפֵּק. כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת הַמּוֹרָה שֶׁלָּהּ עוֹמֶדֶת מִחוּץ לַכִּתָּה, הֵחֵלָּה לְדַלֵּג. הִיא הִשְׁתַּדְּלָה לֹא לִקְפֹּץ, רַק לְדַלֵּג דִּלּוּגִים קְטַנִּים. חוּץ מִזֶּה, דִּלּוּגִים הֵם לֹא רִיצָה. הֵם רַק הֲלִיכָה שְׂמֵחָה.
וּפּוֹזִי הָיְתָה שְׂמֵחָה.
 



 

הִיא אָהֲבָה אֶת הַכִּתָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּהּ, שֶׁבָּהּ פָּגְשָׁה אֶת כָּל חֲבֵרֶיהָ.
הִיא אָהֲבָה אֶת הַתָּא הַפְּרָטִי שֶׁלָּהּ שֶׁשְּׁמָהּ רָשׁוּם עָלָיו.   
 



 

הִיא אָהֲבָה לְהַצְבִּיעַ כְּשֶׁיָּדְעָה אֶת הַתְּשׁוּבָה. וְהִיא אָהֲבָה אֶת שְׁתֵּי חַבְרוֹתֶיהָ הַטּוֹבוֹת, אֵוָה וְנִיקִי.
 



 

אֲבָל יוֹתֵר מִכֹּל הִיא אָהֲבָה אֶת הַמּוֹרָה שֶׁלָּהּ, מִיס לִי.