MINECRAFT הרפתקה של שחקן 1 - בעקבות חרב היהלום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
MINECRAFT הרפתקה של שחקן 1 - בעקבות חרב היהלום
מכר
מאות
עותקים
MINECRAFT הרפתקה של שחקן 1 - בעקבות חרב היהלום
מכר
מאות
עותקים

MINECRAFT הרפתקה של שחקן 1 - בעקבות חרב היהלום

4.7 כוכבים (24 דירוגים)

עוד על הספר

וינטר מורגן

וִינטֶר מוֹרגָן הוּא שֵם העֵט של מְחבֵּר בּעִקבוֹת חֶרב היַהלוֹם, תַעלוּמת הגְריפֶר וסימָנֵי הצֶמר ושל סְפרים נוֹספים לִילדים ולִמבוּגרים. לַסוֹפר יֵש בֵּן שמָכוּר למַיינְקְרַאפְט, והוּא שנָתן לוֹ הַשְרָאה לְסיפּוּרֵי הסִדרה. וִינטֶר מִתגוֹרֵר בִּבּרוּקְלין, נְיוּ יוֹרְק.     

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

הִצטָרפוּ לְשַׂחקן מַיינְקְרַאפְט המנסֶה לְהציל אֶת חבֵריו הכַּפְריים מִמִתקֶפֶת הזוֹמבּים!

סְטיב גר בּחוַות חיטה. יש לוֹ כּל מה שֶהוּא צריךְ כּדֵי לִחיוֹת בּמַיינְקְרַאפְט: בַּיִת, מזוֹן וּמיטה. אֶת בּקָרָיו הוּא מְבלֶה בַּכּפר הסמוּךְ, שָם הוּא מַחליף חיטה תְמוּרת כּל מינֵי סְחוֹרוֹת. לַילה אֶחד סְטיב מְגלֶה שֶזוֹמבּים תוֹקפים אֶת הַכּפר. כּדֵי לְהגֵן על עצמוֹ ועל מְעט הניצוֹלים, הוּא יוֹצֵא לְמסע לִכְרִיית ארבּעים יַהלוֹמים, המינֵרָל הֶחָזק בּיוֹתֵר בּמַיינְקְרַאפְט. הוּא רוֹצֶה לִיצוֹר מֵהם חֶרב יַהלוֹם שֶתעזוֹר לוֹ להילחֵם בַּזוֹמבּים. בּמַהלךְ חיפּוּשָׂיו סְטיב חוֹבֵר לִשְלישִיַית ציידֵי אוֹצרוֹת: מַקְס, לוּסי והֶנְרי. בּעוֹדם מְנסים לִשמוֹר זה על זה מִפּנֵי סכּנוֹת רַבּוֹת וִיצוּרים עוֹיְנים, יְגלוּ השְלוֹשה מה עדיף: מִשׂחָק יחיד אוֹ רַב־מִשתַתְפים.

האִם סְטיב יִמצא אֶת היַהלוֹמים? האִם כּדַאי לוֹ לִסְמוֹך על חבֵרָיו החדָשים? והאִם יַחזוֹר בַּזְמן כּדֵי לְהציל אֶת הכּפר?

פרק ראשון

פרק ראשון: 1
החיים בחווה
 


סְטיב לא היה טיפּוּס שלוֹקח סיכּוּנים. הוא חי חיים פּשוטים בּחוות חיטה משׂגשֶׂגת שבה גידל גזרים, תפּוּחי אדמה וּדלועים והרבִּיע חזירים. את שעות אחַר הצהרַיים היה מבַלה בשׂיחה עם אֶלְיוֹט הנַפָּח או עם אֵייבְרי הספרנית, שגָרה בַּכּפָר הסמוּך. שָם, בַּכּפָר, נהג לִסחוֹר בּחיטה וּבפֶחם תמוּרת אַבנֵי בָּרֶקֶת.
בּאַבנֵי הבָּרקת השתמש לקישוט קירות בּיתוֹ. אולם בּאותו בּוֹקר החליט לצאת אל הכּפָר ולהחליף כַּמה מאבנֵי הבָּרקת שנשארו לו תמורת בַּרזל. סְטיב רצה ליצוֹר שִריוֹן בַּרזל. למרות שלא תיכנן להשתמש בו, הוא היה בחור זהיר וידע שחשוּב להחזיק שִריוֹן בּהישׂג יד. הוא גם אהב ליצוֹר דברים בּמו ידיו.
סְטיב ניגש לַחנוּת של אֶלְיוֹט.
"היי, סְטיב," בּירך אותו אֶלְיוֹט. "אתה צריך עוד אבנֵי בָּרקת?"
"לא," השיב סְטיב ושָלף את אבנֵי הבַּרקת. "יש לי יותֵר מִדַי. אני רוצה להחליף אותן בּמטילֵי בַּרזל."
"מה תעשה בַּבַּרזל?" שאל אֶלְיוֹט בִּזמן שהושיט לסְטיב את המטילים. "תִבנה עוד גוֹלֶם? היה ממש נחמד מצִדך לִבנות אותו בִּשביל הכּפָר שלנו."
"תודה, אבל אני רוצה להכין שִריוֹן," ענה סְטיב.
"אתה יוצא להרפתקה?" אֶלְיוֹט לא הֶאמין למִשמע אוזניו. הוא חשב שסְטיב הוא האדם האחרון שיִרצה להכין שִריוֹן ולצאת להרפתקה.
"אני מקַווה שלא!" חִייך סְטיב. "אני רק חושב שזה רעיון טוב שיהיה לי שִריוֹן בַּמלַאי."
"תֵיהנה מהעבודה, סְטיב," איחל לו אֶלְיוֹט.
בַּדרך הבּיתה נתקל סְטיב באֵייבְרי הספרנית, שאמרה לו, "כדאי לך לַעבור בַּסִפרייה, סְטיב. הִגיעו המון ספרים חדשים."
"אני לא יכול היום," אמר לה. "אני מֵכין שִריוֹן."
"אדיר!" התלהבה אֵייבְרי. "אתה מתַכנן הרפתקה?"
"אַת מכירה אותי," אמר סְטיב. "אני אוהב להתרחק מִצרות ולהישָאר קרוב לַבַּית."
"לפעמים אנשים לא מתַכננים הרפַּתקאות, אבל הן פשוּט קורות." אֵייבְרי קראה את כּל סִפרֵי ההרפַּתקאות שבסִפרייה; היא אהבה מאוד את הסיפּוּרים האֵלה.
"נכון," חִייך סְטיב. "אבל אני מַעדיף לִשמור את השִריוֹן בַּמלַאי שלי ולקרוא על הרפַּתקאות בִּספרים."
סְטיב הֵכין את שִריוֹן הבַּרזל שלו. הוא מָדד אותו והִסתובב איתו בַּבַּית. "אני בֶּטח נראֶה כמו לוחם," אמר לעצמו. הוא שׂם את השִריוֹן בַּצד ויָצא לטיול קצר לִפני שיַחשיך. סְטיב מעולם לא יצא החוּצה בַּלילה; הוא יָדע שזה הזמן שבּו הקְריפֵּרים* עלולים לִתקוף אותו.
[*. Creepers]
הַחווה שלו לא היתה רחוקה מהחוֹף, והוא הלך לשָם והבּיט בָּאוקיינוס הכָּחול הענָקי ותהה אֵילוּ ארצות נמצאות בַּצד השני. הוא מעולם לא טרח לעלות על סירה וּלגַלוֹת.
סיפּוּר ההרפַּתקה היחיד שהיה כּכל הנִראה בּאמתַחתו של סְטיב היה על הפַּעם ההיא שבָּה אילף חתוּל בַּר.* בעֵת שהלך לאיבּוּד בּג'וּנגל שטרם נֶחקר, מוּקף בּצִמחייה בּעומֶק היער, הִבחין סְטיב בְּחיה שחלפה על פָּניו בּריצה לעֵבר סבַך של עִשׂבי פֶּרא. כאשר הֵאֵטה החיה את ריצתה, הִצליח להבחין בּפַרוותה הצהוּבָּה המכוּסה בּכתמים שחוֹרים וחוּמים. זה היה חתוּל בַּר!
[*. Ocelot]
העֵינַיים החוֹדרות של חתול הבַּר בָּהו בּסְטיב בצוּרה מאַיימֶת, ולִבּוֹ הֶחסיר פּעימה. הוא רצה לאַלֵף את חַיית הפֶּרא הזאת. הוא נתן לו דג נָא לֶאכול, וחתול הבַּר המוּרעב קיבֵּל אותו בּהִתלַהבות. עִם כּל נגיסה, נַעשָׂה חתול הבַּר יותֵר ויותֵר מבוּיָת. אט־אט הֵחֵלה פַּרוותו של החתול לקבֵּל גָוון כָּתום, עַד שלבסוף דָמתה לזו של חתול ג'ינג'י טיפּוּסי. זנָבו של חתול הבַּר הִתכַּווץ, סימָן לכך שאֵינו פּראי עוד. סְטיב קרא לחתול שלו סְנָגֶלְז. הוא היה הראשון להודות שעִם סְנָגֶלְז הוא מַרגיש בטוח יותֵר בַּחווה. שהרֵי כּל אחד יודע שחתולים מַבריחים קְריפֵּרים. סְטיב פָּחד מקְריפֵּרים.
סְטיב ידע שֶמי שנוהג בּזהירוּת יכול להימָנע מלהיתקָל בקְריפֵּרים, בשלָדים, בעַכּבישים, בדגיגֵי כֶּסף* ובזוֹמבּים, ובכל מינֵי יצורים עוֹינים אחֵרים שכּל מַטרתם היא לִתקוף. למעשֶׁה, סְטיב עָזר להָגן על הכּפָר מפּנֵי מִתקֶפת זוֹמבּים. הוא בָּנה גָדֵר מִסָביב לכל הכּפָר והִציב לַפּידים לאוֹרֶך הרחוב הרָאשי, כּך שכּל השֶטח שבּתוֹך החוֹמה היה מוּאר הֵיטב בַיום וּבלַילה. כך הוא היה יכול להבטיח שבּתוך הכּפָר שלו לא יִשרצו זוֹמבּים. כּפי שצִיין אֶלְיוֹט הנַפָּח, סְטיב גם בָּנה גוֹלֶם מבַּרזל שיָגן עליהם. הוא הִציב לִבנֵי בַּרזל ודלַעת על הקַרקע ורָאה כֵּיצד החיה האֵימתנית קמה על רגליה. כּשסְטיב ראה את מִפלַץ הבַּרזל מדַדֶה לכיווּן הכּפָר, לא היה לו ספֵק שהוא יכול להָגן עליו ועל חבֵריו בַּכּפָר מִפּנֵי הזוֹמבּים וּמִפּנֵי שאַר האסַפסוּף.
[*. Silverfish]
כּשֶלא היה עָסוק בַּהגנה על בֵּיתו מִפּנֵי טורפים, בּילה סְטיב את זמַנו בַּהפיכַת עץ לפֶחם. את הפֶּחם הוא נתן לאֶלְיוֹט הנַפָּח תמוּרת מַכּוֹשים, שבּהם הִשתמש לִכרייָה. הוא גם סָחר בחיטה שלו תמוּרת עוּגיות עם ג'וֹן, חַוואי הכּפָר. כשכָּרה זהב, לָרוב נהג להחליף אותו בספָרים אצל אֵייבְרי הסַפרנית. הודות לִבנֵי הכּפָר ולַחווה, מעולם לא חָסַר לו דָבָר ותמיד היה לו אֵיפה לישון בַּלילה. הוא אהב לַחזור לַחווה ולִשמוע את הילָלות השלֵוות של סְנָגֶלְז שרָבַץ בעִשׂבּייָה.
כשהלַילה רק הֵחֵל לָרדת, היה סְטיב מזַנק מִיד למיטת הצֶמר שלו. שְעות הלילה היו המסוּכָּנות בּיותֵר; השֶמש שקעה בָּאוֹפק, הצלָלים נַעשׂו גדולים יותֵר ויותֵר והאזורים המוּארים הֶחשיכו, עד שלבסוף הכּפָר של סְטיב נותַר המקום היָחיד שהיה מוּאר מספּיק כּדֵי לִמנוע מהמִפלָצות לִשרוץ בו. אבָל הוא תמיד היה שומֵע את הזוֹמבּים נֶאנָקים ואת העַכּבישים מִתרוצצים מחוּץ לַחוֹמות. מי שלא נִכנס למיטָתו כשיָרד הלַילה נֶהפַך למַטָרה קלה, אך בַּית בָּנוי סיפֵּק הגנה עַד עלוֹת השַחר. בהתקָרֵב שְעת הדִמדומים, סְטיב כּבר היה מוּגן ובָטוח במיטָתו שבַּחווה. פעם אחת, כשהסתובֵב בחוּץ בשעוֹת בֵּין־ערבַּיים, רָאה סְטיב אֶנְדֶרְמֶן גבוֹהַ ואָפֵל עִם הילה סגוּלה, אך ידע שלא לִבהות בו. הוא מיהר להימָלט ולָמד את הלֶקח. כשהאוֹר מתחיל להִתעַמעֵם, זה הזמן לָלֶכת הבַּיתה. אין שום סיבּה לָקחת סיכּוּן.
אבל בּאותו לילה, בעוֹדו ישֵן במיטתו בּנַחת, שָמע סְטיב רעָשים מוּזרים מכּיווּן הכּפָר. התושבים היו בצָרה; הגניחוֹת ורעשֵי קורות העץ המִתפַּצחות לא הותירו ספֵק בלִבּוֹ - זו היתה מִתקֶפת זוֹמבּים! הוא ניסה לשַכנֵעַ את עצמו שרק נִדמֶה לו ושלא נִשקֶפת להם כּל סכָּנה. אך הרעָשים לא חָדלו. הוא כּבר רָאה בדִמיונו כֵּיצד אנשֵי הכּפָר הופכים לזוֹמבּים, והושיט יד לשעוֹנו כּדֵי לִראות כַּמה זמן נותר לו עַד הבּוֹקר. השעה היתה עדַיין מוּקדמת; סְטיב לָפת את השעוֹן בכוֹחַ ותהה אִם יוּכַל לחַכּוֹת עַד הבּוֹקר. אבָל כשהִרגיש את תִקתוק השעוֹן בתוֹך אֶגרוֹפו הקמוּץ ושַמע את זעקותיהם של אנשֵי הכּפָר, יָדע שעליו להֵיחלֵץ מִיָד לעֶזרתם. ומֵאַחר שאֶלְיוֹט ידע שבִּרשוּתו של סְטיב יש שִריוֹן, הוא בְּוודַאי חיכּה לו בחוֹסֶר אונים שיָבוא לחסֵל את הזוֹמבּים.
גם שאַר אנשֵי הכּפָר היו חבֵריו של סְטיב. הוא חיבֵּב כַּפריים יותֵר מֵאשר סַיירים* אחֵרים כָּמוהו, כּי ידע שהם לא יכולים להיות גְריפֵרים** שיִפנו נֶגדו ויִפגעו בו. היו להם עבודות קבוּעות והם חיוּ ועָבדו יחד בַּכּפָר, גידלו יבוּלים וסָחרו במוּצרים שימוּשיים מעשֵׂה ידֵיהם. הם חיוּ חיים שִגרתיים וצפוּיים ומֵעולם לא הִתרחקו יותֵר מִדַי מבֵּיתם, אבל תמיד עָזרו זה לזה ולא עשׂו לו בָּלגנים בַּחיים. הגְריפֵרים היו נַוודים שבּילו את זמנם במעשֵׂי קוּנדס ובמתיחוֹת על חשבּוֹנם של סַיירים אחֵרים ובאוֹפֶן כּללִי עשׂו צרוֹת. הם פָּגעו בכַוונה באחֵרים כּדֵי לִגזול יותֵר חפָצים לעצמם. חֵלק מהגְריפֵרים פשוט נִטפּלו לאנשים בִּשביל הכֵּיף, רק כּדֵי להפּיל אותם בַּפַּח ולהִשתעשֵעַ בהם. הם הִשתמשו בטי־אֶן־טי כּדֵי להחריב בַּית או הֶעמידו פָּנים שהם בּצָרה וזקוקים לעֶזרה, וכשמישהו היה בָּא לַעזור היו תוקפים אותו. סְטיב לא רצה לאבֵּד את בֵּיתו או רכושו בִּגלל איזה גְריפֶר, לכן הוא נִשמר שלא לִסמוך על אף אחד מלבד על ידידיו הכַּפריים. ועכשיו הזוֹמבּים תוקפים אותם. סְטיב חַייב להֵיחלֵץ לעֶזרתם.
[*. Explorers]
[**. Griefers]
הוא ניסה לשַכנֵעַ את עצמו שגוֹלֶם הבַּרזל יוּכל להִתמודד עִם הזוֹמבּים לבַדו, אבל זעקות הייאוש של בּנֵי הכּפָר הֵעידו כּי הגוֹלֶם לא חזק מספּיק, או גרוע מכָּך, שמשהו קרה ליצוּר הבַּרזל. סְטיב חשב על אֵייבְרי ועל הספָרים שקיבֵּל ממנה. בעינֵי רוחו ראה זוֹמבּי משתַלט עליה בִּזמן שהיא בּורחת ממנו בָרחוב בשִמלתה הלבנה המתנפנֶפת. הוא תהה אִם הזוֹמבּים משמידים כעת את היבולים של ג'ון החַוואי. הוא דִמיין את אֶלְיוֹט מנסה להתחבֵּא מפּנֵי המִפלצות האכזריוֹת בנַפָּחייה שלו.
הזעקות הלכו והִתחזקו, וראשוֹ התמלא בתמונות מחרידות של זוֹמבּים התוקפים את ידידָיו. סְטיב ידע שעליו לעזור להם. אִם לא יגַלֶה גבוּרה בקָרוב, לָנֶצח יהיה הפַּחדן שנתן לַכּפָר להֵיחרב. כּנגד כל האינסטינקטים שלו, שהוֹרוּ לו להימָנע מסכָּנות, השליך סְטיב את השׂמיכה מעליו ויָצא מהמיטה. הוא וידֵא שאין בחַדרו עַכּבישים או קְריפֵּרים וניגש לַתיבה שלו כּדֵי להתכּוֹנן. הוא עטה על עצמו את השִריוֹן האהוב, שהֵכין מתוך מחשבה שלעולם לא יִזדקק לו בֶּאמת. למַזלו הרב, סְטיב היה מצוּיָד היטב, מאַחַר שמעולם לא הִשתתף בקרב ורק אָסף צִיוד לחימה: שִריוֹן, חרָבות וכֵלים נוספים להגנה עַצמית. הוא שָלף מהמלַאי את המַצפֵּן, חֶרֶב הבַּרזל, הקֶשֶת והחִצים. לרגע השתַהה, ואז הושיט יד לחֶרֶב הזהב המיוּחדת שלו, רק למִקרה שיִצטרך אותה. ידיו רעדו. לבּוֹ פָּעם בחוֹזקה. הוא פָּחד. זה היה הרגע שמִמנו תמיד חָשש, וכעֵת הוא הִגיע.

וינטר מורגן

וִינטֶר מוֹרגָן הוּא שֵם העֵט של מְחבֵּר בּעִקבוֹת חֶרב היַהלוֹם, תַעלוּמת הגְריפֶר וסימָנֵי הצֶמר ושל סְפרים נוֹספים לִילדים ולִמבוּגרים. לַסוֹפר יֵש בֵּן שמָכוּר למַיינְקְרַאפְט, והוּא שנָתן לוֹ הַשְרָאה לְסיפּוּרֵי הסִדרה. וִינטֶר מִתגוֹרֵר בִּבּרוּקְלין, נְיוּ יוֹרְק.     

עוד על הספר

הספר מופיע כחלק מ -

MINECRAFT הרפתקה של שחקן 1 - בעקבות חרב היהלום וינטר מורגן

פרק ראשון: 1
החיים בחווה
 


סְטיב לא היה טיפּוּס שלוֹקח סיכּוּנים. הוא חי חיים פּשוטים בּחוות חיטה משׂגשֶׂגת שבה גידל גזרים, תפּוּחי אדמה וּדלועים והרבִּיע חזירים. את שעות אחַר הצהרַיים היה מבַלה בשׂיחה עם אֶלְיוֹט הנַפָּח או עם אֵייבְרי הספרנית, שגָרה בַּכּפָר הסמוּך. שָם, בַּכּפָר, נהג לִסחוֹר בּחיטה וּבפֶחם תמוּרת אַבנֵי בָּרֶקֶת.
בּאַבנֵי הבָּרקת השתמש לקישוט קירות בּיתוֹ. אולם בּאותו בּוֹקר החליט לצאת אל הכּפָר ולהחליף כַּמה מאבנֵי הבָּרקת שנשארו לו תמורת בַּרזל. סְטיב רצה ליצוֹר שִריוֹן בַּרזל. למרות שלא תיכנן להשתמש בו, הוא היה בחור זהיר וידע שחשוּב להחזיק שִריוֹן בּהישׂג יד. הוא גם אהב ליצוֹר דברים בּמו ידיו.
סְטיב ניגש לַחנוּת של אֶלְיוֹט.
"היי, סְטיב," בּירך אותו אֶלְיוֹט. "אתה צריך עוד אבנֵי בָּרקת?"
"לא," השיב סְטיב ושָלף את אבנֵי הבַּרקת. "יש לי יותֵר מִדַי. אני רוצה להחליף אותן בּמטילֵי בַּרזל."
"מה תעשה בַּבַּרזל?" שאל אֶלְיוֹט בִּזמן שהושיט לסְטיב את המטילים. "תִבנה עוד גוֹלֶם? היה ממש נחמד מצִדך לִבנות אותו בִּשביל הכּפָר שלנו."
"תודה, אבל אני רוצה להכין שִריוֹן," ענה סְטיב.
"אתה יוצא להרפתקה?" אֶלְיוֹט לא הֶאמין למִשמע אוזניו. הוא חשב שסְטיב הוא האדם האחרון שיִרצה להכין שִריוֹן ולצאת להרפתקה.
"אני מקַווה שלא!" חִייך סְטיב. "אני רק חושב שזה רעיון טוב שיהיה לי שִריוֹן בַּמלַאי."
"תֵיהנה מהעבודה, סְטיב," איחל לו אֶלְיוֹט.
בַּדרך הבּיתה נתקל סְטיב באֵייבְרי הספרנית, שאמרה לו, "כדאי לך לַעבור בַּסִפרייה, סְטיב. הִגיעו המון ספרים חדשים."
"אני לא יכול היום," אמר לה. "אני מֵכין שִריוֹן."
"אדיר!" התלהבה אֵייבְרי. "אתה מתַכנן הרפתקה?"
"אַת מכירה אותי," אמר סְטיב. "אני אוהב להתרחק מִצרות ולהישָאר קרוב לַבַּית."
"לפעמים אנשים לא מתַכננים הרפַּתקאות, אבל הן פשוּט קורות." אֵייבְרי קראה את כּל סִפרֵי ההרפַּתקאות שבסִפרייה; היא אהבה מאוד את הסיפּוּרים האֵלה.
"נכון," חִייך סְטיב. "אבל אני מַעדיף לִשמור את השִריוֹן בַּמלַאי שלי ולקרוא על הרפַּתקאות בִּספרים."
סְטיב הֵכין את שִריוֹן הבַּרזל שלו. הוא מָדד אותו והִסתובב איתו בַּבַּית. "אני בֶּטח נראֶה כמו לוחם," אמר לעצמו. הוא שׂם את השִריוֹן בַּצד ויָצא לטיול קצר לִפני שיַחשיך. סְטיב מעולם לא יצא החוּצה בַּלילה; הוא יָדע שזה הזמן שבּו הקְריפֵּרים* עלולים לִתקוף אותו.
[*. Creepers]
הַחווה שלו לא היתה רחוקה מהחוֹף, והוא הלך לשָם והבּיט בָּאוקיינוס הכָּחול הענָקי ותהה אֵילוּ ארצות נמצאות בַּצד השני. הוא מעולם לא טרח לעלות על סירה וּלגַלוֹת.
סיפּוּר ההרפַּתקה היחיד שהיה כּכל הנִראה בּאמתַחתו של סְטיב היה על הפַּעם ההיא שבָּה אילף חתוּל בַּר.* בעֵת שהלך לאיבּוּד בּג'וּנגל שטרם נֶחקר, מוּקף בּצִמחייה בּעומֶק היער, הִבחין סְטיב בְּחיה שחלפה על פָּניו בּריצה לעֵבר סבַך של עִשׂבי פֶּרא. כאשר הֵאֵטה החיה את ריצתה, הִצליח להבחין בּפַרוותה הצהוּבָּה המכוּסה בּכתמים שחוֹרים וחוּמים. זה היה חתוּל בַּר!
[*. Ocelot]
העֵינַיים החוֹדרות של חתול הבַּר בָּהו בּסְטיב בצוּרה מאַיימֶת, ולִבּוֹ הֶחסיר פּעימה. הוא רצה לאַלֵף את חַיית הפֶּרא הזאת. הוא נתן לו דג נָא לֶאכול, וחתול הבַּר המוּרעב קיבֵּל אותו בּהִתלַהבות. עִם כּל נגיסה, נַעשָׂה חתול הבַּר יותֵר ויותֵר מבוּיָת. אט־אט הֵחֵלה פַּרוותו של החתול לקבֵּל גָוון כָּתום, עַד שלבסוף דָמתה לזו של חתול ג'ינג'י טיפּוּסי. זנָבו של חתול הבַּר הִתכַּווץ, סימָן לכך שאֵינו פּראי עוד. סְטיב קרא לחתול שלו סְנָגֶלְז. הוא היה הראשון להודות שעִם סְנָגֶלְז הוא מַרגיש בטוח יותֵר בַּחווה. שהרֵי כּל אחד יודע שחתולים מַבריחים קְריפֵּרים. סְטיב פָּחד מקְריפֵּרים.
סְטיב ידע שֶמי שנוהג בּזהירוּת יכול להימָנע מלהיתקָל בקְריפֵּרים, בשלָדים, בעַכּבישים, בדגיגֵי כֶּסף* ובזוֹמבּים, ובכל מינֵי יצורים עוֹינים אחֵרים שכּל מַטרתם היא לִתקוף. למעשֶׁה, סְטיב עָזר להָגן על הכּפָר מפּנֵי מִתקֶפת זוֹמבּים. הוא בָּנה גָדֵר מִסָביב לכל הכּפָר והִציב לַפּידים לאוֹרֶך הרחוב הרָאשי, כּך שכּל השֶטח שבּתוֹך החוֹמה היה מוּאר הֵיטב בַיום וּבלַילה. כך הוא היה יכול להבטיח שבּתוך הכּפָר שלו לא יִשרצו זוֹמבּים. כּפי שצִיין אֶלְיוֹט הנַפָּח, סְטיב גם בָּנה גוֹלֶם מבַּרזל שיָגן עליהם. הוא הִציב לִבנֵי בַּרזל ודלַעת על הקַרקע ורָאה כֵּיצד החיה האֵימתנית קמה על רגליה. כּשסְטיב ראה את מִפלַץ הבַּרזל מדַדֶה לכיווּן הכּפָר, לא היה לו ספֵק שהוא יכול להָגן עליו ועל חבֵריו בַּכּפָר מִפּנֵי הזוֹמבּים וּמִפּנֵי שאַר האסַפסוּף.
[*. Silverfish]
כּשֶלא היה עָסוק בַּהגנה על בֵּיתו מִפּנֵי טורפים, בּילה סְטיב את זמַנו בַּהפיכַת עץ לפֶחם. את הפֶּחם הוא נתן לאֶלְיוֹט הנַפָּח תמוּרת מַכּוֹשים, שבּהם הִשתמש לִכרייָה. הוא גם סָחר בחיטה שלו תמוּרת עוּגיות עם ג'וֹן, חַוואי הכּפָר. כשכָּרה זהב, לָרוב נהג להחליף אותו בספָרים אצל אֵייבְרי הסַפרנית. הודות לִבנֵי הכּפָר ולַחווה, מעולם לא חָסַר לו דָבָר ותמיד היה לו אֵיפה לישון בַּלילה. הוא אהב לַחזור לַחווה ולִשמוע את הילָלות השלֵוות של סְנָגֶלְז שרָבַץ בעִשׂבּייָה.
כשהלַילה רק הֵחֵל לָרדת, היה סְטיב מזַנק מִיד למיטת הצֶמר שלו. שְעות הלילה היו המסוּכָּנות בּיותֵר; השֶמש שקעה בָּאוֹפק, הצלָלים נַעשׂו גדולים יותֵר ויותֵר והאזורים המוּארים הֶחשיכו, עד שלבסוף הכּפָר של סְטיב נותַר המקום היָחיד שהיה מוּאר מספּיק כּדֵי לִמנוע מהמִפלָצות לִשרוץ בו. אבָל הוא תמיד היה שומֵע את הזוֹמבּים נֶאנָקים ואת העַכּבישים מִתרוצצים מחוּץ לַחוֹמות. מי שלא נִכנס למיטָתו כשיָרד הלַילה נֶהפַך למַטָרה קלה, אך בַּית בָּנוי סיפֵּק הגנה עַד עלוֹת השַחר. בהתקָרֵב שְעת הדִמדומים, סְטיב כּבר היה מוּגן ובָטוח במיטָתו שבַּחווה. פעם אחת, כשהסתובֵב בחוּץ בשעוֹת בֵּין־ערבַּיים, רָאה סְטיב אֶנְדֶרְמֶן גבוֹהַ ואָפֵל עִם הילה סגוּלה, אך ידע שלא לִבהות בו. הוא מיהר להימָלט ולָמד את הלֶקח. כשהאוֹר מתחיל להִתעַמעֵם, זה הזמן לָלֶכת הבַּיתה. אין שום סיבּה לָקחת סיכּוּן.
אבל בּאותו לילה, בעוֹדו ישֵן במיטתו בּנַחת, שָמע סְטיב רעָשים מוּזרים מכּיווּן הכּפָר. התושבים היו בצָרה; הגניחוֹת ורעשֵי קורות העץ המִתפַּצחות לא הותירו ספֵק בלִבּוֹ - זו היתה מִתקֶפת זוֹמבּים! הוא ניסה לשַכנֵעַ את עצמו שרק נִדמֶה לו ושלא נִשקֶפת להם כּל סכָּנה. אך הרעָשים לא חָדלו. הוא כּבר רָאה בדִמיונו כֵּיצד אנשֵי הכּפָר הופכים לזוֹמבּים, והושיט יד לשעוֹנו כּדֵי לִראות כַּמה זמן נותר לו עַד הבּוֹקר. השעה היתה עדַיין מוּקדמת; סְטיב לָפת את השעוֹן בכוֹחַ ותהה אִם יוּכַל לחַכּוֹת עַד הבּוֹקר. אבָל כשהִרגיש את תִקתוק השעוֹן בתוֹך אֶגרוֹפו הקמוּץ ושַמע את זעקותיהם של אנשֵי הכּפָר, יָדע שעליו להֵיחלֵץ מִיָד לעֶזרתם. ומֵאַחר שאֶלְיוֹט ידע שבִּרשוּתו של סְטיב יש שִריוֹן, הוא בְּוודַאי חיכּה לו בחוֹסֶר אונים שיָבוא לחסֵל את הזוֹמבּים.
גם שאַר אנשֵי הכּפָר היו חבֵריו של סְטיב. הוא חיבֵּב כַּפריים יותֵר מֵאשר סַיירים* אחֵרים כָּמוהו, כּי ידע שהם לא יכולים להיות גְריפֵרים** שיִפנו נֶגדו ויִפגעו בו. היו להם עבודות קבוּעות והם חיוּ ועָבדו יחד בַּכּפָר, גידלו יבוּלים וסָחרו במוּצרים שימוּשיים מעשֵׂה ידֵיהם. הם חיוּ חיים שִגרתיים וצפוּיים ומֵעולם לא הִתרחקו יותֵר מִדַי מבֵּיתם, אבל תמיד עָזרו זה לזה ולא עשׂו לו בָּלגנים בַּחיים. הגְריפֵרים היו נַוודים שבּילו את זמנם במעשֵׂי קוּנדס ובמתיחוֹת על חשבּוֹנם של סַיירים אחֵרים ובאוֹפֶן כּללִי עשׂו צרוֹת. הם פָּגעו בכַוונה באחֵרים כּדֵי לִגזול יותֵר חפָצים לעצמם. חֵלק מהגְריפֵרים פשוט נִטפּלו לאנשים בִּשביל הכֵּיף, רק כּדֵי להפּיל אותם בַּפַּח ולהִשתעשֵעַ בהם. הם הִשתמשו בטי־אֶן־טי כּדֵי להחריב בַּית או הֶעמידו פָּנים שהם בּצָרה וזקוקים לעֶזרה, וכשמישהו היה בָּא לַעזור היו תוקפים אותו. סְטיב לא רצה לאבֵּד את בֵּיתו או רכושו בִּגלל איזה גְריפֶר, לכן הוא נִשמר שלא לִסמוך על אף אחד מלבד על ידידיו הכַּפריים. ועכשיו הזוֹמבּים תוקפים אותם. סְטיב חַייב להֵיחלֵץ לעֶזרתם.
[*. Explorers]
[**. Griefers]
הוא ניסה לשַכנֵעַ את עצמו שגוֹלֶם הבַּרזל יוּכל להִתמודד עִם הזוֹמבּים לבַדו, אבל זעקות הייאוש של בּנֵי הכּפָר הֵעידו כּי הגוֹלֶם לא חזק מספּיק, או גרוע מכָּך, שמשהו קרה ליצוּר הבַּרזל. סְטיב חשב על אֵייבְרי ועל הספָרים שקיבֵּל ממנה. בעינֵי רוחו ראה זוֹמבּי משתַלט עליה בִּזמן שהיא בּורחת ממנו בָרחוב בשִמלתה הלבנה המתנפנֶפת. הוא תהה אִם הזוֹמבּים משמידים כעת את היבולים של ג'ון החַוואי. הוא דִמיין את אֶלְיוֹט מנסה להתחבֵּא מפּנֵי המִפלצות האכזריוֹת בנַפָּחייה שלו.
הזעקות הלכו והִתחזקו, וראשוֹ התמלא בתמונות מחרידות של זוֹמבּים התוקפים את ידידָיו. סְטיב ידע שעליו לעזור להם. אִם לא יגַלֶה גבוּרה בקָרוב, לָנֶצח יהיה הפַּחדן שנתן לַכּפָר להֵיחרב. כּנגד כל האינסטינקטים שלו, שהוֹרוּ לו להימָנע מסכָּנות, השליך סְטיב את השׂמיכה מעליו ויָצא מהמיטה. הוא וידֵא שאין בחַדרו עַכּבישים או קְריפֵּרים וניגש לַתיבה שלו כּדֵי להתכּוֹנן. הוא עטה על עצמו את השִריוֹן האהוב, שהֵכין מתוך מחשבה שלעולם לא יִזדקק לו בֶּאמת. למַזלו הרב, סְטיב היה מצוּיָד היטב, מאַחַר שמעולם לא הִשתתף בקרב ורק אָסף צִיוד לחימה: שִריוֹן, חרָבות וכֵלים נוספים להגנה עַצמית. הוא שָלף מהמלַאי את המַצפֵּן, חֶרֶב הבַּרזל, הקֶשֶת והחִצים. לרגע השתַהה, ואז הושיט יד לחֶרֶב הזהב המיוּחדת שלו, רק למִקרה שיִצטרך אותה. ידיו רעדו. לבּוֹ פָּעם בחוֹזקה. הוא פָּחד. זה היה הרגע שמִמנו תמיד חָשש, וכעֵת הוא הִגיע.