אני נכון למות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אני נכון למות
הוספה למועדפים

אני נכון למות

5 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: ליאורה וסרמן
  • הוצאה: נהר ספרים
  • תאריך הוצאה: 2004
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 69 עמ' מודפסים

נלסון מנדלה

נלסון רוליהלאלה מנדלה (באנגלית: Nelson Rolihlahla Mandela; ‏18 ביולי 1918 – 5 בדצמבר 2013) היה מדינאי דרום-אפריקאי, מהפכן, הנחשב כיום כאבי האומה, נשיא דרום אפריקה בשנים 1994–1999 וחתן פרס נובל לשלום.

ב־1942 הצטרף מנדלה לשורות מפלגת השחורים הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC). ב־1944 הוא סייע להקמת ליגת הנוער של ה־ANC. ב־1952 הוא נבחר לרכז המתנדבים בקמפיין ההתנגדות למשטר האפרטהייד. הוא נסע ברחבי דרום אפריקה וארגן פעילות מחאה נגד חוקי ההפרדה הגזעית המפלים נגד השחורים, המהווים את הרוב במדינה. הוא הועמד לדין על חלקו בארגון המחאה ונידון לעונש מאסר על תנאי. לאחר מכן הוטל עליו צו הגבלה, שאסר עליו לצאת מאזור יוהנסבורג למשך חצי שנה. במהלך תקופה זאת הוא טווה תוכנית לביזור מבנה ה־ANC לתאים מחתרתיים.
מנדלה היה כלוא בבתי כלא שונים בדרום אפריקה 27 שנים, מתוכן 18 שנים ברובן איילנד עד מרץ 1982. יחד עם שלושה מנהיגים אחרים של הקונגרס הלאומי האפריקאי הועבר מנדלה ביום 31 במרץ 1982 לכלא פולסמור (Pollsmoor) באחד מפרבריה הדרומיים של העיר קייפטאון, ובו ריצה מנדלה את עונש המאסר עד לסוף שנת 1988. בתחילת חודש דצמבר 1988 הועבר נלסון מנדלה לבית הסוהר ויקטור פרסטר (Victor Verster) ליד העיר פארל שבדרך היין. את צעדיו הראשונים לעבר החירות עשה נלסון מנדלה ביום 11 בפברואר 1990 מבית סוהר זה. בכניסה לבית הסוהר מוצב כיום פסל דיוקן של מנדלה, על בסיס צילום שצולם בעת יציאתו מבית הסוהר. במהלך תקופת מאסרו הפך מנדלה לסמל המאבק באפרטהייד, שמו התפרסם בעולם כולו והחל מאבק בינלאומי לשחררו. בתקופה האחרונה של מאסרו החל מנדלה לקיים מגעים חשאיים עם אישי ממשל בכירים, ובהם הנשיא פרדריק וילם דה קלרק. מנדלה שוחרר מהכלא, כאמור, ב־11 בפברואר 1990, לאחר שהוא וחבריו ל־ANC הסכימו להשעות את המאבק המזוין ולקיים משא ומתן עם השלטון.
במהלך שנת 2013 אושפז מנדלה מספר פעמים בשל זיהום בריאות. ב-5 בדצמבר 2013 הוא נפטר בביתו, ביוהנסבורג‏ ב-10 בדצמבר 2013 נערך באצטדיון סוקר סיטי ביוהנסבורג טקס אשכבה למנדלה, בו נכחו מנהיגים ממדינות רבות, בהם נשיא ארצות הברית ברק אובמה‏. ב-15 בדצמבר הוא הובא לקבורה בטקס ממלכתי בכפר ילדותו קונו שבפרובינציית הכף המזרחי.

תקציר

נאום ההגנה המעמיק והנוגע ללב של נלסון מנדלה בפני בית המשפט ששלח אותו למאסר עולם בעוון בגידה. הסוגיה המרכזית בנאום – האם יש אלימות פוליטית לגיטימית – רלוונטית גם לסכסוך באזורנו ויש בה עניין גם בהקשר כלל עולמי.

זהו הנוסח המלא של הנאום, מלווה בהערות, תקציר אירועים ואחרית דבר. מסמך אנושי חשוב לפי כל אמַת מידה היסטורית, מדינית, מוסרית, חברתית ותרבותית. משולבים בו חומרים מאירי עיניים שיש בכוחם להקרין תקווה אל-מול מכלול ההתרחשויות והאירועים המשפיעים עתה על חיינו וקובעים את גורלנו.

נלסון מנדלה, האיש שהואשם בבגידה במולדתו ובדיוק שלושים שנה אחר כך היה לנשיאהּ, השמיע באוזני שופטיו דברים הנקראים כיום, ממרחק הזמן, כסיפור מרתק המשקף את תולדות מאבקו האוניברסלי והנצחי של האדם למען כבודו וחירותו.

הניסיון הדרום אפריקני מלמד שאפשר לפתור קונפליקט דמים המְעמֵת זה שנים רבות שני עמים בארץ אחת, ואף לעשות זאת בדרך דמוקרטית אמיתית. התנאי הכמעט יחיד לכך: הימצאותם של מנהיגים בעלי תבונת לב משני צדי המתרס, שמתוך סְבַך המציאות המורכבת והקשה יובילו את עמיהם להכרה שעליהם להמיר את נכונותם למות למען מולדתם בָּרצון לחיות בעדה.

פרק ראשון

"אני נכון למות"

אני הוא הנאשם הראשון.

הנני בעל תואר ראשון במדעי הרוח, ועבדתי כעורך דין ביוהנסבורג במשך כמה שנים בשותפות עם אוליבר טַמבּוֹ. אני אסיר המְרצה עונש של חמש שנות מאסר על יציאה מהארץ ללא היתר ועל הסתה לשביתה בסוף חודש מאי 1961.

ראשית ברצוני לומר כי טענת המדינה בנאום הפתיחה במשפט — שלפיה המאבק בדרום אפריקה מתנהל בהשפעת גורמים זרים כלשהם ובהם גורמים קומוניסטיים — אינה נכונה כלל ועיקר. עשיתי כל אשר עשיתי, הן כאדם פרטי והן כמנהיג של בני עמי, בגלל מה שעבר עלי בדרום אפריקה ובגלל מוצאי האפריקני, שאני נושא אותו בגאון, ולא בגלל דברים שכביכול אמר זר כלשהו.

בימי נעורי בחבל טְַרְנְסקַיי נהגתי להאזין לסיפורים על ימים עברו מפי זקני השבט.[1] חלקם נַסּבו על הקרבות שניהלו אבותינו כדי להגן על המולדת. שמות כמו דִינְגָנֶה, בְַּמָּבָטה, הִיְנְטָסה וָמָקָנה, סְקּוְנְגִטי וָדָלִסיֶלה, מוֹשּוֶאשּוֶאה וסֵקוּקוּנִי נישאו בגאון, כמו נישאה תהילת האומה האפריקנית כולה. קיוויתי אז שיזדמן לי לשרת את עמי ולתרום את תרומתי הצנועה למאבקו לחירות. זה היה המניע בכל מעַשי הקשורים בהאשמות שהועלו נגדי בכתב אישום זה.

באומרי דברים אלה אני חש שעלי לדון בפירוט וללא דיחוי בשאלת האלימות. מקצת הדברים שהועלו בבית המשפט עד כה בעניין זה הם נכונים, ומקצתם אינם נכונים. על אף זאת, אינני מכחיש שתכננתי מעשֵי חבלה. לא עשיתי זאת בקלות דעת או בפזיזות ולא מאהדה כלשהי לאלימות, אלא מתוך הערכה מפוכחת ושלֵווה של המצב הפוליטי שנוצר לאחר שנים של עריצות, של ניצול ושל דיכוי עַמי בידי הלבנים.

אני מודה לאלתר שהייתי בין אלה שסייעו להקים את הזרוע הצבאית של "הקונגרס הלאומי האפריקני" — "אוּמְקוֹנְטוֹ וֶה סִיזְוֶוה",[2] וכן אני מודה שמילאתי תפקיד בארגון זה והייתי פעיל בנושאים הקשורים לארגון — עד אשר נעצרתי באוגוסט 1962.

בהצהרה שאני עומד להצהיר אתקן רושם מוטעה שיצרו עדי המדינה. אסביר, בין היתר, כיצד פעולות מסוימות שהוזכרו בעדויות לא בוצעו בידי אוּמקוֹנטוֹ ואף לא יכלו להתבצע על ידו. אדוּן גם בקשר שבין "הקונגרס הלאומי האפריקני" לבין אוּמקוֹנטוֹ וכן בפעילותי שלי בעניינים הקשורים לשני ארגונים אלה. כמו כן אדון בחלקה של המפלגה הקומוניסטית בנידון. כדי להסביר את הנושאים האלה כראוי, יהיה עלי להסביר מה הייתה המטרה של ארגון אוּמקוֹנטוֹ; אילו שיטות בחר כדי להשיג מטרה זו, ומדוע בחר בהן. כמו כן אסביר כיצד נעשיתי מעורב בפעולות של ארגונים אלה.

אני מכחיש שאוּמקוֹנטוֹ היה אחראי לפעולות אחדות — פעולות שברור לחלוטין שאופיין אינו תואם את מדיניות הארגון — כפי שנטען בכתב האישום נגדנו. אינני יודע מה הייתה ההצדקה לפעולות אלה, אך כדי להמחיש שלא ייתכן שאוּמקוֹנטוֹ אישר את ביצוען, אציג בקצרה את שורשיו של הארגון ואת קווי מדיניותו.

כפי שהזכרתי כבר, הייתי אחד מאלה שסייעו בהקמת אוּמקוֹנטו. יסדנו את הארגון משתי סיבות: ראשית, לדעתנו המדיניות שנקטה הממשלה הובילה לכך שמעשי אלימות מצד העם האפריקני הם לא נמנעים, ושאם לא תימָצא מנהיגות אחראית שתתַעל ותנווט את רגשות עמנו כראוי, יתרחשו אירועי טרור שייצרו עוינות קשה ומרירות בין הגזעים השונים במדינה זו, אירועים שיהיו חמורים מאירועי מלחמה. שנית, חשנו כי ללא אלימות לא יצליח העם האפריקני במאבקו בעקרון הקובע שהלבנים עליונים על השחורים. ביטויי התנגדות חוקיים לעיקרון זה נחסמו בפנינו באמצעות חקיקה, ולפיכך נקלענו למצב שאילץ אותנו או לקבל את מצב הנחיתות המתמשך או לקרוא תגר על הממשלה. בחרנו להתנגד לחוק. אמנם בתחילה אכן פעלנו בניגוד לחוק אך נמנענו מכל שימוש באלימות. כאשר נחקקו חוקים נגד פעולת אלה, וכאשר הממשלה השתמשה בכוח כדי להכניע את התנגדותנו למדיניותה — רק אז החלטנו להשיב לאלימות באלימות...

נלסון מנדלה

נלסון רוליהלאלה מנדלה (באנגלית: Nelson Rolihlahla Mandela; ‏18 ביולי 1918 – 5 בדצמבר 2013) היה מדינאי דרום-אפריקאי, מהפכן, הנחשב כיום כאבי האומה, נשיא דרום אפריקה בשנים 1994–1999 וחתן פרס נובל לשלום.

ב־1942 הצטרף מנדלה לשורות מפלגת השחורים הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC). ב־1944 הוא סייע להקמת ליגת הנוער של ה־ANC. ב־1952 הוא נבחר לרכז המתנדבים בקמפיין ההתנגדות למשטר האפרטהייד. הוא נסע ברחבי דרום אפריקה וארגן פעילות מחאה נגד חוקי ההפרדה הגזעית המפלים נגד השחורים, המהווים את הרוב במדינה. הוא הועמד לדין על חלקו בארגון המחאה ונידון לעונש מאסר על תנאי. לאחר מכן הוטל עליו צו הגבלה, שאסר עליו לצאת מאזור יוהנסבורג למשך חצי שנה. במהלך תקופה זאת הוא טווה תוכנית לביזור מבנה ה־ANC לתאים מחתרתיים.
מנדלה היה כלוא בבתי כלא שונים בדרום אפריקה 27 שנים, מתוכן 18 שנים ברובן איילנד עד מרץ 1982. יחד עם שלושה מנהיגים אחרים של הקונגרס הלאומי האפריקאי הועבר מנדלה ביום 31 במרץ 1982 לכלא פולסמור (Pollsmoor) באחד מפרבריה הדרומיים של העיר קייפטאון, ובו ריצה מנדלה את עונש המאסר עד לסוף שנת 1988. בתחילת חודש דצמבר 1988 הועבר נלסון מנדלה לבית הסוהר ויקטור פרסטר (Victor Verster) ליד העיר פארל שבדרך היין. את צעדיו הראשונים לעבר החירות עשה נלסון מנדלה ביום 11 בפברואר 1990 מבית סוהר זה. בכניסה לבית הסוהר מוצב כיום פסל דיוקן של מנדלה, על בסיס צילום שצולם בעת יציאתו מבית הסוהר. במהלך תקופת מאסרו הפך מנדלה לסמל המאבק באפרטהייד, שמו התפרסם בעולם כולו והחל מאבק בינלאומי לשחררו. בתקופה האחרונה של מאסרו החל מנדלה לקיים מגעים חשאיים עם אישי ממשל בכירים, ובהם הנשיא פרדריק וילם דה קלרק. מנדלה שוחרר מהכלא, כאמור, ב־11 בפברואר 1990, לאחר שהוא וחבריו ל־ANC הסכימו להשעות את המאבק המזוין ולקיים משא ומתן עם השלטון.
במהלך שנת 2013 אושפז מנדלה מספר פעמים בשל זיהום בריאות. ב-5 בדצמבר 2013 הוא נפטר בביתו, ביוהנסבורג‏ ב-10 בדצמבר 2013 נערך באצטדיון סוקר סיטי ביוהנסבורג טקס אשכבה למנדלה, בו נכחו מנהיגים ממדינות רבות, בהם נשיא ארצות הברית ברק אובמה‏. ב-15 בדצמבר הוא הובא לקבורה בטקס ממלכתי בכפר ילדותו קונו שבפרובינציית הכף המזרחי.

עוד על הספר

  • תרגום: ליאורה וסרמן
  • הוצאה: נהר ספרים
  • תאריך הוצאה: 2004
  • קטגוריה: עיון
  • מספר עמודים: 69 עמ' מודפסים
אני נכון למות נלסון מנדלה

"אני נכון למות"

אני הוא הנאשם הראשון.

הנני בעל תואר ראשון במדעי הרוח, ועבדתי כעורך דין ביוהנסבורג במשך כמה שנים בשותפות עם אוליבר טַמבּוֹ. אני אסיר המְרצה עונש של חמש שנות מאסר על יציאה מהארץ ללא היתר ועל הסתה לשביתה בסוף חודש מאי 1961.

ראשית ברצוני לומר כי טענת המדינה בנאום הפתיחה במשפט — שלפיה המאבק בדרום אפריקה מתנהל בהשפעת גורמים זרים כלשהם ובהם גורמים קומוניסטיים — אינה נכונה כלל ועיקר. עשיתי כל אשר עשיתי, הן כאדם פרטי והן כמנהיג של בני עמי, בגלל מה שעבר עלי בדרום אפריקה ובגלל מוצאי האפריקני, שאני נושא אותו בגאון, ולא בגלל דברים שכביכול אמר זר כלשהו.

בימי נעורי בחבל טְַרְנְסקַיי נהגתי להאזין לסיפורים על ימים עברו מפי זקני השבט.[1] חלקם נַסּבו על הקרבות שניהלו אבותינו כדי להגן על המולדת. שמות כמו דִינְגָנֶה, בְַּמָּבָטה, הִיְנְטָסה וָמָקָנה, סְקּוְנְגִטי וָדָלִסיֶלה, מוֹשּוֶאשּוֶאה וסֵקוּקוּנִי נישאו בגאון, כמו נישאה תהילת האומה האפריקנית כולה. קיוויתי אז שיזדמן לי לשרת את עמי ולתרום את תרומתי הצנועה למאבקו לחירות. זה היה המניע בכל מעַשי הקשורים בהאשמות שהועלו נגדי בכתב אישום זה.

באומרי דברים אלה אני חש שעלי לדון בפירוט וללא דיחוי בשאלת האלימות. מקצת הדברים שהועלו בבית המשפט עד כה בעניין זה הם נכונים, ומקצתם אינם נכונים. על אף זאת, אינני מכחיש שתכננתי מעשֵי חבלה. לא עשיתי זאת בקלות דעת או בפזיזות ולא מאהדה כלשהי לאלימות, אלא מתוך הערכה מפוכחת ושלֵווה של המצב הפוליטי שנוצר לאחר שנים של עריצות, של ניצול ושל דיכוי עַמי בידי הלבנים.

אני מודה לאלתר שהייתי בין אלה שסייעו להקים את הזרוע הצבאית של "הקונגרס הלאומי האפריקני" — "אוּמְקוֹנְטוֹ וֶה סִיזְוֶוה",[2] וכן אני מודה שמילאתי תפקיד בארגון זה והייתי פעיל בנושאים הקשורים לארגון — עד אשר נעצרתי באוגוסט 1962.

בהצהרה שאני עומד להצהיר אתקן רושם מוטעה שיצרו עדי המדינה. אסביר, בין היתר, כיצד פעולות מסוימות שהוזכרו בעדויות לא בוצעו בידי אוּמקוֹנטוֹ ואף לא יכלו להתבצע על ידו. אדוּן גם בקשר שבין "הקונגרס הלאומי האפריקני" לבין אוּמקוֹנטוֹ וכן בפעילותי שלי בעניינים הקשורים לשני ארגונים אלה. כמו כן אדון בחלקה של המפלגה הקומוניסטית בנידון. כדי להסביר את הנושאים האלה כראוי, יהיה עלי להסביר מה הייתה המטרה של ארגון אוּמקוֹנטוֹ; אילו שיטות בחר כדי להשיג מטרה זו, ומדוע בחר בהן. כמו כן אסביר כיצד נעשיתי מעורב בפעולות של ארגונים אלה.

אני מכחיש שאוּמקוֹנטוֹ היה אחראי לפעולות אחדות — פעולות שברור לחלוטין שאופיין אינו תואם את מדיניות הארגון — כפי שנטען בכתב האישום נגדנו. אינני יודע מה הייתה ההצדקה לפעולות אלה, אך כדי להמחיש שלא ייתכן שאוּמקוֹנטוֹ אישר את ביצוען, אציג בקצרה את שורשיו של הארגון ואת קווי מדיניותו.

כפי שהזכרתי כבר, הייתי אחד מאלה שסייעו בהקמת אוּמקוֹנטו. יסדנו את הארגון משתי סיבות: ראשית, לדעתנו המדיניות שנקטה הממשלה הובילה לכך שמעשי אלימות מצד העם האפריקני הם לא נמנעים, ושאם לא תימָצא מנהיגות אחראית שתתַעל ותנווט את רגשות עמנו כראוי, יתרחשו אירועי טרור שייצרו עוינות קשה ומרירות בין הגזעים השונים במדינה זו, אירועים שיהיו חמורים מאירועי מלחמה. שנית, חשנו כי ללא אלימות לא יצליח העם האפריקני במאבקו בעקרון הקובע שהלבנים עליונים על השחורים. ביטויי התנגדות חוקיים לעיקרון זה נחסמו בפנינו באמצעות חקיקה, ולפיכך נקלענו למצב שאילץ אותנו או לקבל את מצב הנחיתות המתמשך או לקרוא תגר על הממשלה. בחרנו להתנגד לחוק. אמנם בתחילה אכן פעלנו בניגוד לחוק אך נמנענו מכל שימוש באלימות. כאשר נחקקו חוקים נגד פעולת אלה, וכאשר הממשלה השתמשה בכוח כדי להכניע את התנגדותנו למדיניותה — רק אז החלטנו להשיב לאלימות באלימות...