אני נכון למות

"אני נכון למות"

אני הוא הנאשם הראשון.

הנני בעל תואר ראשון במדעי הרוח, ועבדתי כעורך דין ביוהנסבורג במשך כמה שנים בשותפות עם אוליבר טַמבּוֹ. אני אסיר המְרצה עונש של חמש שנות מאסר על יציאה מהארץ ללא היתר ועל הסתה לשביתה בסוף חודש מאי 1961.

ראשית ברצוני לומר כי טענת המדינה בנאום הפתיחה במשפט — שלפיה המאבק בדרום אפריקה מתנהל בהשפעת גורמים זרים כלשהם ובהם גורמים קומוניסטיים — אינה נכונה כלל ועיקר. עשיתי כל אשר עשיתי, הן כאדם פרטי והן כמנהיג של בני עמי, בגלל מה שעבר עלי בדרום אפריקה ובגלל מוצאי האפריקני, שאני נושא אותו בגאון, ולא בגלל דברים שכביכול אמר זר כלשהו.

בימי נעורי בחבל טְַרְנְסקַיי נהגתי להאזין לסיפורים על ימים עברו מפי זקני השבט.[1] חלקם נַסּבו על הקרבות שניהלו אבותינו כדי להגן על המולדת. שמות כמו דִינְגָנֶה, בְַּמָּבָטה, הִיְנְטָסה וָמָקָנה, סְקּוְנְגִטי וָדָלִסיֶלה, מוֹשּוֶאשּוֶאה וסֵקוּקוּנִי נישאו בגאון, כמו נישאה תהילת האומה האפריקנית כולה. קיוויתי אז שיזדמן לי לשרת את עמי ולתרום את תרומתי הצנועה למאבקו לחירות. זה היה המניע בכל מעַשי הקשורים בהאשמות שהועלו נגדי בכתב אישום זה.

באומרי דברים אלה אני חש שעלי לדון בפירוט וללא דיחוי בשאלת האלימות. מקצת הדברים שהועלו בבית המשפט עד כה בעניין זה הם נכונים, ומקצתם אינם נכונים. על אף זאת, אינני מכחיש שתכננתי מעשֵי חבלה. לא עשיתי זאת בקלות דעת או בפזיזות ולא מאהדה כלשהי לאלימות, אלא מתוך הערכה מפוכחת ושלֵווה של המצב הפוליטי שנוצר לאחר שנים של עריצות, של ניצול ושל דיכוי עַמי בידי הלבנים.

אני מודה לאלתר שהייתי בין אלה שסייעו להקים את הזרוע הצבאית של "הקונגרס הלאומי האפריקני" — "אוּמְקוֹנְטוֹ וֶה סִיזְוֶוה",[2] וכן אני מודה שמילאתי תפקיד בארגון זה והייתי פעיל בנושאים הקשורים לארגון — עד אשר נעצרתי באוגוסט 1962.

בהצהרה שאני עומד להצהיר אתקן רושם מוטעה שיצרו עדי המדינה. אסביר, בין היתר, כיצד פעולות מסוימות שהוזכרו בעדויות לא בוצעו בידי אוּמקוֹנטוֹ ואף לא יכלו להתבצע על ידו. אדוּן גם בקשר שבין "הקונגרס הלאומי האפריקני" לבין אוּמקוֹנטוֹ וכן בפעילותי שלי בעניינים הקשורים לשני ארגונים אלה. כמו כן אדון בחלקה של המפלגה הקומוניסטית בנידון. כדי להסביר את הנושאים האלה כראוי, יהיה עלי להסביר מה הייתה המטרה של ארגון אוּמקוֹנטוֹ; אילו שיטות בחר כדי להשיג מטרה זו, ומדוע בחר בהן. כמו כן אסביר כיצד נעשיתי מעורב בפעולות של ארגונים אלה.

אני מכחיש שאוּמקוֹנטוֹ היה אחראי לפעולות אחדות — פעולות שברור לחלוטין שאופיין אינו תואם את מדיניות הארגון — כפי שנטען בכתב האישום נגדנו. אינני יודע מה הייתה ההצדקה לפעולות אלה, אך כדי להמחיש שלא ייתכן שאוּמקוֹנטוֹ אישר את ביצוען, אציג בקצרה את שורשיו של הארגון ואת קווי מדיניותו.

כפי שהזכרתי כבר, הייתי אחד מאלה שסייעו בהקמת אוּמקוֹנטו. יסדנו את הארגון משתי סיבות: ראשית, לדעתנו המדיניות שנקטה הממשלה הובילה לכך שמעשי אלימות מצד העם האפריקני הם לא נמנעים, ושאם לא תימָצא מנהיגות אחראית שתתַעל ותנווט את רגשות עמנו כראוי, יתרחשו אירועי טרור שייצרו עוינות קשה ומרירות בין הגזעים השונים במדינה זו, אירועים שיהיו חמורים מאירועי מלחמה. שנית, חשנו כי ללא אלימות לא יצליח העם האפריקני במאבקו בעקרון הקובע שהלבנים עליונים על השחורים. ביטויי התנגדות חוקיים לעיקרון זה נחסמו בפנינו באמצעות חקיקה, ולפיכך נקלענו למצב שאילץ אותנו או לקבל את מצב הנחיתות המתמשך או לקרוא תגר על הממשלה. בחרנו להתנגד לחוק. אמנם בתחילה אכן פעלנו בניגוד לחוק אך נמנענו מכל שימוש באלימות. כאשר נחקקו חוקים נגד פעולת אלה, וכאשר הממשלה השתמשה בכוח כדי להכניע את התנגדותנו למדיניותה — רק אז החלטנו להשיב לאלימות באלימות...