יונה וולך
כְּלָבָן
הַלָּבָן הַזֶּה יוֹצִיא אוֹתִי מִדַּעְתִּי
כְּמוֹ הַיּוּנִיקוֹרְן בְּגוֹבְּלֶן שֶׁרָאִיתִי
יוּנִיקוֹרְן צַח עַל עָלִים וּפְרָחִים
מְשַׁגֵּעַ בְּתוּלָה בַּעֲדִינוּת רְחוֹקָה
הַלָּבָן הַזֶּה עוֹד יְשַׁגֵּעַ אוֹתִי.
תותים
כְּשֶׁתָּבוֹאִי לִשְׁכַּב אִתִּי
תִּלְבְּשִׁי שִׂמְלָה שְׁחֹרָה
מְאֻיֶּרֶת בְּתוּתִים
וּמִגְבַּעַת שְׁחֹרָה
מְקֻשֶּׁטֶת בְּתוּתִים
וְהַחֲזִיקִי סַלְסִלַּת תּוּתִים
וְתִמְכְּרִי לִי תּוּתִים
תַּגִּידִי בְּקוֹל דַּק וּמָתוֹק
תּוּתִים תּוּתִים
מִי רוֹצֶה תּוּתִים
אַל תִּלְבְּשִׁי כְּלוּם מִתַּחַת לַשִּׂמְלָה
אַחַר כָּךְ
חוּטִים יַעֲלוּ אוֹתָךְ לְמַעְלָה
בִּלְתִּי נִרְאִים אוֹ נִרְאִים
וְיוֹרִידוּ אוֹתָךְ
יָשָׁר עַל הַזַּיִן שֶׁלִּי.
תנין אשה
מַלְתְּעוֹתָיו הֵן פְּשׂקֶת רַגְלֶיהָ
טַבּוּרָהּ עֵינוֹ
הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת כָּל דָּבָר הַתַּנִּין הַזֶּה.