אתם המוזיקה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אתם המוזיקה

אתם המוזיקה

4 כוכבים (דירוג אחד)

עוד על הספר

  • תרגום: יורם ארנון
  • הוצאה: פראג
  • תאריך הוצאה: 2022
  • קטגוריה: עיון, פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 340 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 40 דק'

תקציר

כולנו נחשפים למוזיקה כמעט מדי יום, מרצון או שלא מרצון.  אנשים מקדישים את זמנם להפקת מוזיקה, לביצועה ולצריכתה. יש ימי מוזיקה לאומיים, שבהם חוגגות מדינות את המורשת, הכישרונות והשאיפות המוזיקליות שלהן. אז השאלה היא לא אם אנחנו עוסקים במוזיקה כי בעצם אנחנו זוללים אותה. סודות הפסיכולוגיה של המוזיקה עשויים לעזור לנו לפתור את השאלה מדוע יש למוזיקה השפעה כה חזקה עלינו. למה אנחנו אוהבים אותה כל כך? למה היא נמצאת בכל מקום? ואיך יש לה השפעות כה רבות על המוח, על הגוף ועל ההתנהגות שלנו? הרעיון העומד בבסיס הספר הוא "המוזיקה של חיינו": מהיום שאנו נולדים ועד לבגרותנו המאוחרת. מיפוי המוזיקה לאורך החיים באופן הזה מאפשר את התגלותו של מסע, ומשמעות הדבר היא, כך אני מקווה, שכל מי שיקרא בספרי יוכל למצוא בו משהו עבורו.

פרק ראשון

פרק ראשון
צעדים ראשונים במוזיקה

"נולדתי עם מוזיקה בתוכי. המוזיקה הייתה אחד מאבריי. כמו הצלעות שלי, הכליות, הכבד, הלב. כמו הדם שלי. היא הייתה כוח שכבר היה בתוכי כשנכנסתי לתמונה."

ריי צ'רלס

וולפגנג אמדאוס מוצרט נולד בזלצבורג ב-1756 וגדל להיות אחד המלחינים הפורים והמשפיעים ביותר בעולם. אף על פי שחי רק עד גיל 35 והלך לעולמו כבר לפני 200 שנה, המוזיקה המשובחת שיצר מגיעה באופן קבוע לראש מצעדי המכירות של מוזיקה קלסית, ולעתים קרובות הוא נבחר לאחד מחמשת המלחינים הגדולים של כל הזמנים.

מוצרט ניגן והלחין מוזיקה כבר בגיל חמש. לכן לעתים קרובות הוא מתואר כדוגמה מופתית לאדם "מוזיקלי מלידה" - הרבה יותר מוזיקלי, למעשה, מרובנו. אבל האם זה נכון?

אין ספק שוולפגנג אמדאוס מוצרט החל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל צעיר מאוד והיה לו "הורה שתלטן". יוהן גאורג ליאופולד מוצרט היה אחד ממורי המוזיקה המובילים באירופה, ובשנה שמלאו שבע שנים להולדת בנו הוא הוציא לאור את ספרו עב הכרס "חיבור על העקרונות הבסיסיים של נגינה בכינור" (Versuch einer grundlichen Violinschule). על פי הדיווחים, מוצרט הצעיר קיבל הדרכה מוזיקלית אינטנסיבית מאביו עוד לפני שאפילו ידע לדבר.

כישרון הוא דבר שקיים, וישנם גם ילדי פלא, אף על פי שכיום האופן שבו אנו מבינים את שני המושגים הללו שנוי במחלוקת חריפה.1 אולי בשל כך אני נוטה להאמין שהחינוך והטיפוח המיוחדים שקיבל מוצרט הם אלה שבידלו אותו מבחינה מוזיקלית מיתר בני האדם. גם אם הייתה למוצרט יכולת מוזיקלית מפותחת, חשוב לי להדגיש שכל התינוקות נולדים מוזיקליים, לא רק המלחינים הדגולים.

אנחנו נולדים מוזיקליים כי ההתנסויות המוזיקליות הראשונות שלנו נחוות טרם הלידה, כשהרחם מוצף בצלילי המוזיקה של עולמנו: השינויים בגובהי הצליל, המנגינות והפעימות של תנועות הגוף, הקולות, הצלילים הטבעיים והמלאכותיים. כתוצאה מחשיפה מוקדמת זאת, תינוקות שאך נולדו מגיעים לעולם כשברשותם מערך מרשים של מיומנויות מוזיקליות בסיסיות, שיש להן תפקיד חשוב בהתפתחותם הכללית, ללא קשר לשאלה אם בהמשך ילמדו לנגן בפסנתר או לפרוט על מיתרי כינור.

בכל הקשור למוזיקליות, כולנו צריכים להתחיל ממקום כלשהו, כולל מוצרט. כפי שעוד נראה, לכולנו יש משהו מן המשותף עם ריי צ'רלס: נולדנו עם המוזיקה כבר בתוכנו.

מוזיקה ברחם

מעולם לא ראיתי הריו-פון (במקור: prega-phone, הלחם מילים של pregnancy עם phone). אבל אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על קיומו. הרציתי על פסיכולוגיה של המוזיקה באוניברסיטה הפתוחה, ובמהלך ההרצאה דנתי במקורן של מיומנויות מוזיקליות. אחד מהיושבים בקהל הרים את ידו וטען שניתן לשפר את המיומנויות המוזיקליות העתידיות של תינוק באמצעות השמעה של מוזיקה ברמקול המחובר ברצועה לבטנה של אישה הרה: המכשיר הזה הנקרא הריו-פון. מסתבר שניתן לרכוש מגוון של מכשירים מסוג זה.

עם כל מה שאני יודעת על מוזיקה ועל התפתחות המוח חשבתי שלא סביר שחשיפה טרום-לידתית נמרצת למוזיקה עשויה לשפר התפתחות מוזיקלית בהמשך החיים, אבל בכל זאת ניגשתי לחקור את העניין. חשבתי שעל כל פנים, אם בעתיד אתקל בהערה דומה, אוכל להביא לקהל משהו קצת יותר שימושי מאשר רק לשחק את תפקיד נציגת הקטגוריה.

לפני שנתבונן בהשפעותיה של האזנה למוזיקה טרם הלידה על ההתפתחות, הבה נתמודד עם השאלה הפיזיולוגית החשובה ביותר: כיצד נשמעת לנו המוזיקה לפני שאנו נולדים?

מוזיקה אינה נשמעת כמו שום דבר עד סביבות החודש הרביעי להיריון, השלב שבו השמיעה האנושית מתחילה לתפקד. לאחר מכן חולפים עוד כחודשיים עד שהמבנים העדינים של האוזן המזהים תדרים (למשל השבלול) מקבלים את צורתם הסופית.2 בנקודה הזאת עוּבּרים ברחם נעשים מודעים למגוון גירויים שמיעתיים מסביבתם. מה הם באמת שומעים בפועל הוא נושא הנתון במידה רבה לוויכוח.

מאחר שהעובר מוקף בנוזל מי השפיר, אנו יכולים להניח שהוא תופס צלילים במידת מה כפי שהיו נשמעים לו היו מנוגנים מתחת למים. אין הרבה בריכות שחייה שבהן מותקנים רמקולים תת-מימיים, ויש לכך סיבה טובה; בסביבה תת-מימית כזאת אפשר להיות מודעים לתנודות בגובהם של צלילים נמוכים, לשינויים בעוצמה ואולי גם לפעימות חזקות, אך הפרטים הקטנים נעלמים. בשל אובדן התדרים הגבוהים כמעט בלתי אפשרי לזהות כלי נגינה או זמרים, וקשה להבחין בדקויות מלודיות.

לעובר מתפתח בשלביו המוקדמים קשה אף יותר לעקוב אחרי פרטים מוזיקליים מדויקים, כי הוא שומע צלילים אחרים הקרובים אליו הרבה יותר, כמו למשל את מערכת העיכול של האם, תנועת האוויר בריאותיה ופעולת ליבה וכלי הדם שלה.

בעת כתיבת הספר הזה אין מחקרים ידועים על צלילים מוזיקליים ברחם (הקלטה נעשית אפשרית רק בזמן הלידה) אך הקלטות שנעשו בתוך כבשים הרות מצאו שבתוך הרחם יש ירידה של לפחות עשרה דציבלים בעוצמת הצלילים החיצוניים,3 כאשר בתדר הנמוך הירידה בעוצמה היא פחותה בהשוואה לתדרים הגבוהים. אילו ניסינו לזהות מילים בסביבה כזאת, סביר להניח שהיינו מצליחים לזהות נכון כ-40 אחוז מהן.4

מה כל זה אומר על ההריו-פון שלנו? לא נתקלתי בשום ראיה לכך שאמצעי שמיעה בתוך הרחם מציעים משהו טוב יותר מבחינת העברת צלילים מאשר זוג אוזניות המונחות על הבטן או ישיבה קרובה לרמקול, אף על פי שאני בטוחה שהם מציעים נוחות ארגונומית כלשהי עבור האם. מה שבטוח הוא שעובר המתפתח בצורה תקינה יכול לשמוע את המתרחש בעולם החיצוני בשלושת חודשי ההיריון האחרונים.

אף על פי שאיננו יכולים לדעת מה בדיוק שומעים עוברים ברחם, ניתן לחקור את תגובות המוח שלהם לצלילים באמצעות רישום מגנטי ממוח העובר (במקור: fMEG. ראשי תיבות של fetal magnetoencephalography - מגנטואנצפלוגרפיה עוברית. מגנטואנצפלוגרפיה היא שיטה לדימות שבה מודדים שדות מגנטיים הנוצרים על ידי פעילות חשמלית במוח המותאם באופן מיוחד לכך). סריקה כזאת דורשת מהאם לכרוע על ברכיה כשבטנה מוקפת בסדרת חיישנים מותאמים במיוחד, הידועים כמערך "סקוויד" (באנגלית: SQUID, כמו דיונון, ראשי תיבות של Superconducting QUantum Interference Device), ומודדים את השינויים המגנטיים העדינים סביב ראשו של העובר הנגרמים על ידי פעילות המוח.

באמצעות מכשיר עם מערך סקוויד הוכיחו חוקרים שבערך משלב 28 שבועות להריון רוב העוברים יכולים לזהות שינויי תדר בטווח של 250 הרץ, השווה למרווח על פני חמישה קלידים לבנים בחלק העליון של מרכז הפסנתר (האוקטבה החמישית).5 בנוסף לכך, מחקר שנערך בזמן הלידה באמצעות הידרופון גילה ששמיעתם של עוברים מגיעה לרמות מרשימות, וישנם כמה מחקרים המתארים אותה ככמעט מושלמת.6

לעתים קרובות שואלים אותי האם העובר שברחם נהנה ממוזיקה; למשל, יש האומרים שכשתינוקות בועטים בתגובה למוזיקה, הם עושים זאת בגלל שהם אוהבים את הצליל. אני בטוחה שאין צורך לומר לכם שאי אפשר לקבוע את העדפותיהם האסתטיות של עוברים: מבחינת התנועה וקצב הלב, כשהם ישנים, נראה כאילו הם משועממים, וכשהם נרגשים, נראה כאילו הם מוטרדים. כל זה כמובן בהנחה שמצבים רגשיים כאלה אפשריים בקרב תינוקות כה צעירים.

גם אם ללא ספק עוּבּרים יכולים להגיב למוזיקה, אין ראיות לכך שהתגובות הללו שונות מתגובותיהם לסוגים שונים של גירויים שמיעתיים חיצוניים, כגון סירנות, קריאות בעלי חיים, או כמו שנראה עוד מעט, המראות מטוסים. אז בואו נניח לרגע בצד את הסוגיה של העדפות מוזיקליות.

לשאלה האם לתינוקות שטרם נולדו יש העדפות לצלילים מסוימים יש השפעה מועטה על השאלה האם הם זוכרים את מה ששמעו. מזה זמן רב אנחנו יודעים שתינוקות זוכרים צלילים שחוו ברחם על פי התנהגותם לאחר הלידה. תינוקות שאך נולדו מגיבים לעתים תכופות יותר ובאופן סדיר יותר לקול אימם, הקול שללא ספק הוא המוכר להם ביותר בשל מעברו הישיר דרך גופה.

דוגמה נהדרת לזיכרון עוברי לצלילים אחרים היא מחקר שנערך בקרב תינוקות שאימותיהם התגוררו בזמן ההיריון סמוך לשדה התעופה של אוסקה שביפן. אחרי הלידה תינוקות אלה לא התעוררו וגלי המוח שלהם לא הפגינו תגובות משמעותיות כשהושמעו להם הקלטות של רעשי מטוסים. לשם השוואה, הם כן התעוררו והופרעו על ידי רצף מוזיקלי בעל מאפיינים הדומים לקולות של מטוסים ממריאים.7

על כן תיאורטית עוברים עשויים להתרגל לצלילים מוזיקליים ולזכור אותם אם הם שומעים אותם באותה תכיפות שבה התינוקות מאוסקה שמעו המראות של מטוסים - אך האם תינוקות שאך נולדו יכולים באמת לזכור מוזיקה מורכבת, בהתחשב בקשיים הגדולים הנובעים מטבעם המעומעם של הצלילים?

במשרת המחקר הקודמת שלי ביליתי הפסקות קפה רבות בפטפוטים עליזים על החיים עם הטכנאי הראשי שלנו, מוריס, חבר טוב שלי. כשסיפרתי לו שאני כותבת את הפרק הזה, הוא סיפר לי על אחד מההריונות של אשתו. באותו זמן היא הייתה חובבת של הסדרה "שכנים", אופרת הסבון האוסטרלית הוותיקה. במשך שנים הייתה לסדרה אותה נעימת נושא, המאופיינת בקפיצות של מרווחים גדולים ומקצב סדיר, שני מאפיינים מוזיקליים בעלי סיכוי טוב להצליח להגיע לעובר. מוריס סיפר שלאחר שבנו מת'יו נולד, היו לו תגובות חזקות לנעימה של "שכנים": פניו אורו, הוא חיפש מסביב אחר מקור הצלילים והפיק קולות נרגשים. מוריס משוכנע שמת'יו זכר את נעימת הנושא של "שכנים" מהזמן שהיה ברחם, כי הוא לא הגיב כך לסוגי מוזיקה אחרים.

לחוויה אנקדוטית יומיומית זאת המתארת תגובת תינוק למוזיקה מהרחם יש תמיכה מדעית. ב-2011 קרוליין גרנייר-דפר ואנשי הצוות שלה השמיעו לנשים מנגינה יורדת לא מוכרת על פסנתר פעמיים ביום במשך השבועות ה-35, ה-36 וה-37 להריון.8 כשהתינוקות הרכים היו בגיל שישה שבועות, השמיעו להם החוקרים שוב את המנגינות הללו בזמן השינה יחד עם מנגינת ביקורת דומה שעלתה במקום לרדת. החוקרים מדדו את קצב הלב של אותם 25 תינוקות והשוו אותו לתגובותיהם של 25 תינוקות מקבוצת ביקורת מקבילה, שלא שמעו אף אחת מהמנגינות קודם לכן.

כל המנגינות גרמו לירידה בקצב הלב של התינוקות (בערך בחמש עד שש פעימות לדקה) אבל למנגינות המוכרות הייתה השפעה מרגיעה כפולה על אותם 25 תינוקות ששמעו אותן ברחם.

האטה נוספת זאת בקצב הלב כתגובה למנגינות היורדות היא מִמצא מיוחד במינו בהתחשב בעובדה שהתינוקות לא שמעו את המנגינות לעתים תכופות - כנראה אף פחות מהתדירות שבה שמע מת'יו הקטן את נעימת הנושא של "שכנים" לאורך ההיריון של אימו, ולבטח פחות מהתדירות שבה שמעו התינוקות מאוסקה את המראות המטוסים - עם זאת תגובות קצב הלב בשינה מסגירות את העובדה שהם זכרו את המתאר המוזיקלי הזה.

יכול להיות שחשיפה למוזיקה ברחם היא מוגבלת, וחסרה בה המורכבות השלמה של מה ששומעים מחוץ לרחם, אך רגישותם של תינוקות לצלילים מוזיקליים ויכולתם ללמוד לזהות אותם מצביעות על כך שכשהם נולדים, הם נושאים עמם חודשים של חשיפה לכמה מאפיינים בסיסיים של מוזיקה (מקצבים ומתארים), ולכן גם חודשים מלאי הזדמנויות ללמוד על צלילים מוזיקליים.

ממצא זה מוביל לסדרה של שאלות מעניינות המחזירות אותי להערה של הסטודנט באוניברסיטה הפתוחה: האם חשיפה טרם הלידה משפיעה על מיומנויות מוזיקליות עתידות? האם הגברת החשיפה של עוברים למוזיקה תעשה אותם תינוקות מוזיקליים יותר, או אולי באופן מעורר מחלוקת יותר, תינוקות חכמים יותר?

רוב הראיות אומרות "לא". נכון להיום אין אף מחקר המדגים בצורה משכנעת שהגברת החשיפה למוזיקה טרם הלידה מעבר לכמות האופיינית הנשמעת בחיי היומיום משפרת תפישות או יכולות מוזיקליות עתידיות. אין למשל הוכחה לכך שילדים לשני הורים מוזיקאים מתעניינים תמיד במוזיקה או מפגינים מיומנויות מוזיקליות.

אני בספק אם גם אי פעם בעתיד נראה הוכחות להשפעה ישירה של האזנה למוזיקה ברחם על מיומנויות מוזיקליות, בשל סיבה טובה אחת: לכל מה שקורה אחרי הלידה, כמו במקרה של מוצרט הצעיר, יש כנראה חשיבות גדולה בהרבה להתפתחות המוזיקלית מאשר רמת החשיפה ברחם.

חשוב להדגיש שכל הצלילים, אלה הנחשבים מוזיקליים ואלה שאינם, מעבירים מידע "מוזיקלי" לעובר בשל התכונות של סביבת הרחם. בשליש האחרון של ההיריון העובר שומע צלילי קולות אנושיים, תעשייה וטבע כסדרה של פעימות ותנודות בגובה הצליל. לא ברור כיצד ומדוע יכולה הצפה של העובר במוזיקה נוספת להשפיע עליו - בעצם, אסטרטגיה כזאת עלולה לחסום חשיפה למגוון רחב של צלילים מועילים אחרים שהוא יכול לשמוע, כמו קולות מוכרים.

אשאיר לפרק הבא את הוויכוח אם חשיפה למוזיקה עשויה לשפר את המשכל - מספיק לומר שאין ראיות המוכיחות שחשיפה למוזיקה טרם הלידה משפרת את המשכל של תינוקות רכים. אף כי ייתכן שאפשר ליצור זיכרון מוזיקלי לתינוקות שאך נולדו, שאותו יקשרו עם תגובות רגיעה שיועילו להם, כיום אנו יודעים שקולות מוכרים, דופק הלב ואפילו המראות מטוסים, עשויים לחולל השפעה דומה.

ייתכן שהתערבות מוזיקלית לפני הלידה אינה מובילה לתינוק מוזיקלי יותר או חכם יותר, אך בכל זאת ישנה חשיבות מסוימת לצלילים שתינוקות שומעים בתוך הרחם. בחלק הבא נראה כיצד ילדינו נולדים עם כמה מיומנויות מוזיקליות בסיסיות מרשימות - שבחלקן נגרמות בשל חשיפה רגילה לצלילים בתוך הרחם.

כשמדברים על יכולות של תינוקות רכים, תמיד יתקיים ויכוח בנוגע להשפעות הסביבה לעומת התורשה, אך נראה שחשיפה להיבטים המוזיקליים של הצלילים ברחם אכן משפיעה על התפתחות אבני הבניין של מיומנויות מוזיקליות עתידיות. עם זאת, הדבר שחשוב לזכור לגבי אבני בניין הוא שהן בסיסיות ועשויות להגיע רק עד לרמה מסוימת - אם לא ממשיכים לבנות איתן, הן נשארות באותה רמה.

מקצבים של תינוקות בני יומם

חוויותיהם של תינוקות שאך נולדו, אינן מקבץ עקבי ומסודר של זרמים חושיים הנשזרים יחד בשיטתיות לכדי חוט של תודעה, שאותו אנחנו כבוגרים מקבלים כמובן מאליו. אם נצטט את הצהרתו המפורסמת של הפילוסוף והפסיכולוג האמריקני ויליאם ג'יימס, הרי שתינוקות שאך נולדו תופסים את עולמם החדש "כערבוביה אחת גדולה, פעלתנית וסואנת."9 כשחושבים על כך, אין פלא שהם בוכים.

על אף התוהו ובוהו החושי הזה, תינוקות רכים נמשכים לדפוסים צליליים שאותם הם כבר יכולים לפרש ברמה כלשהי ולהגיב אליהם. כבר ראינו כיצד תינוקות יכולים לזכור חוויות חושיות מהשהייה ברחם, במיוחד כאלה הקשורות לצלילים.

אחת מהשלכות התפתחות השמיעה המוקדמת בבני אדם, בהשוואה לחושים אחרים כמו ראייה למשל, היא שתינוקות נולדים כשהם מצוידים במיומנויות העשויות לשמש אותם כדי ללמוד על דפוסים מוזיקליים בסביבתם. אחת מהחשובות שבהן היא תחושת ה"פְּעָמָה" שלהם.

מקצבים הם כנראה המסרים השמיעתיים נמוכי התדר החזקים והברורים ביותר שעוּבּר חווה באופן קבוע, כיוון שהוא שומע מקצבים של דיבור, מקצבים של צלילים מוזיקליים וסביבתיים ואת מקצבי ההליכה והדופק של אמו. לכן אפשר להניח שאם אנו נולדים עם מיומנויות מוזיקליות כלשהן, ודאי שאנחנו נולדים עם תפיסה כלשהי של הפעמה.

אישטוון וינקלר ועמיתיו פרסמו מאמר חלוצי הנקרא "תינוקות רכים מזהים פעימות במוזיקה".10 הם בחנו מיומנויות מוזיקליות בתינוקות שהיו בני יומיים עד שלושה בלבד - בזמן שישנו.

החוקרים נעזרו בתכונה של תגובות מוחיות הידועה בשם "שליליות חסרת תואם" (במקור: mismatch negativity או MMN), אותה מודדים באמצעות מכשיר EEG, אֶלֶקְטְרוֹאֶנְצֶפָלוֹגְרָם (במקור: Electroencephalography - EEG). סקירת EEG מודדת את הפעילות החשמלית העדינה על פני הקרקפת הנגרמת על ידי פעילות המוח, בדרך כלל באמצעות מתקן הנראה כמו כובע רחצה המכוסה בחוטי חשמל.

MMN הוא למעשה גל מוח מסוים, בדרך כלל סדיר, המתחולל כתגובה לשינוי ברצף של אירועים סביבתיים. תגובות MMN מתרחשות בכל החושים, אך אנו כמובן מתעניינים בצלילים. אם נשמע עשרה צפצופים של תו מסוים והצליל ה-11 ישתנה, אזי המוח יבצע תגובת MMN. למעשה זוהי חתימה עצבית האומרת שהמוח זיהה חריגה, סטייה מהציפייה למשהו שהיה אמור להתרחש בהמשך. נקודה מעניינת היא שהמוח משדר תגובת MMN בין אם אנחנו קשובים לצלילים ובין אם לא - ולכן זוהי התגובה המוחית האידיאלית למחקר אצל תינוקות ישנים.

וינקלר ועמיתיו השתמשו במערכת EEG שהותאמה במיוחד למדידת תגובות MMN בתינוקות רכים, קטנה ועדינה יותר מגרסת הבוגרים, בהתחשב בעור העדין ובתווי הפנים הזערוריים של התינוקות. החוקרים התאימו לתינוקות את הEEG, וחיכו עד אחרי שהם קיבלו ארוחה גדולה ונרדמו.

ברגע שהתינוקות שכבו לישון, נוגנו להם רצפי צלילים המבוססים על דפוסים אופייניים של ליווי תופים במוזיקת רוק שנוגנו על ידי תופי סנֵר, תופי בס ומצילות הייאט. מדי פעם הדפוס החסיר את הפעמה הדגושה הראשונה בתיבה, החסרה שאותה אנשים בוגרים שומעים כהפסקה במקצב או כרגע של סינקופה חזקה. החסרת הפעמה הדגושה יוצרת חריגה קצבית. האם תינוקות בני יום או יומיים יכולים להיות ערים לחריגה כזאת כך שיפגינו תגובת MMN?

התשובה היא "כן". אפילו כשהתינוקות ישנו, הם הפגינו תגובת MMN להחסרת הפעמה. חשוב להדגיש שהתגובה הזאת לא התעוררה פשוט בעקבות תו חסר; תווים שהוחסרו בנקודות לא קצביות לא עוררו תגובת MMN. ראיות אלו מוכיחות שתינוקות שאך נולדו יכולים להסיק את המקצב מרצפים מוזיקליים. זאת יכולת די מרשימה עבור מוח בן יומיים, המצביעה באופן ברור על כך שתינוקות נולדים עם רגישות לצלילים קצביים.

החוקרים מניחים שייתכן שמיומנויות זיהוי מקצבים אצל תינוקות בני יומם נרכשו הן באמצעות שמיעת מקצבים ברחם והן באמצעות דחף מולד. מעבר לכך יכול להיות שתינוקות רכים משתמשים ברגישות המולדת שלהם לדפוסים כדי לגבש מקצבים וליצור ציפיות לגבי רצפי צלילים. יכולות אלו מאפשרות להם מיומנות בסיסית של הסקת מקצבים אשר, כפי שנראה בפרק השישי, חסרה כמעט אצל כל החיות האחרות על פני כדור הארץ.

היכולת להסיק מקצבים היא דוגמה לאבן בניין מוזיקלית בסיסית ההכרחית להתנהגויות מוזיקליות מאוחרות יותר, כמו נגינה מתוזמנת היטב וריקוד, ונראה שהיא נמצאת שם מוכנה לפעולה כבר מראשית חיינו.

שם מתנגן לתינוק

בין המיומנויות המוזיקליות של תינוקות רכים ניתן למנות לא רק זיהוי פעמה, אלא גם הבחנה בין צלילים על פי המשך שלהם, עוצמתם וגובהם.11 זאת ועוד, תינוקות רכים יכולים להבחין בין מתארים שונים, יכולת הזהה לזיהוי ההבדלים בין שתי מנגינות, והם גם יכולים להשתמש במידע הזה כשהם מאזינים לדיבור.

טיירי נאזי ועמיתיו12 בחנו את יכולתם של תינוקות צרפתיים רכים להבחין בין שתי רשימות של מילים ביפנית אשר היו שונות רק בקווי המתאר שלהן, עולים או יורדים. החוקרים השתמשו בשיטת מדידה המנצלת את נטייתם הטבעית של תינוקות רכים למצוץ. הם נתנו להם מוצץ מיוחד שמדד כל מציצה, ותיעדו את עוצמתה ואת התרחשותה על ציר הזמן. הם התחילו בבדיקה עם 121 תינוקות שאך נולדו, אבל כמו שבדרך כלל קורה במחקרי תינוקות, היו להם כמה נשירות: 34 תינוקות נרדמו (חמודים), 15 התנגדו למוצץ המיוחד, 17 חטאו בפשע הנקרא "מציצה לא סדירה ולא מספקת" ו-15 לא נרגעו. זה משאיר אותנו עם 40 תינוקות כשירים ומתאימים.

ל-40 תינוקות אלה השמיעו החוקרים רשימת מילים אחת או שתיים במשך מספר דקות; רשימה אחת הכילה מילים שמתאר הצליל שלהן עלה לגובה והאחרת הכילה מילים שמתארן ירד. בזמן תקופת ההיכרות הזאת התינוקות התרגלו לצליל, ותדירות המציצה שלהם התייצבה לכדי מקצב אחיד. ואז השמיעו למחצית התינוקות - קבוצת הניסוי - רשימה אחרת, בעוד המחצית השנייה - קבוצת הביקורת - המשיכה לשמוע את אותה הרשימה כמו קודם.

החוקרים שיערו שאם התינוקות מסוגלים להבחין בשינוי בקו המתאר, תדירות המציצה שלהם תשתנה - הם ימצצו יותר ככל שהם יהיו דרוכים וערניים יותר לצלילים החדשים ויתעניינו בהם יותר. הם ציפו שהתינוקות בקבוצת הביקורת, שהאזינו לאותם הצלילים, ימשיכו בקצב מציצה יציב.

זה בדיוק מה שקרה. היה ברור שהתינוקות בקבוצת הניסוי הבחינו בשינוי קו המתאר של המילים היפניות, של מנגינת המילים, עד שהם נרגעו וחזרו לדפוס מציצה מוכר.

חשוב לזכור שכל התינוקות במחקר הזה הגיעו מבתים דוברי צרפתית, כך שהאפשרות שתגובותיהם נבעו מחשיפה קודמת ליפנית קלושה ביותר. תוצאות אלו מצביעות על יכולתם של תינוקות בני יומם לא רק להבחין בהבדלים במתאר, אלא גם להבחין בהם בתוך דיבור שאינו מוכר להם, והן מרמזות על מערכת למידת צלילים גמישה העשויה להוות בסיס חשוב להתפתחות שפתית.

הזכרתי קודם כיצד מבנה הרחם מעודד העברה של ההיבטים המוזיקליים של הדיבור כתוצאה מאובדן התדרים הגבוהים (הדיוקים הקטנים של הדיבור). ממדים מוזיקליים אלה כוללים את דפוסי המתאר של ההטעמות המשמשות אותנו באופן טבעי כשאנו מדברים בשפת האם שלנו. המחקר שלעיל מצביע על כך שתינוקות רכים יכולים לזהות שינויי מתאר אלה בדיבור שאינו מוכר להם. תינוקות אף יכולים להתקדם צעד אחד מעבר לכך ולהשתמש בהיבטים המוכרים של מתאר דיבור מוזיקלי כשהם משמיעים מבעים קוליים. ייתכן אפילו שתינוקות בוכים בשפת האם שלהם.13

בירגיט מָמְפֶּה ועמיתיה ניתחו את דפוסי הבכי של 60 תינוקות רכים: 30 צרפתים ו-30 גרמנים. הם בחנו את העליות והירידות בבכי הטבעי שלהם, והתברר להם שתינוקות צרפתים מפיקים יותר צלילים עולים בעוד שתינוקות גרמנים בוכים יותר במתארים יורדים. אותם דפוסים התגלו גם במדדי העוצמה: אצל התינוקות הצרפתים הווליום עלה מנמוך לגבוה, בעוד שבקרב התינוקות הגרמנים נמצאה מגמה הפוכה. ההבדל בין צלילים עולים ויורדים משקף את מתארי הדיבור שבהם משתמשים דוברי צרפתית וגרמנית בוגרים בהתאמה.

המחקר של בירגיט ממפה מרמז לא רק שתינוקות יכולים לתפוש ולזכור דפוסים מוזיקליים של דיבור שהם שומעים ברחם, אלא שהם גם יכולים לחקות את הדפוסים המוכרים הללו כשהם בוכים לראשונה. זאת כנראה העדות המוקדמת ביותר להשפעת שפת האם על מבעים קוליים - ולכך שהתכונות התקשורתיות המוזיקליות הן אלו המתפתחות ראשונות.

כל המחקרים הללו תומכים ברעיון שתינוקות נולדים עם רמת רגישות גבוהה להיבטים המוזיקליים של עולמם הקולי; הפעימות וקווי המתאר ששמעו עד עתה בתקופת חייהם הקצרה. בחלק הבא נראה כיצד רגישות זו ניזונה ומתפתחת באמצעות העולם המוזיקלי הייחודי שבו חיים ילדינו.

*המשך הפרק בספר המלא*

עוד על הספר

  • תרגום: יורם ארנון
  • הוצאה: פראג
  • תאריך הוצאה: 2022
  • קטגוריה: עיון, פסיכולוגיה
  • מספר עמודים: 340 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 40 דק'
אתם המוזיקה ויקטוריה ויליאמסון

פרק ראשון
צעדים ראשונים במוזיקה

"נולדתי עם מוזיקה בתוכי. המוזיקה הייתה אחד מאבריי. כמו הצלעות שלי, הכליות, הכבד, הלב. כמו הדם שלי. היא הייתה כוח שכבר היה בתוכי כשנכנסתי לתמונה."

ריי צ'רלס

וולפגנג אמדאוס מוצרט נולד בזלצבורג ב-1756 וגדל להיות אחד המלחינים הפורים והמשפיעים ביותר בעולם. אף על פי שחי רק עד גיל 35 והלך לעולמו כבר לפני 200 שנה, המוזיקה המשובחת שיצר מגיעה באופן קבוע לראש מצעדי המכירות של מוזיקה קלסית, ולעתים קרובות הוא נבחר לאחד מחמשת המלחינים הגדולים של כל הזמנים.

מוצרט ניגן והלחין מוזיקה כבר בגיל חמש. לכן לעתים קרובות הוא מתואר כדוגמה מופתית לאדם "מוזיקלי מלידה" - הרבה יותר מוזיקלי, למעשה, מרובנו. אבל האם זה נכון?

אין ספק שוולפגנג אמדאוס מוצרט החל את הקריירה המוזיקלית שלו בגיל צעיר מאוד והיה לו "הורה שתלטן". יוהן גאורג ליאופולד מוצרט היה אחד ממורי המוזיקה המובילים באירופה, ובשנה שמלאו שבע שנים להולדת בנו הוא הוציא לאור את ספרו עב הכרס "חיבור על העקרונות הבסיסיים של נגינה בכינור" (Versuch einer grundlichen Violinschule). על פי הדיווחים, מוצרט הצעיר קיבל הדרכה מוזיקלית אינטנסיבית מאביו עוד לפני שאפילו ידע לדבר.

כישרון הוא דבר שקיים, וישנם גם ילדי פלא, אף על פי שכיום האופן שבו אנו מבינים את שני המושגים הללו שנוי במחלוקת חריפה.1 אולי בשל כך אני נוטה להאמין שהחינוך והטיפוח המיוחדים שקיבל מוצרט הם אלה שבידלו אותו מבחינה מוזיקלית מיתר בני האדם. גם אם הייתה למוצרט יכולת מוזיקלית מפותחת, חשוב לי להדגיש שכל התינוקות נולדים מוזיקליים, לא רק המלחינים הדגולים.

אנחנו נולדים מוזיקליים כי ההתנסויות המוזיקליות הראשונות שלנו נחוות טרם הלידה, כשהרחם מוצף בצלילי המוזיקה של עולמנו: השינויים בגובהי הצליל, המנגינות והפעימות של תנועות הגוף, הקולות, הצלילים הטבעיים והמלאכותיים. כתוצאה מחשיפה מוקדמת זאת, תינוקות שאך נולדו מגיעים לעולם כשברשותם מערך מרשים של מיומנויות מוזיקליות בסיסיות, שיש להן תפקיד חשוב בהתפתחותם הכללית, ללא קשר לשאלה אם בהמשך ילמדו לנגן בפסנתר או לפרוט על מיתרי כינור.

בכל הקשור למוזיקליות, כולנו צריכים להתחיל ממקום כלשהו, כולל מוצרט. כפי שעוד נראה, לכולנו יש משהו מן המשותף עם ריי צ'רלס: נולדנו עם המוזיקה כבר בתוכנו.

מוזיקה ברחם

מעולם לא ראיתי הריו-פון (במקור: prega-phone, הלחם מילים של pregnancy עם phone). אבל אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי על קיומו. הרציתי על פסיכולוגיה של המוזיקה באוניברסיטה הפתוחה, ובמהלך ההרצאה דנתי במקורן של מיומנויות מוזיקליות. אחד מהיושבים בקהל הרים את ידו וטען שניתן לשפר את המיומנויות המוזיקליות העתידיות של תינוק באמצעות השמעה של מוזיקה ברמקול המחובר ברצועה לבטנה של אישה הרה: המכשיר הזה הנקרא הריו-פון. מסתבר שניתן לרכוש מגוון של מכשירים מסוג זה.

עם כל מה שאני יודעת על מוזיקה ועל התפתחות המוח חשבתי שלא סביר שחשיפה טרום-לידתית נמרצת למוזיקה עשויה לשפר התפתחות מוזיקלית בהמשך החיים, אבל בכל זאת ניגשתי לחקור את העניין. חשבתי שעל כל פנים, אם בעתיד אתקל בהערה דומה, אוכל להביא לקהל משהו קצת יותר שימושי מאשר רק לשחק את תפקיד נציגת הקטגוריה.

לפני שנתבונן בהשפעותיה של האזנה למוזיקה טרם הלידה על ההתפתחות, הבה נתמודד עם השאלה הפיזיולוגית החשובה ביותר: כיצד נשמעת לנו המוזיקה לפני שאנו נולדים?

מוזיקה אינה נשמעת כמו שום דבר עד סביבות החודש הרביעי להיריון, השלב שבו השמיעה האנושית מתחילה לתפקד. לאחר מכן חולפים עוד כחודשיים עד שהמבנים העדינים של האוזן המזהים תדרים (למשל השבלול) מקבלים את צורתם הסופית.2 בנקודה הזאת עוּבּרים ברחם נעשים מודעים למגוון גירויים שמיעתיים מסביבתם. מה הם באמת שומעים בפועל הוא נושא הנתון במידה רבה לוויכוח.

מאחר שהעובר מוקף בנוזל מי השפיר, אנו יכולים להניח שהוא תופס צלילים במידת מה כפי שהיו נשמעים לו היו מנוגנים מתחת למים. אין הרבה בריכות שחייה שבהן מותקנים רמקולים תת-מימיים, ויש לכך סיבה טובה; בסביבה תת-מימית כזאת אפשר להיות מודעים לתנודות בגובהם של צלילים נמוכים, לשינויים בעוצמה ואולי גם לפעימות חזקות, אך הפרטים הקטנים נעלמים. בשל אובדן התדרים הגבוהים כמעט בלתי אפשרי לזהות כלי נגינה או זמרים, וקשה להבחין בדקויות מלודיות.

לעובר מתפתח בשלביו המוקדמים קשה אף יותר לעקוב אחרי פרטים מוזיקליים מדויקים, כי הוא שומע צלילים אחרים הקרובים אליו הרבה יותר, כמו למשל את מערכת העיכול של האם, תנועת האוויר בריאותיה ופעולת ליבה וכלי הדם שלה.

בעת כתיבת הספר הזה אין מחקרים ידועים על צלילים מוזיקליים ברחם (הקלטה נעשית אפשרית רק בזמן הלידה) אך הקלטות שנעשו בתוך כבשים הרות מצאו שבתוך הרחם יש ירידה של לפחות עשרה דציבלים בעוצמת הצלילים החיצוניים,3 כאשר בתדר הנמוך הירידה בעוצמה היא פחותה בהשוואה לתדרים הגבוהים. אילו ניסינו לזהות מילים בסביבה כזאת, סביר להניח שהיינו מצליחים לזהות נכון כ-40 אחוז מהן.4

מה כל זה אומר על ההריו-פון שלנו? לא נתקלתי בשום ראיה לכך שאמצעי שמיעה בתוך הרחם מציעים משהו טוב יותר מבחינת העברת צלילים מאשר זוג אוזניות המונחות על הבטן או ישיבה קרובה לרמקול, אף על פי שאני בטוחה שהם מציעים נוחות ארגונומית כלשהי עבור האם. מה שבטוח הוא שעובר המתפתח בצורה תקינה יכול לשמוע את המתרחש בעולם החיצוני בשלושת חודשי ההיריון האחרונים.

אף על פי שאיננו יכולים לדעת מה בדיוק שומעים עוברים ברחם, ניתן לחקור את תגובות המוח שלהם לצלילים באמצעות רישום מגנטי ממוח העובר (במקור: fMEG. ראשי תיבות של fetal magnetoencephalography - מגנטואנצפלוגרפיה עוברית. מגנטואנצפלוגרפיה היא שיטה לדימות שבה מודדים שדות מגנטיים הנוצרים על ידי פעילות חשמלית במוח המותאם באופן מיוחד לכך). סריקה כזאת דורשת מהאם לכרוע על ברכיה כשבטנה מוקפת בסדרת חיישנים מותאמים במיוחד, הידועים כמערך "סקוויד" (באנגלית: SQUID, כמו דיונון, ראשי תיבות של Superconducting QUantum Interference Device), ומודדים את השינויים המגנטיים העדינים סביב ראשו של העובר הנגרמים על ידי פעילות המוח.

באמצעות מכשיר עם מערך סקוויד הוכיחו חוקרים שבערך משלב 28 שבועות להריון רוב העוברים יכולים לזהות שינויי תדר בטווח של 250 הרץ, השווה למרווח על פני חמישה קלידים לבנים בחלק העליון של מרכז הפסנתר (האוקטבה החמישית).5 בנוסף לכך, מחקר שנערך בזמן הלידה באמצעות הידרופון גילה ששמיעתם של עוברים מגיעה לרמות מרשימות, וישנם כמה מחקרים המתארים אותה ככמעט מושלמת.6

לעתים קרובות שואלים אותי האם העובר שברחם נהנה ממוזיקה; למשל, יש האומרים שכשתינוקות בועטים בתגובה למוזיקה, הם עושים זאת בגלל שהם אוהבים את הצליל. אני בטוחה שאין צורך לומר לכם שאי אפשר לקבוע את העדפותיהם האסתטיות של עוברים: מבחינת התנועה וקצב הלב, כשהם ישנים, נראה כאילו הם משועממים, וכשהם נרגשים, נראה כאילו הם מוטרדים. כל זה כמובן בהנחה שמצבים רגשיים כאלה אפשריים בקרב תינוקות כה צעירים.

גם אם ללא ספק עוּבּרים יכולים להגיב למוזיקה, אין ראיות לכך שהתגובות הללו שונות מתגובותיהם לסוגים שונים של גירויים שמיעתיים חיצוניים, כגון סירנות, קריאות בעלי חיים, או כמו שנראה עוד מעט, המראות מטוסים. אז בואו נניח לרגע בצד את הסוגיה של העדפות מוזיקליות.

לשאלה האם לתינוקות שטרם נולדו יש העדפות לצלילים מסוימים יש השפעה מועטה על השאלה האם הם זוכרים את מה ששמעו. מזה זמן רב אנחנו יודעים שתינוקות זוכרים צלילים שחוו ברחם על פי התנהגותם לאחר הלידה. תינוקות שאך נולדו מגיבים לעתים תכופות יותר ובאופן סדיר יותר לקול אימם, הקול שללא ספק הוא המוכר להם ביותר בשל מעברו הישיר דרך גופה.

דוגמה נהדרת לזיכרון עוברי לצלילים אחרים היא מחקר שנערך בקרב תינוקות שאימותיהם התגוררו בזמן ההיריון סמוך לשדה התעופה של אוסקה שביפן. אחרי הלידה תינוקות אלה לא התעוררו וגלי המוח שלהם לא הפגינו תגובות משמעותיות כשהושמעו להם הקלטות של רעשי מטוסים. לשם השוואה, הם כן התעוררו והופרעו על ידי רצף מוזיקלי בעל מאפיינים הדומים לקולות של מטוסים ממריאים.7

על כן תיאורטית עוברים עשויים להתרגל לצלילים מוזיקליים ולזכור אותם אם הם שומעים אותם באותה תכיפות שבה התינוקות מאוסקה שמעו המראות של מטוסים - אך האם תינוקות שאך נולדו יכולים באמת לזכור מוזיקה מורכבת, בהתחשב בקשיים הגדולים הנובעים מטבעם המעומעם של הצלילים?

במשרת המחקר הקודמת שלי ביליתי הפסקות קפה רבות בפטפוטים עליזים על החיים עם הטכנאי הראשי שלנו, מוריס, חבר טוב שלי. כשסיפרתי לו שאני כותבת את הפרק הזה, הוא סיפר לי על אחד מההריונות של אשתו. באותו זמן היא הייתה חובבת של הסדרה "שכנים", אופרת הסבון האוסטרלית הוותיקה. במשך שנים הייתה לסדרה אותה נעימת נושא, המאופיינת בקפיצות של מרווחים גדולים ומקצב סדיר, שני מאפיינים מוזיקליים בעלי סיכוי טוב להצליח להגיע לעובר. מוריס סיפר שלאחר שבנו מת'יו נולד, היו לו תגובות חזקות לנעימה של "שכנים": פניו אורו, הוא חיפש מסביב אחר מקור הצלילים והפיק קולות נרגשים. מוריס משוכנע שמת'יו זכר את נעימת הנושא של "שכנים" מהזמן שהיה ברחם, כי הוא לא הגיב כך לסוגי מוזיקה אחרים.

לחוויה אנקדוטית יומיומית זאת המתארת תגובת תינוק למוזיקה מהרחם יש תמיכה מדעית. ב-2011 קרוליין גרנייר-דפר ואנשי הצוות שלה השמיעו לנשים מנגינה יורדת לא מוכרת על פסנתר פעמיים ביום במשך השבועות ה-35, ה-36 וה-37 להריון.8 כשהתינוקות הרכים היו בגיל שישה שבועות, השמיעו להם החוקרים שוב את המנגינות הללו בזמן השינה יחד עם מנגינת ביקורת דומה שעלתה במקום לרדת. החוקרים מדדו את קצב הלב של אותם 25 תינוקות והשוו אותו לתגובותיהם של 25 תינוקות מקבוצת ביקורת מקבילה, שלא שמעו אף אחת מהמנגינות קודם לכן.

כל המנגינות גרמו לירידה בקצב הלב של התינוקות (בערך בחמש עד שש פעימות לדקה) אבל למנגינות המוכרות הייתה השפעה מרגיעה כפולה על אותם 25 תינוקות ששמעו אותן ברחם.

האטה נוספת זאת בקצב הלב כתגובה למנגינות היורדות היא מִמצא מיוחד במינו בהתחשב בעובדה שהתינוקות לא שמעו את המנגינות לעתים תכופות - כנראה אף פחות מהתדירות שבה שמע מת'יו הקטן את נעימת הנושא של "שכנים" לאורך ההיריון של אימו, ולבטח פחות מהתדירות שבה שמעו התינוקות מאוסקה את המראות המטוסים - עם זאת תגובות קצב הלב בשינה מסגירות את העובדה שהם זכרו את המתאר המוזיקלי הזה.

יכול להיות שחשיפה למוזיקה ברחם היא מוגבלת, וחסרה בה המורכבות השלמה של מה ששומעים מחוץ לרחם, אך רגישותם של תינוקות לצלילים מוזיקליים ויכולתם ללמוד לזהות אותם מצביעות על כך שכשהם נולדים, הם נושאים עמם חודשים של חשיפה לכמה מאפיינים בסיסיים של מוזיקה (מקצבים ומתארים), ולכן גם חודשים מלאי הזדמנויות ללמוד על צלילים מוזיקליים.

ממצא זה מוביל לסדרה של שאלות מעניינות המחזירות אותי להערה של הסטודנט באוניברסיטה הפתוחה: האם חשיפה טרם הלידה משפיעה על מיומנויות מוזיקליות עתידות? האם הגברת החשיפה של עוברים למוזיקה תעשה אותם תינוקות מוזיקליים יותר, או אולי באופן מעורר מחלוקת יותר, תינוקות חכמים יותר?

רוב הראיות אומרות "לא". נכון להיום אין אף מחקר המדגים בצורה משכנעת שהגברת החשיפה למוזיקה טרם הלידה מעבר לכמות האופיינית הנשמעת בחיי היומיום משפרת תפישות או יכולות מוזיקליות עתידיות. אין למשל הוכחה לכך שילדים לשני הורים מוזיקאים מתעניינים תמיד במוזיקה או מפגינים מיומנויות מוזיקליות.

אני בספק אם גם אי פעם בעתיד נראה הוכחות להשפעה ישירה של האזנה למוזיקה ברחם על מיומנויות מוזיקליות, בשל סיבה טובה אחת: לכל מה שקורה אחרי הלידה, כמו במקרה של מוצרט הצעיר, יש כנראה חשיבות גדולה בהרבה להתפתחות המוזיקלית מאשר רמת החשיפה ברחם.

חשוב להדגיש שכל הצלילים, אלה הנחשבים מוזיקליים ואלה שאינם, מעבירים מידע "מוזיקלי" לעובר בשל התכונות של סביבת הרחם. בשליש האחרון של ההיריון העובר שומע צלילי קולות אנושיים, תעשייה וטבע כסדרה של פעימות ותנודות בגובה הצליל. לא ברור כיצד ומדוע יכולה הצפה של העובר במוזיקה נוספת להשפיע עליו - בעצם, אסטרטגיה כזאת עלולה לחסום חשיפה למגוון רחב של צלילים מועילים אחרים שהוא יכול לשמוע, כמו קולות מוכרים.

אשאיר לפרק הבא את הוויכוח אם חשיפה למוזיקה עשויה לשפר את המשכל - מספיק לומר שאין ראיות המוכיחות שחשיפה למוזיקה טרם הלידה משפרת את המשכל של תינוקות רכים. אף כי ייתכן שאפשר ליצור זיכרון מוזיקלי לתינוקות שאך נולדו, שאותו יקשרו עם תגובות רגיעה שיועילו להם, כיום אנו יודעים שקולות מוכרים, דופק הלב ואפילו המראות מטוסים, עשויים לחולל השפעה דומה.

ייתכן שהתערבות מוזיקלית לפני הלידה אינה מובילה לתינוק מוזיקלי יותר או חכם יותר, אך בכל זאת ישנה חשיבות מסוימת לצלילים שתינוקות שומעים בתוך הרחם. בחלק הבא נראה כיצד ילדינו נולדים עם כמה מיומנויות מוזיקליות בסיסיות מרשימות - שבחלקן נגרמות בשל חשיפה רגילה לצלילים בתוך הרחם.

כשמדברים על יכולות של תינוקות רכים, תמיד יתקיים ויכוח בנוגע להשפעות הסביבה לעומת התורשה, אך נראה שחשיפה להיבטים המוזיקליים של הצלילים ברחם אכן משפיעה על התפתחות אבני הבניין של מיומנויות מוזיקליות עתידיות. עם זאת, הדבר שחשוב לזכור לגבי אבני בניין הוא שהן בסיסיות ועשויות להגיע רק עד לרמה מסוימת - אם לא ממשיכים לבנות איתן, הן נשארות באותה רמה.

מקצבים של תינוקות בני יומם

חוויותיהם של תינוקות שאך נולדו, אינן מקבץ עקבי ומסודר של זרמים חושיים הנשזרים יחד בשיטתיות לכדי חוט של תודעה, שאותו אנחנו כבוגרים מקבלים כמובן מאליו. אם נצטט את הצהרתו המפורסמת של הפילוסוף והפסיכולוג האמריקני ויליאם ג'יימס, הרי שתינוקות שאך נולדו תופסים את עולמם החדש "כערבוביה אחת גדולה, פעלתנית וסואנת."9 כשחושבים על כך, אין פלא שהם בוכים.

על אף התוהו ובוהו החושי הזה, תינוקות רכים נמשכים לדפוסים צליליים שאותם הם כבר יכולים לפרש ברמה כלשהי ולהגיב אליהם. כבר ראינו כיצד תינוקות יכולים לזכור חוויות חושיות מהשהייה ברחם, במיוחד כאלה הקשורות לצלילים.

אחת מהשלכות התפתחות השמיעה המוקדמת בבני אדם, בהשוואה לחושים אחרים כמו ראייה למשל, היא שתינוקות נולדים כשהם מצוידים במיומנויות העשויות לשמש אותם כדי ללמוד על דפוסים מוזיקליים בסביבתם. אחת מהחשובות שבהן היא תחושת ה"פְּעָמָה" שלהם.

מקצבים הם כנראה המסרים השמיעתיים נמוכי התדר החזקים והברורים ביותר שעוּבּר חווה באופן קבוע, כיוון שהוא שומע מקצבים של דיבור, מקצבים של צלילים מוזיקליים וסביבתיים ואת מקצבי ההליכה והדופק של אמו. לכן אפשר להניח שאם אנו נולדים עם מיומנויות מוזיקליות כלשהן, ודאי שאנחנו נולדים עם תפיסה כלשהי של הפעמה.

אישטוון וינקלר ועמיתיו פרסמו מאמר חלוצי הנקרא "תינוקות רכים מזהים פעימות במוזיקה".10 הם בחנו מיומנויות מוזיקליות בתינוקות שהיו בני יומיים עד שלושה בלבד - בזמן שישנו.

החוקרים נעזרו בתכונה של תגובות מוחיות הידועה בשם "שליליות חסרת תואם" (במקור: mismatch negativity או MMN), אותה מודדים באמצעות מכשיר EEG, אֶלֶקְטְרוֹאֶנְצֶפָלוֹגְרָם (במקור: Electroencephalography - EEG). סקירת EEG מודדת את הפעילות החשמלית העדינה על פני הקרקפת הנגרמת על ידי פעילות המוח, בדרך כלל באמצעות מתקן הנראה כמו כובע רחצה המכוסה בחוטי חשמל.

MMN הוא למעשה גל מוח מסוים, בדרך כלל סדיר, המתחולל כתגובה לשינוי ברצף של אירועים סביבתיים. תגובות MMN מתרחשות בכל החושים, אך אנו כמובן מתעניינים בצלילים. אם נשמע עשרה צפצופים של תו מסוים והצליל ה-11 ישתנה, אזי המוח יבצע תגובת MMN. למעשה זוהי חתימה עצבית האומרת שהמוח זיהה חריגה, סטייה מהציפייה למשהו שהיה אמור להתרחש בהמשך. נקודה מעניינת היא שהמוח משדר תגובת MMN בין אם אנחנו קשובים לצלילים ובין אם לא - ולכן זוהי התגובה המוחית האידיאלית למחקר אצל תינוקות ישנים.

וינקלר ועמיתיו השתמשו במערכת EEG שהותאמה במיוחד למדידת תגובות MMN בתינוקות רכים, קטנה ועדינה יותר מגרסת הבוגרים, בהתחשב בעור העדין ובתווי הפנים הזערוריים של התינוקות. החוקרים התאימו לתינוקות את הEEG, וחיכו עד אחרי שהם קיבלו ארוחה גדולה ונרדמו.

ברגע שהתינוקות שכבו לישון, נוגנו להם רצפי צלילים המבוססים על דפוסים אופייניים של ליווי תופים במוזיקת רוק שנוגנו על ידי תופי סנֵר, תופי בס ומצילות הייאט. מדי פעם הדפוס החסיר את הפעמה הדגושה הראשונה בתיבה, החסרה שאותה אנשים בוגרים שומעים כהפסקה במקצב או כרגע של סינקופה חזקה. החסרת הפעמה הדגושה יוצרת חריגה קצבית. האם תינוקות בני יום או יומיים יכולים להיות ערים לחריגה כזאת כך שיפגינו תגובת MMN?

התשובה היא "כן". אפילו כשהתינוקות ישנו, הם הפגינו תגובת MMN להחסרת הפעמה. חשוב להדגיש שהתגובה הזאת לא התעוררה פשוט בעקבות תו חסר; תווים שהוחסרו בנקודות לא קצביות לא עוררו תגובת MMN. ראיות אלו מוכיחות שתינוקות שאך נולדו יכולים להסיק את המקצב מרצפים מוזיקליים. זאת יכולת די מרשימה עבור מוח בן יומיים, המצביעה באופן ברור על כך שתינוקות נולדים עם רגישות לצלילים קצביים.

החוקרים מניחים שייתכן שמיומנויות זיהוי מקצבים אצל תינוקות בני יומם נרכשו הן באמצעות שמיעת מקצבים ברחם והן באמצעות דחף מולד. מעבר לכך יכול להיות שתינוקות רכים משתמשים ברגישות המולדת שלהם לדפוסים כדי לגבש מקצבים וליצור ציפיות לגבי רצפי צלילים. יכולות אלו מאפשרות להם מיומנות בסיסית של הסקת מקצבים אשר, כפי שנראה בפרק השישי, חסרה כמעט אצל כל החיות האחרות על פני כדור הארץ.

היכולת להסיק מקצבים היא דוגמה לאבן בניין מוזיקלית בסיסית ההכרחית להתנהגויות מוזיקליות מאוחרות יותר, כמו נגינה מתוזמנת היטב וריקוד, ונראה שהיא נמצאת שם מוכנה לפעולה כבר מראשית חיינו.

שם מתנגן לתינוק

בין המיומנויות המוזיקליות של תינוקות רכים ניתן למנות לא רק זיהוי פעמה, אלא גם הבחנה בין צלילים על פי המשך שלהם, עוצמתם וגובהם.11 זאת ועוד, תינוקות רכים יכולים להבחין בין מתארים שונים, יכולת הזהה לזיהוי ההבדלים בין שתי מנגינות, והם גם יכולים להשתמש במידע הזה כשהם מאזינים לדיבור.

טיירי נאזי ועמיתיו12 בחנו את יכולתם של תינוקות צרפתיים רכים להבחין בין שתי רשימות של מילים ביפנית אשר היו שונות רק בקווי המתאר שלהן, עולים או יורדים. החוקרים השתמשו בשיטת מדידה המנצלת את נטייתם הטבעית של תינוקות רכים למצוץ. הם נתנו להם מוצץ מיוחד שמדד כל מציצה, ותיעדו את עוצמתה ואת התרחשותה על ציר הזמן. הם התחילו בבדיקה עם 121 תינוקות שאך נולדו, אבל כמו שבדרך כלל קורה במחקרי תינוקות, היו להם כמה נשירות: 34 תינוקות נרדמו (חמודים), 15 התנגדו למוצץ המיוחד, 17 חטאו בפשע הנקרא "מציצה לא סדירה ולא מספקת" ו-15 לא נרגעו. זה משאיר אותנו עם 40 תינוקות כשירים ומתאימים.

ל-40 תינוקות אלה השמיעו החוקרים רשימת מילים אחת או שתיים במשך מספר דקות; רשימה אחת הכילה מילים שמתאר הצליל שלהן עלה לגובה והאחרת הכילה מילים שמתארן ירד. בזמן תקופת ההיכרות הזאת התינוקות התרגלו לצליל, ותדירות המציצה שלהם התייצבה לכדי מקצב אחיד. ואז השמיעו למחצית התינוקות - קבוצת הניסוי - רשימה אחרת, בעוד המחצית השנייה - קבוצת הביקורת - המשיכה לשמוע את אותה הרשימה כמו קודם.

החוקרים שיערו שאם התינוקות מסוגלים להבחין בשינוי בקו המתאר, תדירות המציצה שלהם תשתנה - הם ימצצו יותר ככל שהם יהיו דרוכים וערניים יותר לצלילים החדשים ויתעניינו בהם יותר. הם ציפו שהתינוקות בקבוצת הביקורת, שהאזינו לאותם הצלילים, ימשיכו בקצב מציצה יציב.

זה בדיוק מה שקרה. היה ברור שהתינוקות בקבוצת הניסוי הבחינו בשינוי קו המתאר של המילים היפניות, של מנגינת המילים, עד שהם נרגעו וחזרו לדפוס מציצה מוכר.

חשוב לזכור שכל התינוקות במחקר הזה הגיעו מבתים דוברי צרפתית, כך שהאפשרות שתגובותיהם נבעו מחשיפה קודמת ליפנית קלושה ביותר. תוצאות אלו מצביעות על יכולתם של תינוקות בני יומם לא רק להבחין בהבדלים במתאר, אלא גם להבחין בהם בתוך דיבור שאינו מוכר להם, והן מרמזות על מערכת למידת צלילים גמישה העשויה להוות בסיס חשוב להתפתחות שפתית.

הזכרתי קודם כיצד מבנה הרחם מעודד העברה של ההיבטים המוזיקליים של הדיבור כתוצאה מאובדן התדרים הגבוהים (הדיוקים הקטנים של הדיבור). ממדים מוזיקליים אלה כוללים את דפוסי המתאר של ההטעמות המשמשות אותנו באופן טבעי כשאנו מדברים בשפת האם שלנו. המחקר שלעיל מצביע על כך שתינוקות רכים יכולים לזהות שינויי מתאר אלה בדיבור שאינו מוכר להם. תינוקות אף יכולים להתקדם צעד אחד מעבר לכך ולהשתמש בהיבטים המוכרים של מתאר דיבור מוזיקלי כשהם משמיעים מבעים קוליים. ייתכן אפילו שתינוקות בוכים בשפת האם שלהם.13

בירגיט מָמְפֶּה ועמיתיה ניתחו את דפוסי הבכי של 60 תינוקות רכים: 30 צרפתים ו-30 גרמנים. הם בחנו את העליות והירידות בבכי הטבעי שלהם, והתברר להם שתינוקות צרפתים מפיקים יותר צלילים עולים בעוד שתינוקות גרמנים בוכים יותר במתארים יורדים. אותם דפוסים התגלו גם במדדי העוצמה: אצל התינוקות הצרפתים הווליום עלה מנמוך לגבוה, בעוד שבקרב התינוקות הגרמנים נמצאה מגמה הפוכה. ההבדל בין צלילים עולים ויורדים משקף את מתארי הדיבור שבהם משתמשים דוברי צרפתית וגרמנית בוגרים בהתאמה.

המחקר של בירגיט ממפה מרמז לא רק שתינוקות יכולים לתפוש ולזכור דפוסים מוזיקליים של דיבור שהם שומעים ברחם, אלא שהם גם יכולים לחקות את הדפוסים המוכרים הללו כשהם בוכים לראשונה. זאת כנראה העדות המוקדמת ביותר להשפעת שפת האם על מבעים קוליים - ולכך שהתכונות התקשורתיות המוזיקליות הן אלו המתפתחות ראשונות.

כל המחקרים הללו תומכים ברעיון שתינוקות נולדים עם רמת רגישות גבוהה להיבטים המוזיקליים של עולמם הקולי; הפעימות וקווי המתאר ששמעו עד עתה בתקופת חייהם הקצרה. בחלק הבא נראה כיצד רגישות זו ניזונה ומתפתחת באמצעות העולם המוזיקלי הייחודי שבו חיים ילדינו.

*המשך הפרק בספר המלא*