אינטרנטיקה

מבוא

(163)

היתה בעיה לטעון

את הדף המבוקש

פעל בהתאם

(תומר ליכטש, "לורם איפסום")¹

איך מתמודדת השירה, אומנות עתיקה ואינטימית, עם שאגת האינטרנט המחרישה? מי מחליט אם הטקסט הוא שיר ואם הכותב הוא משורר? איך אפשר לכתוב שירת אינטרנט בלי להכיר שפות תכנות? האם לכתוב שיר פירושו ליצור יש מאין? מה עושים כאשר כמות הלייקים הופכת לכרטיס כניסה לקנון הספרותי? מה ההבדל בין שיר שנכתב על האינטרנט, שיר שפורסם באינטרנט ושיר שנכתב על ידי גוגל? תשובות לשאלות כגון אלו מוצגות בספר זה, המבקש לתאר ולהגדיר לראשונה את מאפייני שירת האינטרנט העברית.

מתרגמים נוהגים לציין שהשדה הטכנולוגי הוא מחולל הערות השוליים הגדול ביותר בתרגום יצירות ספרותיות. מי יבין בעוד חמש או עשר שנים שיר על חוט טלפון שהסתבך? עם זאת הזמניות והחמקמקות של ההמצאה הטכנולוגית, שהיא תמיד רק הקדמה להמצאה הבאה שתתגלה מייד, מטילות לא פעם צל על החוויה האנושית הראשונית, על תחושת הקסם, האקסטזה וההשפעה המיידית שאנו חווים בכל המצאה טכנולוגית חדשה. בעשור האחרון השירה העברית מתקדמת כמו בפוטוסינתזה אל אורו של האינטרנט, המשפיע השפעה חסרת תקדים, לטוב ולמוטב, על האופן שבו קוראים שירה, על המיידיות שבה מפרסמים שיר, על קלות הקשר בין המשורר לקהלו ועל יכולות ההפצה של השיר.

השירה האינטרנטית באה לידי ביטוי במגוון צורות אסתטיות ואומנותיות. רבים מן המשוררים הקנוניים בישראל אינם ילידים דיגיטליים, אבל בעשור האחרון עיסוקם באינטרנט הולך וגדל. בו בזמן משוררים חובבים רואים באינטרנט מדיום שמאפשר פרסום שירים ללא לקטורה ועם קבלת פידבק מיידי מהקוראים. אם לפני עידן האינטרנט הייתה השירה נחשבת לנחלתם של מעטים, נדמה כי העידן המקוון הביא עימו מבול של משוררים ושירים המופיעים כמעט תחת כל שורת כתובת אינטרנטית: אתרים ובלוגים של משוררים, פורומים לשירה חדשה או עתיקה, אתרי מוסדות ספרות פיזיים ודיגיטליים, וכל אלה מגובים במסה כבדה של קבוצות ופרופילים ברשתות החברתיות. ההשפעה העמוקה של הסביבה המקוונת באה לידי ביטוי בתרבות הספרותית כולה, במספר הכותבים, בריבוי ספרי השירה, בשינוי תפקידם של כתבי העת, באירועים ספרותיים ובשינוי הטעם אצל שומרי הסף הספרותיים — העורכים, המבקרים והחוקרים, המרגישים בשינוי בשדה ומבקשים להגיב לו.

ספר זה ממפה את התופעות המרכזיות של שירת הרשת ומכנה אותן בשם הכולל "אינטרנטיקה", מלמד על הנושאים העיקריים הקיימים בשירת האינטרנט בישראל ומאפיין את תפקידו של המשורר בעידן האינטרנט כמתעד משחק, מי שמתעד את ההתפתחויות הטכנולוגיות באמצעות השימוש בהן ביצירתו שלו. אינטרנטיקה דנה באינטרנט כמרחב יצירתי פואטי ובשירה כפרקטיקה תקשורתית המזינה את המדיה וניזונה ממנה.

למרות השיח הציבורי הער סביב שירת הרשת, הדיון התאורטי בנושא זה עדיין חסר. אולי בשל רוחב התופעה, ואולי בשל האוריינות הגבוהה שהיא דורשת, אין הכתיבה על אודות שירת האינטרנט מתיימרת להקיף את הסוגים השונים של המופעים הרלוונטיים, אלא לאבחן ולהמשיג תופעות יחידות, כגון קהילות מקוונות או כתיבה לא מקורית. היעדר מחקר שמתאר את התופעות השונות ומשווה ביניהן מחזק את הרגשת העומס והבלבול ביחס למפגשים שבין השירה לאינטרנט, ומייצר שפות שונות, לעיתים מקבילות, המקשות את הבנת התמונה הכוללת ואת השיחה הפשוטה על שירת האינטרנט. יתרה מזו, מטבע ההתקדמות הטכנולוגית גם הכתיבה הקיימת מפגרת מאוד אחר הנעשה בשטח. למשל, למרות הדיון הקיים בקהילות ספרותיות מקוונות ובהתממשותן באתרים, בפורומים וברשימות תפוצה, רק מעט דיון יוחד לרשתות חברתיות בכלל, ולפייסבוק בפרט.

מאז ומעולם היו "טכניקות תרבות" מצויות בשימוש, טרם המשגתן התאורטית והכפפתן לקונספט מחקרי או היסטורי.² "טכניקות תרבות" הן אופני כתיבה, קריאה, ציור ועוד. הן מצויות בשימוש תמידי והן משתנות תדיר, משום שהן קשורות בדרך כלל במקום ובזמן מסוימים. המושג "שירה אינטרנטית" מתאר קבוצה של טקסטים בעלי מאפיינים אומנותיים משותפים המשתמשת בטכניקה תרבותית שקיימת כמעט שני עשורים, אבל עד כה הומשגה באופן חלקי בלבד. ייתכן שהיעדר ההמשגה נובע מן הנטייה לחקור טקסטים ספרותיים זמן רב לאחר פרסומם, מתוך פרספקטיבה היסטורית שבאמצעותה אפשר לבחון את איכותם על פי קריטריונים של התקבלות והשפעתם על יוצרים צעירים.

ספר זה מבוסס על תיעוד שנעשה בשדה השירה העכשווי, והוא מציע סקירה רחבה של מנעד התופעות האסתטיות המחברות בין שירה לאינטרנט וקובע קווי אורך ורוחב שבאמצעותם יהיה אפשר להעריך את התופעות האלה. מצאי השירים המקיימים קשר עם האינטרנט נקראים כאן בשם הכולל "אינטרנטיקה", והם מחולקים לשלושה סוגי מפגשים בין השיר למדיום: שירים שהאינטרנט בהם הוא בבחינת נושא וצורה, כגון שירים על וייז (waze) ושירים הנכתבים בצורה של צ'ט; שירים המתפרסמים בבמות שונות באינטרנט, כמו למשל ברשתות החברתיות; ושירים הנכתבים באמצעות מנגנונים אינטרנטיים או על בסיסם, כגון כתיבה באמצעות אפליקציות לזיהוי קולי, חיפוש בגוגל או תכנות. שירים מן הסוג הראשון, שלא זכו להתייחסות קודמת כלל, משקפים את תהליכי השינוי וההסתגלות והם בבחינת מצב ביניים בין השימוש השטוח במדיום כבמה ובין החדירה העמוקה למנגנון האינטרנטי, ולפיכך — כבר עתה שירים אלו נעשים נדירים.

הספר גם מציע דיון מעמיק בקהילתיות הספרותית־אינטרנטית באמצעות הצגת השיח הספרותי־יצירתי בפייסבוק. פייסבוק שינתה שינוי דרמתי את מקומם של אתרי האינטרנט המפרסמים שירה. עם עליית הרשת החברתית משוררים ועורכים מקימים לעצמם דפי פרופיל (אישיים או מקצועיים) או קבוצות שבהן הם מפרסמים את שיריהם ושירים של אחרים, ואינם נזקקים לתיווך של אתר או פורום. ההשפעה של הפייסבוק בשדה העברי־ישראלי באה לידי ביטוי הן בשיח ספרותי ער הגולש מהרשת אל המוספים הספרותיים והן באופן שבו הקהילתיות משנה את אופי הטקסטים שהמשוררים בוחרים להציג. התשוקה לדיאלוג ולקהילה פואטית באה לידי ביטוי מיטבי בפייסבוק, שבו מאפייני הפולמוסיות והקהילתיות בולטים ושקופים לכלל המשתמשים.³

פייסבוק מבשרת על שדרוג האופן שבו פועלות קהילות מקוונות באמצעות פרופילים של יחידים בעלי שם וזהות, שפועלים יחד ולחוד ליצירת קהילה ספרותית רחבה, קבועה ומשתנה, מדומיינת וממשית שמפעילים המשתתפים עצמם בזכות קלות התפעול של פרופיל ברשת זו ומגוון הגילאים המשתמשים בה.⁴ מעצם היותה של הרשת החברתית שמית ומכלל סדר היום של המשתמשים, גוברת השפעתו של הווירטואלי על ה"ממשי". לא עוד שמות ללא פנים וביוגרפיה שמפרסמים שיר פה ושם, אלא פרופילים נוכחים ומשמעותיים שמגיעים בסופו של דבר לבמות הספרותיות המסורתיות: העיתון, הספר, הערב הספרותי. כך הרשת החברתית משפיעה על היום־יום הספרותי של אמצעי התקשורת המסורתיים, העיתון והטלוויזיה למשל.

לבסוף, הספר מתמקד בסקירה של שדה השירה העברית ומתחקה אחר יוצרים רבים, ותיקים וצעירים, קנוניים וחובבים, הפועלים בעולם הספרותי־הישראלי — המפרסמים בכתבי עת ובספרים, הזוכים בפרסים, המשתתפים במופעים ספרותיים ובפסטיבלים, ובו בזמן יש להם נוכחות אינטרנטית ממשית ומתמשכת. מבחינה זו הספר מתחקה אחר מספר גדול של יצירות שכתבו משוררות ומשוררים רבים ובוחן את התנאים התרבותיים שבהם יצירות כאלה נוצרות, מתפרסמות ונקראות.

בחירת השירים למחקר נעשתה באמצעות החלתם של שלושה כללים: פרסום השירים בספר מודפס או מקוון, מידת הרלוונטיות של השיר לנושא ומידת המרכזיות של כותב השיר בקהילה הספרותית בישראל. נבחרו כאן השירים הנדרשים לאינטרנט באופן מרכזי וישיר, ולא רק כאזכור, כמו למשל שירו של מאיר ויזלטיר "כל האנשים שלא קוראים שירה":

וְזֶה בְּעֵרֶךְ כָּל הָאֲנָשִׁים, / קוֹרְאִים דְּבָרִים אֲחֵרִים. לְמָשָׁל, / הוֹרָאוֹת שִׁמּוּשׁ שֶׁל תְּרוּפוֹת... מִסְרוֹנֵי אֶס־אֶם־אֶס, אִימֵילִים וְרַפּוֹרְטִים...⁵

בתהליך המיון נבחרו 29 ספרי שירה שפורסמו בשנים 2015-2002, ובהם 140 שירי אינטרנט, רובם שירים ומקצתם מחזורים או ספרי קונספט. לניתוח ולדיון נבחרו הפריטים שניתן לייחס להם או לכותביהם מידה כלשהי של מרכזיות: שיר שפורסם בספר של משורר שהוציא לאור את ספרו בהוצאות המוכרות לקהל קוראי שירה,⁶ כגון דניאל עוז, יודית שחר ודפנה שחורי; משורר שעל יצירתו נכתבה ביקורת בעיתונות המודפסת, כגון גילי חיימוביץ', תומר ליכטש ושלומי חסקי; מי שזכה בפרס ספרותי, כגון עדי עסיס, אלפרד כהן ותהילה חכימי; מי שיצירתו פופולרית בקרב קהל הקוראים, כגון אגי משעול ונעם פרתום; וכמובן משוררים העונים לכל או לרוב הפרמטרים האלה, כגון אגי משעול, זלי גורביץ', נעם פרתום ומרדכי גלדמן.

קבוצה נוספת של שירים נבחרה מתוך דף הפייסבוק "פועמה", שהקמתי וניהלתי אני בשנים 2014-2012. דף זה שימש מעבדה ספרותית לשירה אינטרנטית. "פועמה" הוא דף קהילה שפעילותו התבססה על פרסום שירים מקוריים שלא פורסמו בעבר והמשוררים עצמם הם ששלחו אותם. בכל יום, חמישה ימים בשבוע, התפרסם שיר בדף. שלא כמקובל במערכות ספרותיות, לא התקיים ב"פועמה" תהליך של לקטורה, וכל שיר שנשלח אליו התפרסם. הדף היה כמין תחרות שבועית, וכל שיר שהתפרסם בו קיבל 48 שעות תגובה, שבהן נספרו הלייקים, השיתופים והתגובות, בלי קשר לתוכנן של התגובות. השיר שקיבל את מספר התגובות הגבוה ביותר זכה בתחרות והועלה שוב במוצאי השבת, בלוויית רשימה קצרה. מכיוון שהשירים שנשלחו ל"פועמה" היו שירים שפורסמו לראשונה בפייסבוק, ואת רובם כתבו יוצרים שנחשפו לראשונה ברשת, אפשר לכנותם שירים אינטרנטיים. ב"פועמה" רשומים 2,926 קוראים, ותפוצת הדף השבועית בזמן פעילותו נעה בין 5000 ל-12,000 קוראים שבועיים, הכול לפי השירים המתפרסמים. במשך 100 שבועות פרסמו ב"פועמה" כ-350 כותבים צעירים ומבוגרים, מנוסים וחדשים. בזכות הנתונים הסטטיסטיים שפייסבוק מייצרת, יש בידי סטטיסטיקות מדויקות הנסמכות על פרופילים פעילים, שמלמדים על הקוראים של הדף, קוראים צעירים רובם (בני 34-25). תמונת השירה האינטרנטית העולה מ"פועמה" היא אומנם תמונה חלקית, אבל היא מייצגת טווח רחב של שירת הגולשים באינטרנט. הבחירה בשירים שהתפרסמו בפייסבוק במסגרת תחרות נועדה להדגים את מאפייני השיר הפופולרי בקהילה הספרותית המקוונת, וכן את האינטראקציות שהוא מזמן בין חברי הקהילה. על מנת לצייר תמונה מקיפה בנוגע לנעשה ב"פועמה" הוספתי לקורפוס השירים 85 שירים, מאת 71 משוררים, שזכו ב-85 השבועות הראשונים להפעלת הדף. הבחירה בשירים הזוכים וניתוחם נועדו לבדוק את טעמו של קהל הקוראים האינטרנטי. שירי "פועמה" שיקפו טכניקות של כתיבה, סלקצייה ופרסום בקרב חברי הקהילה האינטרנטית, ומהן יכולתי ללמוד עוד על מאפייני השירה ברשת.

ניתוח השירים נעשה בשלושה שלבים. תחילה מוינו השירים על פי התפקיד המרכזי של המדיום בשיר, מתוך צמצומם של התפקידים המגוונים המופיעים בשירים לשלושה אשכולות מרכזיים, שהם שלושת הפרקים הראשונים: האינטרנט ככלי לתיעוד מטעם המשורר, האינטרנט ככלי עבודה של המשורר והאינטרנט ככלי למשחק. אחר כך מוינו השירים על פי קריטריונים אסתטיים — כגון צורות הומוריסטיות, מידת הקונספטואליות של השיר, העיסוק הארספואטי בכתיבה, מידת החיקוי ואינטרטקסטואליות, ועל פי האופן שבו הם מתממשים בהקשר האינטרנטי. ולבסוף הוצלבו צירי הניתוח עם החלוקה הכללית של השירים לתמות: שירים שהנושא שלהם הוא האינטרנט, שירים המתפרסמים לראשונה באינטרנט בקהילה הספרותית המקוונת ושירים הנוצרים בטכניקות כתיבה אינטרנטיות (שירה דיגיטלית). תהליך הניתוח אפשר לי להגדיר את כל אחד מטיפוסי השירים על פי התנאים השונים שבאמצעותם הוא מתקיים.⁷ באחרית הדבר מסוכם הדיון ומוצגת השוואה בין מאפייניה של כל קבוצת שירים לשתי הקבוצות האחרות. השוואה זו מייצרת מודל תאורטי ומתודולוגי ראשון מסוגו לניסוח מערכת קשרים המשלבת את כל הגורמים הפועלים על השיר האינטרנטי: יחסי צורה ותוכן בתוך היצירה האסתטית, התייחסות לקהילה היוצרת ולאלמנטים הפרפורמטיביים של היחיד הפועל בתוכה, ולשימוש באינטרנט כטכנולוגיה חדשה.

כחוקרת, ולא פחות מכך כמשוררת, אני חווה את הכניסה ואת ההיטמעות של האינטרנט ושל ערכים בשדה הספרות כרעש אדמה. כקוראת שירה צעירה נדמתה לי השירה מקדש מעט. לא הייתה לי גישה אל המשוררים והמשוררות שקראתי; לא הכרתי את פניהם, את שגרת חייהם ואת תחביביהם. שירים שאהבתי היו יחידים; כתובים על גב היומן או תלויים על ארונות של אנשים שמהם למדתי. את ספרי השירה הראשונים שלי קניתי בחנות "תמיר ספרים" במושבה הגרמנית או בסניף של "צומת ספרים" במדרחוב. בשתיהן היו כונניות שירה מפוארות ולצידן מרחב מצומצם שהיה אפשר להשתהות בו ולקרוא את שמות הספרים והמשוררים, לדמיין אותם הופכים לדמויות. האמנתי ששירה היא טקסט שיש בו סוד וחוכמה, ולכן יש להשתהות עימו עד שיתגלה. האמנתי ששירה היא אומנות שיש בה קרבה ואינטימיות, שהיא אומנות של מעטים, לא משום שלא כולם ראויים לה, אלא משום שכולם ראויים ליחסים הקרובים שהשירה מזמנת. כניסת האינטרנט התרחשה בתהליך בזק תרבותי, והמהירות שאפיינה את מהותו המריצה גם את כל הקשור בשירה. עם עליית הרשת החברתית הכרתי פתאום את המשוררים, את פניהם, את שגרת יומם ואת הגיגיהם; מקוראת נעשיתי למשתתפת, והמרחב הלימינלי שאִפשר לי לקרוא כרצוני, בפרטיות, בחופשיות, צומצם. כשהיה המשורר אנונימי, יכולתי אני הקוראת להיות גיבורת השירים, עכשיו כבר היה לי ברור כי גיבורי השירים הם מי שכתבו אותם, והמידע הביוגרפי הזמין והרב מתעקש לסייע לי בקריאה ובפענוח ולהניח את הפרשנות שלי על פי רוב — בחוץ. אם הייתי רגילה לחשוב על משוררים כעל אלים אנושיים המחזקים את קיומי היומיומי, פתאום נעשיתי אני לזו המתבקשת לחזק אותם בלייקים, בשיתופים ובתגובות. גם הספר הטומן בתוכו את מסע הקורא הוחלף ב"סינגלים" הנשלפים כמו מודעות מטעם הכותב, והחוט המתוח, הסקרני, הצמא, שחשתי כקוראת המגלה לאט־לאט שיר, ספר או משורר, התרופף פתאום כשבאחת נשמט עליי כל המידע, והצימאון הומר ברוויה גדולה. עם זאת אני אוהבת את קרנבל הקולות הרבים, הנחוצים, את הנדיבות הגדלה בין יוצרים, את היכולת של המשורר לפרסם שיר בפרסום עצמאי, ללא תלות בגורמים אחרים. אבל כל זה קרה לי מהר מדי ובלי שבחרתי בזה, אולי כך קרה גם לכם. לכן הספר הזה מציע לעצור רגע, להריץ הכול לאחור, לתאר את התהליך המהיר הזה ולדון בו — לחשוב עליו והפעם אולי אף לבחור בו.

תודתי נתונה לפרופ' לימור שיפמן על פתיחת הדלת, על האמונה ועל ההנחיה המסורה, לפרופ' עמית פינצ'בסקי על הערותיו הטובות והליווי הסבלני, ולמחלקה לתקשורת ועיתונאות ע"ש נח מוזס באוניברסיטה העברית, ביתי המחקרי. תודה לוועדת הפרס ע"ש גרשון שקד שבחרה בכתב היד לזוכה בפרס לשנת תשע"ח. תודה לפרופ' דן מירון, לוועדה לספרות יפה בהוצאת מוסד ביאליק ולחיים גולדגרבר על האכסניה הטובה ועל הערותיהם המועילות. תודה לחבריי היקרים ד"ר גלעד מאירי ושירין מגן שהעירו, תיקנו, כיוונו והאירו, ולבסוף תודה למשפחתי האהובה, לאימי ענת — אי נדיר של אהבת חוכמה ויופי, ליוסף דניאל ולאברהם שיודעים איך זה מסתיים ולשרון — על השירה.