היום הכי נהדר

ווִין־ווִין הַקָּטָן יָשַׁב לְיַד נָעֳמִי וְהִבִּיט בָּהּ בְּהַעֲרָצָה.

״אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם?״ שָׁאֲלָה אוֹתוֹ נָעֳמִי.

ווִין־ווִין אָהַב אֶת נָעֳמִי, וְכָל יוֹם בִּמְחִיצָתָהּ הָיָה הַיּוֹם הַמָּעֳדָף עָלָיו בַּשָּׁבוּעַ.

״אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ,״ אָמַר לָהּ. ״אֲנִי תָּמִיד מִתְבַּלְבֵּל בֵּין הַיָּמִים.״

פִּיפּוֹטָם הִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם. ״אוּלַי יוֹם שַׁבָּת הַיּוֹם?״ שָׁאַל בְּתִקְוָה, כִּי בְּיוֹם שַׁבָּת אוֹכְלִים פַּנְקֵייקִים.

״הֶמְמְ... אוּלַי דַּוְקָא יוֹם רְבִיעִי?״ הִרְהֲרָה נָעֳמִי.

ווִין־ווִין קִוָּה שֶׁלֹּא. בִּימֵי רְבִיעִי סַבָּא שֶׁל נָעֳמִי אוֹסֵף אוֹתָהּ מֵהַגַּן. הֵם הוֹלְכִים לְגִנַּת הַמִּשְׂחָקִים וְחוֹזְרִים הַבַּיְתָה מְאֻחָר מְאוֹד. תָּמִיד כִּנּוּ אוֹתוֹ ווִין־ווִין שֶׁל נָעֳמִי, וְהוּא הִרְגִּישׁ שֶׁגַּם נָעֳמִי הִיא שֶׁלּוֹ. לָכֵן הִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה, שֶׁלֹּא תַּהֲפֹךְ לְנָעֳמִי שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.

לְפֶתַע הִגִּיעַ בַּדֵעַ בְּדִלּוּגִים. ״הַיּוֹם לֹא יוֹם שַׁבָּת וְגַם לֹא יוֹם רְבִיעִי. הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת!״ הוּא פָּסַק.

״בַּדֵעַ הַכֹּל יוֹדֵעַ!״ חָשַׁב ווִין־ווִין וְנֶאֱנַח.

״יוֹם הֻלֶּדֶת?״ הִתְפַּלְּאָה נָעֳמִי, ״אֲבָל אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם?״

״יוֹם הֻלֶּדֶת!״ חָזַר בַּדֵעַ, ״הַיּוֹם הֲכִי נֶהֱדָר שֶׁיֵּשׁ! יוֹם שֶׁתָּמִיד מַגִּיעַ אַחֲרֵי וְלִפְנֵי יוֹם שְׁלִישִׁי, וְלִפְעָמִים גַּם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי! בְּדֶרֶךְ כְּלָל בִּשְׁעוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם.״

״כְּבָר... הִתְבַּלְבַּלְתִּי,״ מִלְמֵל ווִין־ווִין. הַיֶּדַע שֶׁל בַּדֵעַ הִרְשִׁים אוֹתוֹ מְאוֹד.

״אֲבָל לְמִי יֵשׁ יוֹם הֻלֶּדֶת?״ שָׁאַל פִּיפּוֹטָם. צֶמֶד הַמִּלִּים הַזֶּה עוֹרֵר בּוֹ תֵּאָבוֹן גָּדוֹל.

״יוֹם הֻלֶּדֶת לְווִין־ווִין!״ הִכְרִיז בַּדֵעַ. ״מַזָּל טוֹב, ווִין־ווִין, אַתָּה בֶּן שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי!״

״שָׁלוֹשׁ וָחֵצִי זֶה מַמָּשׁ גָּדוֹל!״ אָמַר ווִין־ווִין.

״אֲנִי אָכִין לְךָ עוּגַת יוֹם הֻלֶּדֶת!״ קָרְאָה נָעֳמִי בְּשִׂמְחָה, ״עִם שׁוֹקוֹלָד, קַצֶּפֶת וְסֻכָּרִיּוֹת!״

״אֲנִי אֶבְנֶה לְךָ אֶת מִגְדַּל הַכָּרִיּוֹת הֲכִי גָּבוֹהַּ בָּעוֹלָם!״ אָמַר פִּיפּוֹטָם.

״וַאֲנִי אֵשֵׁב פֹּה וַאֲחַכֶּה לִפְרוּסַת הָעוּגָה שֶׁלִּי,״ פִּהֵק בַּדֵעַ בַּעֲצַלְתַּיִם, וּפָרַשׂ אֶת גּוּפוֹ הָאָרֹךְ עַל שְׁתֵּי כָּרִיּוֹת שֶׁפִּיפּוֹטָם אָסַף.

״גַּם אֲנִי אֲקַבֵּל פְּרוּסַת עוּגָה?״ שָׁאַל פִּיפּוֹטָם בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

״כַּמּוּבָן!״ הֵשִׁיבָה נָעֳמִי, ״כֻּלָּם יְקַבְּלוּ פְּרוּסַת עוּגָה. אֲפִלּוּ שְׁתַּיִם!״

״אֲנִי אֲקַבֵּל רִאשׁוֹן, כִּי אֲנִי הֲכִי גָּדוֹל,״ קָבַע בַּדֵעַ. ״וְלֹא רַק פֹּה אֶלָּא בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!״

נָעֳמִי פָּנְתָה אֶל בַּדֵעַ בְּפַרְצוּף חָמוּר. ״זֶה יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל ווִין־ווִין, אָז הוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל רִאשׁוֹן!״

״אֲנִי יוֹדֵעַ, הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה רִאשׁוֹן אַחֲרָיו,״ אָמַר בַּדֵעַ, וּבָעַט בַּעֲרֵמַת הַכָּרִיּוֹת שֶׁל פִּיפּוֹטָם.

״אוֹי לֹא!״ קָרָא פִּיפּוֹטָם כְּשֶׁהִבְחִין שֶׁמִּגְדַּל הַכָּרִיּוֹת קָרַס.