הסערה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • תרגום: עמוס מוקדי
  • הוצאה: מנדלי, כתב
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 90 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 30 דק'

ויליאם שייקספיר

ויליאם שייקספיר (באנגלית: William Shakespeare; נטבל ב־26 באפריל 1564; נפטר ב־23 באפריל (הלוח היוליאני) או 3 במאי (הלוח הגרגוריאני) 1616), מחזאי ומשורר אנגלי.

שייקספיר נחשב בעיני רבים לגדול הכותבים בשפה האנגלית ובתרבות המערב, כמו גם לאחד הדרמטורגים הגדולים שפעלו אי פעם. שייקספיר כתב את מחזותיו בין 1586 ל־1616, אף על פי שהכרונולוגיה המדויקת של המחזות אינה ודאית. הוא נמנה עם המחזאים המעטים שהצטיינו הן בכתיבת קומדיות והן בכתיבת טרגדיות. מחזותיו משלבים אפיון מעמיק של הדמויות, גדולה פואטית ועומק פילוסופי. הם מאופיינים בחידושי מילים רבים ומעולם לא איבדו את כוחם למשוך את קהל צופי התיאטרון.
עבודותיו של שייקספיר תורגמו כמעט לכל שפה קיימת, ומחזותיו ממשיכים להיות מוצגים על במות בכל העולם. בנוסף לכך מצויים ציטוטים מיצירתו בשימוש יום יומי, בכל שפות העולם ובתרבויות רבות.
פרטים רבים בנוגע לחייו של שייקספיר נותרו בגדר תעלומה. כך תאריך לידתו המדויק, שבע השנים בין 1592-1585 בהן אין כל תיעוד למעשיו, מקור הידע המעמיק שהפגין בנושאים רבים, ובעיקר העובדה ששום כתב יד שלו, מלבד חתימתו על צוואתו לא שרד. במהלך השנים רבים העלו השערות באשר לחייו, ואף באשר לעצם זהותו ככותב המחזות המיוחסים לו, כמו גם על נטייתו המינית.
לא ניתן להפריז בהשפעתו של שייקספיר על התיאטרון המודרני. שייקספיר יצר כמה מן המחזות הנערצים ביותר בתרבות המערב, אך גם שינה את הדרך שבה מתייחס הקהל אל התיאטרון. שייקספיר הרחיב מאוד את הציפיות שיש לקהל מתיאטרון. לאחריו נקבעו סטנדרטים חדשים בנוגע לאפיון הדמויות, העלילה, רמתה של השפה והעומק המחשבתי במחזאות. אמנותו של שייקספיר שינתה את האפיון של התיאטרון, והביאה לכך שגם אינטלקטואלים יוכלו ליהנות ממנו, מעבר להיותו כלי לבידור עממי המוני.
 

תקציר

"הסערה", המחזה האחרון, ככל הידוע, שנכתב על-ידי שייקספיר, והמשקף, אי-לכך, את צוואתו המוסרית האישית מאד של הגאון, זוכה כאן לטיפול מיוחד בידיו הקסומות של היוצר הרב-גוני, עמוס מוקדי.

מלאכת התרגום של מוקדי דומה כזורמת מתוך חווייתו של המתרגם לא פחות מאשר שהיא משרתת את המקור ועם זאת מקפידה לשמור על התבנית הקצבית הכוללת והמשקל המיוחד למחזותיו של שייקספיר.

"הסערה" מספר על אודות פרוספרו, דוכס מילאנו, חובב הכשפים, שדוכסותו נגזלת ממנו על-ידי אחיו הבוגדני אנטוניו. האח מגרש את פרוספרו ובתו היפה מירנדה מהעיר בספינה רעועה ואכולת רקב. הם נטרפים אל אי בודד ומנהלים שם את חייהם בחברתם של הרוח האוורירי אריאל, עוזרו, וצבא רוחותיו, ועם קאליבן, בנה מעוות הצורה של מכשפה אשר משרת אותם. התמה המרכזית של המחזה הינה הסליחה האנושית. זו הסיבה שבנוסף להבאה לדפוס של התרגום החדש פרי עטו, עיבד עמוס מוקדי, שהינו פעיל שלום ותיק, את המחזה וביים אותו כחלק מפרויקט תיאטרלי יהודי-ערבי עם השחקנית הערבייה המצוינת סאלווה נאקרא, זמרת הסופרן הערבייה אינאס מאסלאחה והמוסיקאי בישארה ח'יל.

בעיבודו המיוחד קיצר מוקדי את הטקסט לכדי שעה ועשרים של הצגה מרתקת בכל רגע, והעמיד את המכלול העשיר והמגוון מבחינה טיפולוגית ומגדרית של הדמויות לביצועם של שלושה שחקנים בלבד, שתיים מהם הן שחקניות ערביות. עיבוד חסכוני זה איננו רק כורח של הפקה חוץ-ממסדית דלת משאבים, אלא מושתת על היגיון אמנותי, תמטי, אתני ופוליטי.

על פרויקט "הסערה" של מוקדי כתב ראש החוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת ת"א, פרופ' גד קינר: "הפקת "הסערה" בתרגומו, עיבודו ובימויו של השחקן עמוס מוקדי היא אחת החוויות התרבותיות המעמיקות, האנינות והמענגות ביותר שבהן צפיתי על במה ישראלית זה זמן רב. זוהי פנינה מלוטשת, תרגום מופתי הממזג בחובו נאמנות דקדקנית וחקרנית לפיוט, למצלול, למשקל, למקצב ולרב רובדיותו של הטקסט המקורי".

פרק ראשון

מערכה א', תמונה 1

(סערה משתוללת. ברקים ורעמים. הגלים מכסים את סיפון האניה.)

 

רב חובל: רִאשׁוֹן!

קצין ראשון: כָּאן, הַמְּפַקֵד! מָה הָעִנְיָנִים?

 

רב חובל: הַזְעֵק תַ'מַּלָּחִים! קָדִימָה, רוּץ כְּבָר – אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹלִים עַל שִׂרְטוֹן. זוּז!

 

(חוזר לנסות ולהשתלט על ההגה. שורק ממקומו. מלחים מגיעים בריצה.)

 

קצין ראשון: חֶבְרֶ'ה, מַהֵר, לַתֹּרֶן! קַפְּלוּ אֶת הַמְּפְרָשׂ הָעֶלְיוֹן! שִׂימוּ לֵב לַהוֹרָאוֹת שֶׁהַמְּפַקֵד מַעֲבִיר אֲלֵיכֶם בִּשְׁרִיקוֹת... (מקלל) שִׁרְקִי עַד שֶׁתִּפַּח רוּחֵךְ! כָּל עוֹד יֵשׁ מַיִם מִתַּחְתֵינוּ...

(על הסיפון עולים אלונזו המלך, סבסטיאן אחיו, אנטוניו דוכס מילנו, פרדיננד בן המלך, גונזלו יועץ המלך ואחרים.)

אלונזו: קָצִין רִאשׁוֹן, תֵּן לַעֲבוֹר. אֵיפֹה הָרַב חוֹבֵל? תַּמְרִיץ קְצָת אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁלְּךָ.

קצין ראשון: תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה: רֵד לַתָּא.

אנטוניו: אֵיפֹה הָרַב חוֹבֵל, קָצִין?

קצין ראשון: מְצַפְצֵף שָׁם לְמַעְלָה! אַתֶּם מַפְרִיעִים לָנוּ לַעֲבֹד. רְדוּ! אַתֶּם עוֹזְרִים לַסְּעָרָה.

גונזלו: קְצָת סַבְלָנוּת, אִישׁ יָקָר.

קצין ראשון: כְּשֶהַיָּם כָּכָה? 'סְתַלְקוּ. לַגַלִּים לֹא אִכְפָּת מִי כָּאן הַמֶּלֶךְ. לְמַטָּה! אַל תַפְרִיעוּ!

גונזלו: בַּחוּר, כְּדַאי שֶׁתֵּדַע מִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ.

קצין ראשון: לֹא מִישֶהוּ שֶׁיָקָר לִי יוֹתֵר מֵעַצְמִי. אַתָּה שַׂר חָצֵר? אָז פַּקֵּד עַל כֹּחוֹת-הַטֶּבַע שָׁם לְמַעְלָה שֶׁיַּפְסִיקוּ לְהִתְפָּרֵעַ וְיַשְׁקִיטוּ אֶת הַיָּם – וְאָז לֹא אֶצֲטָרֵךְ לִמְשֹׁך פֹּה בַּחֶבֶל. נִרְאֶה אוֹתְךָ, נוּ! וְאִם אַתָּה לֹא יָכוֹל, אָז תּוֹדֶה לֵאלֹהִים שֶׁאַתָּה עוֹד חַי וְתָכִין אֶת עַצְמְךָ בַּתָּא לְמַה שֶּעוֹמֵד עוֹד לִקְרוֹת. (למלחים) אֵיךְ הוֹלֵךְ שָׁם בַּחוּרִים? (לגונזלו) זוּז לִי מֵהַפָּנִים, אָמַרְתִּי לְךָ! (יוצא בריצה.)

גונזלו: (מצליח לדבר נגד הרוח)

כָּל הַכָּבוֹד לַבַּחוּר הַזֶּה... אֵין עָלָיו שׁוּם סִמָּן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִטְבֹּעַ– הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ בָּנוּי לְחֶבֶל-תְּלִיָּה, הַגּוֹרָל שֶׁלּוֹ זֶה לְהִתָּלוֹת, לֹא לִטְבֹּעַ, אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת זֶה: הַחֶבֶל שֶׁלּוֹ זֶה כֶּבֶל הַהַצָּלָה שֶׁלָּנוּ. זֶה הַסִּכּוּי הַיְּחִידִי שֶׁלָּנוּ. בִּלְעָדָיו – אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים.

קצין ראשון: (שב ומופיע)

תּוֹרִידוּ כְּבָר אֶת הַמִּפְרָשׂ... יוֹתֵר מַהֵר! יוֹתֵר נָמוּךְ, יוֹתֵר נָמוּךְ... תַחְזִירוּ אוֹתָהּ לַמַּסְלוּל!

(קריאות רמות מבטן האניה)

תַּפְסִיקוּ לִצְרֹח שָׁם לְמַטָּה! אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַכָּכָה אֶת הַסְּעָרָה, גַּם לֹא אֶת הַפְּקֻדּוֹת...

(סבסטיאן, אנטוניו וגונזלו מופיעים שוב)

עוֹד פַּעַם? הֶחְלַטְתֶּם לְוַתֵּר עַל הַחַיִּים? מִתְעַקְּשִׁים לִטְבֹּעַ?

סבסטיאן: סְתֹם אֶת הַלֹּעַ, חֲתִיכַת כֶּלֶב אָרוּר!

קצין ראשון: אָז קַח אֶת הַחֶבֶל! (מעביר אליו את החבל.)

אנטוניו: לִתְלוֹת אוֹתְךָ, כֶּלֶב! צַרְחָן בֶּן זוֹנָה! מִי שֶׁמְּפַחֵד מֵהַסְּעָרָה זֶה אַתָּה!!

גונזלו: הוּא לֹא יִטְבַּע – זֶה בָּטוּחַ– אֲפִלּוּ אִם הָאֳנִיָּה הָיְתָה קְלִפַּת אֱגוֹז דּוֹלֶפֶת.

קצין ראשון: (צועק למעלה)

תְּשַׁנּוּ אֶת הַכִּוּוּן שֶׁלָּהּ, שַׁנּו כִּוּוּן לְמַסְלוּל מַקְבִּיל, לְכִוּוּן הַיָּם! שַׁנּוּ כִּוּוּן!

(הספינה נחבטת. כדורי אש מתגלגלים מהתרנים ולאורך הסיפון. מופיעים מלחים, רטובים מכף רגל עד ראש.)

ספנים: הַכֹּל אָבוּד! לְהִתְפַּלֵּל, לְהִתְפַּלֵּל! אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים!

קצין ראשון: (מוציא בקבוק, לאט)

זֹאת לֹא סִבָּה לָמוּת מִצָּמָא. (שותה.)

גונזלו: הַמֶּלֶךְ מִתְפַּלֵּל עִם הַנָּסִיךְ. נַחְזֹר אֲלֵיהֶם. גּוֹרָלָם – גּוֹרָלֵנוּ.

סבסטיאן: נִגְמַר לִי!

אנטוניו: נָפַלְנוּ לְיָדַיִם שֶׁל שִׁכּוֹר, חֲמוֹר מְקַלֵּל. הַלְוַאי שֶׁתָּמוּת בְּאֶלֶף טְבִיעוֹת!

גונזלו: הוּא יָמוּת בִּתְלִיָּה, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם – אֲפִלּוּ אִם כָּל הָעֵדֻיּוֹת מַצְבִּיעוֹת נֶגֶד.

קריאות מבטן האניה:

רַחֲמִים! הִיא נִשְׁבֶּרת! אִשְׁתִּי! בָּנַי! שָׁלוֹם לְךָ, אָחִי! אֲנַחְנוּ שׁוֹקְעִים, שׁוֹקְעִים, שׁוֹקְעִים.

אנטוניו: נֵרֵד, נָמוּת עִם הַמֶּלֶךְ.

סבסטיאן: נִפָּרֵד מִמֶּנּוּ! (יוצא עם אנטוניו.)

גונזלו: הָיִיתִי נוֹתֵן עַכְשָיו אֶלֶף מִילִים שֶׁל יָם תְּמוּרַת חֶלְקַת אֲדָמָה קְטַנָּה, יְבֵשָׁה, מְכֻסָּה קוֹצִים. "הַכֹּל יֵעָשֶׂה כִרְצוֹנְךָ" – אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיִיתִי מַעֲדִיף לָמוּת יָבֵשׁ.

(המון מתפרץ אל הסיפון, מואר בכדורי האש. הרעש נפסק לרגע – ומתחדש, תוך זעקות של קולות רבים.)

ויליאם שייקספיר

ויליאם שייקספיר (באנגלית: William Shakespeare; נטבל ב־26 באפריל 1564; נפטר ב־23 באפריל (הלוח היוליאני) או 3 במאי (הלוח הגרגוריאני) 1616), מחזאי ומשורר אנגלי.

שייקספיר נחשב בעיני רבים לגדול הכותבים בשפה האנגלית ובתרבות המערב, כמו גם לאחד הדרמטורגים הגדולים שפעלו אי פעם. שייקספיר כתב את מחזותיו בין 1586 ל־1616, אף על פי שהכרונולוגיה המדויקת של המחזות אינה ודאית. הוא נמנה עם המחזאים המעטים שהצטיינו הן בכתיבת קומדיות והן בכתיבת טרגדיות. מחזותיו משלבים אפיון מעמיק של הדמויות, גדולה פואטית ועומק פילוסופי. הם מאופיינים בחידושי מילים רבים ומעולם לא איבדו את כוחם למשוך את קהל צופי התיאטרון.
עבודותיו של שייקספיר תורגמו כמעט לכל שפה קיימת, ומחזותיו ממשיכים להיות מוצגים על במות בכל העולם. בנוסף לכך מצויים ציטוטים מיצירתו בשימוש יום יומי, בכל שפות העולם ובתרבויות רבות.
פרטים רבים בנוגע לחייו של שייקספיר נותרו בגדר תעלומה. כך תאריך לידתו המדויק, שבע השנים בין 1592-1585 בהן אין כל תיעוד למעשיו, מקור הידע המעמיק שהפגין בנושאים רבים, ובעיקר העובדה ששום כתב יד שלו, מלבד חתימתו על צוואתו לא שרד. במהלך השנים רבים העלו השערות באשר לחייו, ואף באשר לעצם זהותו ככותב המחזות המיוחסים לו, כמו גם על נטייתו המינית.
לא ניתן להפריז בהשפעתו של שייקספיר על התיאטרון המודרני. שייקספיר יצר כמה מן המחזות הנערצים ביותר בתרבות המערב, אך גם שינה את הדרך שבה מתייחס הקהל אל התיאטרון. שייקספיר הרחיב מאוד את הציפיות שיש לקהל מתיאטרון. לאחריו נקבעו סטנדרטים חדשים בנוגע לאפיון הדמויות, העלילה, רמתה של השפה והעומק המחשבתי במחזאות. אמנותו של שייקספיר שינתה את האפיון של התיאטרון, והביאה לכך שגם אינטלקטואלים יוכלו ליהנות ממנו, מעבר להיותו כלי לבידור עממי המוני.
 

עוד על הספר

  • תרגום: עמוס מוקדי
  • הוצאה: מנדלי, כתב
  • תאריך הוצאה: 2013
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 90 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 30 דק'
הסערה ויליאם שייקספיר

מערכה א', תמונה 1

(סערה משתוללת. ברקים ורעמים. הגלים מכסים את סיפון האניה.)

 

רב חובל: רִאשׁוֹן!

קצין ראשון: כָּאן, הַמְּפַקֵד! מָה הָעִנְיָנִים?

 

רב חובל: הַזְעֵק תַ'מַּלָּחִים! קָדִימָה, רוּץ כְּבָר – אוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹלִים עַל שִׂרְטוֹן. זוּז!

 

(חוזר לנסות ולהשתלט על ההגה. שורק ממקומו. מלחים מגיעים בריצה.)

 

קצין ראשון: חֶבְרֶ'ה, מַהֵר, לַתֹּרֶן! קַפְּלוּ אֶת הַמְּפְרָשׂ הָעֶלְיוֹן! שִׂימוּ לֵב לַהוֹרָאוֹת שֶׁהַמְּפַקֵד מַעֲבִיר אֲלֵיכֶם בִּשְׁרִיקוֹת... (מקלל) שִׁרְקִי עַד שֶׁתִּפַּח רוּחֵךְ! כָּל עוֹד יֵשׁ מַיִם מִתַּחְתֵינוּ...

(על הסיפון עולים אלונזו המלך, סבסטיאן אחיו, אנטוניו דוכס מילנו, פרדיננד בן המלך, גונזלו יועץ המלך ואחרים.)

אלונזו: קָצִין רִאשׁוֹן, תֵּן לַעֲבוֹר. אֵיפֹה הָרַב חוֹבֵל? תַּמְרִיץ קְצָת אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁלְּךָ.

קצין ראשון: תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה: רֵד לַתָּא.

אנטוניו: אֵיפֹה הָרַב חוֹבֵל, קָצִין?

קצין ראשון: מְצַפְצֵף שָׁם לְמַעְלָה! אַתֶּם מַפְרִיעִים לָנוּ לַעֲבֹד. רְדוּ! אַתֶּם עוֹזְרִים לַסְּעָרָה.

גונזלו: קְצָת סַבְלָנוּת, אִישׁ יָקָר.

קצין ראשון: כְּשֶהַיָּם כָּכָה? 'סְתַלְקוּ. לַגַלִּים לֹא אִכְפָּת מִי כָּאן הַמֶּלֶךְ. לְמַטָּה! אַל תַפְרִיעוּ!

גונזלו: בַּחוּר, כְּדַאי שֶׁתֵּדַע מִי עוֹמֵד לְפָנֶיךָ.

קצין ראשון: לֹא מִישֶהוּ שֶׁיָקָר לִי יוֹתֵר מֵעַצְמִי. אַתָּה שַׂר חָצֵר? אָז פַּקֵּד עַל כֹּחוֹת-הַטֶּבַע שָׁם לְמַעְלָה שֶׁיַּפְסִיקוּ לְהִתְפָּרֵעַ וְיַשְׁקִיטוּ אֶת הַיָּם – וְאָז לֹא אֶצֲטָרֵךְ לִמְשֹׁך פֹּה בַּחֶבֶל. נִרְאֶה אוֹתְךָ, נוּ! וְאִם אַתָּה לֹא יָכוֹל, אָז תּוֹדֶה לֵאלֹהִים שֶׁאַתָּה עוֹד חַי וְתָכִין אֶת עַצְמְךָ בַּתָּא לְמַה שֶּעוֹמֵד עוֹד לִקְרוֹת. (למלחים) אֵיךְ הוֹלֵךְ שָׁם בַּחוּרִים? (לגונזלו) זוּז לִי מֵהַפָּנִים, אָמַרְתִּי לְךָ! (יוצא בריצה.)

גונזלו: (מצליח לדבר נגד הרוח)

כָּל הַכָּבוֹד לַבַּחוּר הַזֶּה... אֵין עָלָיו שׁוּם סִמָּן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִטְבֹּעַ– הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ בָּנוּי לְחֶבֶל-תְּלִיָּה, הַגּוֹרָל שֶׁלּוֹ זֶה לְהִתָּלוֹת, לֹא לִטְבֹּעַ, אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת זֶה: הַחֶבֶל שֶׁלּוֹ זֶה כֶּבֶל הַהַצָּלָה שֶׁלָּנוּ. זֶה הַסִּכּוּי הַיְּחִידִי שֶׁלָּנוּ. בִּלְעָדָיו – אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים.

קצין ראשון: (שב ומופיע)

תּוֹרִידוּ כְּבָר אֶת הַמִּפְרָשׂ... יוֹתֵר מַהֵר! יוֹתֵר נָמוּךְ, יוֹתֵר נָמוּךְ... תַחְזִירוּ אוֹתָהּ לַמַּסְלוּל!

(קריאות רמות מבטן האניה)

תַּפְסִיקוּ לִצְרֹח שָׁם לְמַטָּה! אִי אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַכָּכָה אֶת הַסְּעָרָה, גַּם לֹא אֶת הַפְּקֻדּוֹת...

(סבסטיאן, אנטוניו וגונזלו מופיעים שוב)

עוֹד פַּעַם? הֶחְלַטְתֶּם לְוַתֵּר עַל הַחַיִּים? מִתְעַקְּשִׁים לִטְבֹּעַ?

סבסטיאן: סְתֹם אֶת הַלֹּעַ, חֲתִיכַת כֶּלֶב אָרוּר!

קצין ראשון: אָז קַח אֶת הַחֶבֶל! (מעביר אליו את החבל.)

אנטוניו: לִתְלוֹת אוֹתְךָ, כֶּלֶב! צַרְחָן בֶּן זוֹנָה! מִי שֶׁמְּפַחֵד מֵהַסְּעָרָה זֶה אַתָּה!!

גונזלו: הוּא לֹא יִטְבַּע – זֶה בָּטוּחַ– אֲפִלּוּ אִם הָאֳנִיָּה הָיְתָה קְלִפַּת אֱגוֹז דּוֹלֶפֶת.

קצין ראשון: (צועק למעלה)

תְּשַׁנּוּ אֶת הַכִּוּוּן שֶׁלָּהּ, שַׁנּו כִּוּוּן לְמַסְלוּל מַקְבִּיל, לְכִוּוּן הַיָּם! שַׁנּוּ כִּוּוּן!

(הספינה נחבטת. כדורי אש מתגלגלים מהתרנים ולאורך הסיפון. מופיעים מלחים, רטובים מכף רגל עד ראש.)

ספנים: הַכֹּל אָבוּד! לְהִתְפַּלֵּל, לְהִתְפַּלֵּל! אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים!

קצין ראשון: (מוציא בקבוק, לאט)

זֹאת לֹא סִבָּה לָמוּת מִצָּמָא. (שותה.)

גונזלו: הַמֶּלֶךְ מִתְפַּלֵּל עִם הַנָּסִיךְ. נַחְזֹר אֲלֵיהֶם. גּוֹרָלָם – גּוֹרָלֵנוּ.

סבסטיאן: נִגְמַר לִי!

אנטוניו: נָפַלְנוּ לְיָדַיִם שֶׁל שִׁכּוֹר, חֲמוֹר מְקַלֵּל. הַלְוַאי שֶׁתָּמוּת בְּאֶלֶף טְבִיעוֹת!

גונזלו: הוּא יָמוּת בִּתְלִיָּה, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם – אֲפִלּוּ אִם כָּל הָעֵדֻיּוֹת מַצְבִּיעוֹת נֶגֶד.

קריאות מבטן האניה:

רַחֲמִים! הִיא נִשְׁבֶּרת! אִשְׁתִּי! בָּנַי! שָׁלוֹם לְךָ, אָחִי! אֲנַחְנוּ שׁוֹקְעִים, שׁוֹקְעִים, שׁוֹקְעִים.

אנטוניו: נֵרֵד, נָמוּת עִם הַמֶּלֶךְ.

סבסטיאן: נִפָּרֵד מִמֶּנּוּ! (יוצא עם אנטוניו.)

גונזלו: הָיִיתִי נוֹתֵן עַכְשָיו אֶלֶף מִילִים שֶׁל יָם תְּמוּרַת חֶלְקַת אֲדָמָה קְטַנָּה, יְבֵשָׁה, מְכֻסָּה קוֹצִים. "הַכֹּל יֵעָשֶׂה כִרְצוֹנְךָ" – אֲבָל בְּכָל זֹאת הָיִיתִי מַעֲדִיף לָמוּת יָבֵשׁ.

(המון מתפרץ אל הסיפון, מואר בכדורי האש. הרעש נפסק לרגע – ומתחדש, תוך זעקות של קולות רבים.)