לצלם את ליליאנה

1

ליליאנה פגשה לראשונה את בועז בזמן שהשתתפה יחד עם מנואל באולפן ללימוד השפה העברית. האולפן התקיים באחד הקיבוצים בצפון הארץ ובועז לימד בו עברית. בזמן שהותה בקיבוץ במסגרת האולפן הועסקה יחד עם בעלה בעבודות שונות על פי סידורי עבודה שנקבעו שם. סדר היום היה משתנה מפעם לפעם, אבל במרבית המקרים שעות העבודה היו שוות לשעות הלימוד. כיתת הלימוד הייתה קטנה ומנתה כעשרים וחמישה תלמידים ותלמידות שרובם ככולם היו עולים חדשים. בשונה מבעלה, ליליאנה גילתה עניין בחיים בקיבוץ והעברית שבפיה הלכה והשתפרה.

בתקופה האולפן הקשר עם בעלה היה על סף משבר. מנואל לא מצא את מקומו בפן התעסוקתי. הוא לא אהב את החיים בארץ וכבר בימים הראשונים רצה לשוב לארגנטינה. בו בזמן שליליאנה נהנתה להשתתף באירועי התרבות שהתקיימו בקיבוץ, סלד מהם מנואל. הוא ציפה שגם היא תחשוב כמוהו והמתין בסבלנות עד שזה יקרה. כאשר התחוור לו לחלוטין שאינה חושבת כמוהו, ואין כל סיכוי שתשנה את דעתה, החלו הניצנים הראשונים של אי שביעות רצונו מהחיים בארץ ומהחיים המשותפים ביניהם.

בועז אהב את עבודתו כמורה באולפן. הוא אהב לשמוע את חוויות התלמידים כאשר סיפרו על מגוון עבודותיהם בקיבוץ. הוא למד להעריך את אלה שלראשונה בחייהם התנסו בעבודות חקלאיות או בעבודות שונות בחדר האוכל ובבתי הילדים בין כותלי הקיבוץ.

התלמידים באולפן עלו לארץ מארצות שונות. ביניהם היו רווקות ורווקים צעירים ומספר זוגות נשואים בשנות העשרים והשלושים לחייהם.

באחד השיעורים באולפן הבחין בועז שליליאנה מסתודדת במחיצתו ומחפשת כל תירוץ כדי לדבר עימו או לשהות בקרבתו. מזה שבועות מספר הוא שם לב שבמהלך ימי הלימודים אינה מרבה לשהות לצד בעלה, ובמרבית הזמן נמצאת עם אנג'לה, חברתה הקרובה. הוא חשב שאולי היא רוצה לשוחח עימו בעניין אישי, כפי שנהגו לעשות מדי פעם תלמידים אחרים. הוא ידע שהשהות בארץ לא הייתה קלה בשבילם. לא כולם ידעו להתמודד עם חבלי הקליטה הראשונים. בועז הכיר היטב את הקשיים שבהם נתקלו העולים עוד מהימים הראשונים לשהותם באולפן. הפעם חש שליליאנה מביטה בו ממושכות עד כי לעתים היה מסב את פניו הצידה כדי למנוע מבוכה מעצמו. הוא חיכה להזדמנות הראשונה שתיפול לפניו כדי שיוכל לשוחח עימה ביחידות, לפחות לנסות להבין את פשר התנהגותה.

תלמידי האולפן שהו בקיבוץ בתנאי חיים כפריים. הם חיו בקהילה קטנה עם נורמות וחוקים שונים מאלה שהורגלו אליהם בארצות מוצאם. בתוך החברה הסגורה של הקיבוץ השפה נקלטה יותר טוב, ובייחוד כאשר כולם סביבם דיברו אותה. העברית הייתה השפה שקישרה ביניהם לבין שאר חברי הקיבוץ.

התלמידים נהנו מכול הפעילויות החברתיות שהתקיימו בקיבוץ. עמדו לרשותם מגרשי ספורט, חדר כושר, בריכת שחייה גדולה ויפה והיו חופשיים להשתתף בכל אירוע הן בתוך הקיבוץ והן מחוצה לו. אחת לתקופה השתתפו גם בסיורים ובטיולים שאורגנו להם ברחבי הארץ במסגרת האולפן. גולת הכותרת הייתה כאשר לקחו אותם לטיול בין יומיים לירושלים. כל הפעילויות תרמו להשתלבותם בחברה החדשה ושיפרו באופן ניכר את העברית שבפיהם.

הכיתה הורכבה בעיקר מעולים מדרום אמריקה, מחבר המדינות ומארה"ב.

בראשית דרכה באולפן הוזמנה ליליאנה עם בעלה להתארח בקיבוץ. היה זה בתקופת חגי תשרי. שם התוודעה לראשונה לחגיגות החגים בקיבוץ, וזה היה שונה מאוד מכפי שחגגה עם משפחתה בארגנטינה. בקיבוץ ספגה לראשונה ערכים יהודיים, אך לא ניסתה להתאמץ להתחבר אליהם.

היא הכירה קצת את הקיבוץ בעבר כאשר בהיותה תלמידה בבית הספר התיכון, שהתה בו כשלושה שבועות במסגרת פרויקט מיוחד של הסוכנות היהודית.

עכשיו במסגרת האולפן נמצאה לה ולבעלה גם "משפחה מאמצת", משפחה מקומית בקיבוץ, שעזרה להם להסתגל למקום והעניקה להם הרגשה של בית. המשפחה המאמצת השתתפה איתם בטיולים ובפעילויות אחרות, אבל החשוב ביותר, בני המשפחה היוו בשבילם כתובת מהימנה שאפשר היה לפנות אליה בעת הצורך.

חברי הקיבוץ התייחסו אליהם בסבר פנים יפות, וניסו ככול יכולתם לסייע בכל סוגיה שהועלתה בפניהם.

הבעל של אנג'לה לא נרתע כאשר סודר לעבודה במכבסה של הקיבוץ ולאחר תקופה קצרה הועבר לעבודה במחסן הבגדים. אנג'לה עבדה בטיפוח הנוֹי במשך כל תקופת האולפן. היא אהבה את העבודה ולא רצתה להתנסות בשום עבודה אחרת בקיבוץ.

אצל חלק מהתלמידים נוצרו קשרים חברתיים עם חברי הקיבוץ. ליליאנה הרגישה שהשתלבה לתוך עולם זר, שרב בו המסתורין. כאב לה שבעלה לא ראה את המציאות כפי שהיא ראתה אותה.

"כור ההיתוך הוא בהחלט סוגיה ישנה," אמר בועז באחת ההפסקות שבין שיעורי השפה. קבוצה קטנה של תלמידים הקיפה אותו. השיחה ביניהם גלשה מלימוד השפה העברית, לסוגְיָה של כור ההיתוך בישראל. התלמידים נהנו להחליף דעות עימו. לא תמיד הסכימו עם דעותיו, אבל למדו לכבד אותו והעריכו את תשומת הלב המרובה שהקדיש להם.

בועז הכיר היטב את הסוגיה. הוא הדגיש בפניהם שיש דעות לכאן ולכאן ואף פעם אין הכרעה. הוא מעולם לא ניסה לכפות את דעתו עליהם. סבור היה שאין אמת אחת שתהיה מקובלת על כולם. הוויכוח היה תמיד מלא עניין. לעתים אפילו חיזק את הצדדים כאשר כל אחד התחפר בעמדותיו שלו.

"האם צריכה להיות בארץ תרבות פלורליסטית או תרבות אחת ישראלית חדשה, תוצאה של כור ההיתוך?" הוא רשם את השאלה על הלוח באותיות גדולות והנושא נדון בכיתה.

בועז זכר את תקופת שירותו הצבאי כאשר היה מקובל אז שהשירות בצבא הוא בעצם כור ההיתוך האמיתי של העם בישראל, אבל מאז קמו רבים שקראו תיגר על התפיסה הזו. גם באולפן איש לא שירת בצבא ובכל זאת העולים נמצאים בכור היתוך. ליליאנה לא הקשיבה לתוכן הדברים שנאמרו על ידו. היא הביטה בו וצחקה. עיניו שפעו חמימות. האופן שבו ביטא את דעותיו לא היה מקובל על חלק מהתלמידים, אבל היא נהנתה מכול מוצא פיו.

בועז היה בשנות העשרים המאוחרות לחייו. גבה קומה ויפה מראה. שיערו שחור ומתולתל. עיניו הכחולות וקולו העדין הקסימו אותה. הוא דיבר בעברית פשוטה ומובנת כל כך, עד כי היא חשבה שהוא מבטא כל אות באופן כה ברור, במיוחד למענה.

ליליאנה נמשכה לבועז אולי משום שהרגישה באותה עת בריחוק שהחל להיווצר בינה לבין בעלה, ריחוק שהלך והעמיק. בתחילה התנהלו בינה לבין בועז שיחות במסגרת כיתת הלימוד, אך מהר מאוד הן חרגו ממסגרת האולפן וגלשו לשיחות טלפון שנמשכו מעבר לשעות האולפן הרגילות. השיחות גברו מיום ליום ועם הזמן גם הלכו והתארכו. בועז הקשיב לה בשקידה, יעץ לה בתחומים שונים הקשורים בעיקר להתאקלמותה בארץ, ובהדרגה למד לחבב אותה. ליליאנה חשה שבועז הולך וממלא בחייה את החלל הריק שמשאיר לה בעלה.

באחד מימי הלימוד האחרונים באולפן, כאשר התלמידים התחילו לארוז את ספרי הלימוד שלהם לקראת סוף היום, עמד בועז במקומו ליד הלוח. הוא עקב במבטיו אחר התלמידים והפעם התמקד בליליאנה. כדרכו, הוא אף פעם לא מיהר לצאת מן הכיתה, ונתן אפשרות לכל התלמידים לגשת אליו לשאול שאלות נוספות או לקבל ממנו הסברים לחומר שנלמד בכיתה. לא מעט תלמידים נהגו לגשת אליו ולהעלות לדיון נושאים אחרים שהוזכרו במהלך השיעורים. במפגש הראשון עם התלמידים הוא רשם את מספר הטלפון שלו על הלוח והדגיש שבכל בעיה אפשר לפנות אליו ישירות, גם אם זה בשעות הלא רגילות, מחוץ למסגרת הלימודים. האפשרות לגשת אליו באופן אישי, או לפנות אליו ישירות בטלפון מצאה חן בעיני ליליאנה והיא ניצלה אותה בעבר. הפעם הוא הבחין במבטים המרובים שהיא שלחה לעברו והחליט שזה הזמן לשוחח איתה.

"חכי קצת, אל תלכי," הוא פנה אליה ישירות, כאשר התלמידים היו בדרכם החוצה מן הכיתה. ליליאנה הישירה בו את מבטה וחייכה. היה ברור לבועז שלא יוכל ליצור עימה קשר רומנטי בזמן פעילות האולפן, לכן המתין לסיומו. הוא ידע את מספר הטלפון הנייד שלה מהשיחות שקיימו ביניהם ובמשך תקופת האולפן אסף פרטים נוספים על מצבה האישי והמשפחתי. הוא הבין שמערכת היחסים בינה לבין בעלה לא תקינה, אך לא הבין מדוע.

"האם אוכל לראות אותך היום בערב?" הוא שאל אותה כאשר מבטיהם הצטלבו זה בזה.

"לא, לצערי אני לא יכולה." אמרה לו ובועז חש אכזבה במענה שלה.

"אבל אני חושבת שנוכל להיפגש ביום אחר."

"אז אולי ניפגש מחר?" הוא ניסה שוב את מזלו.

"מחר יהיה בסדר. אחכה לך בשמונה בערב בכניסה לחוף הים בנהרייה." בועז הנהן בראשו לאות הסכמה. הוא ידע שבחוף הים נהגו התלמידים להיפגש בכל פעם שנסעו לבילוי בנהרייה. ליליאנה תמיד נראתה בעיניו אישה יפה ולפתע הוא חש שהיא סקסית יותר מתמיד.

"מעולה," השיבה לו.

"להתראות מחר." היא נפנפה אליו בידה לפרידה.

באותו היום היא חיכתה בכיליון עיניים לסיום הלימודים באולפן כדי שתוכל להיפגש עימו ביום המחרת.

בועז חיבב את ליליאנה. היא מצאה חן בעיניו מהרגע הראשון שראה אותה באולפן. במשך כל השיעורים נהנה להביט בה מבלי לחרוג מהתנהגותו כמורה. הוא ידע היטב את מגבלותיו באולפן. לא פעם השתעשע בניסיון לשער מה גילה, אבל התרכז יותר במראה שלה. עיניה שבו את לִבּו. הוא ידע שהיא מבוגרת ממנו בשנים אחדות. הנוכחות של בעלה בשיעורים מנעה ממנו ליצור עימה קשר החורג מהמקובל בין מורה לתלמיד באולפן.

מאז שצדה את עיניו וגילה את יופייה, נמנע מליצור קשר עם נשים אחרות. לפתע לא היה בעיניו כל ערך לאישה אחרת זולת ליליאנה. הוא ראה בה את האידיאל הנשי. עם אישה כזאת היה רוצה לחיות את שארית חייו. מצבה האישי לא הפריע לו במשיכתו אליה והוקסם מיופייה ומאישיותה. לעתים נהנה לשמוע את העברית שבפיה כשהיא מתנגנת במבטא הספרדי. חיוכה לא נעלם מפניו גם כשהיה עוזב את האולפן בדרכו לביתו בתום יום עבודה מתיש.

בועז הסמיק במבוכה כאשר ראה אותה בערב עומדת ממתינה לו בכניסה לחוף הים. היה זה בשלהי הקיץ. השמש שקעה מכבר ופנסים יחידים האירו את המקום. רצועת החוף הייתה ריקה מאדם. רחש גלי הים המתנפצים אל החוף רק הגביר בו את התשוקה לליליאנה. המחשבה שלו על האישה היפה שעומדת מולו במלוא זוהרה, הקסימה אותו. היא לבשה חצאית ארוכה ועל פלג גופה העליון חולצה קצרה ללא שרוולים. הוא לא יכול היה להסיר את מבטו ממנה. היא גרמה לו לתחושה של חוסר נוחות. לא היה לו ניסיון עם נשים והוא חשש שהלהיטות שלו תסגיר אותו, אם כי ניסה לשוות לפניו הבעה של רצינות.

במהלך כל הפגישה ביניהם לא הזכירה ליליאנה את בעלה ובועז התאפק ולא שאל עליו דבר. הם ישבו על ספסל עץ על החוף ופטפטו לאורו של פנס רחוק. אחר כך הוא הזמין אותה לארוחת ערב במסעדה שהייתה בקרבת מקום. בזמן הארוחה היא סיפרה לו על חוויותיה בעבודת הקטיף בקיבוץ ותיארה בפניו את הקשיים הפיזיים שיש בעבודות החקלאות. הקטיף היה בפרדס לימונים ולא פעם נזקקו הקוטפים לטפס על סולמות כדי להגיע לפרי. בועז סיפר לה על תוכניותיו לעתיד הקרוב. לפני כשנתיים הוא סיים בהצטיינות את לימודיו לתואר השני בחוג לסוציולוגיה. השנה קיבל הצעה לעבוד כמרצה באחת האוניברסיטאות שבקנדה, אבל הוא עדיין מתלבט. עדיין לא בשלה בו ההחלטה אם להיעתר להצעה.

הוא סרק אותה מכף רגל ועד ראש, וחש בדחף פנימי חזק לחבק אותה, אבל לא העז לפתח את מחשבותיו לכיוון כזה. השיחה איתה נעמה לו, אך ככול שהתארכה הוא הרגיש שאינו יכול עוד לעמוד בפיתוי. הוא אינו יכול להמשיך במשחק מבלי שיביע בפניה את תחושותיו, לכן שמר על איפוק ולא העז להוציא מפיו כל דבר שעלול להתפרש אצלה שמא כוונותיו מיניות. כשנעץ את מבטיו בצווארה ובחזָה, הוא עשה זאת במהירות כאילו שחשש שהיא תבחין בו ותקרא את מחשבותיו העורגות. הוא לא הבחין בשום שקיפות בחולצתה, ונאלץ רק לדמיין כיצד נראו שדיה מתחת לאותה חולצה. אפילו קווי המתאר של החזייה לא נראו מבעדה. בכל פעם שהיא הישירה אליו את מבטה, הוא הסיט את מבטו אל עיניה כדי שלא ייתפס בקלקלתו. תחושת מסתורין אפפה אותו. הוא תהה מה הייתה תכלית הפגישה עימה, שהוא כל כך ציפה לה. לְמה ליליאנה ציפתה? האם הוא עמד בציפיות שלה? ליליאנה נראתה לו משועשעת מתמיד. אווירת העצב שמדי פעם ראה על פניה בזמן השיעורים באולפן, התחלפה בחיוכים רחבים ובעיניים מלאות חיים. הוא נהנה לשמוע אותה, וככול שהשיחה התארכה, כך גבר רצונו לאחוז בידיה ולחבקה. זאת הייתה הפעם הראשונה בחייו שאישה הקשיבה בהנאה מופגנת לסיפורים שלו. ליליאנה נראתה בעיניו אישה סקרנית שרוצה לבלוע כל מידע.

כאשר הציע לה לשתות קפה בתום הארוחה היא עצרה אותו.

"אני מעדיפה לשתות את הקפה אצלי בדירה בקיבוץ," השיבה. בועז נבוך מעט, אך מהר מאוד קפץ בעליזות. ליליאנה מצאה חן בעיניו. הוא לא ציפה ממנה לתשובה כזו. ההזמנה קסמה לו, אם כי הוא חשש מעט משום שעדיין לא ידע דבר על בעלה. הסקרנות שלו גברה. הוא העדיף, כמו קודם, להבליג ולא לשאול שאלות מיותרות. חזקה עליה שהיא יודעת מה היא עושה, חשב. האם ילך עימה לדירתה בקיבוץ? ומה אם בעלה יהיה נוכח בדירה? מה הוא יגיד לו? מה עם חבריה לאולפן, האם הם לא ישאלו שאלות? מוחו עבד בקדחתנות. אין לו הרבה ממה לחשוש, ניסה לחזק את עצמו. מחזור האולפן הסתיים. הרי מעתה ליליאנה אינה עוד תלמידה שלו.

תוך כדי חשיבה הוא בחן את שפתיה המלאות שנעו בקצב דיבורה, ומדי פעם תיקן בעדינות את העברית שבפיה.