קוביות של שוקולד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קוביות של שוקולד
מכר
מאות
עותקים
קוביות של שוקולד
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

קוביות של שוקולד

5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

נאוה מקמל־עתיר

נאוה מקמל־עתיר (נולדה ב-27 באוגוסט 1964) היא סופרת (בעיקר ספרות ילדים), מחזאית ומשוררת ישראלית.

תקציר

"דוד שוב עשה את הטקס הזה שהוא עושה תמיד כשיהלי מגיע. הוא מושיט לו שני אגרופים סגורים ואומר, 'תבחר יד', ויהלי בוחר ומוצא בכף היד של סבא שלו קוביות של שוקולד. תמיד מצליח לנחש ולא יודע שדוד מחביא שוקולדים גם ביד השנייה"

איש מבני המשפחה אינו מבין את החלטתו של יהלי שלא לעלות לתורה בשבת הראשונה שאחרי החנוכה. חוץ מסבתא תקוה. כמה ימים אחרי מותו של סבא מחליטה סבתא תקוה לחשוף את יהלי לסודות שהוסתרו כל השנים. בחוכמתה, בשפתה העסיסית ובאישיותה המצחיקה והכובשת היא מובילה את יהלי במסע בלתי-צפוי אל העבר.

"חשבתי שסבא היה איש בלי סודות ובלי סיפורים", הוא אומר לה, והיא עונה, "אין איש בלי סודות ובלי סיפורים".

במסע ההתבגרות שאליו הוא יוצא, יתמודד יהלי עם אהבה חדשה ועם גילויים מפתיעים על אחרים ועל עצמו.

קוביות של שוקולד הוא סיפור מרגש, עצוב ומצחיק על משפחה ישראלית אחת, שמגדלת ילד דעתני אחד, ועל סבתא אחת בלתי-רגילה. הספר, שרבים חיכו לו,  מבוסס על ההצגה המצליחה קוביות של שוקולד, אשר זכתה לשבחי הביקורת.

פרק ראשון

קולו של יהלי

פרק 1

 

בלה כהן מדשדשת בנעלי הבית שלה ופותחת לכדי סדק את הדלת.

"תראה, מרדכי, זה הנכד של הסֵגַלְסוֹנים, שבא מהצבא," היא לוחשת לבעלה, והוא שותק לרגע ואחר כך עונה, "עדיין ממשיך לבוא... אפילו שכבר אין בשביל מה."

אני עושה את עצמי לא שומע, חולף על פני הדלת הסגורה שלהם ומטפס לקומה השלישית. אני מוציא את המפתח, שעדיין נמצא אצלי, ומסובב אותו במנעול. הידיים שלי רועדות קצת. אני נכנס פנימה ומדליק את האור בדירה הריקה.

הכול נשאר פה כמו שהיה. כיסא הנדנדה, מדפי הספרים, השולחן הכחול. רק ריח התבשילים של סבתא כבר הספיק להתנדף.

אני מסתובב בבית שלהם ולרגע נדמה לי שהיא תכף תצא מאחד החדרים, תיגש אלי ותגיד, "אני רואה שאתה עצוב, יהלי. צלחת אחת של מרק קוּבֶּה תסדר לך את הבטן, אחר כך נטפל במה שיושב לך על הלב."

אני ניגש לפינת האוכל ופותח את הרדיו שחונה על רשת ב' ואחר כך סוגר. רק חודש עבר ואני כבר מתגעגע אליה. לסבא שלי אני מתגעגע כבר יותר משש שנים.

אני נכנס לסלון. במזנון עדיין מונחת חפיסת שוקולד אחרונה. אני מקלף את העטיפה ושובר לי ריבוע. המתיקות של השוקולד מתערבבת לי במליחות של הדמעות.

אני פותח את המגירה התחתונה, זו שבה הנחנו פעם את הדפים שעליהם כתבנו את כל מה שקרה. זה היה אחרי שהכול כבר נגמר וסבתא אמרה, "סיפורים אם לא כותבים אותם יכולים ללכת לאיבוד."

שש שנים לא נגעתי בסיפור הזה ועכשיו אני חוזר אליו שוב.

נאוה מקמל־עתיר

נאוה מקמל־עתיר (נולדה ב-27 באוגוסט 1964) היא סופרת (בעיקר ספרות ילדים), מחזאית ומשוררת ישראלית.

עוד על הספר

קוביות של שוקולד נאוה מקמל־עתיר

קולו של יהלי

פרק 1

 

בלה כהן מדשדשת בנעלי הבית שלה ופותחת לכדי סדק את הדלת.

"תראה, מרדכי, זה הנכד של הסֵגַלְסוֹנים, שבא מהצבא," היא לוחשת לבעלה, והוא שותק לרגע ואחר כך עונה, "עדיין ממשיך לבוא... אפילו שכבר אין בשביל מה."

אני עושה את עצמי לא שומע, חולף על פני הדלת הסגורה שלהם ומטפס לקומה השלישית. אני מוציא את המפתח, שעדיין נמצא אצלי, ומסובב אותו במנעול. הידיים שלי רועדות קצת. אני נכנס פנימה ומדליק את האור בדירה הריקה.

הכול נשאר פה כמו שהיה. כיסא הנדנדה, מדפי הספרים, השולחן הכחול. רק ריח התבשילים של סבתא כבר הספיק להתנדף.

אני מסתובב בבית שלהם ולרגע נדמה לי שהיא תכף תצא מאחד החדרים, תיגש אלי ותגיד, "אני רואה שאתה עצוב, יהלי. צלחת אחת של מרק קוּבֶּה תסדר לך את הבטן, אחר כך נטפל במה שיושב לך על הלב."

אני ניגש לפינת האוכל ופותח את הרדיו שחונה על רשת ב' ואחר כך סוגר. רק חודש עבר ואני כבר מתגעגע אליה. לסבא שלי אני מתגעגע כבר יותר משש שנים.

אני נכנס לסלון. במזנון עדיין מונחת חפיסת שוקולד אחרונה. אני מקלף את העטיפה ושובר לי ריבוע. המתיקות של השוקולד מתערבבת לי במליחות של הדמעות.

אני פותח את המגירה התחתונה, זו שבה הנחנו פעם את הדפים שעליהם כתבנו את כל מה שקרה. זה היה אחרי שהכול כבר נגמר וסבתא אמרה, "סיפורים אם לא כותבים אותם יכולים ללכת לאיבוד."

שש שנים לא נגעתי בסיפור הזה ועכשיו אני חוזר אליו שוב.