האחרת

1.

"מותו של טייקון!" זעקה הכותרת הראשית, אותיות ענק שחורות על רקע אדום בעמוד הראשון של העיתון של המדינה.

בכותרת המשנה נכתב: "אריאל שביט, איל העסקים והנדל"ן, נמצא אתמול ללא רוח חיים ליד ביתו שבמגדלי אסימן בתל אביב. נסיבות מותו לא ברורות, המשטרה פתחה בחקירה."

ובאותיות הקטנות נכתב: "אריאל שביט נולד בתל אביב באוגוסט 1947. אביו, העיתונאי יהורם שביט, היה עורך העיתון היידי לצטע נייעס. בשנת 1966 התגייס שביט לצה"ל, ובין השנים 1969-1972 הוא למד כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטה העברית. בצעירותו שירת במשרד האוצר ונחשב לגאון פיננסי. בגיל 35 פנה לעסקים והתמחה בנדל"ן. לזכותו נזקפת הפשרת הקרקעות של מתחם מגדלי אסימן על גבול תל אביב רמת גן. בשנים האחרונות השקיע שביט בחו"ל - פולין, הונגריה, רומניה, צ'כיה - ולאחרונה גם בהודו. שביט היה נשוי 33 שנה למירה לבית וולקוב, ולזוג שני בנים ובת. לפני שנתיים הם נפרדו, ועד יום מותו התגורר בגפו בדירת הגג במגדלי אסימן. ד"ר שביט סירבה לדבר עם עיתונאים והסתגרה עם ילדיה בביתה."

בצדה הימני של הידיעה תמונה בגודל רבע עמוד. נראה בה גבר כבן שישים וקצת. שיער כסוף מתולתל עם פסוקת לשמאל. פנים חיוורים. עיניים כהות. שפתיים מהודקות סביב חיוך שנראה מודבק כשיניים תותבות. וכרס בינונית דחוסה בתוך חליפה כחולה. בצדו השמאלי של העמוד תמונות נוספות. שביט מוקף חבורת גברים בכנס הרצלייה. מחובק עם ראש הממשלה בחתונת בנו. על בימת הכבוד בטקס כלשהו במזרח אירופה. בכניסה לבית מלון במזרח הרחוק. בכל המקרים שוכנת על פניו הבעת זעף קלה, כמעט בלתי מורגשת, של מי שחש כי הוא מבזבז את זמנו לריק.