אם נתרכז טוב־טוב עכשיו, נמצא את עצמנו בדיוק במקום שבו אנחנו צריכים להיות. למעשה, נמצא את עצמנו בארץ לא רחוקה מכאן; היא לא רחוקה, ובכל זאת די קשה למצוא אותה, כך שרוב הסיכויים שלא תגיעו אליה לעולם. אם כי אני ניסיתי. וגם קשה מאוד להגות את שמה של הארץ הזאת: כל כך קשה, שעצם הניסיון יהיה בלתי־מכובד.
לעומתה, כמובן, הארץ שלנו, ארצות הברית של אמריקה, מתגלגלת על הלשון בלי כל מאמץ, וכל כך קל למצוא אותה, שבוודאי תקדישו חצי מחייכם לחיפוש מוצא ממנה. אז הנה, כמו שאתם רואים, כבר הצלחנו למצוא שני הבדלים בין כאן לשם.
הבדל נוסף שמצריך התייחסות: בארץ הזאת, שקשה למצוא אותה וקשה להגות את שמה, ואשר בה יתרחש סיפורנו, חסרי המזל והרעבים נותרים חסרי מזל ורעבים כל חייהם. ולעומתה, בארצות הברית של אמריקה, כל אחד זוכה בהזדמנות שווה והוגנת. וכל מחשבה אחרת גובלת בגסות רוח!
כאן — ולא משנה אם אנחנו במישיגן או במיזורי — חסרי המזל והרעבים עשויים לחטוף מכה בבוהן, להסתכל למטה ולגלות לפניהם קערה גדולה מלאה מטילי זהב. אֵאוּרֵקה! אבל שם, רוב הסיכויים שחסרי המזל והרעבים יחטפו מכה בבוהן, יסתכלו למטה ויגלו רק שורש יבש של עץ תפוח זקן וכמוש.
בדיוק כמו שקרה לג'וני, גיבור הסיפור שלנו, בדיוק כרגע —
"אאורקה!" הוא קרא. הוא בחר להגיד אאורקה! ולא משהו גרוע מזה, כי לפני זמן רב החליט שלא יקלל אף פעם — גם לא כשהמצב דורש קללה (כפי שקורה לא פעם). סבו הדל והשפל של ג'וני קילל לעתים קרובות כל כך, שזה הספיק לשניהם. הקללות שלו ריחפו כמו ענן ערפל מעל ביתם העגום. פעם, כשג'וני היה קטן, נקלעה להקת יונים לערפל הזה, ומרוב ייאוש התפגרו כולן וצנחו על הגג עם הבטן כלפי מעלה. כן, עובדה. וזאת אחת הסיבות שג'וני בחר לשאת איתו מצפן מוסרי, למקרה שגם הוא יאבד את דרכו ויצטרך למצוא אותה.
ג'וני לא התברך בבני משפחה נוספים. וכל טענה שיש ברכה כלשהי בבן משפחה כמו סבו תהיה אופטימית, בלשון המעטה. ומכיוון שטרגדיות רבות, גדולות וקטנות, בעולם הזה נבטו תחילה במוחם של אופטימיים, כדאי שנעשה טובה לאנושות ונדבק בעובדות היבשות:
סבא של ג'וני היה איש רע.
חברתו הטובה והיחידה של ג'וני היתה תרנגולת מדוכדכת, בעלת שם מוזר. שמה היה רעב־ומגֵפות. אולי פעם היו שתי תרנגולות, שלאחת מהן קראו רעב ולשנייה מגפות. אבל שוב, עלינו לדבוק בעובדות. עכשיו יש תרנגולת אחת בעלת שני שמות.
רעב־ומגפות ניגשה אל ג'וני, וכאות אהדה ניקרה חלושות בבוהן החבולה שלו.
"תודה," אמר ג'וני. "אני חושב שזה יהיה בסדר." הוא קיפץ על רגל אחת. גם התרנגולת קיפצה כמוהו, כי חשבה שכך כדאי לעשות. ג'וני חייך אל חברתו הוותיקה.
כך קיבלה התרנגולת את שמה:
מאז ומתמיד, למיטב זיכרונו של ג'וני, נהג סבו לקדם את פני הבוקר החדש באותו אופן: עם אור ראשון הוא יצא בסערה לחצר, בעט בעפר וצעק לחלל האוויר, רעב ומגפות! רעב ומגפות!
המנהג הזה שיעשע מאוד את התרנגולת רעב־ומגפות, ולרגע היא התנערה מן הדכדוך, פיזזה על רגליה הכחושות ונופפה בחדווה בכנפיה המרופטות. ואז נכנס סבא של ג'וני בחזרה לתוך הבית, השתרע על הרצפה המאובקת וישן עד אחרי שתים־עשרה בצהריים. ובזמן שישן הִימהֵם בשקט ושר שיר אהבה ענוג. אלה היו הרגעים שבהם ג'וני אהב את סבא שלו.
ג'וני לא זכה מעולם לשמוע מילה טובה מסבא שלו. ולכן הופתע מאוד כשסבו יצא עכשיו מהצריף הרעוע לחצר ושאל, "הכול בסדר? אתה יכול ללכת?"
לבו של ג'וני נמלא שמחה. "כן!" הוא אמר. "הכול יהיה בסדר, תודה רבה!"
"טוב מאוד," השיב סבו. "אז לך לשוק, תמכור את התרנגולת הזאת ותביא משהו שאפשר לאכול."
אם נתרכז טוב־טוב עכשיו, נמצא את עצמנו בדיוק במקום שבו אנחנו צריכים להיות. למעשה, נמצא את עצמנו בארץ לא רחוקה מכאן; היא לא רחוקה, ובכל זאת די קשה למצוא אותה, כך שרוב הסיכויים שלא תגיעו אליה לעולם. אם כי אני ניסיתי. וגם קשה מאוד להגות את שמה של הארץ הזאת: כל כך קשה, שעצם הניסיון יהיה בלתי־מכובד.
לעומתה, כמובן, הארץ שלנו, ארצות הברית של אמריקה, מתגלגלת על הלשון בלי כל מאמץ, וכל כך קל למצוא אותה, שבוודאי תקדישו חצי מחייכם לחיפוש מוצא ממנה. אז הנה, כמו שאתם רואים, כבר הצלחנו למצוא שני הבדלים בין כאן לשם.
הבדל נוסף שמצריך התייחסות: בארץ הזאת, שקשה למצוא אותה וקשה להגות את שמה, ואשר בה יתרחש סיפורנו, חסרי המזל והרעבים נותרים חסרי מזל ורעבים כל חייהם. ולעומתה, בארצות הברית של אמריקה, כל אחד זוכה בהזדמנות שווה והוגנת. וכל מחשבה אחרת גובלת בגסות רוח!
כאן — ולא משנה אם אנחנו במישיגן או במיזורי — חסרי המזל והרעבים עשויים לחטוף מכה בבוהן, להסתכל למטה ולגלות לפניהם קערה גדולה מלאה מטילי זהב. אֵאוּרֵקה! אבל שם, רוב הסיכויים שחסרי המזל והרעבים יחטפו מכה בבוהן, יסתכלו למטה ויגלו רק שורש יבש של עץ תפוח זקן וכמוש.
בדיוק כמו שקרה לג'וני, גיבור הסיפור שלנו, בדיוק כרגע —
"אאורקה!" הוא קרא. הוא בחר להגיד אאורקה! ולא משהו גרוע מזה, כי לפני זמן רב החליט שלא יקלל אף פעם — גם לא כשהמצב דורש קללה (כפי שקורה לא פעם). סבו הדל והשפל של ג'וני קילל לעתים קרובות כל כך, שזה הספיק לשניהם. הקללות שלו ריחפו כמו ענן ערפל מעל ביתם העגום. פעם, כשג'וני היה קטן, נקלעה להקת יונים לערפל הזה, ומרוב ייאוש התפגרו כולן וצנחו על הגג עם הבטן כלפי מעלה. כן, עובדה. וזאת אחת הסיבות שג'וני בחר לשאת איתו מצפן מוסרי, למקרה שגם הוא יאבד את דרכו ויצטרך למצוא אותה.
ג'וני לא התברך בבני משפחה נוספים. וכל טענה שיש ברכה כלשהי בבן משפחה כמו סבו תהיה אופטימית, בלשון המעטה. ומכיוון שטרגדיות רבות, גדולות וקטנות, בעולם הזה נבטו תחילה במוחם של אופטימיים, כדאי שנעשה טובה לאנושות ונדבק בעובדות היבשות:
סבא של ג'וני היה איש רע.
חברתו הטובה והיחידה של ג'וני היתה תרנגולת מדוכדכת, בעלת שם מוזר. שמה היה רעב־ומגֵפות. אולי פעם היו שתי תרנגולות, שלאחת מהן קראו רעב ולשנייה מגפות. אבל שוב, עלינו לדבוק בעובדות. עכשיו יש תרנגולת אחת בעלת שני שמות.
רעב־ומגפות ניגשה אל ג'וני, וכאות אהדה ניקרה חלושות בבוהן החבולה שלו.
"תודה," אמר ג'וני. "אני חושב שזה יהיה בסדר." הוא קיפץ על רגל אחת. גם התרנגולת קיפצה כמוהו, כי חשבה שכך כדאי לעשות. ג'וני חייך אל חברתו הוותיקה.
כך קיבלה התרנגולת את שמה:
מאז ומתמיד, למיטב זיכרונו של ג'וני, נהג סבו לקדם את פני הבוקר החדש באותו אופן: עם אור ראשון הוא יצא בסערה לחצר, בעט בעפר וצעק לחלל האוויר, רעב ומגפות! רעב ומגפות!
המנהג הזה שיעשע מאוד את התרנגולת רעב־ומגפות, ולרגע היא התנערה מן הדכדוך, פיזזה על רגליה הכחושות ונופפה בחדווה בכנפיה המרופטות. ואז נכנס סבא של ג'וני בחזרה לתוך הבית, השתרע על הרצפה המאובקת וישן עד אחרי שתים־עשרה בצהריים. ובזמן שישן הִימהֵם בשקט ושר שיר אהבה ענוג. אלה היו הרגעים שבהם ג'וני אהב את סבא שלו.
ג'וני לא זכה מעולם לשמוע מילה טובה מסבא שלו. ולכן הופתע מאוד כשסבו יצא עכשיו מהצריף הרעוע לחצר ושאל, "הכול בסדר? אתה יכול ללכת?"
לבו של ג'וני נמלא שמחה. "כן!" הוא אמר. "הכול יהיה בסדר, תודה רבה!"
"טוב מאוד," השיב סבו. "אז לך לשוק, תמכור את התרנגולת הזאת ותביא משהו שאפשר לאכול."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
