ההתחלה
עוד בשבועות הראשונים שלי עם בכורת חתוליי עברה בי המחשבה שאילו יכולנו לבחור את ילדינו על פי מידת ההתאמה של אופיים לכישורים ההוריים שלנו הייתי שמחה לְזַכּות את עצמי בילדים נוחים כמו החתולה שֶֹלִּי. כבר ביום הראשון שלה איתי לימדה שלי את עצמה לעשות את צרכיה בארגז החול. עיניה התכולות, עזות המבע, נשאו אליי מבט רב חוכמה. הפרווה הקצוצה שלה בצבעי חום־אפור הייתה משיית למגע, וצעדיה הרכים הרעיפו רוגע על הבית.
היא הגיעה אלינו חודשים ספורים לאחר גירושיי מאבי בנותיי, דפנה ושלומית, כשהן ביקשו שאביא הביתה חיית מחמד. בהתחלה קניתי בשבילן גורת כלבים לבנה בתור פיצוי על חסרון אביהן בבית. כעבור כמה ימים גיליתי שהתנהגות הכלבה לא תואמת את השם שבחרתי בשבילה. לא פעם נשמעו בבית צווחות של בהלה, כשליידי זינקה אל המיטות של הילדות בנות השש והארבע וליקקה את פניהן. לא עבר שבוע והן דרשו ממני להחזיר את ליידי לחנות החיות ולרכוש במקומה חתולה. לא התאמצתי לשכנע אותן לנסות להתרגל לכלבה, כי לאמיתו של דבר היא הייתה מעמסה גם עליי. טיילתי איתה שלוש פעמים בכל יום, ובין הטיולים ניקיתי את הצרכים שלה מכל חדרי הבית. למרות הכול ניצתה בי חיבה כלפי ליידי. החשתי את הפרידה ממנה גם בשביל למנוע את היקשרותי אליה בעבותות שיהיו קשים להתרה.
ליידי הכלבה אכן הוחלפה בחתולה. עד אותה העת לא היה לי שום יחס לחתולים, אבל הזדמן לי לשמוע שגידול חתול בבית הוא לא דבר תובעני. ארגז החול פוטר מהחובה לטייל עם החתול מחוץ לבית בוקר, צהריים וערב בכל מזג אוויר ולאורך כל שנותיו. נודע לי גם שחתול בית ישן הרבה שעות ביום, וכשהוא ער אין הוא זקוק לתשומת לב רבה.
שלי, בכורתי שעל ארבע, התאימה מאוד ליכולות המוגבלות שלי בטיפול בבעל חיים. את שמה הענקתי לה לזכר חברה אהובה שלי, שנפטרה חודשים ספורים קודם לכן.
בשבועות הראשונים של שלי בביתנו עוד לא ידעתי לנחש שתוך שנה היא תמוטט את כל ההסתייגויות הקודמות שלי ממגורים משותפים עם חיה. עוד באותה שנה יצטרפו אליה ארבעה חתלתולים נוספים, שעיניהם הזעירות, שהתחננו אליי מתוך הכלובים הקטנים בחנות החיות, המיסו את ליבי וכבלו אותי בחבלי הגורל.
קראתי להם אפרו, ליידי, מוקה וג'סי.
אם יש אהבה בעולם, זכיתי לדעת אותה הודות להימצאות חתוליי איתי במשך שנים על שנים, בלי חציצה של עור ופרווה.